טלמון סילבר
New member
מספר הודעות
מספר הודעות
- פותח הנושא טלמון סילבר
- פורסם בתאריך
טלמון סילבר
New member
מאמר נוסף של אורי אבנרי
שכמובן יעצבן את "אנשימרכזמתנגדיטרור", שיגיבו כדרכם במטר גידופים מבלי להפריך את הדברים לגופם: אורי אבנרי 22.7.06 האם ביירות בוערת? "נדמה שנסראללה נשאר בחיים," הודיעו עיתוני ישראל, אחרי שהוטלו 22 טונות של פצצות על הבונקר בביירות, בו היה אמור מנהיג חיזבאללה להימצא. ניסוח מעניין. כמה שעות לפני כן נתן חסן נסראללה ראיון ב"אל-ג'זירה". הוא נראה לא רק חי, אלא גם נינוח ובוטח-בעצמו. הוא דיבר גם על הפצצת הבונקר - הוכחה לכך שהראיון הוקלט באותו היום. אז מה משמעות המילים "נדמה ש..."? פשוט מאוד: נסראללה טוען שהוא חי, אבל לך תאמין לערבי. הרי ידוע שהערבים תמיד משקרים. זה טבוע אצלם באופי, כפי שהכריז בשעתו אהוד ברק. הריגת האיש היא מטרה לאומית, כמעט המטרה העיקרית של המלחמה. זוהי אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה יוצאת למלחמה כדי להרוג אדם אחד. עד עכשיו עסקה בדברים כאלה רק המאפיה. אפילו הבריטים במלחמת-העולם השנייה לא קבעו כי המטרה היא להרוג את היטלר. להיפך, הם רצו ללכוד אותו חי ולהעמידו למשפט. כך רצו גם האמריקאים לגבי סדאם חוסיין. אבל שרינו החליטו רשמית שזו המטרה. אין בזה חידוש: מזה שנים רבות מנהלות הממשלות שלנו מדיניות של הריגת מנהיגים. צה"ל הרג, בין השאר, את עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה, את אבו-ג'יהאד, מס' 2 באש"ף, את את השייח' אחמד יאסין ושאר מנהיגי החמאס. כמעט כל הפלסטינים, ולא רק הם, משוכנעים שהוא הרג גם את יאסר ערפאת. והתוצאות? במקום מוסאווי בא נסראללה, שהוא מוכשר הרבה יותר. במקום השייח' יאסין באו מנהיגים הרבה יותר קיצוניים. את מקומו של יאסר ערפאת תפס חמאס. כמו בתחומים מדיניים אחרים, גם בזה שולטת מחשבה צבאית פרימיטיבית. אדם שחזר לכאן אחרי היעדרות ומסתכל בטלוויזיה הישראלית יכול להתרשם ששולטת במדינה הזאת חונטה צבאית, נוסח דרום-אמריקה (בעבר). בכל ערוצי הטלוויזיה מופיעה מדי ערב סוללה של גנרלים במדים, המסבירים לא רק את המהלכים הצבאיים של היום, אלא גם נותנים הערכות פוליטיות ומכריזים על הקו המדיני. בשאר שעות-השידור מופיעים בטלוויזיה תריסר גנרלים-בדימוס, החוזרים שוב ושוב על המסרים של מפקדי הצבא. (אחדים מהם לא נשמעים הכי אינטליגנטיים - שלא לומר שוטים - ודי מחריד לחשוב שאנשים אלה קבעו בעבר מי יחיה ומי ימות.) נכון, אנחנו דמוקרטיה. הצבא כפוף לגמרי-לגמרי לדרג המדיני. לפי החוק, הממשלה היא "המפקד העליון" של צה"ל. אבל בפועל, הצבא הוא שקובע כיום את כל המהלכים המדיניים והצבאיים. כאשר מודיע דן חלוץ לחברי הממשלה שהצבא החליט על מהלך זה או אחר, אין שר אחד בממשלה המעז להתנגד. בוודאי לא השרים הנגררים של מפלגת-העבודה. אהוד אולמרט מציג את עצמו כיורשו של צ'רצ'יל ("דם, זיעה ודמעות"). זה די פאתטי. עמיר פרץ מנפח את החזה ויורה איומים לכל הכיוונים, וזה עוד יותר פאתטי. הוא דומה יותר לזבוב העומד על אוזנו של שור ומכריז: "אנחנו חורשים!" הרמטכ"ל הכריז השבוע בסיפוק: "צה"ל מקבל גיבוי מלא מהממשלה!" וגם זה ניסוח מעניין. נובע ממנו שהצבא הוא הקובע מה לעשות, והממשלה נותנת לו "גב". וזה נכון, כמובן. עכשיו זה כבר לא סוד: המלחמה הזאת הוכנה זמן רב מראש. הכתבים הצבאיים דיווחו השבוע בגאווה שהצבא תירגל כבר כמה שנים את המלחמה הנוכחית על כל פרטיה. לפני חודש בלבד נערך תרגיל גדול של כניסת כוחות-היבשה של צה"ל לדרום-לבנון - באותו הזמן שהאלופים והפוליטיקאים הכריזו ש"לעולם לא ניכנס שוב לבוץ הלבנוני. בשום פנים לא נכניס לשם כוחות-יבשה." עכשיו אנחנו נמצאים בבוץ הזה, וכוחות-היבשה פועלים בשטח. גם הצד השני הכין את המלחמה במשך שנים. הוא לא רק אסף והיסווה את אלפי הטילים, אלא גם הכין מערך מסועף של בונקרים, מנהרות ומערות, נוסח ויאט-נאם. עכשיו נתקלים חיילינו במערך הזה, הגובה מחיר יקר. כמו תמיד התייחס צה"ל בבוז ל"ערבים" וזילזל ביכולות הצבאיות שלהם.
