yeshpitaron
New member
מניחה פה טקסט שרץ ברשת בעקבות הטקסט הקודם
אינני יודעת מי כתבה את זה.
"שלום משפחה. הפעם אני רוצה לכתוב משהו מנקודת מבט של חמות שעדיין לא ממש זקנה אבל תשו כוחותיה לעשות ולתת כל הזמן. מותר לי לומר, שגידלתי 5 ילדים לתפארת, ניהלתי קריירה ענפה, טיפחתי בית למופת ועכדשיו אני לא מרגישה חייבת למישהו משהו, אפילו לא לילדיי.
מותר לי להיות אגואיסטית ואם לא בא לי לטפל בנכדיי לומר לא. מותר לי לצאת עם חברה לבית קפה ולא לענות לך לטלפון כלתי היקרה, למה רק לך מותר לסנן אותי?
מותר לי להגיד לכם שביום שישי תש כוחי ותאכלו בביתכם כי פתאום לא בא לי לבשל לכולכם. אני חייבת רק לעצמי עכשיו וכל עוד אני מרגישה טוב, אני רוצה לחיות את החיים במלואם וליהנות. למה? כי מותר לי וכי הרווחתי את זה ביושר ואני את שלי עשיתי על הצד המקסימלי.
אתן כלות מקסימות, אבל אתן מרגישות שזה שאני סבתא זה אומר שאני צריכה לקחת את הילדים מהגן כשאתן לא יכולות, שאני צריכה לבשל כל יום שישי ארוחה, לארח כל חג שמתחשק לכן או אין לכן אפשרות לעשות בצד שלכן ועשיתי זאת לא מעט אבל אף אחת לא חושבת שעשיתי מספיק. נכון, אני עצמאית, יש לי רכב ואני נוהגת. אני צעירה ועדיין יכולה לעשות הכל ויש לי מרץ יותר מלכל בחורה צעירה בת 20 אבל אני מעדיפה להוציא את המרץ הזה על ריקודי עם למשל, טיול רגלי או נסיעה באופניים.
נכון, יש לי המון זמן פנוי כי אני כבר לא עובדת אבל אומר שאני מנצלת אותו כפי שבא לי-אם בא לי אני יכולה לנסוע לחו"ל, למוזיאון בדאון טאון, או סתם לשכב על הספה ולקרא ספר. אני לא חייבת לעמוד לרשותכם 24/7. יש לי חיים משלי.
ולמה אני מפרסמת את הפוסט הזה ברשותה של תמארי כמובן? כי הדור שלכם הוא "דור המגיע לי" ואני רוצה לשים את הדברים על השולחן. לנו מגיע עכשיו שקט ושלווה. כל החיים דאגנו, עבדנו קשה, עשינו בשבילכם. עכשיו אתם ברשות עצמכם ויש לכם משפחה משלכם. אז תנו לנו ליהנות מהחיים ושחררו אותנו מהקיטורים שלכם. גם אנחנו היינו שם ולא הייתה לנו עזרה וראה זה פלא, גדלתם למופת.
נסו לשים את עצמכם במקומנו, היום סבא וסבתא הם צעירים יותר, תוססים, שמחים ואוהבים את החיים שלהם כפי שהם.
הם גמרו את חובותיהם למשפחה! כעת, אם הם רוצים לעשות משהו אתם צריכים להודות על זה ולברך על זה. זה ממש לא מובן מאליו.
ובנים יקרים שלנו-אם יש לכם משהו להגיד לנו, תגידו את זה. אל תשלחו את הכלה להגיד לנו כי גידלנו אתכם להיות גברים עם חוט שידרה. תתמודדו עם כל אי נוחות ותדעו לבוא ולהגיד דברים. אנחנו לא מגידי עתידות ולא יודעים מה אתם חושבים או רוצים אם אתם לא אומרים.
נעלבתם ממשהו? דברו, ולא תשלקו ואל תבואו בטענות.
הנכדים שלנו הם אהבת חיינו ואנחנו אוהבים אותםכל כך גם כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבוא, לנשק ולחבק, להשתולל ולשחק אבל כשבא לנו אנחנו יכולים ללכת. אנחנו לא אחראים עליהם אלא אתם.
רציתם 4 ילדים אחד אחרי השני? יופי. תטפלו בהם. קשה לכם? תחשבו על זה לפני כן!!! אני לא חייבת לשמור עליהם או לטפל בהם כשלא בא לי או להיות איתם כשהם חולים, לא מתחשק לי להדבק, אני עם כל המרץ שלי, בעניין הזה אינני בת 16 אחרי הכל.
קחו אחריות על החיים שלכם, תנו לנו לחיות בנחת ושלווה אחרי שגידלנו אתכם, שמחנו עבורכם ועשינו למענכם והכוח הנותר אם נותר, אנחנו רוצים לעצמנו. לא חייבים כלום!
דיעה אישית:
לטעמי קצת מוקצן אבל יש הרבה מהאמת ומהתחושות שלי ושל חברותיי הסבתות.
