מישהו כמו רדיוהד??
- פותח הנושא tom york
- פורסם בתאריך
polyethylene
New member
isola ממש מעולה ../images/Emo70.gif
ירון, ניסית להקשיב ל- ballroom
(סתם סקרנות) הבעיה היא שהיום עיתוני המוסיקה הבריטית (nme, q וחבריהם) משבחים כמעט כל להקת פושטקים חדשה ומגדירים אותה כ "הדבר הבא". ומשום מה תמיד אני נתקלת במשפט "מושפעים מרדיוהד", שזה לדעתי עוול ללהקה, כי השירים לא רק שלא דומים אלא גם די מזוויעים במקרים מסוימים... למצוא היום להקות בחו"ל שמזכירות את רדיוהד לא יהיה כל כך קשה, כי רדיוהד השתמשו כמעט בכל ז´אנר אפשרי. החכמה לדעתי היא להקשיב ללהקות אחרות לא בגלל הדימיון שלהם לרדיוהד, אלא בגלל שהם מספיק טובות בעצמן. וואו, זה היה ארוך ופלספני... sorry...
איתן חן - דברים שלומדים לבד
ירון, ניסית להקשיב ל- ballroom
הרשי לי לחלוק עלייך....
קודם כל הרבה פעמים מזכירים את רדיוהד בתור השפעה בשביל לקדם מכירות ולא בגלל שמשהו דומה לרדיוהד. רק בגלל שרדיוהד השתמשו בהרבה ז´אנרים ממש לא אומר שהרבה להקות מושפעות מהם. לדוגמא לא נגיד שכל להקת ג´אז מושפעת מרדיוהד רק בגלל ביש לרדיוהד שיר ג´אז אחד.... כמובן שיש להקות שההשפעה שלהם היא במודע או לא במודע רדיהודית ונשמעים דומה לרדיוהד ואין לי בעיה אם זה (אלא אם כן הם מידי ממוסחרים לטעמי כמו טראויס) דבר שני , אין שוב רע בלחפש ולשמוע להקות שדומות לרדיוהד , אפילו רק בגלל שהם דומות לרדיוהד. בתור מעריץ רדיוהד אני מניח שסביר שאני אוהב להקה שמושפעת מרדיוהד. וחוץ מזה נחמד לראות כמה רדיוהד משפיעים על עולם הרוק. דבר שלישי , קשה להגדיר "להקות טובות בעצמן". זה 99.9% אחוז של טעם. יש מיליונים שיסכימו להשבע שאואזיס היא הלהקה הטובה בעולם. האם זה הופך אותה ל"להקה טובה בעצמה" , כזאת ש"חכמה" לשמוע אותה למרות שאין (לדעתי) שום דימיון לרדיוהד. לסיכום , הצלחתי להיות יותר ארוך ופלספני ממך... לדעתי אין כזה דבר "חכמה" בשמיעת מוזיקה וכל אחד יכול לשמוע מה שהוא רוצה. אם חקייני/מושפעי רדיוהד עושים את זה למישהו , או איזה להקת "פושטקים" המוגדרת כ"הדבר הבא" שיהנה.... ולא עדיין לא הגעתי ל-BALLROOM. לקחתי כמה דיסקים מחברי דן: DEUS , BEN FOLDS 5, CURE ויש לי גם די הרבה דיסקים חדשים משלי... NP: Placebo - Pure Morning
קודם כל הרבה פעמים מזכירים את רדיוהד בתור השפעה בשביל לקדם מכירות ולא בגלל שמשהו דומה לרדיוהד. רק בגלל שרדיוהד השתמשו בהרבה ז´אנרים ממש לא אומר שהרבה להקות מושפעות מהם. לדוגמא לא נגיד שכל להקת ג´אז מושפעת מרדיוהד רק בגלל ביש לרדיוהד שיר ג´אז אחד.... כמובן שיש להקות שההשפעה שלהם היא במודע או לא במודע רדיהודית ונשמעים דומה לרדיוהד ואין לי בעיה אם זה (אלא אם כן הם מידי ממוסחרים לטעמי כמו טראויס) דבר שני , אין שוב רע בלחפש ולשמוע להקות שדומות לרדיוהד , אפילו רק בגלל שהם דומות לרדיוהד. בתור מעריץ רדיוהד אני מניח שסביר שאני אוהב להקה שמושפעת מרדיוהד. וחוץ מזה נחמד לראות כמה רדיוהד משפיעים על עולם הרוק. דבר שלישי , קשה להגדיר "להקות טובות בעצמן". זה 99.9% אחוז של טעם. יש מיליונים שיסכימו להשבע שאואזיס