שכמובן יעצבן את "אנשימרכזמתנגדיטרור", שיגיבו כדרכם במטר גידופים מבלי להפריך את הדברים לגופם: אורי אבנרי 22.7.06 האם ביירות בוערת? "נדמה שנסראללה נשאר בחיים," הודיעו עיתוני ישראל, אחרי שהוטלו 22 טונות של פצצות על הבונקר בביירות, בו היה אמור מנהיג חיזבאללה להימצא. ניסוח מעניין. כמה שעות לפני כן נתן חסן נסראללה ראיון ב"אל-ג'זירה". הוא נראה לא רק חי, אלא גם נינוח ובוטח-בעצמו. הוא דיבר גם על הפצצת הבונקר - הוכחה לכך שהראיון הוקלט באותו היום. אז מה משמעות המילים "נדמה ש..."? פשוט מאוד: נסראללה טוען שהוא חי, אבל לך תאמין לערבי. הרי ידוע שהערבים תמיד משקרים. זה טבוע אצלם באופי, כפי שהכריז בשעתו אהוד ברק. הריגת האיש היא מטרה לאומית, כמעט המטרה העיקרית של המלחמה. זוהי אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה יוצאת למלחמה כדי להרוג אדם אחד. עד עכשיו עסקה בדברים כאלה רק המאפיה. אפילו הבריטים במלחמת-העולם השנייה לא קבעו כי המטרה היא להרוג את היטלר. להיפך, הם רצו ללכוד אותו חי ולהעמידו למשפט. כך רצו גם האמריקאים לגבי סדאם חוסיין. אבל שרינו החליטו רשמית שזו המטרה. אין בזה חידוש: מזה שנים רבות מנהלות הממשלות שלנו מדיניות של הריגת מנהיגים. צה"ל הרג, בין השאר, את עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה, את אבו-ג'יהאד, מס' 2 באש"ף, את את השייח' אחמד יאסין ושאר מנהיגי החמאס. כמעט כל הפלסטינים, ולא רק הם, משוכנעים שהוא הרג גם את יאסר ערפאת. והתוצאות? במקום מוסאווי בא נסראללה, שהוא מוכשר הרבה יותר. במקום השייח' יאסין באו מנהיגים הרבה יותר קיצוניים. את מקומו של יאסר ערפאת תפס חמאס. כמו בתחומים מדיניים אחרים, גם בזה שולטת מחשבה צבאית פרימיטיבית. אדם שחזר לכאן אחרי היעדרות ומסתכל בטלוויזיה הישראלית יכול להתרשם ששולטת במדינה הזאת חונטה צבאית, נוסח דרום-אמריקה (בעבר). בכל ערוצי הטלוויזיה מופיעה מדי ערב סוללה של גנרלים במדים, המסבירים לא רק את המהלכים הצבאיים של היום, אלא גם נותנים הערכות פוליטיות ומכריזים על הקו המדיני. בשאר שעות-השידור מופיעים בטלוויזיה תריסר גנרלים-בדימוס, החוזרים שוב ושוב על המסרים של מפקדי הצבא. (אחדים מהם לא נשמעים הכי אינטליגנטיים - שלא לומר שוטים - ודי מחריד לחשוב שאנשים אלה קבעו בעבר מי יחיה ומי ימות.) נכון, אנחנו דמוקרטיה. הצבא כפוף לגמרי-לגמרי לדרג המדיני. לפי החוק, הממשלה היא "המפקד העליון" של צה"ל. אבל בפועל, הצבא הוא שקובע כיום את כל המהלכים המדיניים והצבאיים. כאשר מודיע דן חלוץ לחברי הממשלה שהצבא החליט על מהלך זה או אחר, אין שר אחד בממשלה המעז להתנגד. בוודאי לא השרים הנגררים של מפלגת-העבודה. אהוד אולמרט מציג את עצמו כיורשו של צ'רצ'יל ("דם, זיעה ודמעות"). זה די פאתטי. עמיר פרץ מנפח את החזה ויורה איומים לכל הכיוונים, וזה עוד יותר פאתטי. הוא דומה יותר לזבוב העומד על אוזנו של שור ומכריז: "אנחנו חורשים!" הרמטכ"ל הכריז השבוע בסיפוק: "צה"ל מקבל גיבוי מלא מהממשלה!" וגם