אני לא מתיימרת לדעת את מדד ההצלחה בחיים
כך שבוודאי לא אוכל ללמד אותו לאחרים.
לגבי תיפקודו של ביילסקי בסוכנות: ידוע לי מממלאי תפקידים בכירים שם, שכגודל הציפיה כן היתה גודל האכזבה. אחרי השם הנפלא שלו כראש העיר של רעננה, הם תלו בבואו תקוות רבות.
לגופו של עניין, הוא לא סיפק את הסחורה. הוא לא הצליח לסחוף ציבורים גדולים בחו"ל אחריו, לא הביא תרומות (שהסוכנות היהודית זקוקה להן מאוד). הכריזמה כאן לא הניבה תוצאות של ממש.
לגבי הכנסת: הוא היה מינורי מדי, איש לא התחשב בו ובדעתו. גם הבחירות שלו ביושב ראש אפשרי שישריין לו מקום, היו גרועות.
בסופו של דבר, הוא נשאר קרח מכאן ומכאן, ומשם.
הפתטיות היא הצגתו את עצמו כמושיע של רעננה שאש השליחות בוערת בעצמותיו. איזו שליחות? עד לאחרונה ממש הוא שלח את לחמו על פני המים בכל הכיוונים בתקווה לג'וב מסעיר יותר. כשזה לא קרה, הוא חזר לרעננה.
לדעתי, נבחר ציבור צריך תודעה של שליחות. אם אין לו את זה, זה מגוחך למדי להצהיר שהוא נלחם עכשיו את מלחמת חייו על התפקיד הזה. זה נשמע יותר כמו מלחמת חייו על ג'וב כלשהו.