מישהו ראה פעם מישהי נוהגת ברכב ספורטיבי

Anna begins cc

New member
חס וחלילה,

(הכנסתי את עצמי לפינה שאני לא בטוחה איך לצאת ממנה..)

אני נוטה להמנע מהכללות, כי אני לא מאמינה בהן. באמת.
לא התכוונתי לומר שכל הנשים אחראיות וכל הגברים זבלים אגואיסטים..
(ואין לי תכנון לרוץ ולשרוף את החזייה שלי בקרוב, היא הייתה מאד יקרה..)

יש לי איזו הרגשה שבחברה של ימינו הגברים הם אלה שנוהגים על המאזדה ליסינג שהם קיבלו מהעבודה והנשים הן אלו עם הסטיישן של הדוסים ודוחסות שם 4 ילדים, 2 חברים שלהם, צידנית, מזרון ים, 2 כסאות תינוקות, מצופים, תיק חיתולים וערכת עזרה ראשונה.
אני גם מרגישה שאם האישה הייתה אומרת פאק איט, אני קונה לי פרארי, שבעלי ידחס את כל הכבודה אצלו במאזדה- אנשים היו מרימים גבה, הרבה יותר מאם גבר היה עושה את זה (זה היה מתקבל יחסית בסלחנות בעיניי..)

בעצם מה שניסיתי להגיד בהודעה המקורית זה - זה לא שאנחנו לא רוצות ואוהבת דברים יפים ולא פרקטיים בעליל, אנחנו פשוט קצת נכנעות לתכתיבים של החברה שאומרת לנו שיש בזה משהו לא בסדר, לא נהוג..


(אוף, יצאתי שורפת חזיות למרות שממש לא רציתי.. מה עושים?!)
 

poseidon111

Active member
ראשית מציגים תיאוריה למה נשים צריכות חזיה

מלכתחילה.
שנית, יצאת מזה יפה מאוד.
אם אני רוצה להרגיז אותך בקטנה ככה, אני אשאל אותך אם להיכנע לתכתיבים של החברה הוא לא עניין אנושי אוניברסלי לשני המיגדרים, ומה כל כך
רע בזה?
 

Anna begins cc

New member
אז ככה,

בנות חמודות שיש להן מידת חזייה B והן קונות חזיות בויקטורי'ס סיקרט עם מלמלה ותחרה ורודה ופפיונים תואמים- הן לא צריכות את זה. הן רוצות את זה כי זה כיף ומגניב ובעל רושם, אבל הן לא צריכות את זה.
בנות שמסתובבות עם דאבל F (בין אם הן בורכו בסוג שאיכשהו עוד עומד לבדו או שהן נדפקו עם הסוג שמשפשף את הברכיים תוך כדי הליכה)- כל הזמן כבד להן, כל הזמן חם להן, כשקר להן רואים שקר להן, אם הן חלילה רצות לאוטובוס, יש סיכוי שהן יוציאו עין למישהו בדרך- הן לא רק צריכות חזייה, הן לא יכולות בלעדיה.

שנית, זה לא מרגיז אותי בכלל, כמו שציינתי אני יותר שוביניסטית בדעותיי מפמיניסטית, אבל לא אפתח את זה פה כי אין לי כוח ללינצ'ים.
להכנע לתכתיבים של החברה זה הכי אנושי, לשני המגדרים.
אני לא מכירה הרבה גברים שעכשיו בתקופת היורו אמרו בריש גלי - "מה, מי משחק נגד מי? אני לא מתחבר לחרא הזה".
כולנו, בדרך כלל, עושים מה שמצופה מאיתנו לעשות.
יש בזה יתרונות ויש בזה חסרונות,
החסרונות הם ברורים- אנחנו יוצאים כמו שורה של עוגות אינגליש קייק, מסודרים בתבניות. כולנו נראים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, עושים מה שאנחנו אמורים לעשות.. כל אחד שיוצא מהתלם מקבל מבט נזיפה ונידוי מהחברה.
(אני אומרת את זה בתור מישהי שסיימה כיתה ט' והפסיקה ללמוד וכבר 13 שנה מנסה למצוא בנאדם אחד שיביט מעבר למה שהוא רואה "על הנייר" ויתן לה צ'אנס להוכיח את עצמה.)

היתרונות- מסגרת. במהלך חיי, במיוחד בגלל שכל החיים נאבקתי במסגרות, הבנתי בדיוק עד כמה הן חשובות.
תכתיבים נוצרו ככה כי יש בהם המון הגיון. אתה עושה מה שאתה צריך לעשות לא רק כי זה מה שמצפים ממך, אלא כי לרוב זה גם הדבר הנכון לעשות. הדבר שיביא לך את התוצאות הכי טובות.
זה לא אומר שלא תוכל להשיג תוצאות טובות בצורה אחרת (לעניינו- אם האשה קרייריסטית שנוסעת על רכב ספורט והאבא עם הסטיישן מכין לילדים סנדביצ'ים לבי"ס ומפזר אותם לחוגים בצהריים) אבל אתה לוקח בחשבון את זה שאנשים ישימו לב לזה, ידברו על זה, אתה תהיה חריג, ויכול להיות שתשלם על זה מחיר..
 

poseidon111

Active member
נהניתי לקרוא את הפוסט כל כך. אל חשש

פמינסיטית או משהו דומה יתקלו בי לצידך.

