מכירים את שלושת ה
ים?
- פותח הנושא e t a
- פורסם בתאריך
יאאאאאאא!
ביומיים האחרונים עבדתי כבר לבד כאסיסטנט לרופא שיניים.. עשיתי עבודה כל כך טובה!! חוץ מזה התחלנו את החזרות עם עוזי פוקס, וזה פשוט מדהים מדהים מדהים לראות את הזמר המקורי שר חצי מטר ממני את השירים שגדלתי עליהם
ואם זה לא מספיק, הלהקה שמנגנת עם עוזי (במופע שאבא שלי המפיק שלו) שנקראית OutrunPietro הם פשוט תותחים אחד אחד..! למעריצות טוקיו, כנסו למיספייס שלהם ותקשיבו לשניים שלושה שירים.. חח הם פשוט גדולים! (במייספייס זה הלהקה עם הסולן המוכשר שלהם דרור, זה בלי עוזי). http://www.myspace.co.il/OutrunPietro חוצמזה החודש יש לי שני אירועים של תפוז אנשים
היום בערב אני הולך עם מיכל (חברה שלי) לאירוע של הבלוגיה, ויקרינו שם את קדם הבכורה של "אקסית במצור".. זה נשמע לי סרט ממש טוב, ומקווה שיהיו שם עוד הפתעות! ב24/3 יש אירוע של מנהלי פורומים, ונפגוש שם את כל מנהלי האשכולות של תפוז פורומים וכל מיני בעלי תפקידים בתפוז.. יהיה ממש מגניב, לא יכול לחכות
אין מה לדבר בכלל על הפורום.. כל כך כיף לחזור הביתה כל פעם ולהתחיל לקרוא את כל ההודעות שלכם.. כיף שבכל יום יש פינה, כיף שכל פינה גוררת השתתפות ותגובות, וכיף שהקהילה שלנו שוב קהילה מאוחדת. בנות, אני ממש ממש מקווה שכמה שיותר מכן יגיעו למפגש.. אם אני מפנה לי יום להגיע רק בשביל לראות אותכן, אני ממש ממש מקווה שגם אתן תבואו. אתן יודעות שבשבילי זה יהיה המפגש הראשון שלי איתכן, גם כמנהל פורום וגם בכלל, לכן ממש ממש חשוב לי שכולכן תבואו, ולא אכפת לי להזיז מאה אלף פעם את התאריך - העיקר שכולכן תיהיו שם. אוהב
ביומיים האחרונים עבדתי כבר לבד כאסיסטנט לרופא שיניים.. עשיתי עבודה כל כך טובה!! חוץ מזה התחלנו את החזרות עם עוזי פוקס, וזה פשוט מדהים מדהים מדהים לראות את הזמר המקורי שר חצי מטר ממני את השירים שגדלתי עליהם
היה כל כך כיף!!
הלכתי עם מיכל למפגש של "הבלוגיה" של תפוז, וזה היה ממש ממש כיף =] ראיתי שם את יוני, מנהל אשכול מוזיקה בתפוז פורומים, והיו שם בלונים של תפוז אנשים, כיבוד ממש ממש מגניב וקדם בכורה של "אקסית במצור" - שהוא סרט חמוד ביותר! קיצר ממש נהניתי.. ואני מחכה כבר למפגש של מנהלי פורומים ב24! (חח וכמובן יותר מהכל למפגש איתכן בפסח)
הלכתי עם מיכל למפגש של "הבלוגיה" של תפוז, וזה היה ממש ממש כיף =] ראיתי שם את יוני, מנהל אשכול מוזיקה בתפוז פורומים, והיו שם בלונים של תפוז אנשים, כיבוד ממש ממש מגניב וקדם בכורה של "אקסית במצור" - שהוא סרט חמוד ביותר! קיצר ממש נהניתי.. ואני מחכה כבר למפגש של מנהלי פורומים ב24! (חח וכמובן יותר מהכל למפגש איתכן בפסח)
animfanatic
New member
../images/Emo83.gif וואו... מגניב ../images/Emo13.gif
תהנה בשני המפגשים - ובקשר לפורום, אני מסכימה עם כל מילה ומילה
תהנה בשני המפגשים - ובקשר לפורום, אני מסכימה עם כל מילה ומילה
TheBalladOfShani B
New member
../images/Emo41.gif../images/Emo124.gifמוזמנים לפורום מקפליי../images/Emo124.gif../images/Emo41.gif
מכירים את מקפליי? לאמכירים ורוצים להכיר? אוה ב י ם את מקפליי? כנסו לפורום השווהשלנו
כי שנכנסים .. לא רוצים לצאת ..