זה ניסוח מעניין. נובע ממנו שהצבא הוא הקובע מה לעשות, והממשלה נותנת לו "גב". וזה נכון, כמובן. עכשיו זה כבר לא סוד: המלחמה הזאת הוכנה זמן רב מראש. הכתבים הצבאיים דיווחו השבוע בגאווה שהצבא תירגל כבר כמה שנים את המלחמה הנוכחית על כל פרטיה. לפני חודש בלבד נערך תרגיל גדול של כניסת כוחות-היבשה של צה"ל לדרום-לבנון - באותו הזמן שהאלופים והפוליטיקאים הכריזו ש"לעולם לא ניכנס שוב לבוץ הלבנוני. בשום פנים לא נכניס לשם כוחות-יבשה." עכשיו אנחנו נמצאים בבוץ הזה, וכוחות-היבשה פועלים בשטח. גם הצד השני הכין את המלחמה במשך שנים. הוא לא רק אסף והיסווה את אלפי הטילים, אלא גם הכין מערך מסועף של בונקרים, מנהרות ומערות, נוסח ויאט-נאם. עכשיו נתקלים חיילינו במערך הזה, הגובה מחיר יקר. כמו תמיד התייחס צה"ל בבוז ל"ערבים" וזילזל ביכולות הצבאיות שלהם.
טלמון סילבר
New member
המשך המאמר
זוהי אחת הבעיות של המנטליות הצבאית. לא לחינם אמר טאליראן: "מלחמה היא עניין הרבה יותר מדי רציני מכדי להשאיר אותו בידי אנשי הצבא." המנטליות של הגנרלים, פרי חינוכם ומקצועם, היא מטבעה כוחנית, פשטנית, חד-ממדית, שלא לומר פרימיטיבית. היא מבוססת על האמונה שניתן לפתור את כל הבעיות בכוח, ואם זה לא הולך - אז ביותר כוח. זה ניכר היטב בתכנון ובביצוע המלחמה הנוכחית. ביסודה עומדת ההנחה שאם נגרום סבל נורא לאוכלוסייה, היא תקום ותדרוש את סילוק החיזבאללה. הבנה מינימלית בפסיכולוגיה של ההמונים הייתה מלמדת שההיפך הוא הנכון. הריגת מאות אזרחים לבנוניים מכל העדות, הפיכת חיי הנותרים לגיהינום והשמדת תשתית-החיים של החברה הלבנונית יעוררו נחשול עצום של זעם ושנאה נגד ישראל - ולא נגד גיבוריהם, כפי שהם רואים אותם, המשליכים את חייהם מנגד כדי להצילם. התוצאה תהיה חיזוק חיזבאללה, לא רק היום, אלא למשך שנים. יתכן שזאת תהיה התוצאה העיקרית של המערכה, תוצאה שתהיה שקולה כנגד כל ההישגים הצבאיים, אם יהיו. ולא רק בלבנון, אלא בעולם הערבי והמוסלמי כולו. מול פני הזוועות, הנשקפות מכל מסכי הטלוויזיה והאינטרנט, משתנה גם דעת-הקהל העולמית. מה שנראה תחילה כתגובה מוצדקת על חטיפת שני החיילים, נראה עכשיו כמעשה ברברי של מכונת-מלחמה אכזרית. פיל בחנות חרסינה. באלפי רשימות-הפצה של דואר אלקטרוני בעולם מופצת עכשיו סידרה נוראה של תצלומי תינוקות וילדים מרוטשים. בסופה מופיעה תמונה מקאברית: ילדות ישראליות עליזות רושמות בטוש ברכות על פגזים, בטרם ירייתם. אחר-כך כתובת: "תודה לילדי ישראל בשביל המתנה היפה. תודה לעולם שרואה ושותק. ילדי לבנון ופלסטין." האישה העומדת בראש מחלקת האו"ם לזכויות-האדם כבר הגדירה את המעשים האלה כפשעי-מלחמה - דבר העלול להתנקם בקציני-צה"ל בעתיד. בכלל, כאשר קצינים מנהלים מדינה, מתעוררות בעיות מוסריות קשות. קצין במלחמה חייב לקבל החלטות קשות. הוא שולח חיילים לקרב בידעו שחלק מהם ימותו ואחרים יהפכו לשברי-אדם. הוא מקשיח את לבו. כפי שאמר האלוף עמוס ירון אחרי טבח צברה ושתילה: "קהו חושינו". שנים של שלטון-כיבוש בשטחים הפלסטיניים גרמו לקהות נוראה בכל הנוגע לחיי אדם. הריגת עשרה-עשרים פלסטיניים ביום, ובהם נשים וילדים, כפי שקורה עכשיו בעזה, ממש לא מזיזה לאף אחד. זה אפילו לא עושה כותרת. בהדרגה חדלו אפילו להשמיע את המלים השגרתיות של "מצטערים...