מישהו יכול להסביר בבקשה (עדיף באריכות) את
- פותח הנושא roi k
- פורסם בתאריך
מפענח התעלומות
New member
לוגוס זה גם דבר גם דיבור כמו המונח דבר בעברית
למשל: מצד אחד, כשאתה אומר "הדברים האלה הם הסיבה למחלה", אז ב"דברים" אתה מתכוון באופן מאד קונקרטי לאי-אילו תכנים ממשיים (כגון סיבות וכדומה) - לא למילים הטכניות גרידא שמציינות את התכנים. אבל מצד שני, כשבפסוק הראשון של ספר דברים כתוב "אלה הדברים אשר דיבר משה" - וכן כשאומרים "דברי משה" וכדומה - אז ב"דברים" הכוונה היא בסה"כ רק למילים של משה (=דיבוריו), ומעין זה - כשבפסוק הפותח את סיפור מגדל בבל כתוב "ותהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים" - אז הכוונה היא שבארץ הייתה שלטת שפה אחת ובה מילים ספורות. מסקנה: אמנם לפעמים המונח "דבר" מצביע על תוכן ממשי - סיבה - וכדומה, אבל לפעמים הוא מצביע רק על המילה הטכנית (שמציינת את תוכנה).
ובכן מתברר שבדיוק ככה - זה גם ביוונית - עם המונח לוגוס. אגב, זה לא מקרי שבעברית זה ככה, כפי שגם תוכל להתרשם מכותרת ההודעה שלי (שם במילים הרביעית והשישית). ואגב, בשתי השפות, הפעולה המצויינת בשורש הלשוני של המונח (המונח "לוגוס" ביוונית והמונח "דבר" בעברית) - היא פשוט אקט של דיבור...
למשל: מצד אחד, כשאתה אומר "הדברים האלה הם הסיבה למחלה", אז ב"דברים" אתה מתכוון באופן מאד קונקרטי לאי-אילו תכנים ממשיים (כגון סיבות וכדומה) - לא למילים הטכניות גרידא שמציינות את התכנים. אבל מצד שני, כשבפסוק הראשון של ספר דברים כתוב "אלה הדברים אשר דיבר משה" - וכן כשאומרים "דברי משה" וכדומה - אז ב"דברים" הכוונה היא בסה"כ רק למילים של משה (=דיבוריו), ומעין זה - כשבפסוק הפותח את סיפור מגדל בבל כתוב "ותהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים" - אז הכוונה היא שבארץ הייתה שלטת שפה אחת ובה מילים ספורות. מסקנה: אמנם לפעמים המונח "דבר" מצביע על תוכן ממשי - סיבה - וכדומה, אבל לפעמים הוא מצביע רק על המילה הטכנית (שמציינת את תוכנה).
ובכן מתברר שבדיוק ככה - זה גם ביוונית - עם המונח לוגוס. אגב, זה לא מקרי שבעברית זה ככה, כפי שגם תוכל להתרשם מכותרת ההודעה שלי (שם במילים הרביעית והשישית). ואגב, בשתי השפות, הפעולה המצויינת בשורש הלשוני של המונח (המונח "לוגוס" ביוונית והמונח "דבר" בעברית) - היא פשוט אקט של דיבור...
הלשון האנושית
היא מערכת של סמלים. בכל מערכת של סמלים קיימת ההבחנה בין הסמל לבין המסומל. הסמל הוא מה שאתה או ליבוביץ קורא "מילה". בלשון העברית יש לזה מונח מיוחד - "תיבה". המסומל הוא אותו התוכן המגולם בתיבה, והוא דבר מה בעולם שהסמל או התיבה מצביע/ה עליו.
מערכת הסמלים של הלשון האנושית (הטבעית) היא שרירותית, במובן זה שאין שום הכרח לא לוגי ולא מעשי ליחס למסומל מסוים דווקא סמל כזה או אחר. על פי רוב, ניתן להציג כל מסומל ביותר מסמל אחד, וזה מה שמכונה מילים נרדפות. תיבות שונות בעלות תוכן זהה. לדוגמה, גשם ומטר. אם אנו מדברים על שפות שונות, הרי פעולת התרגום מחליפה סמל בסמל בד בבד עם שמירת המסומל, התוכן. לדוגמה, התיבות "צהוב" ו "yellow" הן תיבות שונות, סמלים שונים, אבל תוכנן, המסומל, הוא זהה. כדאי גם להצביע על כך שברוב השפות יש תמיד לפחות שני סמלים לאותו המסומל. זה שבכתב, וזה שבע"פ. סמל גיאומטרי וסמל פונטי.
