Another Grave
New member
../images/Emo40.gif לי יש גרסה אחרת.|חושש|
בן אחד סיפר לאביו, שאחד מחבריו התרחק ממנו בתקופה האחרונה, וזהו אינו המקרה היחיד. מּבֵירור שערך האב עלה, כי הבן רב עם חבריו ופגע בהם קשות. אלו נעלבו והתרחקו ממנו. - "אבא, עזור לי", ביקש הבן. האב ביקש מבנו לחכות, הלך והביא קופסה גדולה ובה מסמרים. יצאו השניים לחצר וניגשו אל הגדר. - "אתה רואה, בן, את גדר העץ הזו? בכל פעם בה אתה פוגע במישהו, צֵא אל החצר ּותְקע מסמר ּבַגדר." וכך עשה הבן. תקע ונעץ מסמרים, המשיך בדרכו הפוגענית. הוא עָלַב באחרים, נעץ בהם את חִּצָיו ּובַּגֵָדר את מסמריו. חיש מהר אזלו המסמרים והקופסה התרוקנה. - "אבי, מסמרים אין יותר, ומה עתה?" - "עתה? עתה תלמד לתקן, להתנצל ולשפר דרכיך. בכל פעם שתתקן יחסיך עם מישהו שפגעת בו, ּגַש אל הגדר, ׁשְלֹוף ממנה מסמר אחד והחזר אותו אל הקופסה." אחרי מספר שבועות ארוכים מגיע הבן עליז ושמח אל אביו. בידו קופסת המסמרים, מלאה לגמרי: "אבי, השבתי דברים לקדמותם, תיקנתי את ּדְרכַיי, כעת הנני אדם אחר!" האב יצא עם בנו לחצר ויחד ניגשו אל הגדר הנקייה ממסמרים. שאל האב את בנו מה הוא רואה. השיב הבן כי הוא רואה גדר ללא מסמרים, וכי כולם בקופסה. "אבל," הוסיף הבן, "בכל מקום בו היה נעוץ מסמר, אני רואה כי נותר סימן, יש חור." "ככה זה, בני," הסכים האב, "אחרי שעלבת ופגעת באחר, גם אם תתנצל, הצלקת תישאר..." היה שווה להקשיב בשיעורי יהדות
בן אחד סיפר לאביו, שאחד מחבריו התרחק ממנו בתקופה האחרונה, וזהו אינו המקרה היחיד. מּבֵירור שערך האב עלה, כי הבן רב עם חבריו ופגע בהם קשות. אלו נעלבו והתרחקו ממנו. - "אבא, עזור לי", ביקש הבן. האב ביקש מבנו לחכות, הלך והביא קופסה גדולה ובה מסמרים. יצאו השניים לחצר וניגשו אל הגדר. - "אתה רואה, בן, את גדר העץ הזו? בכל פעם בה אתה פוגע במישהו, צֵא אל החצר ּותְקע מסמר ּבַגדר." וכך עשה הבן. תקע ונעץ מסמרים, המשיך בדרכו הפוגענית. הוא עָלַב באחרים, נעץ בהם את חִּצָיו ּובַּגֵָדר את מסמריו. חיש מהר אזלו המסמרים והקופסה התרוקנה. - "אבי, מסמרים אין יותר, ומה עתה?" - "עתה? עתה תלמד לתקן, להתנצל ולשפר דרכיך. בכל פעם שתתקן יחסיך עם מישהו שפגעת בו, ּגַש אל הגדר, ׁשְלֹוף ממנה מסמר אחד והחזר אותו אל הקופסה." אחרי מספר שבועות ארוכים מגיע הבן עליז ושמח אל אביו. בידו קופסת המסמרים, מלאה לגמרי: "אבי, השבתי דברים לקדמותם, תיקנתי את ּדְרכַיי, כעת הנני אדם אחר!" האב יצא עם בנו לחצר ויחד ניגשו אל הגדר הנקייה ממסמרים. שאל האב את בנו מה הוא רואה. השיב הבן כי הוא רואה גדר ללא מסמרים, וכי כולם בקופסה. "אבל," הוסיף הבן, "בכל מקום בו היה נעוץ מסמר, אני רואה כי נותר סימן, יש חור." "ככה זה, בני," הסכים האב, "אחרי שעלבת ופגעת באחר, גם אם תתנצל, הצלקת תישאר..." היה שווה להקשיב בשיעורי יהדות