אין לנו כוונה...הצבא הכי מוסרי..." ושאר מליצות נבובות. עכשיו מתגלה קהות זו גם בלבנון. קציני חיל-האוויר, זחוחים ונינוחים, יושבים מול המצלמות ומדברים על "חבילת מטרות", כאילו מדובר על בעיה טכנית, ולא על בני-אדם חיים. הם מדברים על גירוש מאות-אלפי בני-אדם מבתיהם כעל הישג צבאי מרשים, ואינם מסתירים את סיפוקם למראה בני-אדם, שחייהם נהרסים. המילה הכי אהובה עכשיו על הגנרלים היא "כתישה": אנחנו כותשים, הם נכתשים, שכונות נכתשות, בתים נכתשים, בני-אדם נכתשים. אפילו ירי הטילים על ערינו וכפרינו אינו מצדיק את ההתעלמות מכל שיקול מוסרי בניהול המלחמה. היו דרכים אחרות להגיב על הפרובוקציה של חיזבאללה, מבלי להפוך את לבנון לעיי-חרבות. הקהות המוסרית מתרגמת את עצמה לנזק פוליטי חמור, גם מיידי וגם ארוך-טווח. רק טיפש מתעלם מערכים מוסריים - בסוף הם תמיד נוקמים את נקמתם. והיא עלולה להיות קשה. אימרה כמעט בנאלית אומרת: קל להתחיל במלחמה, אבל קשה לסיים אותה. אפשר לדעת איך היא מתחילה, אי-אפשר לדעת איך היא תיגמר. המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות. קורים בה דברים בלתי-צפויים. גם גדולי המצביאים בהיסטוריה לא יכלו לשלוט במלחמות שהם התחילו. למלחמה יש חוקיות משלה. פתחנו במלחמה של ימים. היא הפכה למלחמה של שבועות. עכשיו מדברים מנהיגינו על מלחמה של חודשים. צה"ל פתח במלחמה "כירורגית" של חיל-האוויר, אחר-כך שלח יחידות קטנות לשטח, עכשיו פועלות שם חטיבות שלמות ומגייסים מילואים להתקפה רבתי ללבנון, נוסח 1982. כבר מתחילים לנחש שהמלחמה תתגלגל לעימות עם סוריה. כל אותה עת מפעילה ארצות-הברית את כל כוחה כדי למנוע את הפסקת המלחמה. לפי כל הסימנים היא הדוחפת את ישראל לעימות עם סוריה - מדינה שיש לה טילים בליסטיים ונשק כימי וביולוגי להשמדה המונית. רק דבר אחד ברור כבר עכשיו, ביום ה-11 של המלחמה: שום דבר טוב לא יצמח ממנה. יקרה אשר יקרה - חיזבאללה ייצא ממנה מחוזק. אם קיווה מישהו שלבנון נכנסת בהדרגה למסלול של מדינה נורמלית, שבה נשלל מחיזבאללה התירוץ לקיום כוח צבאי, הרי עכשיו הענקנו לאירגון הצדקה מושלמת: ישראל הורסת את לבנון, רק החיזבאללה לוחם ומגן על המדינה. ואשר להרתעה: מלחמה שבה לא הצליחה מכונת-המלחמה האדירה שלנו לנצח אירגון-גרילה קטן ב-11 ימים של מלחמה טוטאלית, בוודאי לא שיקמה את ההרתעה. מבחינה זו לא חשוב כמה זמן תימשך המלחמה ומה יהיו תוצאותיה - העובדה שארגון של כמה אלפי לוחמים עמד 11 יום ויותר מול צה"ל האדיר כבר נצרבה בתודעתם של מאות מיליוני ערבים ומוסלמים. מהמלחמה הזאת לא יצמח שום דבר טוב, לא לישראל, לא ללבנון ולא לפלסטין. "המזרח התיכון החדש" שייצא מהמלחמה הזאת יהיה מקום הרבה יותר קשה לחיות בו.