גם התופעה המהופכת נפוצה בשפה. ניתן למצוא סמלים זהים, תיבות זהות, שיש להן מסומלים-תכנים שונים. לדוגמה, התיבה "עין" בעברית מצביעה גם על איבר הראיה וגם על מעיין. התופעה הזאת יוצרת את מה שמכונה מילים משותפות ומסופקות. החלק הראשון של ה'מורה' מוקדש לזיהוי המילים הללו במקרא וחשיפת כל תכניהן. דוגמה נוספת היא זו שאתה הבאת. לתיבה/סמל "דבר" יש תוכן/מסומל כפול (בהקשר ללשון. יש לה תכנים נוספים מחוץ להקשר זה). גם הסמל וגם המסומל. גם התיבה וגם תוכנה.
לא כל לשון היא מערכת של סמלים, במובן של הבחנה בין הסמל למסומל. בשפות מחשב לדוגמה, הסמל הוא הוא התוכן. לפיכך אין בשפות האלה לא מילים נרדפות ולא מילים משותפות. לפי התפישה של ליבוביץ, כך הדבר גם בשפות (או באמצעי התקשורת) של בעלי החיים. לכל נביחה של כלב יש משמעות אחת ויחידה, ולכל נביחה אחרת יש משמעות אחרת.
היא מערכת של סמלים. בכל מערכת של סמלים קיימת ההבחנה בין הסמל לבין המסומל. הסמל הוא מה שאתה או ליבוביץ קורא "מילה". בלשון העברית יש לזה מונח מיוחד - "תיבה". המסומל הוא אותו התוכן המגולם בתיבה, והוא דבר מה בעולם שהסמל או התיבה מצביע/ה עליו.
מערכת הסמלים של הלשון האנושית (הטבעית) היא שרירותית, במובן זה שאין שום הכרח לא לוגי ולא מעשי ליחס למסומל מסוים דווקא סמל כזה או אחר. על פי רוב, ניתן להציג כל מסומל ביותר מסמל אחד, וזה מה שמכונה מילים נרדפות. תיבות שונות בעלות תוכן זהה. לדוגמה, גשם ומטר. אם אנו מדברים על שפות שונות, הרי פעולת התרגום מחליפה סמל בסמל בד בבד עם שמירת המסומל, התוכן. לדוגמה, התיבות "צהוב" ו "yellow" הן תיבות שונות, סמלים שונים, אבל תוכנן, המסומל, הוא זהה. כדאי גם להצביע על כך שברוב השפות יש תמיד לפחות שני סמלים לאותו המסומל. זה שבכתב, וזה שבע"פ. סמל גיאומטרי וסמל פונטי.
גם התופעה המהופכת נפוצה בשפה. ניתן למצוא סמלים זהים, תיבות זהות, שיש להן מסומלים-תכנים שונים. לדוגמה, התיבה "עין" בעברית מצביעה גם על איבר הראיה וגם על מעיין. התופעה הזאת יוצרת את מה שמכונה מילים משותפות ומסופקות. החלק הראשון של ה'מורה' מוקדש לזיהוי המילים הללו במקרא וחשיפת כל תכניהן. דוגמה נוספת היא זו שאתה הבאת. לתיבה/סמל "דבר" יש תוכן/מסומל כפול (בהקשר ללשון. יש לה תכנים נוספים מחוץ להקשר זה). גם הסמל וגם המסומל. גם התיבה וגם תוכנה.
לא כל לשון היא מערכת של סמלים, במובן של הבחנה בין הסמל למסומל. בשפות מחשב לדוגמה, הסמל הוא הוא התוכן. לפיכך אין בשפות האלה לא מילים נרדפות ולא מילים משותפות. לפי התפישה של ליבוביץ, כך הדבר גם בשפות (או באמצעי התקשורת) של בעלי החיים. לכל נביחה של כלב יש משמעות אחת ויחידה, ולכל נביחה אחרת יש משמעות אחרת.