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=1238
--- אגב.אחלה פורום בפורים ראיתי מפגש ענק של ט"ה . כל הכבוד לכן
מכירים את מקפליי? לאמכירים ורוצים להכיר? אוה ב י ם את מקפליי? כנסו לפורום השווהשלנו
כי שנכנסים .. לא רוצים לצאת ..
בפורים ראיתי מפגש ענק של ט"ה . כל הכבוד לכן ../images/Emo210.gifאוקיאוקיאוקי אני חייבת לפרוק
קבלו את היומיים הכי מדהימים שהיו לי LIKE EVER xD אוקי, אז אתמול [סביר להניח שכבר חפרתי על זה] הייתה הבגרות של הי"ב שלנו. היו 31 קטעים, זה היה משהו כמו 3 שעות והיה פשוט פגזזזזז!! ~אזהרה, חופרים פה.~ ז'תומרת, בחיי, הבחירות של השירים היו פשוט מעולות והביצועים - הלסת שלכם הייתה נשמטת אם הייתם שם לשמוע. היה את השיר I say a little prayer, OUT HERE ON MY OWN, while my guitar gently weepse, for the love of god[לגיטריסטיות שבינינו שמכירות], ועוד מלאאאאאא שאני פשוט לא מאמינה ששכחתי, גם מקוריים, ואוי שכחתי להגיד שבבוקר היינו בחדר חזרות והכנו להם הפתעה [שאגב אני ארגנתי ולא הודו לי עליה XD] מלא שלטים ובלונים וחטיפים וזה.. אז כשנגמרה הבגרות כולם באו לשם עם ההורים שלהם וטחנו כמו עדר פרות. ואז הגיע היום בבוקר- כולם התייצבו בחדר שוב בשביל להתחיל חזרות ובלאנס לפסטיבל, הייתי שם מעשר עד שש. היה פשוט מצחייייייק וכיף בטירוף, אני מתה על כל אחד ואחד [כמעט] מהאנשים במוזיקה, הם מוכשרים ומדהימים ומוניץ ההומו D: [שיר שהמצאנו על מוניץ. ההומו.] ואממ... ידיד שלי התחיל לקרוא לי אינקובוס כי אני שומעת אינקובוס ולטענתו הם לא טובים, כי הוא שומע "משוגע" [להקת רוק משוודיה] אז אני צוחקת עליו שהוא שומע משוגע. ואכלתי מנה חמה כי לא היה לי אוכל, וגמרו לי חצי כי כולם היו מורעבים, ואההה... נרדמתי באודיטוריום ושמו עליי רגליים בקיצור היה כייייייייף של החיים ואני מתבאסת שנגמר ובא לי עוד הופעות כאלה
ואני מתה כבר להגיע לבגרות שלי! וסח על מי שקרא. באמת, אני הייתי נמסה באמצע.
קבלו את היומיים הכי מדהימים שהיו לי LIKE EVER xD אוקי, אז אתמול [סביר להניח שכבר חפרתי על זה] הייתה הבגרות של הי"ב שלנו. היו 31 קטעים, זה היה משהו כמו 3 שעות והיה פשוט פגזזזזז!! ~אזהרה, חופרים פה.~ ז'תומרת, בחיי, הבחירות של השירים היו פשוט מעולות והביצועים - הלסת שלכם הייתה נשמטת אם הייתם שם לשמוע. היה את השיר I say a little prayer, OUT HERE ON MY OWN, while my guitar gently weepse, for the love of god[לגיטריסטיות שבינינו שמכירות], ועוד מלאאאאאא שאני פשוט לא מאמינה ששכחתי, גם מקוריים, ואוי שכחתי להגיד שבבוקר היינו בחדר חזרות והכנו להם הפתעה [שאגב אני ארגנתי ולא הודו לי עליה XD] מלא שלטים ובלונים וחטיפים וזה.. אז כשנגמרה הבגרות כולם באו לשם עם ההורים שלהם וטחנו כמו עדר פרות. ואז הגיע היום בבוקר- כולם התייצבו בחדר שוב בשביל להתחיל חזרות ובלאנס לפסטיבל, הייתי שם מעשר עד שש. היה פשוט מצחייייייק וכיף בטירוף, אני מתה על כל אחד ואחד [כמעט] מהאנשים במוזיקה, הם מוכשרים ומדהימים ומוניץ ההומו D: [שיר שהמצאנו על מוניץ. ההומו.] ואממ... ידיד שלי התחיל לקרוא לי אינקובוס כי אני שומעת אינקובוס ולטענתו הם לא טובים, כי הוא שומע "משוגע" [להקת רוק משוודיה] אז אני צוחקת עליו שהוא שומע משוגע. ואכלתי מנה חמה כי לא היה לי אוכל, וגמרו לי חצי כי כולם היו מורעבים, ואההה... נרדמתי באודיטוריום ושמו עליי רגליים בקיצור היה כייייייייף של החיים ואני מתבאסת שנגמר ובא לי עוד הופעות כאלה
../images/Emo210.gifמי זה הרוב?!