עניין החזיות בא מכיון ששיערתי שזה לנוחות בלבד. אני רואה כל כך הרבה גברים עם כרס, ופשוט שאלתי את עצמי למה אין משהו דומה לחזיה
שיחזיק להם את הכרס כדי שיהיה גם להם נוח יותר.

עזיבת התיכון היתה מרידה במוסכמות גם כן. מכיר זאת באופן אישי.

נשאלת השאלה הקלאסית אם כן: "מה חשוב לי יותר, להיות אני, או להיות חלק מהקולקטיב"? לפי איך שתיארת, החברה כופפה אותך.
 

רינתי77

Active member
וודאי שיותר חשוב להיות חלק מקולקטיב.

קולקטיב כלשהו. איך שלא תסתכל על זה, אנחנו חיות חברתיות,
בסופו של דבר. אף אדם הוא לא אי, כמו שאומרים, ולכן להיות חלק מקבוצה
ולהתנהג בהתאם צרוב בדי.אן.אי שלנו. זה לא כדי לומר שאין מקום
לאינדיבידואליזם. יחד עם זאת, אם אדם נאלץ לבחור, ברוב המכריע
הוא יבחר להיות חלק מקבוצה תמורת ויתור על האידיבידואליזם שלו,
או על חלקו.
 
חשוב למי?

על פי רוב זה נכון.
ואיש מאיתנו כמעט אינו חף מכפיפה בדרך זו או אחרת לנורמות חברתיות.
ובכל זאת, יש שיבחרו דווקא לשבור אותן מטעמים שונים.
מרדנות, מהפכנות, היכולת שלא לנהות אחרי העדר.
 

רינתי77

Active member
מסכימה, אבל אף אחד לא רוצה

להתנתק לגמרי מהקולקטיב ולחיות בבדידות אינדיבידואלית מזהרת.
 
למעט המיזנטרופים, רינתי.

שהבדידות הופכת אותם לקניבאלים ללבבם שלהם. (כה אמר פרנסיס בייקון)
זה מזין, מסתברא.
:)
 

Anna begins cc

New member
תודה.. :)

בעיניי לעזוב את התיכון לא היה ממש מרד במוסכמות, או לפחות לא נעשה לשם המטרה הזו,
פשוט עשיתי מה שטוב לי, מה שנכון לי, הוצאתי את עצמי מסיטואציה שלא הייתה לי טובה.
עם השנים, אני מודה, מצאתי את עצמי כמהה יותר ויותר לנורמליות (במרכאות כפולות ומכופלות)
הרגשתי שיש המון המון חוויות שעוברים האנשים בני גילי מסביבי ושאני מפספסת אותן.. וליבי נחמץ, לא אשקר לך.
הרגשתי שיש עולם שלם שאני לא חלק ממנו, שהכל מסביבי קורה לכולם מלבדי (או קורה לי באיחור של כמה שנים טובות)
בשלב מסויים הרגשתי כאילו אני צופה על החיים שלי מהצד.
זה צובט. גם עכשיו זה צובט.
כשדיברתי עם בת דודה שלי שסיפרה לי על המשלחת לפולין שצאה אליה מטעם בית הספר, הרגשתי את המרירות מטפסת בגרוני, עשר שנים אחרי, על חוויה מפוספסת שלא אחווה לעולם.
אותה מרירות היא זו שגרמה לי כן להתכופף (כדברייך) ולנסות להתאים את עצמי יותר לחברה ולהלך הרוח שלה.
האם התהליך הזה חיובי או שלילי עבורי? באמת שאני עוד לא יודעת.. מקווה שיתבהר לי בקרוב.
 
אהבתי מאוד


 

poseidon111

Active member
זה יותר זול ויותר בטוח בהנחה ששני הדברים

סותרים אחד את השני.
 
ברוך הבא ושבת שלום, עקיבא

אני מוצאת בשאלותיו עניין רב.
נדמה לי שגם אתה תוכל, אחרי שתחנה את הפרארי שלך.
 

עקיבא13

New member
גם אם אני אזכה 3 פעמים בלוטו

אני לא אקנה פרארי
אלא אמשיך לנסוע בפורד
 
לא ראיתי

אבל הייתי רוצה אחד כזה.
אממה, אין כסף, וזה בד"כ גיר רגיל..
ואני שונאת.

חוצמזה,
אני לגמרי בעד טלויזיה 60 וגם חושבת על דקורציה בסלון.
זה לא חייב להיות או או.
 

Ricca

New member
אני לא מבינה איך אף אחד לא אמר את האמת הפשוטה

כי רכבי ספורט לא מגיעים באוטומט!
 
למעלה