מפענח התעלומות
New member
כוונתו היא שלמונח "דבר" יש בעברית שני מובנים.
מילה, ותוכן המילה.
ממש כמו שביוונית יש למונח לוגוס שתי משמעויות, כנ"ל.
תחשוב לרגע אל מה מתכוונים כשאומרים "הוצאת הדברים מהקשרם" (כלומר הוצאת המילים), לעומת מה שמתכוונים כשאומרים "הוצאת הדברים מחוץ לבנין" (כלומר הוצאת החפצים). אין תופעה כזו בשפות אחרות, אלא רק בעברית וביוונית.
מילה, ותוכן המילה.
ממש כמו שביוונית יש למונח לוגוס שתי משמעויות, כנ"ל.
תחשוב לרגע אל מה מתכוונים כשאומרים "הוצאת הדברים מהקשרם" (כלומר הוצאת המילים), לעומת מה שמתכוונים כשאומרים "הוצאת הדברים מחוץ לבנין" (כלומר הוצאת החפצים). אין תופעה כזו בשפות אחרות, אלא רק בעברית וביוונית.
במהלך הדיבור השוטף ביום-יום
אין אדם נותן דעתו להבחנה בין המילה לבין תוכנה, או בין הסמל למסומל. בשיחה השוטפת אדם מכוון אל התוכן בלבד. כשאתה או אני אומרים "חמור" בדיבור השוטף, אז שנינו מתכוונים לאותו בעל חיים הולך על ארבע. אבל כשאנו רוצים לדבר על השפה עצמה, על המילים עצמן, אז כשאני אומר "חמור" אתה לא תדע אם אני מתכוון לאותו בעל חיים או לתיבה שהיא צירוף האותיות ח-מ-ו-ר, אלא אם אפרש לך זאת. מה שליבוביץ אומר הוא, שזה לא יעזור לך לדעת למה אני מתכוון אם אומר לך שאני מתכוון לדבר חמור, כי המילה "דבר" שוב עשויה להתיחס גם לאותו בעל חיים וגם לתיבה ח-מ-ו-ר
אין אדם נותן דעתו להבחנה בין המילה לבין תוכנה, או בין הסמל למסומל. בשיחה השוטפת אדם מכוון אל התוכן בלבד. כשאתה או אני אומרים "חמור" בדיבור השוטף, אז שנינו מתכוונים לאותו בעל חיים הולך על ארבע. אבל כשאנו רוצים לדבר על השפה עצמה, על המילים עצמן, אז כשאני אומר "חמור" אתה לא תדע אם אני מתכוון לאותו בעל חיים או לתיבה שהיא צירוף האותיות ח-מ-ו-ר, אלא אם אפרש לך זאת. מה שליבוביץ אומר הוא, שזה לא יעזור לך לדעת למה אני מתכוון אם אומר לך שאני מתכוון לדבר חמור, כי המילה "דבר" שוב עשויה להתיחס גם לאותו בעל חיים וגם לתיבה ח-מ-ו-ר
מן הטעם
שתקשורת בין בעלי חיים, שהיא קיימת ללא כל ספק, איננה מהווה שפת דיבור במובן האנושי, ז"א אין בה סמל ומסומל. לשם קיום תקשורת יעילה יש צורך באותות חדד משמעיים, כמו למשל במורס. הסברה שבעלי חיים אינם מדברים אלא רק מקיימים תקשורת נשענת על העובדה ששום בעל חיים אינו מסוגל ללמוד שפה של בעל חיים אחר. כן, אני יודע, יש לך בבית כלבה שמבינה כוווווול מה שאתה אומר לה. לפעמים היא אפילו עונה "מה אמרת?"
שתקשורת בין בעלי חיים, שהיא קיימת ללא כל ספק, איננה מהווה שפת דיבור במובן האנושי, ז"א אין בה סמל ומסומל. לשם קיום תקשורת יעילה יש צורך באותות חדד משמעיים, כמו למשל במורס. הסברה שבעלי חיים אינם מדברים אלא רק מקיימים תקשורת נשענת על העובדה ששום בעל חיים אינו מסוגל ללמוד שפה של בעל חיים אחר. כן, אני יודע, יש לך בבית כלבה שמבינה כוווווול מה שאתה אומר לה. לפעמים היא אפילו עונה "מה אמרת?"
