מי שנכנס לאושויץ לא ייצא ממנה לעולם

[shklar1]

לא אצל כולם זה כך... המסלול משתנה

ממשלחת למשלחת. רוב האתרים האם חופפים אבל הסדר שונה אצלנו היה אושוויץ ראשון, אחריו מיידאנק ולבסוף טרבלינקה ובקשר לתחושת המוזיאון באושוויץ, אני הרגשתי אותה רק באושוויץ 1. בעיקר, כיוון שהיה מדובר יותר במחנה עבודה מאשר מחנה השמדה. אכן שם רוב המוצגים נמצאים מאחורי זכוכיות. לא שזה מוריד מערך המוצגים, אבל יש הרגשה של שחזור יותר מאשר אותנטיות. אושוויץ 2 בירקנאו, הוא סיפור אחר לגמרי... שלא לדבר על מימדי הענק של המחנה, הוא משדר עוצמה ברמות שקשה לתאר. ברגע שעוברים את שער הכניסה מסתכלים לאופק ומה שרואים... מדהים אותך. ללא ספק מיידאנק הוא מחנה שקשה מאוד להיות בו, בעיקר בגלל שמה שרואים הוא מה שהיה לפני 60 שנה. אבל לדעתי הסיפור האישי הוא מה שגורם להתרגשות... למישהי מהכיתה לשעבר שלי, יש סבתא ששרדה את אושוויץ, ולפני שהנכדה נסעה, היא תיארה במעורפל באיזה ביתן היא הייתה באושוויץ... בעזרת התיאורים והמדריך המדהים(

) שהיה לנו, הצלחנו לאתר את הדרגש המדוייק שבו היא הייתה... הסבתא תיארה שמהחלון הרעוע היה ניתן לראות את העשן המיתמר מארובת קרמטורים מספר 2, וכך ניתן היה למצוא את הדרגש המדוייק. אני לא יכול לתאר לכם איזו התרגשות הייתה באותו רגע.. אז לדעתי זה אידנבידואלי... מה שכן "איכזב" אותי באותו יום בו ביקרנו בבירקנאו, או שלא הייתה לנו ההזדמנות לראות חלקים נכבדים במחנה. היינו שם סה"כ שעתיים וחצי, שלדעתי - ממש לא מספיקות. הלוואי והייתה לנו את האפשרות לראות עוד חלקים מן המחנה..

 

[בילבי ע ל ספידים]

אם כבר מדברים על מחנות../images/Emo77.gif

כשהיינו במיידאנק, ישבנו ליד איפה שהיו המקלחות נדמה לי, לא בטוחה שזה היה שם.. וזה היה קרוב לגדר... ולא ממש הקשבתי למדריכה המשעממת שלנו, יותר הסתכלתי על המקום ואז הסתכלתי על הגדר, ועברו שם אישה עם ילד והסתכלו עלינו, אז חשבתי לעצמי: גם 60 שנה לפני עברו שם הפולנים והסתכלו על היהודים נרצחים או שזה היה אחרת ולא היו גרים שם אז אנשים? כי אני זוכרת שבשיעורי הסטוריה המורה אמרה שהקימו תמחנות באמצע שום מקום ולי דווקא נראה שמיידאנק די קרוב לכביש ולבתי מגורים.... אז?

 

[at22]

../images/Emo26.gif

דווקא מידאנק לא הוקם באמצע שום מקום, אלא במרחק של חצי שעת נסיעה סה"כ מלובלין. אפשר אפילו לראות את בתי העיר מאזור המחנה.

 

[בילבי ע ל ספידים]

אז כאילו אנשים עברו שם כדי../images/Emo77.gif

להגיע לבית שלהם כמו אותם אנשים שראיתי כשהייתי שם, וראו אנשים נרצחים וכלום??? איך אפשר גא"ד!!!!! אני אם אני עובדת ברחוב ורואה ילדים מרביצים לילד חמודי, אני ישר קופצת עליהם! אז איך הם ראו שרוצחים אנשים חופשי חודשי ולא עשו כלום אלוהים?????

 

[sprkling diamond]

אממ..כן.

 

[Juramento]

אני יכול להגיד על עצמי ש

נכנסתי לאושויץ, ולא יצאתי ממנה עדיין, ואני כמעט בטוח שלעולם אני לא אצא ממנה(לא כי אני מזוכיסט, אלא כי אני חושב שזה ערך עליון עבורי ועבור העם שלנו). ואני גם חושב, שמי שלא נכנס לאושויץ(קרי, אלו שלא יצאו למסע לפולין) לעולם לא יוכלו להכנס אליה כמו שאני כאינדיוידואל שנסע לפולין הצלחתי. לא משנה כמה סרטים/תמונות/שירים/ימי שואה וטקסים/עדויות הם יראו או ישמעו...מי חושב כמוני?

 

[בילבי ע ל ספידים]

לא רק לאושוויץ../images/Emo77.gif

בכלל, מי שלא יצא למסע הזה, לא יכול לתפוז את השואה כמו שאנחנו תופסים אותה אחרי שיצאנו..... זה שונה לגמרה!! מי שלא יצא למסע, לא יוכל להרגיש מה שאנחנו מרגישים....