זוהי אחת הבעיות של המנטליות הצבאית. לא לחינם אמר טאליראן: "מלחמה היא עניין הרבה יותר מדי רציני מכדי להשאיר אותו בידי אנשי הצבא." המנטליות של הגנרלים, פרי חינוכם ומקצועם, היא מטבעה כוחנית, פשטנית, חד-ממדית, שלא לומר פרימיטיבית. היא מבוססת על האמונה שניתן לפתור את כל הבעיות בכוח, ואם זה לא הולך - אז ביותר כוח. זה ניכר היטב בתכנון ובביצוע המלחמה הנוכחית. ביסודה עומדת ההנחה שאם נגרום סבל נורא לאוכלוסייה, היא תקום ותדרוש את סילוק החיזבאללה. הבנה מינימלית בפסיכולוגיה של ההמונים הייתה מלמדת שההיפך הוא הנכון. הריגת מאות אזרחים לבנוניים מכל העדות, הפיכת חיי הנותרים לגיהינום והשמדת תשתית-החיים של החברה הלבנונית יעוררו נחשול עצום של זעם ושנאה נגד ישראל - ולא נגד גיבוריהם, כפי שהם רואים אותם, המשליכים את חייהם מנגד כדי להצילם. התוצאה תהיה חיזוק חיזבאללה, לא רק היום, אלא למשך שנים. יתכן שזאת תהיה התוצאה העיקרית של המערכה, תוצאה שתהיה שקולה כנגד כל ההישגים הצבאיים, אם יהיו. ולא רק בלבנון, אלא בעולם הערבי והמוסלמי כולו. מול פני הזוועות, הנשקפות מכל מסכי הטלוויזיה והאינטרנט, משתנה גם דעת-הקהל העולמית. מה שנראה תחילה כתגובה מוצדקת על חטיפת שני החיילים, נראה עכשיו כמעשה ברברי של מכונת-מלחמה אכזרית. פיל בחנות חרסינה. באלפי רשימות-הפצה של דואר אלקטרוני בעולם מופצת עכשיו סידרה נוראה של תצלומי תינוקות וילדים מרוטשים. בסופה מופיעה תמונה מקאברית: ילדות ישראליות עליזות רושמות בטוש ברכות על פגזים, בטרם ירייתם. אחר-כך כתובת: "תודה לילדי ישראל בשביל המתנה היפה. תודה לעולם שרואה ושותק. ילדי לבנון ופלסטין." האישה העומדת בראש מחלקת האו"ם לזכויות-האדם כבר הגדירה את המעשים האלה כפשעי-מלחמה - דבר העלול להתנקם בקציני-צה"ל בעתיד. בכלל, כאשר קצינים מנהלים מדינה, מתעוררות בעיות מוסריות קשות. קצין במלחמה חייב לקבל החלטות קשות. הוא שולח חיילים לקרב בידעו שחלק מהם ימותו ואחרים יהפכו לשברי-אדם. הוא מקשיח את לבו. כפי שאמר האלוף עמוס ירון אחרי טבח צברה ושתילה: "קהו חושינו". שנים של שלטון-כיבוש בשטחים הפלסטיניים גרמו לקהות נוראה בכל הנוגע לחיי אדם. הריגת עשרה-עשרים פלסטיניים ביום, ובהם נשים וילדים, כפי שקורה עכשיו בעזה, ממש לא מזיזה לאף אחד. זה אפילו לא עושה כותרת. בהדרגה חדלו אפילו להשמיע את המלים השגרתיות של "מצטערים...אין לנו כוונה...