אני באה! ואממ... כרמל! כרמל את באה נכון? O: ואתה D: נו יהיה כיף! בבקשה אל תבטלו, אני מנסה לשכנע את אבא שלי להקפיץ אותי לאיילון וזה לגמרי יבאס לי אם לא יהיה מפגש. חוץ מזה שאני גם ככה כועסת על עצמי שלא הלכתי היום לבכורה של אליס, אז לפחות אתכם, לא תהיה לי הזדמנות אחרת
אני באה! ואממ... כרמל! כרמל את באה נכון? O: ואתה D: נו יהיה כיף! בבקשה אל תבטלו, אני מנסה לשכנע את אבא שלי להקפיץ אותי לאיילון וזה לגמרי יבאס לי אם לא יהיה מפגש. חוץ מזה שאני גם ככה כועסת על עצמי שלא הלכתי היום לבכורה של אליס, אז לפחות אתכם, לא תהיה לי הזדמנות אחרת
Mrs Kaulitz 89
New member
../images/Emo105.gif דני!
עוד איזה שלושה-ארבעה ימים, תוציא הודעה רשמית ואחרונה לגבי המפגש, שלא יהיו אי הבנות.
עוד איזה שלושה-ארבעה ימים, תוציא הודעה רשמית ואחרונה לגבי המפגש, שלא יהיו אי הבנות.
animfanatic
New member
../images/Emo83.gif אני שמחה שנהנת ../images/Emo24.gif
animfanatic
New member
../images/Emo83.gif בהצלחה ../images/Emo24.gif
Mrs Kaulitz 89
New member
../images/Emo105.gif אולי זה המקום האחרון...
שאני יכולה לפרוק בו. \: אולי אני כרגע מוציאה הכל מול כל תפוז וכל אחד יכול להכנס ולראות את זה, אבל אני לא שמה על אף אחד באמת. הגעתי למסקנה שאם אני לא אפרוק כרגע, אני באמת אהיה על סף אשפוז פסיכיאטרי בכפייה. טוב, אז כל היום הזה, מהשנייה שקמתי עד השנייה שנכנסתי הביתה, היה מטומטם, דפוק בשכל, מה שאתם לא רוצים. לא יודעת אם זה בגלל הגשם הנורא הזה, ובכלל מזג האוויר. או שאני סתם כרגע נכנסת לדכאון רציני ורואה רק את החרא של החיים, אבל זה מטמטם לי את המוח כבר, ואם אני אשמור בבטן, אני אתפוצץ בסוף, לא? אוקיי אז... יש לי תחושה מטורפת בזמן האחרון שזה סוג של חשק אפילו, לחזור להיות מי שהייתי פעם. שהכל ייעצר. כמו בתקופה אחת, בסביבות כיתה ח', ששם, זאת בעצם התקופה הכי טובה שהייתה לי בחיים. (למרות שגם בה הרגשתי חרא ורציתי להיות בתקופה אחרת.) אבל מחשבות מטורפות על העבר מחרפנות אותי, כי זה נראה לי בדמיון כמו תקופה חשוכה ומגעילה שבחיים לא הייתי רוצה לחזור אלייה, עם כמה שאני כן, בכלל, בואו נניח לעבר, מחשבות על העתיד משגעות אותי עוד יותר. אני מרגישה שלכולם סביבי יש מטרות לעתיד, שלכולם סביבי יש יעדים שהם שואפים ורוצים כל כך להגיע אליהם, ורק היעד שלי הוא אשליה אחת גדולה, שבתכלס, הסיכוי שהיא תתקיים ותתגשם אי פעם, שואף לאפס. אז אני לא יכולה אפילו להגיע למצב שאני מנחיתה את עצמי למציאות מאותו הפחד המטורף הזה שרק לי לא תהיה מטרה כלשהיא. נכון לעכשיו נשאר לי שנתיים וקצת לסיים בצפר, החשק ללימודים, כמו כל ילדה בגיל שלי, במצב גרוע. יש לי בגרויות עוד חודשיים ואני בכלל לא יודעת איך אני הולכת לגשת אליהן. אני מפחדת לעמוד במצב הזה של גיל 18, עם כמה שאני רוצה להגיע אליו, ולא לדעת מה לעשות איתו. כי יש כל כך הרבה תיכנונים, שבסופו של דבר, כמו שגיליתי לאחרונה, תלויים בכסף. בהרבה מאוד כסף. כסף שאני מניחה שאין לי. למען האמת, אני ממש בטוחה