לדעתי השלב הראשון צריך להיות קודם הנגשה של תחנות הרכבת ותחנות האוטובוס במחלף וקישור ביניהן לרחוב הרצל, כרגע מהתחנה המרכזית למחלף (לא כולל הרצל למרות שגם את המעבר מהרצל לשם אפשר לשפר) יש רק את קווים 43 ו44 של קווים שממשיכים אחר כך ללב השרון, הבעיה העיקרית אם כבר היא בכיוון השני איפה שאין תחנת אוטובוס קרובה על כביש 57 וזה דורש חצייה מאוד לא נוחה במחלף (כבר פספסתי ככה כמה אוטובוסים)
לדעתי זה יכול להיעשות באמצעות כמה דברים
א. גשר/מנהרה בין התחנות בשני הכיוונים
ב. קו פנימי בנתניה דרך כביש 2, משהו בסגנון תחנה מרכזית - מחלף נתניה - גשר השלום - גיבורי ישראל - מחלף נתניה - תחנה מרכזית
ג. הסדרת המעבר בין תחנת הרכבת למחלף + להסיט את קווי האוטובוס האיזורים לנתניה שיעברו דרך המחלף אחרי הרכבת
אי אפשר לדרוש מהנוסעים החלפה כשהיא לא נוחה
נתניה מוכרת לי מכמה וכמה חופשות פסח. עד כמה שמדרחוב הרצל וכיכר העצמאות טובים לתיירות ולבילוי - הם מכת מוות לתח"צ בעיר. ניסיתי לראות איך מגיעים בתח"צ למלונות שהתארחתי בהם בעבר. בגלל שאין ציר מזרח מערב אלטרנטיבי במרכז העיר כל האופציות סיבוביות מאד בין אם התיכנון מגיע לעיר ברכבת או באוטובוס לתחנה המרכזית שהיתה מאד מרכזית.
כביש 2 והתפתחות הרכבת הפכו את צירי המזרח מערב לעניין קריטי בערי החוף בארץ, אך הם עדיין מורגשים בחיסרונם.
אני חושב שתחנת הרכבת הראשית בנתניה צריכה גשר כביש והולכי רגל דרומית לגשר מחלף נתניה וחיבור לאזור רחוב בן אב"י. לחלופין - כביש גישה דרומה יאפשר גישה לגשר רחוב האר"י וחיבור דרומי יותר.
יתכן שבעידן החשמל יש מקום לתחנת רכבת שלישית בצפון העיר, יתכן שזה קרוב מדי.
מה שאולי יטפח את קישור המערב מזרח הוא סוג כלשהו של רק"ל בשדרות הרצל עד כיכר העצמאות. אם זה פרקטי - בתוואי קרקעי במדרחוב כמו רחוב יפו בירושלים, אם לא - במנהרה קצרה של כ 300 מטר מתחנה נוסח אליפלט בהרצל פינת דיזינגוף לתחנה מתחת לכיכר העצמאות. שם אפשר לפצל את הרק"ל לקו צפונה וקו דרומה.