אני *ככה* קרובה להפר את השבועה שלי עכשיו
אל תדאג, אני לא באמת הולכת להפר אותה, אני יותר מדי מפחדת מבוראי ויוצרי השטן. אבל להגיד משהו כללי על דמות שיכול להיות נכון לכל סיפור נחשב להפרת שבועה? לא זה לא נחשב.
ובכן:
שתדע לך, יקירי, שבעולם בכלל ובספרים בפרט, נערי השוליים הציניים והמתבודדים הם-הם השגרתיים. כמה ספרי נוער כבר קראת שבהם הגיבור הוא הילד הכי מקובל בכיתה? כשאני קראתי את אקדמיה לערפדים (איפה בלוק וטרינרים שיבוא ויצעק בוז?) אחד הדברים שהתלהבתי מהם היה העובדה שהגיבורה היתה אחת המקובלות והכוסיות בכיתה שלה - והיא אפילו היתה מודעת לזה!
כבר כל-כך התרגלתי לצפות להתבודדות, ליללות אל הירח ולכל ה-מה-בנים-מוצאים-בי-יש-לי-נמש-בצד-הפנימי-של-הברך-אני-כזאת-מכוערת-אלוהים, שעצם היותה סתם טינאייג'רית נורמלית היה מרענן להפתיע. (וגם בחיים האמיתיים, אגב, חנוניות הולכת ונעשית הקוליות החדשה, והערסים הופכים להיות אלה שעושים להם שיימינג ב"כשאבא ואמא בני דודים". אבל עזוב את זה עכשיו).
ולגבי תופעות חברתיות, לא להיות מושפע = לא לשמוע שירי מיימון (יש זמרת כזאת, נכון? שירי מיימון?). לרקוד מקרנה (ראה תגובתה של ויימס) = כן להיות מושפע ממשהו שלא אמורים להיות מושפעים ממנו בתקופת הזמן שלך. או לפחות לא בלי סיבה. למשל - אני שומעת ביטלס כי אבא שלי נהג להרדים אותי איתם כשהייתי קטנה
אבל קשה לי לדמיין ילד מודרני יושב מול היוטיוב וחושב, "הממ, נכון היו ביטלס פעם? בואו נשמע אותם" סתם ככה. בדרך כלל כשלילדים בספרים יש תחביבים מוזרים/לא מתאימים לרוב יש הסבר מניח את הדעת לגבי התופעה (בדרך-כלל כי זה מזכיר להם את סבתא שלהם).
זהו. השטן מושך לי בזנב. gotta go.
נ.ב
אני לא מאמינה ששלושה אנשים וחתול אשכרה השתתפו בדיון בנושא "האם נכון או לא נכון לדמות משנות ה-2000 לאהוב מטאליקה". הדיוק צריך להיות על "האם זה נחוץ בדרך כלשהי לעלילה? האם זה מעניין את הביצה? אז למה לא פשוט למחוק את השורה הזו ודי?"
(ולא, לא קראתי את הסיפור, שטן יקר.)