אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מספר על היד
- פותח הנושא shiroco
- פורסם בתאריך
פרופ´ ליבובי המנוח - צודק כבר מזמן
הוא עמר את דבריו במה שאנחנו נוהגים לקרוא "היום השביעי למלחמת ששת הימים", וניבא בדייקנות מצמררת את שעתיד לקרות לנו כעם וכחברה עקב הכיבוש. לצערי (וגם לצערו, כך נדמה לי) - הוא צדק בכל מילה. ניבא, וידע בדיוק מה שניבא. ומצעד האיוולת רק נמשך ונמשך...
הוא עמר את דבריו במה שאנחנו נוהגים לקרוא "היום השביעי למלחמת ששת הימים", וניבא בדייקנות מצמררת את שעתיד לקרות לנו כעם וכחברה עקב הכיבוש. לצערי (וגם לצערו, כך נדמה לי) - הוא צדק בכל מילה. ניבא, וידע בדיוק מה שניבא. ומצעד האיוולת רק נמשך ונמשך...
אני חולק על הנאמר כאן.
וכמובן חלקתי גם על פרופסור ליבוביץ בזמנו (גם בויכוחים שהתקיימו באוניברסיטה בה למדתי). אין שום קשר בין מה שקורה כאן לבין מה שקרה "שם". הכתיבה של מספרים בטוש על ידיים אמנם לוקה בטעם רע בגלל האסוציאציה אבל אין בינה לבין המספרים "ההם" על היד שום דבר משותף. היהודים באירופה לא דקרו אזרחים בשכונותיהם, היהודים באירופה לא פוצצו מטעני חבלה באוטובוסים ובבתי קפה. היהודים באירופה לא רצו להשמיד את בני הדתות האחרות והיהודים באירופה לא חינכו את ילדיהם לצאת ולזרוק אבנים על חיילים, בתקוה שיירו בהם ואומות העולם יזדעקו. היהודים באירופה גם לא שלחו את צעיריהם להתפוצץ בין אזרחים, זקנים נשים וטף, בהבטחה שיזכו לבתולות בגן עדן. כשאני בוחן את התנהגות העם שלי והצבא של העם שלי, אני גאה ביותר. הרוב המכריע של הקורבנות בקרב חיילי צה"ל נובע מהנסיון להימנע מפגיעה בחפים מפשע. היינו ונשארנו יותר מוסריים מכל אחד מהעמים בהסטוריה שנכפתה עליו מלחמת מגן. אז אל תצטטו לי את ליבוביץ פה. הטעות החמורה של ליבוביץ היתה בחוסר הבנתו את האיזור ואת העמים באיזור. ליבוביץ לא הבין את הערבים. ליבוביץ הבין את היהודים וכל דבריו יועדו למנוע בדיוק את התבוסתנות הנשמעת מהדברים שנכתבים פה (ובהרבה מקומות אחרים) מכיוון שליבוביץ הבין שהעם היהודי ברובו לא מסוגל להיות ככל העמים ולהגן על עצמו במציאות איומה כמו המציאות של המזרח התיכון. ליבוביץ היה בעד החזרת השטחים כדי לנסות להפריד בין העמים, כדי למנוע מהיהודים את הצורך להגיע למצב שהגענו כרגע שבו עלינו להיות חזקים אל מול הקמים להשמידנו. הטעות של ליבוביץ היתה שהוא חשב שאם נניח לערבים, הם יניחו לנו. הם לא יניחו לנו. לא אם נחזיר להם שטחים כלשהם, ולא אם נשכב על הגב וננפנף ברגליים. כל זמן שנהיה חזקים, נהיה. השטחים זה לא יש"ע. השטחים זה ירושלים, תל אביב, רמלה, לוד, נצרת, עפולה, באר-שבע. כל מי שחושב אחרת משלה את עצמו. ואסיים במילות תקוה מיומנה של ניצולה (נכתב כמה ימים לאחר הייאוש): "לא יכולתי להמשיך בקינות. למה להתעסק במה שיש ולא ניתן לשנות? היום השמש זורחת כמו שרק פה היא יכולה לזרוח. בריזה מהים וריח של גשם שעומד להגיע. ממש מטריף. הסתיו הישראלי. לימונים על עץ, עדיין ירוקים, מחכים לגשם הגואל. פרחי הכלות בצבצו מן האדמה, מוכנים להתחיל בגלגול נשמותיהם. פנים הבית מלטף ואוהב. חופש פעולה עד לפרט המינימלי - קמה מתי שאני רוצה, אוכלת מתי שאני רוצה ומה שאני רוצה, לא חוסכת מעצמי שום דבר. אז מה אני מקוננת?"