היא הלהקה הטובה בעולם. האם זה הופך אותה ל"להקה טובה בעצמה" , כזאת ש"חכמה" לשמוע אותה למרות שאין (לדעתי) שום דימיון לרדיוהד. לסיכום , הצלחתי להיות יותר ארוך ופלספני ממך... לדעתי אין כזה דבר "חכמה" בשמיעת מוזיקה וכל אחד יכול לשמוע מה שהוא רוצה. אם חקייני/מושפעי רדיוהד עושים את זה למישהו , או איזה להקת "פושטקים" המוגדרת כ"הדבר הבא" שיהנה.... ולא עדיין לא הגעתי ל-BALLROOM. לקחתי כמה דיסקים מחברי דן: DEUS , BEN FOLDS 5, CURE ויש לי גם די הרבה דיסקים חדשים משלי... NP: Placebo - Pure Morning
הצעה
הייתה תקופה שאני חיפשתי אומנים שדומים לאומנים אחרים ומצאתי דרך נחמדה למצוא. אפשר ללכת לכל האתרים שמוכרים דיסקים (בייחוד אמזון) או ל- allmusic. מחפשים אומן מסויים ותמיד יש שם "אמנים דומים" או "אנשים שקנו את הדיסקים האלה קנו בדרך כלל גם את..." ואגב בקשר למה שכתבו פה בקשר ללהקות שמזכירות או לא מזכירות את רדיוהד... אני לא חושב שכולן מזכירות, אבל כעקרון כולן בסבירות טובה יחסית שמי שאוהב את רדיוהד יאהב גם אותן כי זה רוק אלטרנטיבי ואינדי. אורי
Trainspotting soundtreck
הייתה תקופה שאני חיפשתי אומנים שדומים לאומנים אחרים ומצאתי דרך נחמדה למצוא. אפשר ללכת לכל האתרים שמוכרים דיסקים (בייחוד אמזון) או ל- allmusic. מחפשים אומן מסויים ותמיד יש שם "אמנים דומים" או "אנשים שקנו את הדיסקים האלה קנו בדרך כלל גם את..." ואגב בקשר למה שכתבו פה בקשר ללהקות שמזכירות או לא מזכירות את רדיוהד... אני לא חושב שכולן מזכירות, אבל כעקרון כולן בסבירות טובה יחסית שמי שאוהב את רדיוהד יאהב גם אותן כי זה רוק אלטרנטיבי ואינדי. אורי
אזהרה
הרבה פעמים הנתונים בALLMUSIC הם לא ממש נכונים , והדרוגים הם כמובן טעמו של מבקר מוזיקה זה או אחר למשל היתכן שהשורשים של רדיוהד היגיעו מ-SUEDE? לא ממש ניראה לי כי אלו להקות שפועלות באותו זמן. ונירוונה היא אולי השפעה מסוימת ל-JUST או קריפ וזה גם לא בטוח וגם הדירוגים באמאזון יש לקחת בזהירות כי המדרגים הם בדרך כלל אנשים שקנו את הדיסק אז מן הסתם הם אוהבים את הלהקה... NP : Teenage Fanclub and Jad Fair -Near To You
הרבה פעמים הנתונים בALLMUSIC הם לא ממש נכונים , והדרוגים הם כמובן טעמו של מבקר מוזיקה זה או אחר למשל היתכן שהשורשים של רדיוהד היגיעו מ-SUEDE? לא ממש ניראה לי כי אלו להקות שפועלות באותו זמן. ונירוונה היא אולי השפעה מסוימת ל-JUST או קריפ וזה גם לא בטוח וגם הדירוגים באמאזון יש לקחת בזהירות כי המדרגים הם בדרך כלל אנשים שקנו את הדיסק אז מן הסתם הם אוהבים את הלהקה... NP : Teenage Fanclub and Jad Fair -Near To You
polyethylene
New member
ברוכ\ה הבא\ה לפורום... ../images/Emo108.gif
אפשר לשמוע קצת פרטים אודותייך?
אפשר לשמוע קצת פרטים אודותייך?
Major Thom
New member
הממ..
רדיוהד וקולדפליי.. הכוונה היא ביחד..? כי אין הרבה משותף, לעתי, בין רדיוהד העכשווית (או רדיוהד בכלל, חוץ מכמה שירים) לבין קולדפליי.. וזה בטח ישמע נורא פלצפני אבל רדיוהד היא להקה שמאד קשה להיות דומים לה.. אוי. זה באמת נשמע פלצפני. אתכם הסליחה.