גם השפה
האנושית היא בראש ובראשונה אינסטורמנט המאפשר תקשורת.
המייחד שפה אנושית הוא התכונה הקונספטואלית, המבנית שלה, זו המאפשרת הפשטה.
השפה איננה רק סימן ומסומן, זו תפיסה מיושנת שמדלגת על כל המחקרים הלשוניים של הפילוסופיה האנליטית והבלשנות המודרנית,
לשפה יש כ"כ הרבה אפליקציות עד שזה הביא פילוסופים לקבוע של'דעת שפה' זה לדעת 'צורת חיים', לא פחות!
אין מניעה עקרונית לכך שהתפתחו שני סימנים שווי תפקוד אצל יצור כלשהו.
ובטח שמאוד פזיז לכלול את 'כל החיות' תחת חבילה אחת, לא ראי שימפנזה כראי נמלה ולא ראי שניהם כדולפנים.
האנושית היא בראש ובראשונה אינסטורמנט המאפשר תקשורת.
המייחד שפה אנושית הוא התכונה הקונספטואלית, המבנית שלה, זו המאפשרת הפשטה.
השפה איננה רק סימן ומסומן, זו תפיסה מיושנת שמדלגת על כל המחקרים הלשוניים של הפילוסופיה האנליטית והבלשנות המודרנית,
לשפה יש כ"כ הרבה אפליקציות עד שזה הביא פילוסופים לקבוע של'דעת שפה' זה לדעת 'צורת חיים', לא פחות!
אין מניעה עקרונית לכך שהתפתחו שני סימנים שווי תפקוד אצל יצור כלשהו.
ובטח שמאוד פזיז לכלול את 'כל החיות' תחת חבילה אחת, לא ראי שימפנזה כראי נמלה ולא ראי שניהם כדולפנים.
תשובה
לא אמרתי שהשפה איננה מערכת של סמלים, אך בנוסף היא גם מערכת של כללים, מבנה צורני, המנחה כל שימוש בסמלים.
ובטח שהסמלים אינם משמשים רק לייצוג, לא צריך ללכת לאוסטין וויטגנשטיין בשביל זה, מספיק לקרוא את הכתבים של פרגה או ניטשה.
המחשבה איננה קודמת לדיבור, זו תפיסה קרטזיאנית שגויה, הדיבור או השפה היא הכלי המכונן את החשיבה מלכתחילה, *אין* חשיבה ללא שפה.
אנחנו לא 'מדברים כי אנו חושבים' אלא אנו חושבים כי יש לנו מערכת קונספטואלית, שפה.
לא אמרתי שהשפה איננה מערכת של סמלים, אך בנוסף היא גם מערכת של כללים, מבנה צורני, המנחה כל שימוש בסמלים.
ובטח שהסמלים אינם משמשים רק לייצוג, לא צריך ללכת לאוסטין וויטגנשטיין בשביל זה, מספיק לקרוא את הכתבים של פרגה או ניטשה.
המחשבה איננה קודמת לדיבור, זו תפיסה קרטזיאנית שגויה, הדיבור או השפה היא הכלי המכונן את החשיבה מלכתחילה, *אין* חשיבה ללא שפה.
אנחנו לא 'מדברים כי אנו חושבים' אלא אנו חושבים כי יש לנו מערכת קונספטואלית, שפה.