וכמובן חלקתי גם על פרופסור ליבוביץ בזמנו (גם בויכוחים שהתקיימו באוניברסיטה בה למדתי). אין שום קשר בין מה שקורה כאן לבין מה שקרה "שם". הכתיבה של מספרים בטוש על ידיים אמנם לוקה בטעם רע בגלל האסוציאציה אבל אין בינה לבין המספרים "ההם" על היד שום דבר משותף. היהודים באירופה לא דקרו אזרחים בשכונותיהם, היהודים באירופה לא פוצצו מטעני חבלה באוטובוסים ובבתי קפה. היהודים באירופה לא רצו להשמיד את בני הדתות האחרות והיהודים באירופה לא חינכו את ילדיהם לצאת ולזרוק אבנים על חיילים, בתקוה שיירו בהם ואומות העולם יזדעקו. היהודים באירופה גם לא שלחו את צעיריהם להתפוצץ בין אזרחים, זקנים נשים וטף, בהבטחה שיזכו לבתולות בגן עדן. כשאני בוחן את התנהגות העם שלי והצבא של העם שלי, אני גאה ביותר. הרוב המכריע של הקורבנות בקרב חיילי צה"ל נובע מהנסיון להימנע מפגיעה בחפים מפשע. היינו ונשארנו יותר מוסריים מכל אחד מהעמים בהסטוריה שנכפתה עליו מלחמת מגן. אז אל תצטטו לי את ליבוביץ פה. הטעות החמורה של ליבוביץ היתה בחוסר הבנתו את האיזור ואת העמים באיזור. ליבוביץ לא הבין את הערבים. ליבוביץ הבין את היהודים וכל דבריו יועדו למנוע בדיוק את התבוסתנות הנשמעת מהדברים שנכתבים פה (ובהרבה מקומות אחרים) מכיוון שליבוביץ הבין שהעם היהודי ברובו לא מסוגל להיות ככל העמים ולהגן על עצמו במציאות איומה כמו המציאות של המזרח התיכון. ליבוביץ היה בעד החזרת השטחים כדי לנסות להפריד בין העמים, כדי למנוע מהיהודים את הצורך להגיע למצב שהגענו כרגע שבו עלינו להיות חזקים אל מול הקמים להשמידנו. הטעות של ליבוביץ היתה שהוא חשב שאם נניח לערבים, הם יניחו לנו. הם לא יניחו לנו. לא אם נחזיר להם שטחים כלשהם, ולא אם נשכב על הגב וננפנף ברגליים. כל זמן שנהיה חזקים, נהיה. השטחים זה לא יש"ע. השטחים זה ירושלים, תל אביב, רמלה, לוד, נצרת, עפולה, באר-שבע. כל מי שחושב אחרת משלה את עצמו. ואסיים במילות תקוה מיומנה של ניצולה (נכתב כמה ימים לאחר הייאוש): "לא יכולתי להמשיך בקינות. למה להתעסק במה שיש ולא ניתן לשנות? היום השמש זורחת כמו שרק פה היא יכולה לזרוח. בריזה מהים וריח של גשם שעומד להגיע. ממש מטריף. הסתיו הישראלי. לימונים על עץ, עדיין ירוקים, מחכים לגשם הגואל. פרחי הכלות בצבצו מן האדמה, מוכנים להתחיל בגלגול נשמותיהם. פנים הבית מלטף ואוהב. חופש פעולה עד לפרט המינימלי - קמה מתי שאני רוצה, אוכלת מתי שאני רוצה ומה שאני רוצה, לא חוסכת מעצמי שום דבר. אז מה אני מקוננת?"
אתי,
מה שצריך לשנות, אם אפשר, זה את הרצחנות המטורפת השוכנת בצד השני. לא את הנכונות שלנו לשלום. לנו יש נכונות לשלום. לצד השני יש שנאה יוקדת. שמעתי את ירון לונדון (שאינו חשוד בימניות יתר עד כמה שידוע לי) אומר: אחרי שאהוד ברק הציע להם את המקסימום שיהודי ציוני שוחר שלום מוכן להציע, ותגובתם היתה פתיחה במלחמה, הוא איננו רואה בדיוק עם מי אפשר לדבר שם. לגבי הסכמתה של אמי עם דעותי, גם כשהיא היתה בחיים היא לא הסכימה עם דעותי. אז מה זה אומר? שהיא צדקה? היא סבלה בדיוק מאותה בעיה שממנה סבל פרופסור ליבוביץ. היא לא הכירה את הערבים. כל מה שצריך זה להקשיב להם ולהאמין שהם מתכוונים למה שהם אומרים. זה הכל. תנסי את זה פעם. אני עשיתי את זה (ועדיין ממשיך) במשך הרבה שנים. זה מאד מאלף.