הצבא הכי מוסרי..." ושאר מליצות נבובות. עכשיו מתגלה קהות זו גם בלבנון. קציני חיל-האוויר, זחוחים ונינוחים, יושבים מול המצלמות ומדברים על "חבילת מטרות", כאילו מדובר על בעיה טכנית, ולא על בני-אדם חיים. הם מדברים על גירוש מאות-אלפי בני-אדם מבתיהם כעל הישג צבאי מרשים, ואינם מסתירים את סיפוקם למראה בני-אדם, שחייהם נהרסים. המילה הכי אהובה עכשיו על הגנרלים היא "כתישה": אנחנו כותשים, הם נכתשים, שכונות נכתשות, בתים נכתשים, בני-אדם נכתשים. אפילו ירי הטילים על ערינו וכפרינו אינו מצדיק את ההתעלמות מכל שיקול מוסרי בניהול המלחמה. היו דרכים אחרות להגיב על הפרובוקציה של חיזבאללה, מבלי להפוך את לבנון לעיי-חרבות. הקהות המוסרית מתרגמת את עצמה לנזק פוליטי חמור, גם מיידי וגם ארוך-טווח. רק טיפש מתעלם מערכים מוסריים - בסוף הם תמיד נוקמים את נקמתם. והיא עלולה להיות קשה. אימרה כמעט בנאלית אומרת: קל להתחיל במלחמה, אבל קשה לסיים אותה. אפשר לדעת איך היא מתחילה, אי-אפשר לדעת איך היא תיגמר. המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות. קורים בה דברים בלתי-צפויים. גם גדולי המצביאים בהיסטוריה לא יכלו לשלוט במלחמות שהם התחילו. למלחמה יש חוקיות משלה. פתחנו במלחמה של ימים. היא הפכה למלחמה של שבועות. עכשיו מדברים מנהיגינו על מלחמה של חודשים. צה"ל פתח במלחמה "כירורגית" של חיל-האוויר, אחר-כך שלח יחידות קטנות לשטח, עכשיו פועלות שם חטיבות שלמות ומגייסים מילואים להתקפה רבתי ללבנון, נוסח 1982. כבר מתחילים לנחש שהמלחמה תתגלגל לעימות עם סוריה. כל אותה עת מפעילה ארצות-הברית את כל כוחה כדי למנוע את הפסקת המלחמה. לפי כל הסימנים היא הדוחפת את ישראל לעימות עם סוריה - מדינה שיש לה טילים בליסטיים ונשק כימי וביולוגי להשמדה המונית. רק דבר אחד ברור כבר עכשיו, ביום ה-11 של המלחמה: שום דבר טוב לא יצמח ממנה. יקרה אשר יקרה - חיזבאללה ייצא ממנה מחוזק. אם קיווה מישהו שלבנון נכנסת בהדרגה למסלול של מדינה נורמלית, שבה נשלל מחיזבאללה התירוץ לקיום כוח צבאי, הרי עכשיו הענקנו לאירגון הצדקה מושלמת: ישראל הורסת את לבנון, רק החיזבאללה לוחם ומגן על המדינה. ואשר להרתעה: מלחמה שבה לא הצליחה מכונת-המלחמה האדירה שלנו לנצח אירגון-גרילה קטן ב-11 ימים של מלחמה טוטאלית, בוודאי לא שיקמה את ההרתעה. מבחינה זו לא חשוב כמה זמן תימשך המלחמה ומה יהיו תוצאותיה - העובדה שארגון של כמה אלפי לוחמים עמד 11 יום ויותר מול צה"ל האדיר כבר נצרבה בתודעתם של מאות מיליוני ערבים ומוסלמים. מהמלחמה הזאת לא יצמח שום דבר טוב, לא לישראל, לא ללבנון ולא לפלסטין. "המזרח התיכון החדש" שייצא מהמלחמה הזאת יהיה מקום הרבה יותר קשה לחיות בו.