ההבדל בין אוינק ובין אור
אכן, שפה היא מערכת קונספטואלית. ר״ל של המשגה ולכן גם ההפך ממה שאמרת הוא נכון: אין שפה ללא חשיבה. כל הסמלים של השפה אינם סמלים, דהיינו מושגים בעלי מובן, אלא בהיותם חלק ממבנה פסוקי. והיותם חלק ממבנה פסוקי הוא היותם הפשטות (המאפשרות לסמן דבר-מה כמייצג של דברים אחרים), הכללות וקישורים בין הכללות (המאפשרים לייחס להם פרידקטים, או להפוך אותם לפרידקטים), והמבנה הפסוקי הוא רק הביטוי הלשוני של כל זה: הפשטות, הכללות וקישורים. מה שיש בשפה כשלעצמה הם רק מבעים, ולא במבעים עצמם ולא באוסף מבעים, נוכל למצוא הפשטה, הכללה וקישור. רק בהנחה שיש כושר של הפשטה, הכללה וקישור שהוא לא זהה עם השפה אלא הוא מביא עצמו לידי ביטוי בשפה, נוכל כלל לזהות אוסף של מבעים ולומר עליהם שהם ״שפה״. ועל כן חשיבה ודאי קודמת לוגית (גם אם לא כרונולוגית) לשפה וודאי שהאחרונה לא הכלי ״המכונן״ את החשיבה. הקונספטואליות, דהיינו החשיבה, היא מה שהופך שפה לשפה.
לפיכך הייחוס של שפה לבע״ח, שלא לדבר על חשיבה, היא טענה מוזרה מאוד, או לכל הפחות בלתי סבירה מאוד. הטענות שכנגד יכולות להיות לכל היותר שליליות: אינך יכול להוכיח שאין לבע״ח שפה, והעובדה שאיננו יודעים לזהות שם מבנה לשוני מינימלי (של נושא ונשוא) כמו שאנו מכירים לא מספיק בכדי לשלול את האפשרות הזאת. אבל זאת טענה לא חזקה כל כך והיא למעשה לא שונה הרבה אם נאמר בשם אותו שיקול שלמלפפונים יש שפה.
קודם כל צריך להבין שבלי מבנה לשוני של נושא ונשוא, אין מובן כלל לסימנים של השפה. שכן הפונקציה של הסימן כמושג, דהיינו כבעל מובן, הוא כאמור האפשרות שלו להיות נושא או נשוא במשפט. העדרו של מבנה כזה אצל בעה״ח הוא לכל הפחות עדות לא-רעה לכך שאין להם לא חשיבה וע״כ גם לא שפה במובן שאנו מדברים על שפה.
היכולת לחשוב אודות מושג ולו הפשוט ביותר היא דבר מורכב מאוד, וגם אם הוא משקף איזו יכולת מוחית הרי שלא מדובר רק ביכולת ליצור מבע בהינתן מצב-עניינים מסויים. בשביל שתהיה בשימושנו המושג הכי פשוט, בא נגיד ״אמא״ או ״אור״, דרושה יכולת הפשטה והכללה שהופכת ייצוג מסויים למוגדר על-ידי מספר מינימלי של תכונות קבועות, יכולת להבחין אותו מייצוגים אחרים, והיכולת לזהות אותו שוב ושוב כנושא קבוע של ייצוגים נוספים שקשורים אליו. היכולת הזו היא כמעט פלא בהינתן ששום דבר מזה לא ניתן לרדוקציה למערכת של קלט ופלט (מה שהוביל למשל לספקנות של דיוויד יום) ושאף על פי כן מדובר ביכולת שהיא בחלקה הגדול נרכשת. בהינתן שהפלא הזה מבטא יכולת מוחית, זה מבטא יכולת מוחית גבוהה מאוד שספק אם יש לבע״ח, ובהינתן שאין שום עדות שיש אותה לבע״ח אז הסבירות של זה היא מאוד נמוכה. כאמור, להצביע על כך שיש לבע״ח יכולת תקשורת, ואפילו יכולת להגיב באמצעות מערכת של תגובות סדירה למצבי עניינים, לא מספיקה כאן. צריך להבין לפחות מה הוא זה שמייחסים לבע״ח כשמבקשים לייחס להם שפה ושזה הרבה מאוד מאוד אפילו אם מדובר ביכולת לומר מילה אחת בעלת מובן, ושזה מניח כישורים מוחיים גבוהים מאוד מאוד. עד שמי שיטען על קיומה של שפת בע״ח לא יטען בזה שבע״ח גם יודעים לייצר פסוקים, דהיינו לחשוב באמצעות מושגים, ויראה עדות סבירה לכך, אז כל קישור בין שפת בני אדם ושפת בע״ח הוא כשל קטגורי.
