מניחה פה טקסט שרץ ברשת בעקבות הטקסט הקודם

[yeshpitaron]

לכל סבתא מגבלות ואפשרויות ויחסים אחרים

יש סבתא שיש לה האנרגיות שלך ויש סבתא שקשה לה. יש סבתא שאין לה הכבוד המגיע לה ויש סבתא שסומכים ואוהבים אותה ואז הרצון גובר על היכולת. יש סבתא (אימא של כלה) שלא מוכנה לתת רק לקבל כי היא יודעת שאף אחד לא ירחיק אותה מהנכדים ומביתה ותמשיך להיות האהובה ויש סבתא שמרגישה על תנאי ואז קץ לה ונשבר לה או שהיא נותנת מעל ומעבר מתוך פחד שתורחק ותונזף מכורח גם אם תש כוחה או תפוטר. אז לא כולם זורמים וטוב להם ויכולים ולא כולם יפה נפש כדי לקבל קרדיט מהכלה.
&nbsp
אם נחזור לפוסט, רוב הסבתות (מאחר שאני סבתא)ורוב האימהות (אני אימא ומן הסתם בגילי מכירה אימהות של כלות לא מעט) מרגישות את מה שכותבת הפוסט כתבה. יתכן שיש כמוך שהכול זורם יפה אבל עוד לא שמעתי משהיא (שוב, כולל אימהות לכלות) שלא התלהבה מ"בול קליעה", "בדיוק מה שאני מרגישה", "וואו, ככה חשבתי". לא קשור לאהבה ורצון קשור ליכולות וסיטואציות ופידבקים....
&nbsp
הלוואי שיכולתי לכתוב מה שאת כותבת.

 

[mykal]

כל הפסקה הראשונה

הא נכונה,
אנחנו אנשים שונים עם גישות שונות,
גם הכלות שלנו, ואומר יותר הבנות והבנים שלנו--אינם כפילים שלנו.
הענין הוא--לא האנרגיות והרצון, הדרך להתנהלות נוחה לשני הצדדים,
אם כלתי היתה חושבת שאני "חייבת" לעמוד דום לצרכיה/רצונותיה--
הייתי מחפשת דרך,לאזן את הנתינה שלי--
הייתי מגבילה את עצמי, הייתי משדרת שאינני ברירת מחדל.
אני לא הייתי "עובדת" אצלה.
אבל הייתי ממשיכה להיות נחמדה, ומתענינת, ואפילו כשמסרבת
לצורך שלה--שואלת, איך הסתדרת.
אבל שוב זה מנגנון שצריך להיבנות כמו כל מערכת יחסים עם אחרים
שאנחנו מנהלים איתם מערכות יחסים.

לגבי הפסקה השניה--אני באמת זורמת ונעים לי בס"ה מול כלותי--
אבל ואבל גדול--גם אני לעיתים נוחלת אכזבות--ואפילו שזה בקטנה,
באותו רגע לא נעים--אבל מוצאת את הדרך לישר את ההדורים,
לא מטפחת את הנאחס--גם לא כלפיה.
אבל זה קורה לי גם מול בנותי, אז מה?
זה לא מערער את מערכת היחסים--וזה לא גורם לי להרגיש רע
שאני עושה להם--או כשמחליטה שלא עושה להם.
הכל בסדר.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא מבינה מאיפה הגיע ה"סבתות הצעירות" -

היום הרי גיל הלידה הראשונה (כשמדברים על יהודיות חילוניות) עלה - במקום 20 וקצת הוא בסביבות 30, כך שרוב הסבתות מתחילות להיות סבתות בסביבות מינימום גיל 50 - יותר לכיוון 55. 50 זה לא צעיר להתחיל להיות סבתא. לא נראה לי שאני מכירה אישה אחת (ואני מכירה אוכלוסיות מ-4 ערים ויישובים בארץ) שנהייתה סבתא בגיל 45.

 

[RossieL]

אבל הסבתות ... הן לא מ"היום"

אגב, נעים מאד
אני בת 54 ויש לי 9 נכדים
וכמוני יש המון
[כן כן, הייתי בת 45 כשנולד הנכד הראשון שלי]
אז את אולי מכירה אוכלוסיות ב 4 ערים וישובים בארץ, אבל סבתות צעירות יש .... המוןןןןןןןןןןןןןןןןן]

 

[חייבתלהגיב]

ואת חילונית?

