פרק 1 - המשך (ערוך)
האייפון החל לרטוט לפתע ולנגן. הוא הביט במסך: 'אמא'.
"אלון, איפה אתה? חוזרים הביתה."
"אני בא."
הוא קם ופנה חזרה כשמשהו שחור ירד מלמעלה והתיישב על אחד הסלעים המשוננים שבהמשך הדרך. זה היה מלך העורבים. מקרוב הוא נראה אפילו גדול יותר. אלון מיהר להפעיל את המצלמה. העורב, כאילו הבין את כוונתו, ניתר מיד מהסלע והתעופף אל סלע אחר, מעבר לנקודה בה המצוק התעקל לאחור. אלון התקרב בזהירות על הסלעים החלקים, כיוון את המצלמה ולחץ על הכפתור.
'קליק!'
העורב קרא בקול, פרש את כנפיו ונעלם מעל למצוק. אלון בחן את התמונה שהתקבלה. המלך השחור נראה בה בבירור, זקוף וגאה כמו אדון בחליפה. מרוצה מהתמונה, הוא החל לחזור, אלא שאז הוא עצר ובחן אותה שוב. היה שם משהו נוסף שלא הבחין בו קודם. הוא העביר את אצבעותיו על המסך והגדיל נקודה מסויימת מאחורי העורב. האזור הזה היה מטושטש מעט אך זה היה נראה כאילו הייתה שם מישהי: נערה עם שיער לבן ופנים מבוהלות.
אלון הסתובב והביט אל מעבר לסלע היכן שהיא הופיעה בתמונה, אך לא היה שם דבר. הוא התקרב בזהירות ובחן את המים. הייתה שם רשת דייגים סבוכה שנלכדה בין הסלעים. לרגע זה היה נראה כאילו משהו זז בתוכה. הוא התכופף לעברה, תפס באחד החוטים ומשך בכל הכוח.
משהו אפור עלה על פני המים ופלט סילון רטוב לאוויר. אלון קפץ לאחור וסוכך על עיניו. שריקה ארוכה חתכה את האוויר, חלשה ושברירית כמו מיתר דק שעמד להיקרע. כשהטיפה האחרונה צנחה הוא פקח את עיניו ובחן את היצור שצף במים.
זה היה דולפין.
גופו המבריק והחלק רעד בתשישות. חור הנשיפה התרחב והתכווץ לקצב נשימותיו המהיר. אלון התקרב בזהירות. "אז אתה הדולפין שהרס לי את השבת." האשים. הדולפין מצמץ פעם אחת והרים אליו את עיניו הגדולות והשחורות שבלטו מצדי ראשו. זה היה כמו מבט נוגה של ילד קטן ומפוחד שהתחנן לעזרה, ואפילו אלון התקשה לשמור על אדישותו.
הוא הושיט את ידו באיטיות, מתח את אצבעותיו מבעד לרשת ונגע בקצה החוטם החלקלק. הדולפין נרתע לאחור, אך כעבור דקה ארוכה הוא נרגע מעט והתקרב. "זהו זה, אל תפחד." אלון חייך לעברו בחביבות. הוא העביר את אצבעותיו במעלה החוטם הצר וגירד את המצח שהיה גבוה ורחב כקסדה. הדולפין פתח את פיו שהיה מלא בשיניים קטנות וחדות, ופלט סדרה של קרקורים ושריקות. זה נראה כאילו הוא מחייך בחזרה, אם כי אולי זה היה בגלל הצורה המעוקלת של לסתו.
אלון פנה לבחון את הרשת שהייתה ישנה ומכוסה באצות וירוקת. פרט לדולפין היו שם גם מספר דגים שפרפרו בין חוטיה הסבוכים. הדולפין וודאי נמשך אליהם וכך נלכד. "אל תדאג." הרגיע אלון. "מיד נשחרר אותך".
הוא שלף את הלהב הראשי של האולר והחל לחתוך את החוטים. הדולפין התנועע במים בחוסר סבלנות, כאילו הבין את המתרחש. אלון משך את הקצוות החתוכים על הסלע ודרך עליהם שלא יפריעו להמשך המלאכה. הפתח שיצר התרחב במהירות, אך הדולפין לא יכל להמתין עוד. הוא התפתל דרכו בנסיון להידחק אל החופש, אך סנפיר הזנב שלו הסתבך שוב. אלון משך אותו לאחור וניסה להתיר את הקשרים העיקשים שאחזו בו. הדולפין לא אהב את זה וחבט בסנפירו. הלהב החליק וחתך את אצבעותיו.
"איי!" אלון הרפה מהחוטים. הדולפין הצליף שוב בסנפירו והתיז מים לכל הכיוונים. הוא התרחק במהירות, מותח אחריו את הרשת שסירבה להרפות מסנפירו, אלה שהפעם הוא הצליח להשיג תנופה. החוטים ניתקו מהסלעים בקול קריעה מצמרר ונגררו אחריו אל תוך המים. אלון הזדקף כשלפתע הרגיש משהו מושך ברגלו- החוטים שדרך עליהם. הוא החליק לאחור, חובט את ראשו בסלע רגע לפני ששקע בתוך מי הים הקרים.