קח בחשבון למשל את המהירות העצומה שבה ילד, מרגע שאמר את המילה הראשונה, כבר יכול לרכוש ולבנות שפה עשירה, לחשוב ודי מהר גם לצבור ידע, לחשוב חשיבה מדעית ברמה כלשהי, לבצע שיפוטים והערכות מוסריות וכו׳ וכו׳. מאיפה בא העושר הזה? מעצם היכולת הלשונית הבסיסית! למעשה זה בסך הכל הפעלה של אותה פונקציה שוב ושוב, שכן אם יש יכולת הפשטה, הכללה וקישור אז ברגע שהיא מתבצעת פעם אחת, היא יכולה להתבצע שוב, וחוזר חלילה, כך השפה נהיית מדוייקת יותר ועשירה יותר, וצ׳יק צ׳ק יש לך יצור נבון עם עולם קונספטואלי עשיר. יצור שאין לו את הפונקציה הזו לא יגיע לכך, ואם אנו רואים שבע״ח אכן לא מגיעים לכך אז סביר להניח שפשוט אין להם את הפונקציה הזו. ואם אין להם את הפונקציה הזו אז לא שייך לדבר מלכתחילה על שפה אצלם.
אכן, שפה היא מערכת קונספטואלית. ר״ל של המשגה ולכן גם ההפך ממה שאמרת הוא נכון: אין שפה ללא חשיבה. כל הסמלים של השפה אינם סמלים, דהיינו מושגים בעלי מובן, אלא בהיותם חלק ממבנה פסוקי. והיותם חלק ממבנה פסוקי הוא היותם הפשטות (המאפשרות לסמן דבר-מה כמייצג של דברים אחרים), הכללות וקישורים בין הכללות (המאפשרים לייחס להם פרידקטים, או להפוך אותם לפרידקטים), והמבנה הפסוקי הוא רק הביטוי הלשוני של כל זה: הפשטות, הכללות וקישורים. מה שיש בשפה כשלעצמה הם רק מבעים, ולא במבעים עצמם ולא באוסף מבעים, נוכל למצוא הפשטה, הכללה וקישור. רק בהנחה שיש כושר של הפשטה, הכללה וקישור שהוא לא זהה עם השפה אלא הוא מביא עצמו לידי ביטוי בשפה, נוכל כלל לזהות אוסף של מבעים ולומר עליהם שהם ״שפה״. ועל כן חשיבה ודאי קודמת לוגית (גם אם לא כרונולוגית) לשפה וודאי שהאחרונה לא הכלי ״המכונן״ את החשיבה. הקונספטואליות, דהיינו החשיבה, היא מה שהופך שפה לשפה.
לפיכך הייחוס של שפה לבע״ח, שלא לדבר על חשיבה, היא טענה מוזרה מאוד, או לכל הפחות בלתי סבירה מאוד. הטענות שכנגד יכולות להיות לכל היותר שליליות: אינך יכול להוכיח שאין לבע״ח שפה, והעובדה שאיננו יודעים לזהות שם מבנה לשוני מינימלי (של נושא ונשוא) כמו שאנו מכירים לא מספיק בכדי לשלול את האפשרות הזאת. אבל זאת טענה לא חזקה כל כך והיא למעשה לא שונה הרבה אם נאמר בשם אותו שיקול שלמלפפונים יש שפה.
קודם כל צריך להבין שבלי מבנה לשוני של נושא ונשוא, אין מובן כלל לסימנים של השפה. שכן הפונקציה של הסימן כמושג, דהיינו כבעל מובן, הוא כאמור האפשרות שלו להיות נושא או נשוא במשפט. העדרו של מבנה כזה אצל בעה״ח הוא לכל הפחות עדות לא-רעה לכך שאין להם לא חשיבה וע״כ גם לא שפה במובן שאנו מדברים על שפה.