הגנרל אבנרי ממשיך עם השטויות
נתעלם לרגע מהיהירות של אבנרי שמבין את המצב טוב יותר מכולם ונתייחס לעניין. בנוגע לסיכולים הממוקדים: הסיכולים הממוקדים הוכיחו את עצמם והיוו את אחד מהגורמים לסיום האינתיפאדה הנוכחית. המנהיגים הפלסטינים תומכי הטרור החלו להבין (בעיקר לאחר חיסולו של יאסין) שאף אחד לא חסין, וכל מנהיג אשר יתמוך בטרור דמו בראשו. הם, המטיפים לחבריהם אודות קדושתו של השהיד, מתחבאים בחוריהם ומפחדים להוציא את אפם פן זרועו הארוכה של צה"ל תשיג אותם. חיסול נסראללה יביא להעלאת המורל בארץ ולפחד בארגוני הטרור שכן אם דמות כה בכירה חוסלה, מה שווים חייהם של הטרוריסטים הפשוטים? בנוגע לגנרלים השוטים: הגנרלים אולי שוטים (בניגוד לאבנרי בעל התואר השלישי...) אבל את העבודה שלהם הם יודעים- להילחם. נדמה שמר אבנרי שכח זאת. המלחמה שתוכננה מראש: צה"ל ידע שבמוקדם או במאוחר חיזבאללה יתקוף שוב (למרות כל האבנרים שהבטיחו שקט מוחלט לאחר הבריחה מלבנון...). אי לכך צה"ל התכונן למלחמה שברור היה כי תפרוץ. לטעון שהמלחמה הייתה מתוכננת היא דמגוגיה זולה ותו לא. ברור שאבנרי היה מעדיף שלא יתכוננו למלחמה כדי שלא נוכל להגיב, אבל לצערו לא כך המצב. מנטליות האוכלוסייה הלבנונית: אבנרי שוב מיטיב להבין מכולנו וטוען שהמלחמה תלכד את ההמון לתמוך בחיזבאללה כי הוא יראה שהאירגון נלחם נגד הצבא הישראלי ורק הוא יכול לו. נתעלם לרגע מהעובדה שההיפך הוא הנכון ונשאל את אדון אבנרי המומחה למנטליות לבנונית מה היה קורה אם היו מחליטים לא להילחם אלא לשחרר אסירים? רמז: בדיוק מה שאבנרי טוען שיקרה בעקבות המלחמה... הרתעה: אבנרי ממשיך להפגין את מומחיותו הצבאית. התוצאות של חטיפת חיילי צה"ל נצרבו בתודעתם של מאות מיליוני ערבים ומוסלמים. להבא, יחשוב כל ארגון טרור פעמיים לפני שיסתכן בהתוצאות שעלולות להיות הרות אסון עבור מנהיגו, עבור לוחמי הארגון, ועבור המדינה שנתנה לו מחסה. תגובות ענייניות יתקבלו בברכה.
נתעלם לרגע מהיהירות של אבנרי שמבין את המצב טוב יותר מכולם ונתייחס לעניין. בנוגע לסיכולים הממוקדים: הסיכולים הממוקדים הוכיחו את עצמם והיוו את אחד מהגורמים לסיום האינתיפאדה הנוכחית. המנהיגים הפלסטינים תומכי הטרור החלו להבין (בעיקר לאחר חיסולו של יאסין) שאף אחד לא חסין, וכל מנהיג אשר יתמוך בטרור דמו בראשו. הם, המטיפים לחבריהם אודות קדושתו של השהיד, מתחבאים בחוריהם ומפחדים להוציא את אפם פן זרועו הארוכה של צה"ל תשיג אותם. חיסול נסראללה יביא להעלאת המורל בארץ ולפחד בארגוני הטרור שכן אם דמות כה בכירה חוסלה, מה שווים חייהם של הטרוריסטים הפשוטים? בנוגע לגנרלים השוטים: הגנרלים אולי שוטים (בניגוד לאבנרי בעל התואר השלישי...) אבל את העבודה שלהם הם יודעים- להילחם. נדמה שמר אבנרי שכח זאת. המלחמה שתוכננה מראש: צה"ל ידע שבמוקדם או במאוחר חיזבאללה יתקוף שוב (למרות כל האבנרים שהבטיחו שקט מוחלט לאחר הבריחה מלבנון...). אי לכך צה"ל התכונן למלחמה שברור היה כי תפרוץ. לטעון שהמלחמה הייתה מתוכננת היא דמגוגיה זולה ותו לא. ברור שאבנרי היה מעדיף שלא יתכוננו למלחמה כדי שלא נוכל להגיב, אבל לצערו לא כך המצב. מנטליות האוכלוסייה הלבנונית: אבנרי שוב מיטיב להבין מכולנו וטוען שהמלחמה תלכד את ההמון לתמוך בחיזבאללה כי הוא יראה שהאירגון נלחם נגד הצבא הישראלי ורק הוא יכול לו. נתעלם לרגע מהעובדה שההיפך הוא הנכון ונשאל את אדון אבנרי המומחה למנטליות לבנונית מה היה קורה אם היו מחליטים לא להילחם אלא לשחרר אסירים? רמז: בדיוק מה שאבנרי טוען שיקרה בעקבות המלחמה... הרתעה: אבנרי ממשיך להפגין את מומחיותו הצבאית. התוצאות של חטיפת חיילי צה"ל נצרבו בתודעתם של מאות מיליוני ערבים ומוסלמים. להבא, יחשוב כל ארגון טרור פעמיים לפני שיסתכן בהתוצאות שעלולות להיות הרות אסון עבור מנהיגו, עבור לוחמי הארגון, ועבור המדינה שנתנה לו מחסה. תגובות ענייניות יתקבלו בברכה.