 

[irashady]

אני מסכימה עם שניכם...

אפילו שעדיין לא יצאתי, בזמן האחרון.... בשנה האחורה למדתי כ"כ הרבה על השואה... פשוט אני יודעת המון דברים עכשיו, דברים שלפני כמה שנים היו כ"כ מעורפלים... השנה הזאת עשתה לי המון סדר בראש... ואני לוקחת את השואה הרבה יותר קשה... כי אני גם כל הזמן האחרון באירגונים למסע... ונורא מעצבנים אותי אנשים שלוקחים את זה בקלות... ואנ בהחלט חושבת שעד כמה שאני יודעת עכשיו... כשאני אגיע לשם... זה כאיל ואני לא יודעת כלום... פשוט קשה לחשוב בהגיון כשמדובר במשהו שהוא כ"כ לא הגיוני...

 

[שמעון כוכב עליון]

זאת כי למה?

לי הייתה פעם מורה מדהימה שידעותיה על השואה כפולות משלך, היא מעולם לא נסעה לפולין וגם לא תיסע מתוך אמונה עצמית את חושבת שאת מבינה דברים שהיא לא? ואיך את בעצם תופסת את השואה? כחוויה קולקטיבית כמה? כטרגדיה שעברה על העם היהודי? המסע לפולין שאותו גם אני עברתי הוא לא נותן לך ולא לי מונופול על הזיכרון של השואה, זאת חוויה מסוג שונה אבל היא לא זו שתבדיל את הרגשת האבל או תעצים אותה בהשוואה לאדם אחר. מה שראית בפולין אלה מבנים שיצקת לתוכם תוכן רגשי הם דממו שאת באת כמו שהם דממו לפני 60 שנה בפולין רוחות המתים לא צועקות בקול. לעולם אל תנכסי זכרון לעצמך או לקבוצה, מה שנראה לי שאת ושאר הילדים שנוסעים לפולין לא כל כך מתעניינים בנושא ואז שאתם נוסעים למסע אתם מקבלים בום רגשי שאתם לא יודעים איך להתמודד איתו.

 

[Juramento]

תשובה לשמעון

קודם כל, אני בן. דבר שני, לא התיימרתי אף פעם לעלות בידע שלי על השואה על אנשים אחרים, ממש לא. אני תופס את השואה כרגע כעל מסר שיש להעביר הלאה אחרת אנחנו בצרות. וזאת אני אומר, כי הרצתי כמה פעמים בפני ילדים בכיתות ח' עד ט' והידע שלהם על השואה(אפילו ידע כללי ושטחי) שואף לאפס - וזה כל כך חבל לי ועצוב לי ואני מרגיש שההגשמה העצמית שלי כרגע היא להעביר איזה תיק מסמכים מאשימים של 6 מליון קטגורים, כפי שאמרו במשפט אייכמן. אין לי את המונופול על זכרון השואה, אבל יש לי את הפריוילגיה בתור אחד שהיה בפולין להעביר את המראות והחוויות הרגשיות והלאומיות שחוויתי הלאה. רוחות המתים לא צועקות בקול - אבל הן צועקות. ועוד אני אגיד - למתים כבר אין תקנה, אך נפשות הניצולים צועקות מלחמה שקטה על בורותינו. לאחר המלחמה אף אחד לא רצה לשמוע. עכשיו הרבה רוצים. ומה לעשות, לצערינו הניצולים הולכים לעולמם ומה שישאר לנו אלו מוזיאונים עם מוצגים דוממים ומבנים שפעם היו משרפות ותאי גאזים, או אפילו חומת גטו דוממת. ולא יהיה מי שיצוק לתוך מבנים אלו תוכן רגשי כלשהו. אני לא מסכים לזה. אני לא אתן לזה לקרות. אם דברי הם דברי מתיימר או בעל שגעון גדלות - אז הנני כזה. ואני גאה בכך. אני לא מנכס את הזיכרון לעצמי. אני מנסה לנתב אותו בצורה שטובה ביותר, לאו דוקא בצורה שאני הרגשתי אותה, אלא בצורה הטובה ביותר. אני מאז ומתמיד התעניינתי בשואה, הייתי ילד סקרן ושואל שאלות. לא הבנתי איך דבר כזה קרה, וכבר בגיל 10 ידעתי להבדיל טוב מאוד בין גטו למחנה. וכיום, שילדים בני 17 שיוצאים לפולין או סתם ששואלים אותו איך היה בגטו אושויץ זה כואב לי...

 

[Juramento]

הערה----

שמעון, אם בתגובתך לא התייחסת אלי וסתם כתבתי תשובה - מצטער...חח אני חייב ללמוד את הקטע הזה עם השרשורים... יום טוב!