היכולת לחשוב אודות מושג ולו הפשוט ביותר היא דבר מורכב מאוד, וגם אם הוא משקף איזו יכולת מוחית הרי שלא מדובר רק ביכולת ליצור מבע בהינתן מצב-עניינים מסויים. בשביל שתהיה בשימושנו המושג הכי פשוט, בא נגיד ״אמא״ או ״אור״, דרושה יכולת הפשטה והכללה שהופכת ייצוג מסויים למוגדר על-ידי מספר מינימלי של תכונות קבועות, יכולת להבחין אותו מייצוגים אחרים, והיכולת לזהות אותו שוב ושוב כנושא קבוע של ייצוגים נוספים שקשורים אליו. היכולת הזו היא כמעט פלא בהינתן ששום דבר מזה לא ניתן לרדוקציה למערכת של קלט ופלט (מה שהוביל למשל לספקנות של דיוויד יום) ושאף על פי כן מדובר ביכולת שהיא בחלקה הגדול נרכשת. בהינתן שהפלא הזה מבטא יכולת מוחית, זה מבטא יכולת מוחית גבוהה מאוד שספק אם יש לבע״ח, ובהינתן שאין שום עדות שיש אותה לבע״ח אז הסבירות של זה היא מאוד נמוכה. כאמור, להצביע על כך שיש לבע״ח יכולת תקשורת, ואפילו יכולת להגיב באמצעות מערכת של תגובות סדירה למצבי עניינים, לא מספיקה כאן. צריך להבין לפחות מה הוא זה שמייחסים לבע״ח כשמבקשים לייחס להם שפה ושזה הרבה מאוד מאוד אפילו אם מדובר ביכולת לומר מילה אחת בעלת מובן, ושזה מניח כישורים מוחיים גבוהים מאוד מאוד. עד שמי שיטען על קיומה של שפת בע״ח לא יטען בזה שבע״ח גם יודעים לייצר פסוקים, דהיינו לחשוב באמצעות מושגים, ויראה עדות סבירה לכך, אז כל קישור בין שפת בני אדם ושפת בע״ח הוא כשל קטגורי.
קח בחשבון למשל את המהירות העצומה שבה ילד, מרגע שאמר את המילה הראשונה, כבר יכול לרכוש ולבנות שפה עשירה, לחשוב ודי מהר גם לצבור ידע, לחשוב חשיבה מדעית ברמה כלשהי, לבצע שיפוטים והערכות מוסריות וכו׳ וכו׳. מאיפה בא העושר הזה? מעצם היכולת הלשונית הבסיסית! למעשה זה בסך הכל הפעלה של אותה פונקציה שוב ושוב, שכן אם יש יכולת הפשטה, הכללה וקישור אז ברגע שהיא מתבצעת פעם אחת, היא יכולה להתבצע שוב, וחוזר חלילה, כך השפה נהיית מדוייקת יותר ועשירה יותר, וצ׳יק צ׳ק יש לך יצור נבון עם עולם קונספטואלי עשיר. יצור שאין לו את הפונקציה הזו לא יגיע לכך, ואם אנו רואים שבע״ח אכן לא מגיעים לכך אז סביר להניח שפשוט אין להם את הפונקציה הזו. ואם אין להם את הפונקציה הזו אז לא שייך לדבר מלכתחילה על שפה אצלם.
תודה על התגובה
אתייחס לכמה נקודות:
1. אני מסכים בהחלט לכך שהמשפט קודם לוגית למרכיביו, אך ההפשטה עצמה היא תכונה שפתית דווקא, מה זו מחשבה מופשטת? מאגר של מטפורות המועתקות משדה סמנטי אחד למשנהו.
מהי מחשבה ללא שפה? מה עומד מאחורי המשפט אם לא המשפט עצמו?!
2. אינני כופר בכשרים הקוגניטיביים והמוחיים המאפשרים את השפה. אני כלל לא עוסק בצדדים הפסיכולוגיים או האמפירים של העניין כי אם ה*מושגיים*: מחשבה איננה ייצוג מנטלי, גם לא קישור של ייצוגים כאלו, מחשבה היא התוכן המובע בפסוק, ועל כן כל מחשבה באשר היא, במידה והיא בכלל מחשבה, היא שפתית.
3. מבנה של נושא-נשוא אומנם נפוץ בשפות אירופאיות אך איננו כלל הכרחי לכינון שפה, למשל הלוגיקה המודרנית היא ביסודו של דבר תחביר של פונקציה וארגומנט (מבית מדרשו של פרגה וראסל) ולא של סובייקט ופרדיקט.