אני לא אומרת שאין סבתות צעירות, אני אומרת שאם כבר, אז הכיוון הוא לא שהסבתות נהיות צעירות יותר אלא מבוגרות יותר.
בימינו לא מעט בנות 45 הן אמהות לילדים צעירים, וממש לא קרובות להיות סבתות.

 

[RossieL]

בימינו

נכון. ללא ספק היום נשים בגילאי 45 הן בעצמן אמהות לילדים קטנים כי הן בנו קריירה והתבססו.
אבל לא בבנות ה 45 של היום אנו מדברים אלא על אלו שהיו בנות 45 לפני עשור [פחות או יותר, כמוני למשל, ואני חילונית גמורה].

בעוד עשור, או יותר, נשוב לפגוש סבתות כמו פעם, סבתות שגילן הממוצע יתחיל ב 65~
אבל כאמור, היום, סבתא בגיל 45 או 50 או אפילו 55, יש לה חיים מלאים משל עצמה והיא לא בדיוק רואה את עצמה מטפלת שוב בילדים רכים. בשביל זה יש להם הורים!

 

[חייבתלהגיב]

ב-2007 הגיל הממוצע בקרב יהודיות (כולל דתיות)

ללידה ראשונה היה כ-28 (ב-2015 כ-28.5). אפילו ב-94 (השנה הראשונה בטבלה) הוא כבר היה 26. כך שלהיות סבתא בגיל 45 לא היה נפוץ גם לפני 10 שנים.
http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=751

באמת מעניין אותי לשמוע בת כמה אמא שלך הייתה כשהיא ילדה אותך (והאם את הבכורה?) ובת כמה את היית כשילדת.

 

[RossieL]

סטטיסטיקה ומחקרים

תשמעי, בשנת 83, כשאני התחתנתי, והייתי בת 20, היה מקובל להתחתן בגילאים הללו.
אני מניחה שיש עשרות, מאות ואלפים שהתחתנו בגילאים הללו בשנה זו ובסמוך אליה. וכנראה שיש עשרות, מאות ואלפים שכנראה הפכו להיות סבים וסבתות בגילאים צעירים ויש מין הסתם גם כאלו שלא.
אז כל המחקרים והסקרים לא ממש רלוונטיים בעיני.
המציאות היא שקובעת.
אגב, גם אמי ילדה את אחי הבכור כשהיתה בת 20 ואותי, בנישואיה השניים, בגיל 38
כך שפער הדורות לא ממש השפיע.
והילדים שלי התחתנו יחסית צעירים [הבן בגיל 23 והבנות סביב גילאי ה 25]
כך שגם במקרה שלי, אין ממש הבדל דורי.
ולכן, שוב, הסקרים והסטטיסטיקות הם טובים למחקר. נקודה
ובאשר לנושא הסבתאות המקורי, אין קשר בין גיל הסבתא לבין מה ש"נדרש" ממנה.
אני חושבת שסבתא היא בונוס, היא כייף, היא פינוק וכך צריך להתייחס אליה ולחבק אותה על כל מה שהיא מעניקה, בלי למדוד אותה ובלי לכפות עליה את הרצון שלהם, בלי להתנות דבר בדבר. פשוט, לקבל את סבתא AS IS ותאמיני לי, כולם יצאו מורווחים אם ינהגו כך.

 

[חייבתלהגיב]

הבן שלך (ואשתו) הם, כנראה, אלה שחריגים יחסית

את ואמא שלך לא, וגם הבנות שלך לא (כי 25 זה קרוב לממוצע לחתונה). לא יודעת למה הבן שלך ואשתו התחתנו כל כך צעירים (אני מניחה שהיא בערך בגילו), אבל זה משהו לא נפוץ בדור שלהם, אלא אם היא התחתנה בהריון, שאז זה קצת יותר ברור.
יש הבדל בינך לבין הבנות שלך - 20 ו-25 זה כן הבדל דורי (הרי ההבדלים שמדובר עליהם הם של שנתיים בסך הכל ב-20 שנה), אבל אולי לא הבדל בינך לבין אשתו של בנך.
אני לא מדברת על השאלה הגדולה של מה סבתא עושה עם הנכדים - רק על העניין שיש עכשיו יותר סבתות צעירות, שפשוט נראה לי שגוי.

 

[רזאי1]

דתיים, וגם יוצאי עדות מסוימות.

כמובן שההבדלים בין העדות הולכים ומיטשטשים.

