מי שנכנס לאושויץ לא ייצא ממנה לעולם

Juramento

New member
מי שנכנס לאושויץ לא ייצא ממנה לעולם

אמר פעם מי שאמר, ש"מי שנכנס לאושוויץ לא ייצא ממנה לעולם, ומי שלא נכנס לאושוויץ לא יכנס אליה לעולם". החלק הראשון של המשפט מתייחס, כמובן, לאסירים לשעבר של המחנה, שגם אם שרדו פיזית את התופת, הרי שעדיין רודפים אותם המראות והצלילים, הקלגסים והכלבים, ועל כן "מי שנכנס לאושוויץ לא ייצא ממנה לעולם". החלק השני של המשפט מכוון, לעומת זאת, כלפי אלה המבקרים כיום במחנה. אמנם מבקשים הם לבוא אל המקום ולחוש את הסמל, ואולם עליהם לדעת שלאמתו של דבר אין אפשרות לפצח את הקוד של אושוויץ. גם אם יעברו דרך השער המפורסם של המחנה, תתנוסס, כביכול, כתובת נוספת מעל הכתובת המפורסמת "העבודה משחררת", הקובעת ש"מי שלא נכנס לאושוויץ לא ייכנס אליה לעולם". מה אתם אומרים? האם באמת מי שנכנס לאושויץ בתור מבקר לעולם לא יצא המקום ממחשבותיו? או שמה אתם מכירים כאלה שלקחו את הביקור בבית הקברות היהודי הגדול והחשוב ביותר בעולם בקלילות יתר?
 

irashady

New member
למרות שאני עדיין לא הייתי

אני ממש לא מאמינה שיש איזושהי אפשרות לקחת את הביקור באושוויץ בקלילות יתר... כי איך אפשר לראות משרפה ולדעת שכל יום שרפו שם אלפים של אנשים ולקחת את זה בקלות? או להיכנס לתאי הגאזים ולראות את השריטות שעל הקירות... איך שהאנשים נאבקו במוות... ולקחת את זה בקלות? לא נראה לי אפשרי... ובקשר לציטוט שלך... אני חושבת שהחלק השני ("ומי שלא נכנס לאושוויץ לא יכנס אליה לעולם") מתכוון לזה שמי שלא נכנס אליה אז-היום אפילו אם הם יכנס הכניסה לא תהיה כ"כ גדולה... בהקשר של באמת להבין ובאמת לחוש את מה שהיה שם... כי איך אפשר? או שהמשפט מתכוון לזה שמי שלא נכנס-לעולם לא יוכל באמת להבין...מכל הסיפורים של השואה... קשה לקלוט באמת עד שבאמת רואים...
 
אלון.....

הייתי באושוויץ וזה היה פחות קשה ממידאנק אבל עדיין קשה. אני מסכימה שמי שהיה שם במחנה בתור אסיר לא ישכח את הזוועות ומי שלא היה שם פשוט לא יכול להבין את מה שהלך שם למרות כל הספרים והתמונות............
 

Juramento

New member
אוקי...

אני לא אומר שמידאנק יותר קשה מאושויץ, כי כאשר אני חושב על צורת "המפעל" של אושויץ כמחנה השמדה אני מקבל צמרמורת...זה שבמידאנק הכל יותר "חי" והכל קונקרט מול העיניים ובאושויץ(או יותר נכון בירקנאו) זה פחות...אבל...אני אשאל אותך עוד שאלה - אושויץ היא הסמל של השאה..אני חושב שרוב האנשים מסכימים עם זה. אז איך זה שמידאנק הפך לסמל השואה בקרב יוצאי המסע לפולין?...אני פשוט מפחד שנאבד את רגישותנו לאושויץ בכלל ולסמלי שואה גדולים אחרים כמו גיטאות, גיאות הריגה או אפילו חוקי נירנברג... ראית פעם את צורת המשרפות שהיו בבירקנאו? צורתם כצורת האות T. אני יכול להתערב איתך, שאם לפחות אחד מהמשרפות היו קיימות עד היום, והיינו רואים שורה של הרבה הרבה הרבה תנורים(ולא כמו במידאנק) והיינו יורדים במדרגות לתוך תאי הגאזים שהיו נראים לנו כמקלחות(ולא כמו במידאנק) והיינו רואים את המנוף שהרים גופות מתאי הגאזים למשרפות שבקומה העליונה, היינו מזדעזעים פי כמה...אני אומר, שהיינו רואים את סמלי השואה שעליהם גדלנו...תאי גאזים, משרפות...אבל מה עם המשמעות של אושויץ?...
 
