עברו כנראה 70 ימים והשלישייה הגיעה לתחנת הרכבת בניו יורק ומסתבר שאיכשהו כולם יודעים שהם מגיעים (איך בדיוק? הרי אביגייל לא הספיקה לפרסם כלום) ומלא עיתונאים ממתינים להם. אביגיל ופספרטו מתרגשים מההמולה אבל פוג נראה מוטרד. הוא שולף תמונה מהכיס שלו ומרים למעלה ואנחנו מגלים שהתמונה נלקחה מאותה תחנת רכבת שבה הם נמצאים.
הם מגיעים לספינה שתישא אותם בחזרה הביתה, הנרייטה (עכשיו זה מהזכרון כי אלה שאני מעתיקה מהם דילגו על פרטים). השלושה יורדים לרחבה המרכזית אבל מהר מאוד פוג עוזב ואביגיל ופספרטו נשארים עם כמה גזענים לבנים שחושבים שפספרטו הוא המלצר שלהם. כדי לעשות להם נה בעין, אביגיל ופספרטו מחליטים לרקוד ביחד באמצע הרחבה. שניים מבין הגזענים מזדעזעים אבל השלישית נראית חצי מוקסמת וחצי בהלם. בינתיים פוג החליט לחזור לתחנת הרכבת כדי לחכות למי ששלח את הגלויות (אני לא זוכרת אם בשלב הזה ידענו שזאת אסטלה או לא). פוג האומלל מחכה ומחכה ומחכה והזמן עובר אבל אסטל לא מגיעה. כמו בכל קלישאה טובה, כשהוא מחליט לחזור היא פתאום צצה ושואלת לאן הוא בורח. כשפוג הנרגש מתקרב אליה התגובה הראשונית של אסטל היא להחטיף לפוג סטירה מצלצלת על איך שהוא זנח אותה.
הם מתיישבים ומתחילים לדבר ואסטלה מספרת לו על החיים שלה. עברו כנראה איזה 20 שנה מאז שהוא זנח אותה ואחרי שהיא טיילה בעולם, היא התמקמה בניו יורק והתחתנה והביאה ילדים והתאלמנה. היא מספרת לפוג שהחיים שלה טובים אבל זה לא מה שהיא תיכננה לעצמה כשהיתה איתו. כשהיא מבררת מה פוג עשה כל הזמן הזה, הוא מודה שעשה כלום חוץ מלשבת במועדון ההוא.
אנחנו מגלים שבלאמי המניאק פנה גם אליה לפני שהיא ופוג היו אמורים לנסוע וסיפר לה שפוג לא שווה את זה אבל היא לא הקשיבה לו, לעומת פוג שהוכיח למעשה את מה שפוג אמר עליו. אסטלחה אומרת שבלאמי תמיד היא דוש והדרך היחידה לנצח אותו היא להיות יותר טוב.
בזמן שפוג לוקח את הזמן שלו עם אסטל, אביגיל ופספרטו הספיקו לריב על ההוווה והעתיד שלהם ופספרטו אומר לה שפוג לא יחזור והיא צריכה להתייאש. אבל לא אביגיל! לא אחת כמוה תתייאש, והיא חיכתה לו מחוץ להנרייטה. אפילו כשהמלח/ שומר שהיה שם אומר לה שכדאי לה לעלות כי ההנרייטה לא מחכה לאף אחד!
. השומר הזה גם כל הזמן הקציב לה פרק זמן שיש לפוג לפני שהספינה יוצאת לדרך, אבל כנראה בסדרה הם יודעים להתמודד עם חודשים ולא עם שעות כי לא הגיוני שכל השיחה הארוכה הזאת עם אסטלה עמדה בזמנים של ההנרייטה. אבל ניחא.
פוג אזר אומץ אחרי השיחה עם אסטל והוא אץ רץ לספינה אך אבוי! את מי הוא פוגש בדרך? את הבחור הרצחני ההוא שמנסה לחבל לו במסע. הבחור לא מתייאש ומנסה שוב לעכב את פוג באמצעות חרב. אבל הוא לא לקח בחשבון שכאן, חביבי, זה אמריקה! אתה לא היחיד שרוצה ללכת מכות. אז כנופייה קטנה* מקיפה אותם ופוג ונידליג (AKA בחור רצחני) צריכים להילחם בהם ביחד. מסתבר שפוג קיבל עמוד שדרה והוא יודע להילחם כמו גבר
. מנהיג הכנפיה מצליח לדקור את נידלינג שמתחיל לדמם למוות והכנופייה מבינה שהם הלכו רחוק מידי כי הם רק רצו ללכת מכות ואולי לשדוד משהו ולא תיכננו להרוג אף אחד והם מתקפלים ובורחים מהמקום. פוג הנשמה הטובה ניגש לעזור לנידלינג אבל ההוא אומר לו שכבר מאוחר מידי ומתוודה שבלאמי שלח אותו ונדמה לי שהוא גם נתן לו את המברק שהוא קיבל מבלאמי.