 

[RossieL]

סבתאות וסבאות בגיל צעיר

לא יודעת בת כמה את אבל בחברה שלי בה כמעט כולנו בני סביבות גילאי ה 50 כבר יש לא מעט סבים וסבתות.
וזה נהדר לראות אותנו, צעירים בפני עצמנו, עם חיים מלאים ושוקקים וכבר זכינו בחוויית הסבתאות שרק מצ'פרת לנו את החיים.

וכן, יש גם בני גילנו שהם הורים לילדים צעירים כי בהחלטה מושכלת הביאו אותם בגיל מאוחר יותר ואת חווית הסבתאות הם יזכו לחוות בגיל 70 או יותר.

אז יש ויש, מאלו ומאלו, והמחזה של מישהי שמסתובבת עם עגלה והיא לא אמו של הילד או המטפלת, אלא הסבתא, בהחלט ניכרת הרבה יותר במחוזותינו.
בדיוק כפי שמחזה [בעיני פחות נעים, אבל קיים] של סבא או סבתא שמביאים ילד לגן ומתברר שהם ההורים [אבל זה כבר לשרשור אחר].

באשר לעדות וכו' - קשקוש בלבוש [ותסלחו לי, כן?]

 

[חייבתלהגיב]

50 זה לא 45, וזה לא מאוד צעיר לסבתא "מתחילה".

50 יכול להיות כשהסבתא ילדה לראשונה, נניח, בגיל 22, והאמא (אם היא הבכורה) ילדה בגיל 27. ואם מדובר בבן שאשתו צעירה ממנו, זה עוד יותר קל. וכשמדובר בגיל 50 ומשהו אז בכלל...
כך שדור הסבתות של היום צעיר אולי יחסית למה שיהיה בעתיד, אם גם הבת של האם תלד בגיל 27, אבל הוא בכלל לא צעיר ביחס לדור העבר, שבו היה נהוג ללדת לידה ראשונה לפני גיל 25 (לאמא שלי היו כבר 2 ילדים בגיל הזה, והיא בכלל לא הייתה חריגה. בדורנו גם ילד אחד לפני גיל 25 זה יחסית חריג כשמדובר בחילונים).
אולי מה שמבלבל אותך זה שבעבר סבתות "נראו כמו סבתות" ו"דיברו כמו סבתות" (עם מבטא זר וכו') אבל זה לא היה כי הן היו מבוגרות במיוחד (או שזה היה כשהנכדים הראשונים שלהם כבר לא היו פעוטות).
גם סבתא שלי הייתה סבתא לפני גיל 50, והיא דווקא ילדה מאוחר יחסית לדור שלה (נדמה לי שזה היה פרק ב' של סבא שלי או משהו כזה), ונהייתה סבתא מאוחר יחסית לדור שלה.

 

[mykal]

נראה לי שאת מיחסת

המון תפקיד לגיל.
היום האפשרויות בכל הגילאים היותר מבוגרים גדולים יותר מבעבר.
אבי נהג עד גיל 83 מבחירה הניח את המפתחות.
ועד אז גמע קילומטרים ביום, ויכול היה לנסוע עם הנכדים שלו
מחיפה מלירושלים, או להפך, או להגיע לדרום הרחוק כדי לעשות להם כיף
ולקחחת כמה חברה שקיבלו אפטר למסעדה טובה.

ואני כבר עברתי את 50 מזמן, ואני תודה לאל ניידת ומתרוצצת ויש לי חיים
מלאים ואני בהנהלות של תחומי חברה שמענינים אותי.
ועדין שמחה מאוד על ההתעסקות והקשר עם הנכדים.
ויש לי בת חולה מאוד, ואני מטפלת בה ובילדיה --וזה בסדר גמור.
לא ע"ח שום דבר שאני רוצה בשביל הענינים שחשובים לי, שהם עבורי,

הנוכחות הסבתאית היא מתנה להם אבל בהחלט גם מתנה לנו.
ואני חוזרת ואומרת--מי שלא יודעת להעריך את הנתינה שלה כסבתא--
מפסידה ובגדול.

 

[RossieL]

הנוכחות הסבתאית היא מתנה

אין בכלל ספק במתנה שבסבתאות ובסבאות.
נראה לי שאין חולק על כך.
גלשנו אמנם מהנושא המרכזי שעמד בשרשור זה אל עניני גיל ואם בכל זאת נחזור אל עניני סבתאות, הרי שהבחירה איזו סבתא ואיזה סבא להיות ובאיזה מינון, צריכה להיות בידיהם ולא מתוך כורח או אי נעימות מהילדים שחושבים שסבא וסבתא מעצם היותם כאלה הם "נטולי חיים" וכל "ייעודם" הוא בלעזור לגדל את הנכדים.