שאין לי. ועבודה, מה שאני מייחלת לו כבר כמה חודשים טובים, ממש לא נראה באופק, האחראיות שלי לעשות משהו בכלל, לא נראת באופק. אני מרגישה שכל תפישת העולם שהייתה לי אי פעם, התעוותה לחלוטין בשנה האחרונה. אני מרגישה כבר כמה חודשים כאילו אני בתוך איזה סרט, חיה בתוך מציאות הזויה, שכולם השחקנים, ואני השחקנית הראשית, כנראה. יותר מידי דברים שקורים בהקשר אחד לשני נותנים לי רק להרגיש שכולם מסתירים ממני משהו, שאני, עצמי, עשיתי משהו רע שגרם לי להגיע למצב הזה. אני לא יודעת אפילו מה. אני מגיעה לבית ספר, אני מרגישה שכולו איזה משחק גדול שבו כולם מנסים להכשיל אותי. כל העומס המטורף הזה, הלוואי והייתי יכולה למחוק אותו. כל כך הרבה זמן שלא אמרתי בקול רם שמשעמם לי. ואני מתגעגעת לזה. יותר מזה, אני מתגעגעת לאנשים כאן, אני מתגעגעת לקומונה. אני מתגעגעת לפורום. אני מתגעגעת לתקופות ששניהם היו חלק גדול מהחיים שלי. יותר נכון, היו החיים היחידים שלי. אפילו הבלוג, עד כמה שזה לא נראה, לא חלק ממני בכלל. אני מרגישה שאני מגיעה לשם, מעדכנת והולכת. כאילו ששום דבר משם לא חלק שעושה לי טוב. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, ואני לא מוצאת זמן אפילו איך לסדר אותם, ואני זורמת פשוט עם מה שקורה. אני מנסה להכניס הכל בזמן הקצר והמועט שיש לי, ואני רק מסבכת הכל עוד יותר. לא מספיק כל זה, גם כל החברות שלי החליטו לנטוש, כי הם במערכת יחסים עם מישהו, והם שכחו אותי שם בצד. יותר נכון הם זרקו אותי לעזאזל מכל המדרגות האפשריות. עד שאני כבר מדברת איתן, אז הן "נחות צהריים" *יא רייט* עם החבר שלהן, וזה רק גורם לי להרגיש כמו איזה זקנה רווקה שאף אחד לא רוצה אותה. אני מרגישה שאני מעבירה את החיים שלי בכזאת פסימיות, בכזאת צורה אדישה, החיים שלי כרגע, בבלבול כזה ענק שאני לא יודעת איך לצאת ממנו, אני לא יודעת מי נגדי ומי איתי. כאילו אני חיה בבועה כזאת, שעם כמה שלשבת שם יכול להיות סוג של שאננות, רע לי בתוכה, ואני לא מצליחה לצאת ממנה. כל עניין הטוקיו הוטל הופך להיות הזוי כזה, מרוחק כזה, דברים מוזרים קורים שם מאחורי הקלעים. וזה נותן כל כך הרגשה רעה ומפחידה. אנשים הולכים, ובאים חדשים. אני צריכה תשובות לכל מה שקורה. והן לא מגיעות. או שאם כבר מגיעה איזה אחת, לוקח לה יותר מידי זמן להגיע. זמן שאין לי אותו. אני חושבת שעומד לי כל כך הרבה על הלב והחזקתי את זה כל כך הרבה זמן שאני כבר לא יודעת מה לומר וממה להתחיל. אני רק מחכה שמישהו ייבשר לי כבר שהכל נגמר כבר. שהכל טוב עכשיו. וזה פשוט לא קורה. אפשר לקרוא לזה 'תקופת גיל ההתבגרות' או וואטאבר, איך שלא תקראו לזה. אבל אני מרגישה שמכיתה ח' ועד היום, כאילו התבגרתי ב-10 שנים. שכל מה שעבר עליי, גרם לי להתבגר מהר מידי. שפספסתי חלק, שאולי הוא הפתרון האמיתי לכל הבאלגן הזה. מי שחושב שהשתגעתי, שירים את ידו גבוה. ומי שיש לו תשובה, פתרון, או סוג כלשהוא של הזדהות, גם כן מוזמן להרים. בכלל, מי שישב באמת לקרוא את כל זה, אני מצדיעה ומסירה בפניו את הכובע שאין לי. תודה על ההקשבה.
