מסכימה איך באה......
יש לי סיפור מקרה אמיתי שקרה לי אל תסתכל בקנקן בהרצאות אני יושבת על ידו, מעמידה כיסא נוסף בהמשך לשורת הכיסאות הקבועה. הוא נראה בשנות השמונים לחייו, לבוש תמיד חליפה אפורה וענוב עניבה, פעמים רבות נרדם בהרצאות ובכלל נראה לי שאינו מבין כל כך את ההרצאה. מעולם לא החלפנו מילה. היום איחרתי, את מקומי תפסה אישה זרה ואני ישבתי במקום אחר. בהרצאה הבאה היא הלכה. הבאתי כרגיל כסא וישבתי במקומי. לפתע הוא פנה אלי, מדוע את יושבת כל פעם במקום אחר שאל, לא רציתי לדבר ולהפריע במהלך ההרצאה ולא עניתי, האם את מחכה שאני אלך ומקומי יתפנה שתוכלי לשבת בו? לרגע לא הבנתי את כוונתו, הבטתי בפניו היה בהן עצב רב ועיניו היו כבויות, לפתע קלטתי, הזדעזעתי, מה פתאום, עניתי, תהיה בריא עד מאה ועשרים, יש לי מקום למעלה אבל אני לא אוהבת לשבת שם אמרתי, מחניק שם. הוא סיפר שזה היה מקומה של אישתו המנוחה והמשיך, אולי הכרת אותה שמה היה חנה, היא נהגה לעזור במשרד עכשיו אני יושב במקומה , ואנחה כבדה יצאה מעומק ליבו. המשכנו לשוחח מעט על נושא ההרצאה ונוכחתי לדעת שהוא הקשיב והבין את כל ההרצאה למרות שנראה לי כישן. חשבתי לעצמי, מאחורי החזות הרדומה מסתתר אדם מבין, ערני וקשוב עם לב ורגשות. הסתימה שנה. עתה אנו בשנה חדשה עם אותם מקומות ישיבה, עדיין אינני יודעת את שמו והוא לא את שמי אבל בהפסקות בין הרצאה להרצאה אנו משוחחים על נושאי ההרצאות. הוא נראה פחות עצוב מדבר אפילו מחייך. באחד הימים סיפר לי על אישתו. ביום אחר סיפר על כך שילדיו ונכדיו מרבים לבקרו לבל יחוש בבדידותו. אדם חביב איש משפחה כמו רבים מאיתנו.