4. כפי שאמרת, כדי שמבעים יקבלו מובן הם חייבים לבוא במסגרת של כללים, משחקי לשון (במובן הויטגנשטייני), הכללים עצמם אינם 'פלא מוחי' אלא אופני השימוש בשפה כפי שהמוסד החברתי משתמש בהם, הקריטריונים לזיהוי אובייקט כאחד, אופני השימוש במושגים, כללי הלוגיקה ועקיבה-אחר-כלל כולם הם קריטריונים *ציבוריים* ולא מצבים מנטלסטים כאלה או אחרים.
השפה היא פעולה אובייקטיבית, קדימות לוגית למערכת הייצוגים המנטלית *חייבת* להניח אפשרות של שפה פרטית, שידועה רק לסובייקט אחד. אחת כזאת כלל לא אפשרית בהעדר קריטריון *חיצוני*.
5. לא טענתי מעולם שלחיות יש יכולת שפתיות כמו שיש לנו, רק אמרתי שזה יהיה פזיז ביותר לקבוע שאין ליצורים מסויימים מערכת בסיסית של סימנים פונטים המאפשרת להם סוג מסויים של חשיבה. אחרי הכל, גם היכולת של שימפנזה להשתמש במבע קולי איננה מספיקה כדי לאותות דבר מה לחבריו, המבע חייב להימצא בהקשר התנהגותי כלשהו, במוסד ציבורי שימפנזי המדריך את השימושים בכלים הללו.
השפה האנושית פשוט יותר משוכללת...
אתייחס לכמה נקודות:
1. אני מסכים בהחלט לכך שהמשפט קודם לוגית למרכיביו, אך ההפשטה עצמה היא תכונה שפתית דווקא, מה זו מחשבה מופשטת? מאגר של מטפורות המועתקות משדה סמנטי אחד למשנהו.
מהי מחשבה ללא שפה? מה עומד מאחורי המשפט אם לא המשפט עצמו?!
2. אינני כופר בכשרים הקוגניטיביים והמוחיים המאפשרים את השפה. אני כלל לא עוסק בצדדים הפסיכולוגיים או האמפירים של העניין כי אם ה*מושגיים*: מחשבה איננה ייצוג מנטלי, גם לא קישור של ייצוגים כאלו, מחשבה היא התוכן המובע בפסוק, ועל כן כל מחשבה באשר היא, במידה והיא בכלל מחשבה, היא שפתית.
3. מבנה של נושא-נשוא אומנם נפוץ בשפות אירופאיות אך איננו כלל הכרחי לכינון שפה, למשל הלוגיקה המודרנית היא ביסודו של דבר תחביר של פונקציה וארגומנט (מבית מדרשו של פרגה וראסל) ולא של סובייקט ופרדיקט.
4. כפי שאמרת, כדי שמבעים יקבלו מובן הם חייבים לבוא במסגרת של כללים, משחקי לשון (במובן הויטגנשטייני), הכללים עצמם אינם 'פלא מוחי' אלא אופני השימוש בשפה כפי שהמוסד החברתי משתמש בהם, הקריטריונים לזיהוי אובייקט כאחד, אופני השימוש במושגים, כללי הלוגיקה ועקיבה-אחר-כלל כולם הם קריטריונים *ציבוריים* ולא מצבים מנטלסטים כאלה או אחרים.
השפה היא פעולה אובייקטיבית, קדימות לוגית למערכת הייצוגים המנטלית *חייבת* להניח אפשרות של שפה פרטית, שידועה רק לסובייקט אחד. אחת כזאת כלל לא אפשרית בהעדר קריטריון *חיצוני*.
5. לא טענתי מעולם שלחיות יש יכולת שפתיות כמו שיש לנו, רק אמרתי שזה יהיה פזיז ביותר לקבוע שאין ליצורים מסויימים מערכת בסיסית של סימנים פונטים המאפשרת להם סוג מסויים של חשיבה. אחרי הכל, גם היכולת של שימפנזה להשתמש במבע קולי איננה מספיקה כדי לאותות דבר מה לחבריו, המבע חייב להימצא בהקשר התנהגותי כלשהו, במוסד ציבורי שימפנזי המדריך את השימושים בכלים הללו.
השפה האנושית פשוט יותר משוכללת...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.