שאני יכולה לפרוק בו. \: אולי אני כרגע מוציאה הכל מול כל תפוז וכל אחד יכול להכנס ולראות את זה, אבל אני לא שמה על אף אחד באמת. הגעתי למסקנה שאם אני לא אפרוק כרגע, אני באמת אהיה על סף אשפוז פסיכיאטרי בכפייה. טוב, אז כל היום הזה, מהשנייה שקמתי עד השנייה שנכנסתי הביתה, היה מטומטם, דפוק בשכל, מה שאתם לא רוצים. לא יודעת אם זה בגלל הגשם הנורא הזה, ובכלל מזג האוויר. או שאני סתם כרגע נכנסת לדכאון רציני ורואה רק את החרא של החיים, אבל זה מטמטם לי את המוח כבר, ואם אני אשמור בבטן, אני אתפוצץ בסוף, לא? אוקיי אז... יש לי תחושה מטורפת בזמן האחרון שזה סוג של חשק אפילו, לחזור להיות מי שהייתי פעם. שהכל ייעצר. כמו בתקופה אחת, בסביבות כיתה ח', ששם, זאת בעצם התקופה הכי טובה שהייתה לי בחיים. (למרות שגם בה הרגשתי חרא ורציתי להיות בתקופה אחרת.) אבל מחשבות מטורפות על העבר מחרפנות אותי, כי זה נראה לי בדמיון כמו תקופה חשוכה ומגעילה שבחיים לא הייתי רוצה לחזור אלייה, עם כמה שאני כן, בכלל, בואו נניח לעבר, מחשבות על העתיד משגעות אותי עוד יותר. אני מרגישה שלכולם סביבי יש מטרות לעתיד, שלכולם סביבי יש יעדים שהם שואפים ורוצים כל כך להגיע אליהם, ורק היעד שלי הוא אשליה אחת גדולה, שבתכלס, הסיכוי שהיא תתקיים ותתגשם אי פעם, שואף לאפס. אז אני לא יכולה אפילו להגיע למצב שאני מנחיתה את עצמי למציאות מאותו הפחד המטורף הזה שרק לי לא תהיה מטרה כלשהיא. נכון לעכשיו נשאר לי שנתיים וקצת לסיים בצפר, החשק ללימודים, כמו כל ילדה בגיל שלי, במצב גרוע. יש לי בגרויות עוד חודשיים ואני בכלל לא יודעת איך אני הולכת לגשת אליהן. אני מפחדת לעמוד במצב הזה של גיל 18, עם כמה שאני רוצה להגיע אליו, ולא לדעת מה לעשות איתו. כי יש כל כך הרבה תיכנונים, שבסופו של דבר, כמו שגיליתי לאחרונה, תלויים בכסף. בהרבה מאוד כסף. כסף שאני מניחה שאין לי. למען האמת, אני ממש בטוחה שאין לי. ועבודה, מה שאני מייחלת לו כבר כמה חודשים טובים, ממש לא נראה באופק, האחראיות שלי לעשות משהו בכלל, לא נראת באופק. אני מרגישה שכל תפישת העולם שהייתה לי אי פעם, התעוותה לחלוטין בשנה האחרונה. אני מרגישה כבר כמה חודשים כאילו אני בתוך איזה סרט, חיה בתוך מציאות הזויה, שכולם השחקנים, ואני השחקנית הראשית, כנראה. יותר מידי דברים שקורים בהקשר אחד לשני נותנים לי רק להרגיש שכולם מסתירים ממני משהו, שאני, עצמי, עשיתי משהו רע שגרם לי להגיע למצב הזה. אני לא יודעת אפילו מה. אני מגיעה לבית ספר, אני מרגישה שכולו איזה משחק גדול שבו כולם מנסים להכשיל אותי. כל העומס המטורף הזה, הלוואי והייתי יכולה למחוק אותו. כל כך הרבה זמן