אינני יודעת מי כתבה את זה.
"שלום משפחה. הפעם אני רוצה לכתוב משהו מנקודת מבט של חמות שעדיין לא ממש זקנה אבל תשו כוחותיה לעשות ולתת כל הזמן. מותר לי לומר, שגידלתי 5 ילדים לתפארת, ניהלתי קריירה ענפה, טיפחתי בית למופת ועכדשיו אני לא מרגישה חייבת למישהו משהו, אפילו לא לילדיי.
מותר לי להיות אגואיסטית ואם לא בא לי לטפל בנכדיי לומר לא. מותר לי לצאת עם חברה לבית קפה ולא לענות לך לטלפון כלתי היקרה, למה רק לך מותר לסנן אותי?
מותר לי להגיד לכם שביום שישי תש כוחי ותאכלו בביתכם כי פתאום לא בא לי לבשל לכולכם. אני חייבת רק לעצמי עכשיו וכל עוד אני מרגישה טוב, אני רוצה לחיות את החיים במלואם וליהנות. למה? כי מותר לי וכי הרווחתי את זה ביושר ואני את שלי עשיתי על הצד המקסימלי.
אתן כלות מקסימות, אבל אתן מרגישות שזה שאני סבתא זה אומר שאני צריכה לקחת את הילדים מהגן כשאתן לא יכולות, שאני צריכה לבשל כל יום שישי ארוחה, לארח כל חג שמתחשק לכן או אין לכן אפשרות לעשות בצד שלכן ועשיתי זאת לא מעט אבל אף אחת לא חושבת שעשיתי מספיק. נכון, אני עצמאית, יש לי רכב ואני נוהגת. אני צעירה ועדיין יכולה לעשות הכל ויש לי מרץ יותר מלכל בחורה צעירה בת 20 אבל אני מעדיפה להוציא את המרץ הזה על ריקודי עם למשל, טיול רגלי או נסיעה באופניים.
נכון, יש לי המון זמן פנוי כי אני כבר לא עובדת אבל אומר שאני מנצלת אותו כפי שבא לי-אם בא לי אני יכולה לנסוע לחו"ל, למוזיאון בדאון טאון, או סתם לשכב על הספה ולקרא ספר. אני לא חייבת לעמוד לרשותכם 24/7. יש לי חיים משלי.
ולמה אני מפרסמת את הפוסט הזה ברשותה של תמארי כמובן? כי הדור שלכם הוא "דור המגיע לי" ואני רוצה לשים את הדברים על השולחן. לנו מגיע עכשיו שקט ושלווה. כל החיים דאגנו, עבדנו קשה, עשינו בשבילכם. עכשיו אתם ברשות עצמכם ויש לכם משפחה משלכם. אז תנו לנו ליהנות מהחיים ושחררו אותנו מהקיטורים שלכם. גם אנחנו היינו שם ולא הייתה לנו עזרה וראה זה פלא, גדלתם למופת.
נסו לשים את עצמכם במקומנו, היום סבא וסבתא הם צעירים יותר, תוססים, שמחים ואוהבים את החיים שלהם כפי שהם.
הם גמרו את חובותיהם למשפחה! כעת, אם הם רוצים לעשות משהו אתם צריכים להודות על זה ולברך על זה. זה ממש לא מובן מאליו.
ובנים יקרים שלנו-אם יש לכם משהו להגיד לנו, תגידו את זה. אל תשלחו את הכלה להגיד לנו כי גידלנו אתכם להיות גברים עם חוט שידרה. תתמודדו עם כל אי נוחות ותדעו לבוא ולהגיד דברים. אנחנו לא מגידי עתידות ולא יודעים מה אתם חושבים או רוצים אם אתם לא אומרים.
נעלבתם ממשהו? דברו, ולא תשלקו ואל תבואו בטענות.
הנכדים שלנו הם אהבת חיינו ואנחנו אוהבים אותםכל כך גם כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבוא, לנשק ולחבק, להשתולל ולשחק אבל כשבא לנו אנחנו יכולים ללכת. אנחנו לא אחראים עליהם אלא אתם.
רציתם 4 ילדים אחד אחרי השני? יופי. תטפלו בהם. קשה לכם? תחשבו על זה לפני כן!!! אני לא חייבת לשמור עליהם או לטפל בהם כשלא בא לי או להיות איתם כשהם חולים, לא מתחשק לי להדבק, אני עם כל המרץ שלי, בעניין הזה אינני בת 16 אחרי הכל.
קחו אחריות על החיים שלכם, תנו לנו לחיות בנחת ושלווה אחרי שגידלנו אתכם, שמחנו עבורכם ועשינו למענכם והכוח הנותר אם נותר, אנחנו רוצים לעצמנו. לא חייבים כלום!
דיעה אישית:
לטעמי קצת מוקצן אבל יש הרבה מהאמת ומהתחושות שלי ושל חברותיי הסבתות.
