מי מוכן להזכיר לי

[נחמדה וחכמה]

אוריאל, אין כאן בלבול.

הרמב"ם הוא רציונליסט וגם מיסטיקן.

פאן ידוע של המיסיטקה - היא הקבלה.
למיסטיקן יש תפיסה ייחודית של התורה:
לפיו התורה רוחשת חיים נסתרים מתחת למשמעויות מילוליות.
בכל תפילה יראה ויגלה הכוונה לגילוי הנסתר.
זה לא סותר את הרציונל!

הרפואה היא רציו ומי גדול מהרמב"ם כרופא?
ולמרות ששרפו את כתביו וחכמי ישראל לא קיבלו אותם,
הוא הגן בקנאות על תפיסתו כי היתה לו הידיעה! - זה מיסטיקה.

 

[iricky]

צריך לראות באיזה הקשר

נאמרו הדברים. על כל פנים זה ברור שבהכרת אלוהים, ובייחוד זה שחובה לעבדו וניתן לעבדו, לא יכול להיות שום מרכיב רציונאלי, בדומה לכל תכלית שהיא שאיננה ניתנת לבחינה רציונאלית.

 

[u r i el]

ההקשר חשוב תמיד

אבל מה שבעיני חשוב לא פחות - האם ל' עקיב, והאם בהקשרים דומים הוא אומר את אותו הדבר או לא.

אני לא מקבלל את הכלל שכל תכלית שהיא איננה ניתנת לבחינה רציונאלית אבל זה לא חשוב לענינינו מה אני חושב והאם אני מקבל במקרה זה את העמדה הזו שהיא כמובן ליבוביציאנית וכפופה להבנתו מה זה 'רציונאלי' , והיא חוזרת לסוגיית הרצון שלו והאם הוא ניתן להנמקה או לא.

 

[iricky]

בספרי השיחות

אין הדברים המושמים בפי ליבוביץ עקיבים במקומות הרבה. במקומות רבים מושמים בפיו דברים והיפוכם. לפיכך אין לסמוך על ספרים אלו כאסמכתא גמורה. אבן הבוחן היא רק מה שכתב ליבוביץ עצמו, ושם הרי הדברים מפורשים. ראה למשל המאמר 'לשמה ושלא לשמה ב' - מופיע באתר.

 

[u r i el]

המאמר 'לשמה ושלא לשמה ב' לא עוסק בעיקרו ברמב"ם

אם כי הרמב"ם מוזכר בו, אלא עוסק בליבוביץ וברחל שקלובסקי ואני התעניינתי בדבריו של ל' כלפי הרמב"ם.
את העמדה הליבוביציאנית כלפי ערכים אני כמובן מכיר אולם לא זה העניין, אלא הברור של גישתו כלפי הכרת האלהים של הרמב"ם או הרמב"ם ביחסו לאמונה הדתית וכיוצ"ב טרמינולוגיות מתחום זה. יתכן שיש מקומות שליבוביץ יאמר שהכרת אלהים היא איננה אלא קיום "מצוותיו" והרצון לקיימן הוא בבחינת ערך ועל כן לדעתו אין מושג הראציונאליות "תופס" בהכרעות ערכיות רצוניות אלא רק לגבי החשיבה המדעית.

במאמר הנ"ל של ל' הוא אומר ש"מושג ראציונאליזם אינו תופס אלא לגבי החשיבה המדעית" ואומנם אנחנו יודעים יפה כיצד הרמב"ם מנסה לשכנע אותנו דווקא בכלים "מדעיים" כגון 'הסיבה הראשונה' או 'המצוי הראשון' או 'מחוייב המציאות' שהם סינונימים מדעיים ל'אמיתת המצאו' ולכן יש מקום להניח ע"פ הגדרותיו של ליבוביץ עצמו שהרמב"ם אכן ראציונאליסט בהכרת האלהים שלו ולכן מה שכתוב בספרי השיחות לא מופרך מעיקרו.
אלא שבמקום אחר, למשל באותו ספר שאני מחזיקו כבבת עיני ושאזל, אותו ליבוביץ בדברו על אותו הרמב"ם אומר ש"הרציונליזם של הרמב"ם מסתיים בשיאו במיסטיקה עמוקה מאד שבה נפתחים תהומות של דברים שאי אפשר להביעם עוד בלשונה של המחשבה הדיסקורסיבית " ואת הדברים הללו אינני מבין.
זה שהוא יתברך 'מחוייב המציאות' איננו בטוי לראציונאליזם ( ע"פ ליבוביץ) ?

 

[נחמדה וחכמה]

ricky, אמר ליבוביץ:

"דיון רציונאלי עלול להביא אף לידי הכרה מיסטית.
הרציונליזם של הרמב"ם מסתיים בשיאו במיסיטיקה עמוקה ביותר,
שבא נפתחים תהומות של דברים
שאי אפשר להביעם עוד בלשונה של המחשבה הדיסקורסיבית.
מיסטיקה עלולה להיות נובעת מהסתכלות
מתוך הבחינה הרציונאלית הדקה ביותר."
(ישעיהו ליבוביץ , תורה ומצוות בזמן הזה)

 

[iricky]

הניסוח מטעה

שום דיון רציונאלי איננו מביא לידי הכרה מיסטית. ההכרה הרציונאלית מצויה ברשות הרבים של ההכרה, ואילו ההכרה המיסטית (אם יש בכלל דבר כזה) מצויה ברשות היחיד של ההכרה ומודעת רק לבעליה. אבל אפשר לקבל את המשך דבריו של ליבוביץ. ההכרה המיסטית עשויה להתחיל במקום שבו מסתיימת ההכרה הרציונאלית.

 

[נחמדה וחכמה]

ואז נפל לי האסימון...

מכיר את השפט הזה?

למילים יש כוח, הן מזעזעות אותנו, הן מזיזות אותנו,
הן משחררות אותנו, הן מעוררות אותנו ופועלות על כולנו.
כיש דיון, משהו משתנה, משהו נפתח, השראה באה,
הוראה נמסרת. (מיסטי)
ולכן אמר ליבוביץ וצדק!
"דיון רציונאלי עלול להביא אף לידי הכרה מיסטית."

שבת שלום!

 

[10moshe]

אכן במובאה שהבאתי מ"חגי ישראל"

הוא מתאר את הרמבם כרציונאליסט, בהקשר של פירוש הרמבם על "שיר השירים" שהוא נטול כל יסוד מיסטי (שלא כפירוש הפופולארי), והקורא התמים עלול לטעות בקריאה ראשונה ולחשוב שהרמבם היה כזה גם בנושא *האמונה*, וכפי שציינתי אני לא סבור כך.
אבל הציטוט שהביא אורי בהמשך, שהכרתו של הרמבם היא רציונאלית, דורשת עיון...