שלא אמרתי בקול רם שמשעמם לי. ואני מתגעגעת לזה. יותר מזה, אני מתגעגעת לאנשים כאן, אני מתגעגעת לקומונה. אני מתגעגעת לפורום. אני מתגעגעת לתקופות ששניהם היו חלק גדול מהחיים שלי. יותר נכון, היו החיים היחידים שלי. אפילו הבלוג, עד כמה שזה לא נראה, לא חלק ממני בכלל. אני מרגישה שאני מגיעה לשם, מעדכנת והולכת. כאילו ששום דבר משם לא חלק שעושה לי טוב. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, ואני לא מוצאת זמן אפילו איך לסדר אותם, ואני זורמת פשוט עם מה שקורה. אני מנסה להכניס הכל בזמן הקצר והמועט שיש לי, ואני רק מסבכת הכל עוד יותר. לא מספיק כל זה, גם כל החברות שלי החליטו לנטוש, כי הם במערכת יחסים עם מישהו, והם שכחו אותי שם בצד. יותר נכון הם זרקו אותי לעזאזל מכל המדרגות האפשריות. עד שאני כבר מדברת איתן, אז הן "נחות צהריים" *יא רייט* עם החבר שלהן, וזה רק גורם לי להרגיש כמו איזה זקנה רווקה שאף אחד לא רוצה אותה. אני מרגישה שאני מעבירה את החיים שלי בכזאת פסימיות, בכזאת צורה אדישה, החיים שלי כרגע, בבלבול כזה ענק שאני לא יודעת איך לצאת ממנו, אני לא יודעת מי נגדי ומי איתי. כאילו אני חיה בבועה כזאת, שעם כמה שלשבת שם יכול להיות סוג של שאננות, רע לי בתוכה, ואני לא מצליחה לצאת ממנה. כל עניין הטוקיו הוטל הופך להיות הזוי כזה, מרוחק כזה, דברים מוזרים קורים שם מאחורי הקלעים. וזה נותן כל כך הרגשה רעה ומפחידה. אנשים הולכים, ובאים חדשים. אני צריכה תשובות לכל מה שקורה. והן לא מגיעות. או שאם כבר מגיעה איזה אחת, לוקח לה יותר מידי זמן להגיע. זמן שאין לי אותו. אני חושבת שעומד לי כל כך הרבה על הלב והחזקתי את זה כל כך הרבה זמן שאני כבר לא יודעת מה לומר וממה להתחיל. אני רק מחכה שמישהו ייבשר לי כבר שהכל נגמר כבר. שהכל טוב עכשיו. וזה פשוט לא קורה. אפשר לקרוא לזה 'תקופת גיל ההתבגרות' או וואטאבר, איך שלא תקראו לזה. אבל אני מרגישה שמכיתה ח' ועד היום, כאילו התבגרתי ב-10 שנים. שכל מה שעבר עליי, גרם לי להתבגר מהר מידי. שפספסתי חלק, שאולי הוא הפתרון האמיתי לכל הבאלגן הזה. מי שחושב שהשתגעתי, שירים את ידו גבוה. ומי שיש לו תשובה, פתרון, או סוג כלשהוא של הזדהות, גם כן מוזמן להרים. בכלל, מי שישב באמת לקרוא את כל זה, אני מצדיעה ומסירה בפניו את הכובע שאין לי. תודה על ההקשבה.
Mrs Kaulitz 89
New member
../images/Emo105.gif וואו ממש חפרתי, תסלחו לי הפעם?
דבר אחרון, לא קשור כל כך, בקשר למפגש, מה קורה בסוף? יש פרטים, משהו?
דבר אחרון, לא קשור כל כך, בקשר למפגש, מה קורה בסוף? יש פרטים, משהו?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.