כלום
רדיוהד וקולדפליי.. הכוונה היא ביחד..? כי אין הרבה משותף, לעתי, בין רדיוהד העכשווית (או רדיוהד בכלל, חוץ מכמה שירים) לבין קולדפליי.. וזה בטח ישמע נורא פלצפני אבל רדיוהד היא להקה שמאד קשה להיות דומים לה.. אוי. זה באמת נשמע פלצפני. אתכם הסליחה.
אל תהרגו אותי
הציטוט הוא לא שלי , הוא לקוח מן הסתם מאיזשהו עיתון. לפי הבנתי הכוונה היא שהם לקחו את הסגנון של רדיוהד וניסו להיות איפשהו בין רדיוהד לבין להקת בנים (שאם כל הצער והיגון הקהל שלהם הוא בדרך כלל בנות). כמובן מכיוון שלא קראתי את הכתבה ורק שמעתי את הציטוט יכול בהחלט להיות שאני מוציא אותו מהקשרו...
הציטוט הוא לא שלי , הוא לקוח מן הסתם מאיזשהו עיתון. לפי הבנתי הכוונה היא שהם לקחו את הסגנון של רדיוהד וניסו להיות איפשהו בין רדיוהד לבין להקת בנים (שאם כל הצער והיגון הקהל שלהם הוא בדרך כלל בנות). כמובן מכיוון שלא קראתי את הכתבה ורק שמעתי את הציטוט יכול בהחלט להיות שאני מוציא אותו מהקשרו...
אופס
חיפוש מהיר באינטרנט גורם לי להודות בטעותי זהו ציטוט של הלהקה. תמיד חשבתי שזה ציטוט של מישהו שקוטל את הלהקה אבל מתברר שהם יודעים לקטול טוב מאוד את עצמם... לטענתם הם נשמעים כמו רדיוהד בלי כל הדרמה מסביב - רדיוהד לבנות. אז זה הם לא אני.. חוץ מזה השם הזמני של האלבום החדש שלהם הוא (או היה) רדיוהד לבנות...
חיפוש מהיר באינטרנט גורם לי להודות בטעותי זהו ציטוט של הלהקה. תמיד חשבתי שזה ציטוט של מישהו שקוטל את הלהקה אבל מתברר שהם יודעים לקטול טוב מאוד את עצמם... לטענתם הם נשמעים כמו רדיוהד בלי כל הדרמה מסביב - רדיוהד לבנות. אז זה הם לא אני.. חוץ מזה השם הזמני של האלבום החדש שלהם הוא (או היה) רדיוהד לבנות...
Major Thom
New member
רדיוהד לבנות..?
שוביניסטים..
אני דוקא ממש לא מתה עליהם (elbow, לא רדיוהד).. אחרי כמה שמיעות הם כבר משעממים אותי..
air / electronic performers
שוביניסטים..
בלה..
הנה ביקורת על אלבום הבכורה של ELBOW ממומה לכל המתעניינים - אלבו - Asleep in the Back בשיר אחד הם מזכירים את טוק טוק, בשני את פיטר גבריאל, אבל בסוף היום Elbow נשמעים כמו משהו אחר לגמרי. וגם משהו על Hood, להקה לא אפרורית בכלל מלידס שרון קנטור מפה לשם, איכשהו, לא יוצא לי לשמוע הרבה אלבומים שיש בהם שירים. טוב נו, באמת, שירים – עוד פורמט שאבד עליו הכלח, כמו התקליט והפיתה (הכוונה לפיתה סטנדרט, כמובן). והנה, סורפרייז סורפרייז והפתעה שכזו: אלבום מלא בשירים, שהוקלטו במילניום זה, ולא סתם שירים, כי אם שירים טובים, חלקם אפילו שחבל על הזמן. סקרנותי לגבי Elbow התעוררה כששמעתי לפני מספר חודשים אצל FM 88 היקרים את”Any Day Now ”. "סהדי שבמרומים! האם זהו השיר היפה ביותר ששמעתי השנה?" השירה הזכירה מאוד את Talk Talk, הקלידים, האקוסטיות והשטויות שברקע – מצחקות ילדים, פעמונים – הביאו את פינק פלויד, ולופ הפרקשן המדהים הזכיר לי בכלל את הסאונד של די.