קובי, גם ההפקה צוברת "בטחון" מעונה לעונה
בטחון בתכנית, בטחון בקהל.
לא מזמן ישבתי עם עורך מסוים.. שלצערי, אמר לי את הדבר ששמעתי כבר לא פעם אחת כאשר דיברתי איתו על ענין טסטות ועוד כמה דברים שרואים בקולנוע הישראלי ומשגעים אותי.
הוא אמר שהלוואי ובבוא הימים, הנאמנות של יוצרי הטלוויזיה והנתינה של יוצרים לקהל תהיה כמו הנאמנות של הקהל ליוצרים.
בהתחלה התווכחתי איתו,
ואז כשקצת נכנסנו לזה,
שמעתי ממנו פשוט אחד לאחד מה שאני שומעת בכל פעם.
על הזלזול, חוסר הכבוד, הביטול, ההקטנה של מי שעומד מאחורי הקלעים כלפי הקהל. במופגן, דרך אגב. לגמרי במופגן.
 
מעונה לעונה, מיום ליום הזלזול הזה נהיה יותר ויותר בוטה, יותר ויותר פתוח.
ומעונה לעונה ההפקה צוברת את התנופה שלה. הדברים שהיו פעם במאסטר שף ב"שקט", גם בהישרדות או באח הגדול היום קורים באופן פתוח לגמרי. אלו לא "תיאוריות" היום- זה מאוד פתוח.
ההפקה פשוט נותנת לנו(בדיוק כמו בפוליטיקה) להתכתש ביננו לבין עצמנו ותכלס מוציאה את המוצר לשוק בלי כל קשר לאם נאהב את זה או לא. אם זה יעורר יותר וויכוחים, הם רק מרוויחים באיזשהו אופן.
 
ולגבי לירן(שמאוד חיבבתי אותו) ורונית-
אני לא התחברתי אליך ולטליה. ועדיין הערכתי אתכם. לא בגלל הומור "חנוני"(אני גיקית בעצמי) אלא בגלל הערכה.
כי, אם כי היו הרבה דברים שביקרתי אצלכם והרמתי עליהם גבה, הזוגיות שלכם עוררה הרבה הערכה בעיניי. לא ממש משנה לי אם אני "אוהבת" את הזוג שאתם או בוחרת בך כבן זוג לעצמי או בטליה כחברה הכי טובה שלי. זה לא התפקיד שלי.
מה שחשוב הוא שאחד בשביל השני אתם הייתם מושלמים ונהדרים אחד לשני וזה מקסים ומרגש ולא מובן מאליו. והאנושיות שלכם בין אם בחולשות ובנקודות החזקות הייתה מקסימה. בי אישית זה נורא נגע.