טלמון סילבר
New member
../images/Emo6.gif בדיוק אישרת את כל דבריו.
דוגמה טיפוסית לחשיבה בשפת החיסולים והכוח בלבד, מבלי לראות סנטימטר מעבר לאף שלך. יצאת כמו בלעם, שהלך לקלל ונמצא מברך
מה יהיה הלאה? איך אתה מתאר לעצמך את "הניצחון הסופי" של הגנרלים שכל כך מיהרת להגן על כבודם? נניח שהם יחסלו את כל אנשי חיזבאללה עד האחרון. אז האוכלוסיה השיעית בלבנון תאהב אותנו מאוד ולא תצמיח חיזבאללה חדש? או תרעד מפחד ולא תעז יותר להרים את הראש?
דוגמה טיפוסית לחשיבה בשפת החיסולים והכוח בלבד, מבלי לראות סנטימטר מעבר לאף שלך. יצאת כמו בלעם, שהלך לקלל ונמצא מברך
טלמון סילבר
New member
אתה חושב, שלבנון לא תהיה רלוונטית?
שלא יישארו בה תושבים?
שלא יישארו בה תושבים?
טלמון סילבר
New member
כלומר, האוכלוסיה השיעית,
שהיא העדה הגדולה ביותר בלבנון, כל כך תאהב אותנו, או כל כך תרעד מפחד, שהיא... לא תצמיח חיזבאללה חדש?"
שהיא העדה הגדולה ביותר בלבנון, כל כך תאהב אותנו, או כל כך תרעד מפחד, שהיא... לא תצמיח חיזבאללה חדש?"
טלמון סילבר
New member
../images/Emo6.gif אתה טוען, שעד עכשיו
ישראל היתה כובשת? שעד עכשיו היתה ללבנונים סיבה להקמת חיזבאללה?
ישראל היתה כובשת? שעד עכשיו היתה ללבנונים סיבה להקמת חיזבאללה?
אני טוען שעד הבריחה מלבנון
אפשר היה לטעון שישראל כובשת (בלבנון). כנ"ל לגבי עזה עד לבריחה משם. גם אם ניקח את תיאוריית לוחמי החופש שאתה תומך בה, הרי שעכשיו הם טרוריסטים גרידא ולא לוחמי חופש שכן החופש כבר הושג. במילים פשוטות: נניח לרגע שעד הנסיגה הייתה הצדקה בעיניים לבנוניות להקמת החיזבאללה. אחרי הנסיגה אין הצדקה כזאת (ע"ע החלטה 1559), ואפילו העולם חושב כך.
אפשר היה לטעון שישראל כובשת (בלבנון). כנ"ל לגבי עזה עד לבריחה משם. גם אם ניקח את תיאוריית לוחמי החופש שאתה תומך בה, הרי שעכשיו הם טרוריסטים גרידא ולא לוחמי חופש שכן החופש כבר הושג. במילים פשוטות: נניח לרגע שעד הנסיגה הייתה הצדקה בעיניים לבנוניות להקמת החיזבאללה. אחרי הנסיגה אין הצדקה כזאת (ע"ע החלטה 1559), ואפילו העולם חושב כך.
טלמון סילבר
New member
ממתי החלטות האו"ם כל כך מעניינות
את הימין הישראלי?
העולם רואה את התמונות מלבנון, ושומע את סיפוריהם של אלפי הפליטים. בוש, בלייר ו-Lilac זה עוד לא כל העולם.
את הימין הישראלי?
טלמון סילבר
New member
"...הפליטים היו מפרקים את חיזבאללה"
גאוני!
גאוני!
Avigail Parkester
New member
כן.
אני חושבת שאורי אבנרי צודק במאה אחוז במה שהוא אומר. אנחנו לא צריכים להלחם בלבנון, ואולי אפילו בחיזבאללה, אני חושבת שאם נפסיק את המלחמה עכשיו ונכנס למשא ומתן (כן, עם החיזבאללה) אז אולי נרוויח מזה הרבה יותר.
אני חושבת שאורי אבנרי צודק במאה אחוז במה שהוא אומר. אנחנו לא צריכים להלחם בלבנון, ואולי אפילו בחיזבאללה, אני חושבת שאם נפסיק את המלחמה עכשיו ונכנס למשא ומתן (כן, עם החיזבאללה) אז אולי נרוויח מזה הרבה יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.