ג’יי שאדו (ב-UNKLE, למשל). הסינגל השני ששמעתי – “Red ” – הנחיל לי אכזבה. המסתורין המסוים נעלם, ובמקומו הופיעה איזו מלודיה סשה ארגובית מעוררת קבס. כך מסודרים השירים גם באלבום עצמו – “Any Day Now " פותח ומאוורר לך את האונות, ואז מגיע המבאוס שלא נרחיב עליו את הדיבור, כי יש מספיק דברים טובים להגיד אז למה ללכלך. ויש עוד הרבה שירים על אהבה אובססיבית, שתייה ונצרות, ועל התחושה המגולמת היטב בשם האלבום כולו: “Asleep in the Back”. כשאתה מוטל, גמור ממשהו, במושב האחורי של מכונית, בדרך חזרה מאיפשהו רחוק, והמחשבות כמו חוטי חשמל, ספק מתוחות ספק רפויות בין עמוד אחד למישנהו. השם Elbow, כמה בריטי, לקוח מתוך "הבלש המזמר" של דניס פוטר, שם אומרת האחות המטפלת שזו המילה החושנית ביותר בעולם, מה שקשה לומר על "מרפק", שהמילה היחידה בעברית שהיא פחות סקסית ממנה היא אולי סחוס. אולי. בגלגולם הראשון הושפעו Elbow המנצ’סטרים מבוב דילן, ג’ימי הנדריקס, U2 והצ’ילי פפרז. הם ניגנו בעיקר פאנקי רך, וכמו שהם מנסחים את זה בעצמם: "פשוט הסרחנו". מאוחר יותר הם נכנסו לתחום הרוק המתקדם והוסיפו לרשימת ההשפעות את הקינג קרימזון. חותמם של הארגמניים ניכר בעיקר ב- “Coming Second”, השיר האהוב עלי באלבום. סאונד הגיטרה בסולו של השיר העלה על שפתי חיוך מהסוג שעלה בפעם הראשונה ששמעתי את הסטרטר לפני הפזמון של “Creep”. וזהו, מילה זה מילה ואף מילה על רדיוהד. אולי ה-להיט של האלבום הזה הוא "Powder Blue ” (רצועה 4) עם מלודיה פומפוזית להדהים, מה שקוראים "בלי בושה", וגם המאזין מוזמן להצטרף לפזמון הסוחף, בלי בושה. השיר שאחריו,”Bitten By The Tailfly”, על הלמות תופי הטמטם שלו והגיטרה הנשכנית, נשמע כמו שיר טוב של פיטר גבריאל, מאלה עם השיק הקניבלי. בחיי, כמה שמאזינים יותר לרצף השירים הזה, מבינים שזה כמעט לא הגיוני שמדובר באלבום בכורה. הדבר היחיד שאפשר להגיד על חברי אלבו זה שהם so fuckin talented, ושהם בטוח ינגנו ביחד עוד הרבה זמן. בלי לערב בשר בחלב אמו, הייתי רוצה להוסיף עוד שם לרשימת האסוציאציות המוסיקליות שהעלו אצלי אלבו - נקמת הטרקטור. ייתכן שמדובר בקולו של הסולן שמזכיר קצת את בללי, ואולי גם באווירה, תקשיבו לסוף של "Newborn” ותבינו על מה אני מדברת. עם כל השמות שזרקתי כאן – גבריאל, טוק-טוק, טרקטור – אפשר אולי לומר שיש במוסיקה של אלבו משהו מהאלמותיות של האייטיז (אופס, מישהו הפליץ?): רצינות וכנות, שגם אם יש בה אובר-תיאטרליות לעתים, היא מביאה אותך למקומות טובים. הבריטים,כידוע, תמיד מקפידים על קטנות, וכך מציגים בפנינו אלבו יתרון נוסף: הטקסטים. השורה הראשונה מתוך הסינגל “Newborn” תספיק כאן לרושם ראשוני: “I’ll be the corpse in your bathtub, Useless” ויש עוד הרבה שירים על אהבה אובססיבית, שתייה ונצרות, ועל התחושה המגולמת היטב בשם האלבום כולו: “Asleep in the Back”. כשאתה מוטל, גמור ממשהו, במושב האחורי של מכונית, בדרך חזרה מאיפשהו רחוק, והמחשבות כמו חוטי חשמל, ספק מתוחות ספק רפויות בין עמוד אחד למישנהו. ועכשיו לא למשהו שונה לגמרי קשה לעמוד על קשר ישיר בין אלבו ל- Hood, מלבד גרובים שבאים ממקומות גשומים, שהם, כידוע, שונים מאוד מגרובים של שמש. המיני LP של Hood שוכב אצלי כבר כמה זמן ומחכה שאני אתן לו