אם מוח של פר לא זוכר-אז בטוח שמלמד לא היה שם
איך בכלל אפשר להתחרות עם המוח האנליטי הזה?? הוא הרי הכל יודע.
בטוח שהפראקסלנס צודק גם הפעם ואכן מלמד "ממציא את עצמו"...
את הפר כנראה שלא אשכנע אבל לכל השאר אספר סיפור קצר , שתכירו קצת היסטוריה של הספורט וגם מוסר השכל קטן: שלומית ניר עשתה הקריטריון למינכן בתחרות באדינבורו, סקוטלנד. בתחרות זו מלמד ניסה לבצע הקריטריון (ב 100 פרפר) ונכשל. אגב, עבדכם שחה באותה תחרות 200 פרפר כי מלמד התרכז רק ב 100 ובנסיון לעשות קריטריון (הייתי צעיר - בן 15 בלבד ורחוק מהקריטריון ומחשבותיי היו למונטריאול).
כשחזרה הנבחרת מסקוטלנד הוחלט לקיים תחרות נוספת בוינגייט ונקבע מועד - בשבת אחה"צ אבל איש לא הבחין שהמועד לקריטריון הישראלי (שהיה קריטריון A של אז), הסתיים באותה שבת בצהריים... כי הרי "מעצמת ספורט" כמו ישראל לא היתה יכולה להרשות לעצמה כבר אז שהקריטריון הישראלי יהיה זהה לגמרי לקריטריון הבינ"ל - אז קבעו שהקריטריון הבינ"ל הוא שקובע אבל צריך לעשות אותו שבוע לפני המועד האחרון שנקבע ע"י הועד האולימפי הבינ"ל...
אברהם (ביינוש) מלמד, שהיה מקום 11 בחצי גמר (100 פרפר) במקסיקו (1968), שחה באותה שבת אחה"צ בוינגייט 59.6 במשחה ל 100 פרפר (טוב יותר מהקריטריון) והוכרז ברדיו כי יש לו קריטריון. אבל אז קמו אנשי הועד האולימפי ושלפו טיעון מנצח: מלמד איחר ב3 שעות ! את המועד לקריטריון הישראלי, ואם נשלח אותו אז נצטרך לעשות "הנחות" גם לחנה שזיפי ואולי גם ספורטאים אחרים יבואו בטענות... (היתה אצנית כזו - שזיפי - אפילו אם פראקסלנס יגיד לכם שלא שמע עליה..).
גרשון שפע שהיה מאמן הנבחרת אז, פנה ליוז'ו ענבר שהיה יו"ר הועד האולימפי והתגורר בקיבוצו של שפע !! (גבעת חיים) וביקש שיתחשבו במלמד שהיה חברו הטוב עוד מהאולימפיאדות במקסיקו וטוקיו (בהן שפע השתתף כשחיין), וטען בפני ענבר כי למעשה ביינוש ביצע את הקריטריון הבינ"ל, ו3 שעות לא עושות ממנו פחות טוב או יותר טוב, מה גם וזו פאשלה של האיגוד דאז (גם אז הם פישלו...) שלא הבחין בלוח הזמנים.
אבל יוז'ו ענבר החליט שאי אפשר לעשות הנחות לאף אחד, וכך ניצלו חייהם של שני אנשים: מלמד ושפע.
תישאלו איך זה קשור לשפע? אז היתה החלטה שאם 2 שחיינים לפחות יעשו קריטריון - יסע איתם מאמן (שפע היה המועמד) ואם רק שחיין אחד - הוא יצא בלי מאמן... אז בסוף שלומית ניר יצאה לבדה, שפע לא יצא וחייו ניצלו.
באשר למלמד - הוא היה בחור עקשן, והחליט לנסוע בכל זאת - לפחות כדי לראות את הארוע וכדי לעזור לשלומית ניר שלא תרגיש שם לגמרי לבד (בלי מאמן כזכור).
עיתון מעריב שהזדהה עם העוול שנגרם למלמד, החליט למנות אותו כעיתונאי על מנת שידווח ממינכן אבל מאחר שלא היתה לו תעודת עיתונאי - לא ניתן היה להכניסו לבריכה כעיתונאי והוא נאלץ להשתמש בשירותי המשלחת לקבלת קרדיטציה לכניסה לבריכה והמשלחת החליטה לסייע לו.
כנראה שיוז'ו ענבר (זצ"ל) לא היה כל כך שלם עם החלטתו בעניין של מלמד ולבסוף הוא דאג שמלמד גם יתגורר עם המשלחת, בתוך הכפר !
המחבלים שהשתלטו תחילה על חדר מס' 1 , שאלו את הספורטאים שם היכן חבריהם. הספורטאים שיכנעו את המחבלים שחבריהם בחדר 3 וכדאי לדלג על חדר 2 הסמוך, וזאת מאחר והם ידעו שבחדר 3 נמצאים המתאבקים וקיוו כי אלו יוכלו להתגבר על המחבלים טוב יותר מהסייפים/מאמני הקליעה ומלמד, שהיו בחדר 2 וכך המחבלים דילגו על חדר מס' 2 מה שאיפשר למלמד (ביחד עם שאר הספורטאים בחדר זה ) לברוח משם.
אמנם שמו של מלמד איננו מופיע באתר ויקיפדיה כמי שהיה בחדר מס' 2 (כי באופן רישמי הוא לא היה שייך למשלחת) אבל מסתבר שגם בויקיפדיה לא יודעים הכל...
אני וידאתי עניין זה עם הסייף יהודה ויינשטיין שברח גם הוא מחדר מס' 2 (ולמען שלמות התמונה אציין שוינשטיין לימים הפך לטייס פאנטום-באותה הטייסת בה גם אני טסתי... מסתבר שהעולם יכול להיות די קטן).
מתברר שלעיתים הגורל מתעתע ואפילו החלטות נוראיות יכולות להציל חיים, אבל לא הייתי בונה על "מוסר השכל" כזה תכניות לעתיד.
באשר לפראקסלנס - מסתבר שצריך קצת צניעות ולא לצאת בהכרזות בנושאים שאתה לא יודע עליהם יותר מדי. זה כבר מוסר השכל לא רע בכלל ואני ממליץ על התובנה הזו לעוד כמה חוכמולוגים בפורום זה (אלכס ושות').