* מנהיג הכנופייה הוא הבן הגדול של טננט- טיי מופט טננט
כשאביגיל כבר כמעט מיואשת מחוץ להנרייטה, פספרטו יוצא אליה ועוטף אותה במעיל ומתנצל (נראה לי) על הריב שלהם והם מבינים שפוג לא יחזור. אבל לא ! בדיוק כמו עם אסטלה בתחנה, גם כאן פוג מגיע בדיוק כשהם עומדים להתייאש ומזרז אותם כי הם צריכים להשלים את המסע! כמו שכתבתי - לוח הזמנים של הפרק הזה ממש לא הגיוני אבל טכנית בעשרים דקות האחרונות שהמלח הקציב לאביגיל- פוג הספיק לרוץ מתחנת הרכבת, להיעצר ולהילחם בכנופייה ולרוץ בחזרה להניירטה ולעלות עליה בזמן.
עברו הימים וההנרייטה מגיעה סוף סוף לאנגליה אבל שם פוג נעצר כי יש נגדו צו או משהו על מה שקרה בהונג קונג. לא עזרו התחנונים וההסברים והבקשות לדבר עם מושל הונג קונג, פוג נשלח למעצר אחרי שהוא מנסה לעבור בכוח. פוג ואביגיל מבטיחים להישאר תמיד זה לצד זו.
בבוקר איש המכס/ משטרת גבולות בא לשחרר אותו ומודה שהוא יודע מי הוא אבל הוא חייב לעשות את העבודה שלו ורק בבוקר הצליחו להשיג את מושל הונג קונג. פוג אביגיל ופספרטו מיואשים אבל ממשיכים ללונדון בידיעה שהם הפסידו. הם מגיעים בלי מצברוח לבית של פוג והבאטלר הקשיש לא מבין למה הם לוקחים את הזמן שלהם כשהם עדיין יכולים לנצח. פוג אומר לו שהם עברו את 80 הימים שנקבעו, אבל הבאטלר החכם מסביר לו שבחזרה בהנרייטה הוא למעשה חזר אחורה והתאריך עדיין לא השתנה כמו באמריקה (זה לא מסובך אבל אין לי מושג איך להסביר את זה. משהו עם השעות וקווי האורך וכו'), כלומר הם עומדים רגעים ספורים לפני פקיעת המועד! השלושה מסתכלים זה על זה ופורצים החוצה כדי להספיק להגיע למועדון. אנשי המועדון בשלב הזה מחכים בקוצר רוח לחזרתו ובלאמי בטוח בנצחון של עצמו ומנסה לשכנע את פורטסקיו לתת לו את הכסף של פוג.
רגע לפני שפוג נכנס לבניין המועדון הוא מחליט שזה זמן טוב לפקפק בעצמו ונעמד בחוץ בזמן שכולם מעודדים אותו להיכנס. הוא מתעשת ורץ פנימה ומגיע, כמובן, על הקשקש, אבל בזמן! הללויה! פוג ניצח וכולם נורא שמחים ונהנים.
בלאמי מבין שהוא זה שיצטרך לשלם ומנסה לשכנע את כולם שהם לא באמת התערבו על כסף הוא רק ניסה להכניס פלפל לתחרות. אבל פוג כבר למד שפוג הוא זבל ומסתכל עליו במבט זועם ומוכיח שההתערבות היתה אמיתית ושהוא הכין מראש תשלום שיועבר לבלאמי במקרה שפוג לא יספיק לחזור. הוא בוחר לא לספר מה בלאמי עשה לו אבל מכריז שבלאמי בכלל פשט את הרגל ונותן לו בכל זאת את הצ'ק של ההתערבות ביניהם כדי להציל אותו מהפשיטת רגל. כל המועדון גועש וזועם על בלאמי ומסלקים אותו משם בבושת רוח. בזמן שכולם מבריחים אותו, שלושת החברים נועלים את הדלתות ונשארים לחגוג את הנצחון שלהם במועדון, פוג עם אשה ועם אדם שחור! אנשי המועדון מנסים להיכנס בכוח בחזרה למועדון ועד שהם מצליחים לפרוץ את הדלת השלושה שלנו כבר נעלמו לרחוב ושם פוג מספר להם על איזו צוללת שלא יודעים מהי והם מחליטים שזאת ההרפתקה הבאה שלהם והם רצים מחובקים ושמחים לעבר האופק.
הסוף