את המלים הטובות שמגיעות לו. וכמה שאני נוטה להכביר במלים, כך Hood מצמצמים בהן. דומה שהם מוסרים רק את מה שהכרחי, לרוב בלחש. את המלים הם נותנים בשמות הארוכים של הקטעים, כמו הקטע הראשון, שנקרא, כשם האלבום: “Home Is Where It Hurts” (אם אפשר להזכיר כאן שוב את הכנות ההיא, מהאייטיז) . הבסיס של Hood הם שני אחים מלידס, שאוהבים תמונות של נוף אפרורי. מהכתובים עולה שכבר יש איזה שני אלבומים באמתחתם, שתויקו במגירת ה-lo-fi, ליד Sebadoh, למשל. אז אני לא יודעת מה היה קודם, אבל עכשיו יש כאן עושר ומלאות ואיפוק, והרבה סימפולים וחצוצרות וכינורות ושילוב מתמיה בין דאב לאלטרנטיב. אפשר לשמוע קצת Sebadoh ועוד הרבה יותר את הסאונד של Swell לדעתי, בעיקר ברצועה השלישית: “Cold Fire Woods Of Western Lanes”, והרבה מ-“Another Green World” של אינו, אבל זה לא חוכמה. 26 דקות של שמים קודרים מעל מפעל פלדה ליד שדה ירוק.
הנה ביקורת על אלבום הבכורה של ELBOW ממומה לכל המתעניינים - אלבו - Asleep in the Back בשיר אחד הם מזכירים את טוק טוק, בשני את פיטר גבריאל, אבל בסוף היום Elbow נשמעים כמו משהו אחר לגמרי. וגם משהו על Hood, להקה לא אפרורית בכלל מלידס שרון קנטור מפה לשם, איכשהו, לא יוצא לי לשמוע הרבה אלבומים שיש בהם שירים. טוב נו, באמת, שירים – עוד פורמט שאבד עליו הכלח, כמו התקליט והפיתה (הכוונה לפיתה סטנדרט, כמובן). והנה, סורפרייז סורפרייז והפתעה שכזו: אלבום מלא בשירים, שהוקלטו במילניום זה, ולא סתם שירים, כי אם שירים טובים, חלקם אפילו שחבל על הזמן. סקרנותי לגבי Elbow התעוררה כששמעתי לפני מספר חודשים אצל FM 88 היקרים את”Any Day Now ”. "סהדי שבמרומים! האם זהו השיר היפה ביותר ששמעתי השנה?" השירה הזכירה מאוד את Talk Talk, הקלידים, האקוסטיות והשטויות שברקע – מצחקות ילדים, פעמונים – הביאו את פינק פלויד, ולופ הפרקשן המדהים הזכיר לי בכלל את הסאונד של די.ג’יי שאדו (ב-UNKLE, למשל). הסינגל השני ששמעתי – “Red ” – הנחיל לי אכזבה. המסתורין המסוים נעלם, ובמקומו הופיעה איזו מלודיה סשה ארגובית מעוררת קבס. כך מסודרים השירים גם באלבום עצמו – “Any Day Now " פותח ומאוורר לך את האונות, ואז מגיע המבאוס שלא נרחיב עליו את הדיבור, כי יש מספיק דברים טובים להגיד אז למה ללכלך. ויש עוד הרבה שירים על אהבה אובססיבית, שתייה ונצרות, ועל התחושה המגולמת היטב בשם האלבום כולו: “Asleep in the Back”. כשאתה מוטל, גמור ממשהו, במושב האחורי של מכונית, בדרך חזרה מאיפשהו רחוק, והמחשבות כמו חוטי חשמל, ספק מתוחות ספק רפויות בין עמוד אחד למישנהו. השם Elbow, כמה בריטי, לקוח מתוך "הבלש המזמר" של דניס פוטר, שם אומרת האחות המטפלת שזו המילה החושנית ביותר בעולם, מה שקשה לומר על "מרפק", שהמילה היחידה בעברית שהיא פחות סקסית ממנה היא אולי סחוס. אולי. בגלגולם הראשון הושפעו Elbow המנצ’סטרים מבוב דילן, ג’ימי הנדריקס, U2 והצ’ילי פפרז. הם ניגנו בעיקר פאנקי רך, וכמו שהם מנסחים את זה בעצמם: "פשוט הסרחנו". מאוחר יותר הם נכנסו לתחום הרוק המתקדם והוסיפו לרשימת ההשפעות את הקינג