 

[בילבי ע ל ספידים]

הוא שרשר אליי../images/Emo6.gif../images/Emo77.gif

 

[שמעון כוכב עליון]

כתבת מניפיסט

ולא התייחסת למה שכתבתי או לא הבנת. אני אומר דבר פשוט מאוד מסע לפולין- אין מונופול על הזיכרון זהו. לפעמים אחרי המסע הקבוצה הופכת להיות מלוכדת נבדלת שחושבת שהיא מיוחדת במידת מה אני לא מסכים עם זה, שואה היא משהו שאפשר לחוות בהמון צורות שוב בניינים ועמודים לא צועקים ולא מספרים סיפור המוח שלך או המדריך עושה את ההבדל. בכל מקרה כדי להמחיש את דברי, אני אומר שגם אני מתעניין בנושא וידעותי רבות אני הייתי באושוויץ ובירקנאו בורות ההריגה ומיידאנק הם לא עשו עלי את הרושם כפי שמכתב של אמריקני צעיר עשה. מה הכוונה? שהייתי בארה"ב במוזיאון השואה בוושינגטון לאחר שראיתי סרט אינטראקטיבי על דניאל ומשפחתו בשואה ראיתי מכתב של ילד אמירקני צעיר שמעולם לא שמע על השואה כותב: דניאל אני זוכר. זאת הייתה החוויה המשמעותית ביותר שחוויתי בנושא יותר מכל המסע בפולין. כפי שכתבתי לאף אחד אין מונופול על הזיכרון.

 

[Juramento]

שמעון, מצטער, אבל כנראה באמת

לא ירדתי לסוף דעתך. בכל מקרה, דעתי ודעתך שונות בנושא, וזה לגיטימי ביותר...אני לא חושב שיש לנו מונופול חס וחלילה על השואה(בכלל המילה מונופול משרה על המילה שואה נופך כלכלי משהו ואני לא אוהב איך שזה נשמע) אבל אני חושב שלנו בתור אלו שהיו בפולין יש קצת יותר חיבור של תמונה-רגש או של תמונה-ריח-מגע בקשר למה שראינו בפולין מאשר ליתר. בקשר למוזיאון השואה בוושינגטון, אני ב 5 לספטמבר עוזב את ישראל זמנית לניו יורק עם בת דודה שלי ואנחנו נהייה גם במוזיאון השואה...איך המוזיאון? באמת דיברו בפרוספקט על השואה בעיניו של דניאל הילד...על מה מדובר? תן קצת רקע... שבת שלום

 

[בילבי ע ל ספידים]

גמני חושבת כמוך../images/Emo77.gif

ב05.09? זה התאריך שיצאתי למסע

 

[חולת המירוץ]

הייתי במוזיאון

לפני 5 שנים. ואז הייתי ילדה בת 12 לכן אני אל כל כך יכולה להסביר לך כעת. אבל אני מקווה שיצא לי להיות שם לפחות עוד פעם אחת. אתה נוסע לחופשה שם??? אם כן ממש כיף לך גם לי בא עכשיו חחחחחח

 

[Juramento]

עלוה

את מוזמנת להיות בתחנת רכבת בנהריה בשעה 8:00 בבוקר ואני אדאג שבת דודה שלי תכניס אותך למזוודה חחח

 

[חולת המירוץ]

חחחח מצוין

מתאימה לי גיחה לארה"ה רגע אני רק אבדוק אם הדרכון שלי בתוקף, וואי איזה קטע גם יש לי ויזה ל- 2010 חחחחחח ישש אני באה חחחחחחחחחחחחחח

 

[edddie]

דעה בעניין

מי שנכנס לאושוויץ לא ייצא ממנה לעולם מבחינת אותם אלה שנרצחו זה נכון מבחינת פיזית ונפשית מבקרים ותיירים נכנסים לזה פיזית ויוצאים פיזית. כלומר הם כאילו צופים מהחוץ , הם יותר נכנסו למוזאון מאשר מחנה(מישהו אמר פה משהו בסגנון) מבחינה נפשית הם נכנסים לאלה ש"מי שלא נכנס לאושוויץ לא יכנס אליה לעולם" כמה שהם לא יקראו יראו ישמעו או אפילו ישארו במקום כמה זמן הם בחיים לא יהיו ממש שם וכמו שאמרו פה כבר בקשר לניצולים הם באמת אלה שנכנסו ואף שהם יצאו פיזית זה עדין אצלהם, "אין להם בעיה לחזור לשם"(לא סתם זה במרכאות).

 

[edddie]

ובקשר למסע

זה תלוי איך מועבר כל מסע.. הוא יכול לצאת "צרוב במוח שלכם" ואתם לא תשכחו אותו בחיים ותמיד כשהוא יעלה לכם לראש אתם תרגישו.. ויש מסעות(כמו מישהו שכתב פה שהם ביקרו בקניונים וכאלה ולצערי המסע שלי היה די דומה, המדריך שלנו היה מנוסה וכנראה הוא הבין כנראה וחילק את הזמן כמו שחשב, לא הרגשתי מספיק במסע היו רגעים קשים אבל רציתי עוד כמה שזה כואב, לא כל יום יוצאים למסע אחרי הכל) אז יש מסעות שהם כמו הנ"ל שנזכור שהיינו שם ומה ראינו וזהו...