מניחה פה טקסט שרץ ברשת בעקבות הטקסט הקודם

[מרגריטה 80]

כתבת שגם היום וגם אז

היה צריך עזרה בגידול הילדים...

יש הרגשה שהיום צריך יותר משום מה...
, והרבה סבים אומרים שהם הסתדרו לבד כשהיו צעירים....

אם אפשר לשאול,איך הסתדרת כשהיית אימא צעירה? (לקחת מטפלת? אם זה בסדר שאני שואלת)
וכמה ההורים שלך ושל בעלך עזרו בגידול הילדים?

 

[mykal]

אין לי שום בעיה לענות

לילדי היתה מטפלת (מטפלות) כן, זו היתה האופציה הבלעדית. אז.
כיון שכך הם נכנסו לגנים פרטיים די מוקדם,
לא היתה לי עזרה מהורי--מפני שגרתי רחוק מהם ,מינימום שעתיים נסיעה
לכל צד. מה גם שלהפך, אימי נפטרה כשהם היו קטנים--ואני נסעתי יום בשבוע לאבי,
לנקות לבשל, ולהיות איתו--הוא עבד.(אימי נפטרה צעירה יחסית, ואבי נשאר אלמן צעיר ממנה)
חמי וחמותי לא עזרו לנו בכלל, בגלל סיבות רבות.
הסתדרנו. אפילו לא זוכרת שהיתה לי תקופה קשה אז.
יש לי ילדים שגרים רחוק ממני, ומסתדרים, העזרה שלי שונה בהתאם לנסיבות.

 

[yeshpitaron]

אכתוב על אחותי, בעלה עבד בחברת הייטק מצאת החמה כמו

שאומרים עד צאת הנשמה. נסע תכופות לחו"ל ונעדר ימים ולעיתים שבועות. אחותי עבדה משרה מלאה דהיינו עד ארבע או חמש. יש לה ילדים לא אחד ולא שניים (מסתירה נתון). חמותה אחרי שנתיים שנשאו נפטרה ואימי גרה ממש ממש רחוק ולא ממונעת ואלמנה. אז איך? לא היה לה על מי לסמוך ומצאה פתרונות יצירתיים, מטפלות ובייבי סיטר וכוחות מעבר לסטנדרט. כשהייתה לבד עבדה קצת יותר גם בבית (הבית מתוקתק ועד היום כשאני נזכרת לא יודעת איך עשתה זאת). מעולם לא קבלה עזרה מאיש כי לא היה לה. אין גיסות רק גיסים וכולם בחו"ל. מלבדי שגם עבדתי וגם למדתי וגם היו לי ילדים משלי ולא גרתי קרוב איש לא היה לה והסתדרה.
סתם עובדות שנזכרתי בהם ודובר על כך לא מעט..

 

[נומלה]

אגדת עם שאיננה נכונה סטטיסטית

הנה העובדות: כל הסיפור של "נשים לא עובדות" מתיחס למספר יחסית קטן של נשים (בפירוש לא רוב הנשים) ממעמד מאוד מסויים (בינוני גבוה ומעלה), וזה נכון גם לשנות החמישים שישים של המאה העשרים שאליה מתיחסת האגדה הזאת. לא כל מה שרואים בסיטקומים אמריקאים זה "הרוב".

 

[RossieL]

מוזמנות לפורום שלי להמשך דיון

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/533/182512139
אשמח לראותכן

 

[רוני1955]

אני לא סבתא. אני סבא.

אני זה שמבשל בבית, ואני זה שעוזר לבת שלי עם הבנות שלה בהוצאה מהגן כשהיא או בעלה לא בבית. אני מכין ארוחת ערב לימי שישי כל שבועיים, ומכין הרבה. אני מאד אוהב שכל הילדים (4) מגיעים יחד עם בני זוגם ועם הנכדות. אני נהנה מכל רגע שכולם בבית. בכל פעם שהבת שלי מבקשת שאוציא את הנכדות מהגן ואהיה איתן כל אחר הצהריים, אני אומר לה תודה על זמן האיכות שיש לי עם הנכדות. מצד שני, כשאין לי אפשרות, אני גם יודע להגיד. כשיש שיתוף פעולה והבנה, הכל זורם מצוין.

 

[yeshpitaron]

כשיש הבנה ושיתוף פעולה אבל כשאין?

 

[עוד פיה אחת פחות]

אני מבינה שהיא אם שכולה, וכלתה אלמנה?

או שסתם הבן המקסים שלה לא מתפקד כאב?