נתינה צריכה להיות מרצון ולא מחובה או מחשש שאם לא... אז ימנעו מהם דברים אחרים.

 

[mykal]

מדויק.

כשבעיקרון, שיח פתוח, ואוירה נעימה מאפשרים בדיוק
את ההתחשבות/התיחסות וכל הנגזרים מכך.

 

[כבשה0פועה]

אחדד - חילונית ובעלת השכלה גבוהה?

מסכימה עם חייב להגיב ומאתגרת, האם האוכלוסיה אליה מתייחסת RossieL היא חילונית ובעלת השכלה גבוהה, מסורתית, דתית, ללא השכלה, תעודה מקצועית, מכללה לחינוך, ומשערת שצירופים נוספים.
כי החילוניות סביבי, אלה שהינן בעלות תארים מאוניברסיטאות ומהטכניון, ילדו רובן לקראת גיל שלושים או קצת אחרי, כך שהסבתות במגזר הספציפי הזה הן, בגדול, בנות חמישים לפחות, גם אלה שהיו אמהות בגיל עשרים וקצת.
מצד שני אני רואה סביבי גם אוכלוסיות חילוניות לא משכילות בהן האמהות צעירות בגיל 25 ואף פחות והסבתות אכן בנות 45.
בקיצור: יש הכל מהכל, וקצת יומרני להשליך מהמוכר לנו אישית על הכל.

 

[yeshpitaron]

האמת שאני מכירה אבל כמו שכתבת, מגזר דתי

 

[yeshpitaron]

מסכימה עם כל מילה.

 

[מרגריטה 80]

החיים של הסבים לעומת החיים שלנו

אשמח לשמוע מהסבתות כאן את דעתן על מה שמעתי בכתבות שונות במדיה, על היעזרות בסבים, ובין השאר נתמכו ע"י סבים וסבתות:

לפני כמה עשורים ,הורים צעירים (שכיום הם סבים וסבתות) חיו חיים אחרים מההורים הצעירים כיום.
בעיקר הנשים.
לפני כמה עשורים הרבה נשים לא עבדו, והיו עקרות בית והקדישו את זמנן לבית ולגידול המשפחה והילדים. הנשים שכן עבדו-מרביתן עבדו בעבודה חלקית/משרת אם.
כיום רוב הנשים עובדות משרה מלאה, ועדיין לרוב, מצופה מהן לשמר את התפקיד המסורתי של גידול הילדים ותחזוק הבית.
הגברים, כיום יותר מעורבים בגידול הילדים ,אך להבנתי עובדים יותר שעות מהגברים של פעם שהיו מסיימים את יום עבודתם ב 17:00 לכל המאוחר, ואילו כיום גברים (במיוחד בהיי-טק...) חוזרים בסביבות 19:00 הביתה-למקלחות ולהשכבה של הילדים.

שינויים אלה קרו גם בשל שינוי במעמד האישה, וגם בשל עליית יוקר המחיה, והקושי העולה בקניית דירה. דברים פשוט הולכים ונהיים יותר יקרים באופן משמעותי!
לאור כל השינויים האלה, ההורים הצעירים של היום זקוקים יותר לעזרת ההורים שלהם. הם עובדים יותר זמן,כבר אין את האימא עקרת הבית שפנויה להישאר עם הילד החולה, ובחופשות השונות, הכל יותר יקר,עובדים יותר קשה...הבנתם את הנקודה...

אז כמה ממה שכתבתי הוא נכון לדעתכן, וכמה הוא מוקצן?

 

[mykal]

ברור שהעולם של היום

שונה מהעולם לפני עשרות שנים,
אבל מהנסיון שלי--יש איזונים. הצרכים הבסיסיים זהים--
אבל הפתרונות שונים,
כשאני גידלתי את ילדי--גם עבדתי, אבל לא היה המושג מעונות וסידור לילדים,
אז האופנה היתה מטפלת, למצוא אחת טובה--היה קושי,
כדי שהיא תיכנס הביתה היה צריך להתארגן בהתאם.
היום עובדים יותר, אבל יש פתרונות זולים יותר ונגישים--מעונות.
פעם רכב למשפחה היה דבר נדיר, היום יש כמעט לכל משפחה ולפעמים גם שנים.
גפ בעבר וגם היום היה מי שצריך את העזרה מהורים.
כמובן--שהחיים השונים גורמים לשינויים במבנה ובמה הצורך.