כמו שאמרת: אם../images/Emo77.gif

כל זה לא נשאר.... ובגלל זה הרבה שיצאו למסע חזרו יותר מזועזעים ממיידאנק.... אבל אתה צודק במה שאמרת.... כולם כשאומרים להם שואה, ישר עולה בראש אושוויץ וגם אני הייתי ככה.... אבל אחרי המסע, כש"ביקרתי" באושוויץ, זה איבד מהמשמעות.... ועכשיו כשאומרים לי שואה, מיידאנק זה הדבר הראשון שעולים לי בראש....
 

Juramento

New member
בילבוש...

כל זה לא נשאר, אבל אם תעמדי בחדר שבראש המגדל של שער הכניסה לבירקנאו(ותדמייני שעמדו שם נאצים - רוצחים או שותפים לרצח, שראו בתקופות מסויימות רכבות באות ויוצאות בלי הרף, ראו את הבוקר חשוך מעשן השריפה ואת הלילה מואר מאש השריפה, ראו כמה פעמים ביום את המסדרים המתישים) ותדמייני שכל שני ארובות כאלה היו פעם בלוק. ובכל בלוק היה זקן הבלוק או קאפו, שהיו מתעללים בחיי האסירים, ותדמייני שכל חלקה של בלוקים היוו פעם שה מסויים, ותדמיני נאצים עומדים על הרמפה וצועקים בגרמנית בתוספת כלבי זאב נובחים הנושכים את האנשים שיצאו עכשיו מהרכבת שנסעה כמה שעות במקרה הטוב או כמה ימים במקרה הפחות טוב, בלי מים ובלי אוכל ובלי חמצן, ותסתכלי לקדימה ישר, לסוף המחנה, ותדמייני שהיו שם פעם 4 מכלולים בצורת T שכללו קומת קרקע של שורת משרפות וקומה -1 של תאי גאזים, ותדמייני את היהודים שנבחרו בסלקציה למוות יושבים בחורשות ליד כל משרפה וממתינים למותם, או תדמייני שבחורשות האלה יש פסי מסילת רכבת שהונחו עליה שורת עצים, ועליהם שורת נרצחים ועוד עצים ועוד נרצחים וכך הלאה עד לגובה מסויים ושרפו אותם...תדמייני את זה בהמצאך שם - ותדברי אחרת..אני בטוח... אבל שוב, כל התפיסה של השואה בעיני היחיד היא אינדיוידואלית ואסור לנו להכתיב לאנשים איך לתפוס את השואה...
 
אין ספק שיש לך דמיון מפותח../images/Emo77.gif

לי אין כ"כ..... וחבל
כשהייתי שם ניסיתי לדמיין שבמקום היפה הזה... לא להיות בשוק!! אבל אנחנו היינו בקיץ והכל היה ירוק.... והביתנים האלו מעץ נראו כמה בתים נחמדים לאחלה נופש.... אז נורא קשה לדמיין שבמקום כזה יפה קרו דברים כאלו......
 

Juramento

New member
חחח

לא יודע אם יש לי דמיון מפותח...ואני גם מסכים איתך שפולין היא ארץ נהדרת, ובדיוק לפני כמה דקות אמרתי לבת דודה שלי שאני מת לעבור לגור שם.. שוב, כל אחד ותפיסתו את המצב...
 
אלונוש.....

קודם כל כל מחנה השמדה קשה בלי שום קשר. מאידנק היה יותר קשה כי פשוט לא הייתי מוכנה לזה, ידעתי שהכל נשאר בדיוק אותו דבר וידעתי שיש שם 7 טון אפר של בני אדם. אבל לא ידעתי על הקור הנוראי ששרר שם בלי קשר לטמפ' בלובלין ובכללל אווירת המוות ששררה שם.............
 

Juramento

New member
ברור שכל מחנה הוא קשה בפני עצמו

את יודעת, לפעמים יוצא לי להיות אצל סבתא שלי בקרית מוצקין ואנחנו יורדים לספסל בגינה וסתם יושבים ומדברים וחברות שלה באות ומספרות לי על כל מני מחנות שהן היו בהם...מחנות ריכוז או עבודה שבחיים לא שמעתי אליהם, ואני מדבר על מחנות קטנטנים אבל לרוב נוראיים באכזריותם, בעיקר בבלקן...אפילו הייתי אומר שזה כך בגלל שהאחראיים על מחנות אלו היו המקומיים ששנאתם ליהודים היתה חזקה מאוד...אגב, רוב השומרים והקלגסים במחנות הריכוז והמוות הנאצים לאו דווקא היו גרמנים...
 
אני יודעת

זה קורה לי גם עם סבתא שלי בקרית ביאליק. לפעמים היא מספרת לי על מקומות שבחיים לא שמעתי עליהם בחיי, אבל זה חשוב לדעת על עוד מקומות ולאו דווקא על המקומות המרכזיים כגון אושוויץ ומאידנק אני יודעת שרוב השומרים היו אוקראיינים שבויי מלחמה וכאלו.
 
