לפלישת הצפון לדרום קדמו ההחלטות:
באוגוסט 1945 כבשה ברה"מ את קוריאה כולה, ואחרי שארה"ב התפנתה מכיבוש יפאן ושלחה כוחות לקוריאה, חולק חצי האי בקו רוחב 38. (ישנה גרסה שארה"ב רצתה למסור את קוריאה כולה לברה"מ, אך זו התעקשה על החלוקה, כדי שבעתיד לפתוח שם חזית נגד ארה"ב. עובדתית, ברה"מ דרשה את החצי הצפוני של האי הוקאידו, אך ארה"ב סירבה). 1949: כשעזבו כוחות ברה"מ את הצפון, השאירו שם מדינה קומוניסטית שבראשה קוריאנים אתניים שנולדו או חיו שנים רבות בברה"מ. 05.03.49: קים איר סן נפגש עם סטאלין וביקש אישור "לאחד" את קוריאה. לא ידוע, מה בדיוק השיב סטאלין, אך הוגברו משלוחי ציוד צבאי מברה"מ לצפון קוריאה. 19.01.50: שטיקוב, שגריר ברה"מ בפיונגיאנג, מדווח שקים איר סן מבקש אישור להתחיל במלחמה נגד הדרום ("אין הוא יכול לתחיל בהתקפה, כי הוא קומוניסט ממושמע, והוראות החבר סטאלין הן חוק בעיניו"). 30.01.50: סטאלין משיב לשגרירו: "קיבלתי את הודעתך מ-19.1.50. עשייה כל-כך גדולה דורשת הכנה. יש להכינה כך שלא יהיה סיכון רב..." 04.02.50: השגריר מודיע לסטאלין שקים מבקש להגביר משלוחי נשק וכן אישור להעלות את מספר אוגדות חי"ר ל-10. 09.02.50: סטאלין מאשר הכנת מבצע רב היקף, מגביר את המשלוחים. במטכ"ל הצפון-קוריאני משתתפים אנשי המודיעין הסובייטיים בהכנת פקודת המבצע. 14.5.50: סטאלין מודיע למאו טזה-טונג כי "עקב שינוי המצב הבינלאומי" הוא מסכים להצעת צפון-קוריאה להתחיל באיחוד. אבל הוא מבקש שהצפון-קוריאנים ושל הסינים יחליטו סופית יחדיו. אם הסינים נגד - אז המבצע יידחה. מאו מסכים למבצע. 30.5.50: השגריר שטיקוב מבריק למוסקבה שקים מודיע על אישור תוכנית המטכ"ל. ההכנה תסתיים ב-01.06.50. המטכל מציע לתקוף בסוף יוני, כי ביולי מתחילים גשמים כבדים. נתונים אלה פורסמו בגיליונות 25 ו-26 (יוני 1993) של שבועון רוסי "אוגוניוק" במאמרו של היסטרויון צבאי גנרל וולקוגונוב, אחרי שקיבל גישה לארכיונים סובייטיים שעד אז היו סגורים.