קרימזון. חותמם של הארגמניים ניכר בעיקר ב- “Coming Second”, השיר האהוב עלי באלבום. סאונד הגיטרה בסולו של השיר העלה על שפתי חיוך מהסוג שעלה בפעם הראשונה ששמעתי את הסטרטר לפני הפזמון של “Creep”. וזהו, מילה זה מילה ואף מילה על רדיוהד. אולי ה-להיט של האלבום הזה הוא "Powder Blue ” (רצועה 4) עם מלודיה פומפוזית להדהים, מה שקוראים "בלי בושה", וגם המאזין מוזמן להצטרף לפזמון הסוחף, בלי בושה. השיר שאחריו,”Bitten By The Tailfly”, על הלמות תופי הטמטם שלו והגיטרה הנשכנית, נשמע כמו שיר טוב של פיטר גבריאל, מאלה עם השיק הקניבלי. בחיי, כמה שמאזינים יותר לרצף השירים הזה, מבינים שזה כמעט לא הגיוני שמדובר באלבום בכורה. הדבר היחיד שאפשר להגיד על חברי אלבו זה שהם so fuckin talented, ושהם בטוח ינגנו ביחד עוד הרבה זמן. בלי לערב בשר בחלב אמו, הייתי רוצה להוסיף עוד שם לרשימת האסוציאציות המוסיקליות שהעלו אצלי אלבו - נקמת הטרקטור. ייתכן שמדובר בקולו של הסולן שמזכיר קצת את בללי, ואולי גם באווירה, תקשיבו לסוף של "Newborn” ותבינו על מה אני מדברת. עם כל השמות שזרקתי כאן – גבריאל, טוק-טוק, טרקטור – אפשר אולי לומר שיש במוסיקה של אלבו משהו מהאלמותיות של האייטיז (אופס, מישהו הפליץ?): רצינות וכנות, שגם אם יש בה אובר-תיאטרליות לעתים, היא מביאה אותך למקומות טובים. הבריטים,כידוע, תמיד מקפידים על קטנות, וכך מציגים בפנינו אלבו יתרון נוסף: הטקסטים. השורה הראשונה מתוך הסינגל “Newborn” תספיק כאן לרושם ראשוני: “I’ll be the corpse in your bathtub, Useless” ויש עוד הרבה שירים על אהבה אובססיבית, שתייה ונצרות, ועל התחושה המגולמת היטב בשם האלבום כולו: “Asleep in the Back”. כשאתה מוטל, גמור ממשהו, במושב האחורי של מכונית, בדרך חזרה מאיפשהו רחוק, והמחשבות כמו חוטי חשמל, ספק מתוחות ספק רפויות בין עמוד אחד למישנהו. ועכשיו לא למשהו שונה לגמרי קשה לעמוד על קשר ישיר בין אלבו ל- Hood, מלבד גרובים שבאים ממקומות גשומים, שהם, כידוע, שונים מאוד מגרובים של שמש. המיני LP של Hood שוכב אצלי כבר כמה זמן ומחכה שאני אתן לו את המלים הטובות שמגיעות לו. וכמה שאני נוטה להכביר במלים, כך Hood מצמצמים בהן. דומה שהם מוסרים רק את מה שהכרחי, לרוב בלחש. את המלים הם נותנים בשמות הארוכים של הקטעים, כמו הקטע הראשון, שנקרא, כשם האלבום: “Home Is Where It Hurts” (אם אפשר להזכיר כאן שוב את הכנות ההיא, מהאייטיז) . הבסיס של Hood הם שני אחים מלידס, שאוהבים תמונות של נוף אפרורי. מהכתובים עולה שכבר יש איזה שני אלבומים באמתחתם, שתויקו במגירת ה-lo-fi, ליד Sebadoh, למשל. אז אני לא יודעת מה היה קודם, אבל עכשיו יש כאן עושר ומלאות ואיפוק, והרבה סימפולים וחצוצרות וכינורות ושילוב מתמיה בין דאב לאלטרנטיב. אפשר לשמוע קצת Sebadoh ועוד הרבה יותר את הסאונד של Swell לדעתי, בעיקר ברצועה השלישית: “Cold Fire Woods Of Western Lanes”, והרבה מ-“Another Green World” של אינו, אבל זה לא חוכמה. 26 דקות של שמים קודרים מעל מפעל פלדה ליד שדה ירוק.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.