היי,ידידי הטוב והצעיר
איך אתה מצליח לסובב שוב את כל השיחה בינינו לקטע המייגע של מי צודק יותר? אין לי עניין לגרור את השיחה בינינו למסע בין כוכבים אל כוכב צדק. לא אני ולא אתה נמצא שם את התנאים הנאותים להיוצרות החיים ולהמשכיותם. והזמן שם,כמו גם העינויים הקטנים והגדולים ,נמשך ומתארך ללא הפסק. בוא נחרוג ביחד מגבולות הזמן ומגבולות הצדק ומגבולות השוני והייחוד ונתמקד בדימיון,בסדר? אין לי כל בעיה שתהיה מיוחד כמו כוכב שביט הנע לו בחלל ומאיר את סביבתו הקרובה.רק אשמח אם תזכור שיש כוכבי שביט אחרים ובמהותם הם פועלים על פי אותם חוקים ואותם עקרונות שאתה פועל לפיהם. ועכשיו לעיניינו. עצם העובדה שכתבתי כי ביטלתי בחיי את ששת הסעיפים שדיברנו עליהם,אין פירושה שאני מחזיק את עצמי טוב ממך או מוצלח ממך,אלא פשוטו כמשמעו, שאני מבוגר ממך. במילים אחרות,זה לא לקח לי שנייה וחצי.היה דרוש הרבה זמן ולא מעט "שנים אבודות" על מנת להתגבר על הכל. אין הדבר גם מרמז ללא עירעור,שהגעתי גם למצב של איזו אופוריה קוסמית, מצב של אושר מוחלט,התחברות לליבת היקום,לאור ולאהבה ושליטה ללא מצרים במציאות.לא ,בכלל לא. החיים זה לא מה שמנסים תמיד לשווק לך ולמכור לך.החיים זה מה שאתה עושה מהם בעבודה קשה והאתגרים לא נעלמים לעולם. הסיפוק שלך מהחיים נבנה בהדרגה ולא בבת אחת באיזו תובנה הפותחת בפניך את שערי גם העדן האבוד ואין ולא יהיה לעולם איזשהו דבר שתעשה או תחשוב, שיביא אותך למצב של שביעות רצון מתמדת וזהו בעיקר הדבר שכדאי לזכור. גם אושו הגדול,חביבם של כל כך הרבה חסידים,ממש לא היה שבע רצון מהמעילה הכספית בכספיו של מנהלת החשבונות שלו ואם אש אוחזת בארזים,מה נאמר אנו, אזובי הקיר הקטנים? בהחלט היה צר לי לקרוא שהתרגזת, שהרי זאת לא הייתה כוונתי ובוודאי ובוודאי שלא התכוונתי לתת לך הרצאה.איננו נמצאים באוניברסיטה. דיברתי ממקום של ניסיון אישי על סמך הדברים שאתה עצמך אמרת,לא פחות ולא יותר ואם טעיתי בדבר או שתיים עמך הסליחה. יחד עם זאת,אם מצאת את עצמך מתרגז כנראה שנוצר בך כתוצאה מדברי דיסוננס מסוים. דיסוננס נוצר במקום שבו תחושת הצדק שלנו מתחילה להיפגע,במקום שבו איננו מרגישים כל כך שאנו צודקים. אדם שאין בקיעים בתחושת הצדק שלו לא ימהר להתעצבן ולהיפגע כל כך מהר. אני בטוח שאתה אדם טוב שאוהב לעזור לבריות לפי דרכו ותפיסתו,אולם יחד עם זאת,זכור, כי העזרה הכי גדולה שתוכל לתת לאחרים תהיה למצוא דרך ולעשות את המירב על מנת להתמודד עם המצב שבו אתה נמצא כרגע. אתה תתפלא יום אחד לגלות מה שאני גילית לאחר שנים רבות: אין בעיה "ללא פיתרון" ,שלא ניתן למצוא לה לפחות פיתרון אחד או שניים במהלך הזמן.
אל תתייאש ,ידידי הטוב, כולנו נמצאים בתהליך מתמיד של עיצוב המציאות האמורפית שלנו,לעיתים אנו מצליחים לייצר ייציבות לזמן רב יותר ולעיתים לא.ככל שאנו מייצרים יותר רגעי יציבות בחיינו בצורה מסויימת הקרובה למה שקיווינו,יקל עלינו יותר למצוא סיפוק ורוגע.אולם לעולם לא תהיה יציבות מתמדת,זה בניגוד לכל החוקים של הטבע. הכישלון עצמו,אף לא הסבל הנובע ממנו, איננו מסכן אותנו באופן מיידי, אלא רק הדבקות בתחושת הכישלון והסבל לאורך זמן,דבקות שאף היא עיצוב של מציאות יציבה לתקופה מסויימת. כן ,ידידי הטוב, אף המציאות של הסבל היא יציבה ולכן אנו דבקים בה לעיתים קרובות כמו בעוגן,מפני שהיא יוצרת בנו גם תחושות אחרות הנובעות ממנה,תחושות של משמעות פנימית ,היוצרת את תחושת הייחוד והשוני. ושוב,ידידי הצעיר והנאבק,לא טוב לשמור הכל בבטן. אם לא הסתדרת בסהר צעירים,אולי בגלל היותך מבוגר נפשית משאר בני גילך, למה שלא תנסה בסהר מבוגרים? למה שלא תנסה לדבר עם הסייעים של סהר באתר סהר וללבן ביחד עמם את המבוכה הבילבול והכאב שאתה חש? האם זה לא עדיף מאשר לשאת את הכל לבדך? ענה לי אתה על זה,מה אתה חושב? אם אינך יכול להימלט מהמחשבות(ובאמת בלתי אפשרי להימלט מהן לחלוטין), האם לא עדיף לחוות אותן ואת הרגשות שהן מייצרים בסביבה תומכת ואובייקטיבית? המחשבות של אדם פעמים רבות טוות סביבו גבולות בלתי עבירים וסורגים ומסכות. נצל באמת את התקופה,שבה אתה חי,את המדיה והאינטרנט והנגישות לעזרה על מנת להתמודד עם הדבר הזה ולא לבדך. אינני אומר שזה מה שיפתור במכה ניצחת את כל בעיותיך,אולם למה לשלול בצורה כל כך החלטית דברים? ושוב ,מאחל לך שתמצא את הדרך לצאת מתוך המצוקה שבה אתה נמצא,כי בסופו של דבר,עיקר העבודה הקשה חייבת להיות שלך. אל תוותר , באהבה מוטי.