אמממממממממ../images/Emo77.gif

אני לא יכולה להעיד על אנשים אחרים.... אבל מה שאני עברתי באושוויץ זה מסובך נורא.... ביום השלישי למסע היינו במיידאנק ובשבילי מיידאנק היה השיא של המסע... השיא, ז"א שאין לאן לעלות... רק לרדת.... ולכן כשהיינו באושוויץ, ביום השישי למסע, לא הרגשתי כלום.... בכלל הרגשתי שלא רציתי להיות שם, אולי גם בגלל העייפות של לילה ללא שינה לא ממש תרמה.... כשחזרנו מהמסע, כולם דיברו על כמה שהיה קשה באושוויץ... ואני הרגשתי די אאוטסיידרית... כאילו שאני לא שותפה להרגשות שלהם.... וכנראה שאני באמת לא... כשאני רואה תמונות של אושוויץ, זה כמו שאני אסתכל על סתם תמונות בלי יותר מדי משמעמות.... אבל כשאני מסתכלת על תמונות ממיידאנק, יש לי תצמרמורת הזאת כל פעם מחדש..... אז כנראה אני לא ממש יכולה לענות על השאלה שלך.... סורי
 

•BluEyeS•

New member
לי דווקא היה להפך...

במיידאנק היינו ביום השני למסע ולא כל כך הרגשתי משו שם, אולי לא עיכלתי עדיין... בכלל כשעשינו טקס באותו יום ראיתי שכולם בוכים וחשבתי לעצמי- מה, עכשיו בוכים? לא נקלט... יום אחרי היינו בקבר אחים בסביליטובסקה גורה ואפשר להגיד ששם נפתח הסכר חח אני חושבת שרק ביום השלישי התחלתי לקלוט איפה אני... ואושוויץ בכלל היה מאוד קשה בשבילי
 
גמני לא בכיתי שם../images/Emo77.gif

אחרי הטקס כשהלכנו לכיוון האוטובוס היה דווקא די מצחיק.... אני לא זוכרת מה, אבל אני זוכרת שצחקנו המון, וגם בדרך למלון.... אבל ברגע שהגענו למלון הדמעות נתקעו לי בגרון וסחבתי אותם עד השיחה שהייתה לנו אחורי זה, אבל כשהרכזת שכבה שלי התחילה לדבר והיו לה דמעות בעיניים.... לא יכלתי לשמור אותן, יצאתי החוצה ובכיתי נראה לי כמו שאפעם לא בכיתי בחיים שלי!!!! בכיתי אולי איזה שעה
אבל זה היה כזה משחרר.... ועזר לי לעבור את שאר המסע בתחושה טובה! אני שמחה שזה היה בתחילת המסע!
 

lihi r

New member
אני חושבת...

שמי שנכנס לאושוויץ זה לא שהמקום לא יצא ממחשבותיו כי אצלי לפחות הביקור באושוויץ לא היה שיא המסע מבחינה רגשית לעומת הרבה אחרים מהמשלחת שלי שאמרו שזה היה השיא בשבילם. אצלי השיא היה דווקא בבורות ירי ביום האחרון שאני לא יודעת איך להסביר את זה אבל שם פשוט נשברתי וגם עכשיו שאני מסתכלת על התמונות ועל שיר שחילקו לנו שם זה חוזר אליי. אני חושבת שם מי שזה היה השיא בשבילו אושוויץ תמיד תהיה אצלו בראש אבל זה לא שהוא כל היום יחשוב אליה.
 
אתם מדברים על מיידנאק כמחנה הכי

קשה מבחינה ריגשית ואכן כי מיידנאק בעצם המחנה היחיד שנאר ממש אותו הדבר אוושיוץ הפכו אותו למין מוזיאון כולם באים בתור ידיעה שאושוויץ שמה נרצחו כל כך הרבה יהודים ובאים לראות משהו כאילו לא מהעולם הזה משהו מפחיד אבל שהם מדיעים זה יותר מוזיאוני ומיידנאק הוא אמיתי יותר בגלל שהשאירו אותו לפי דעתי שמנהלת פולין תיקח לעצמה את ההערות האלה ותשנה את המסלול שקודם יהיה את אושוויץ ורק אז את מיידאנק שבאמת כי הרבה אנשים אם אפשר לקורא לזה ככה פשוט כאילו יצאו מאוכזבים מאושוויץ כי לא את זה הם ציפו לראות ועכשיו לשאלתך אף אחד אבל אף אחד מהאנשים שנכנסו לאחר 1945 לתוך המחנה לא יוכל להבין את אושוויץ אף אחד האנשים שהיו שמה באמת נשארים עם הצלקת הזאתי יום יום עד מותם ואפילו הם בקושי מצליחים
 
למעלה