מה שצריך לשנות, אם אפשר, זה את הרצחנות המטורפת השוכנת בצד השני. לא את הנכונות שלנו לשלום. לנו יש נכונות לשלום. לצד השני יש שנאה יוקדת. שמעתי את ירון לונדון (שאינו חשוד בימניות יתר עד כמה שידוע לי) אומר: אחרי שאהוד ברק הציע להם את המקסימום שיהודי ציוני שוחר שלום מוכן להציע, ותגובתם היתה פתיחה במלחמה, הוא איננו רואה בדיוק עם מי אפשר לדבר שם. לגבי הסכמתה של אמי עם דעותי, גם כשהיא היתה בחיים היא לא הסכימה עם דעותי. אז מה זה אומר? שהיא צדקה? היא סבלה בדיוק מאותה בעיה שממנה סבל פרופסור ליבוביץ. היא לא הכירה את הערבים. כל מה שצריך זה להקשיב להם ולהאמין שהם מתכוונים למה שהם אומרים. זה הכל. תנסי את זה פעם. אני עשיתי את זה (ועדיין ממשיך) במשך הרבה שנים. זה מאד מאלף.
זלמן לייב -
צר לי, אבל נראה לי שאינך מכיר גם חלק מן היהודים. אותו חלק קיצוני שמחנכים את ילדיהם לשנאה. ששולחים את הילדים הקטינים שלהם להפוך דוכנים בשוק של חברון, לשבור קולטים של דודי שמש, מתוך ידיעה שאינם ברי עונשין. עדיין זכור לי מופע האימים בבית משפחת זר, כשאחותו של הנרצח זעקה אל ראש הממשלה שבא לביקור של ניחום אבלים: "בחרנו בך לעשות מלחמה, אז תעשה מלחמה!!!". ראיתי גם את אם שלושת הילדים מהרצועה, שילדיה נפצעו קשה. היא סיפרה בגאווה איך ביתה התריסה כנגדה עוד לפני הפציעה) שהיא לא רוצה למות בדרך לבית הספר - והיא שיכנעה אותה לעלות להסעה. האימפריה הבריטית הגדולה לא יכלה למחתרות היהודיות. מה מניע אותך לחשוב שאנחנו נוכל לשבת לנצח, להרוס, לנתץ, להשמיד ולשרוד כאן כבני אדם?
צר לי, אבל נראה לי שאינך מכיר גם חלק מן היהודים. אותו חלק קיצוני שמחנכים את ילדיהם לשנאה. ששולחים את הילדים הקטינים שלהם להפוך דוכנים בשוק של חברון, לשבור קולטים של דודי שמש, מתוך ידיעה שאינם ברי עונשין. עדיין זכור לי מופע האימים בבית משפחת זר, כשאחותו של הנרצח זעקה אל ראש הממשלה שבא לביקור של ניחום אבלים: "בחרנו בך לעשות מלחמה, אז תעשה מלחמה!!!". ראיתי גם את אם שלושת הילדים מהרצועה, שילדיה נפצעו קשה. היא סיפרה בגאווה איך ביתה התריסה כנגדה עוד לפני הפציעה) שהיא לא רוצה למות בדרך לבית הספר - והיא שיכנעה אותה לעלות להסעה. האימפריה הבריטית הגדולה לא יכלה למחתרות היהודיות. מה מניע אותך לחשוב שאנחנו נוכל לשבת לנצח, להרוס, לנתץ, להשמיד ולשרוד כאן כבני אדם?
אתי, כנראה שלא נסכים
אני מכיר את כל היהודים. החלק הקיצוני ביותר בין היהודים, אין בו ולו כזרת מהשנאה ומהאכזריות שיש בערבי הממוצע. ממש מזעזע אותי לחשוב שילדי המתנחלים בחברון הופכים דוכן, הופכים דוכן שומו שמיים, לאחר שיהודים נרצחים. אני ממש מזועזע שאחותו של נרצח, נרצח , שכל חטאו היה שגר במקום מסוים, קראה לראש ממשלתה לצאת למלחמה כדי למגר את הרוצחים השפלים. לא ראיתי ערבי חיפאי, או ערבי הגר ברמלה או ביפו הנרצח רק בגלל הוא גר שם - בלב המדינה היהודית. מאיפה העיוורון הזה לנסות לגזור גזירה שווה? מה שמניע אותי לחשוב שאנחנו נוכל לשבת לנצח, ולהרוג (אבל רק את הקמים להורגנו), ולשרוד כאן כבני אדם הוא העובדה שאין לנו מקום אחר. העובדה שמה שאנחנו עושים הוא צודק לחלוטין. כשהצד השני יהיה מוכן לדבר, במקום להגיד שהוא ישחרר בכוח את מה שהוא חושב שהוא שלו, אני מוכן לדבר. ואל תשאלי אותי על מה אני מוכן לדבר. זה לא רלוונטי. הצד השני לא מוכן ולא היה מוכן מעולם לדבר. אנחנו פשוט לא הקשבנו לו. אבל אני יודע שאין סיכוי שנסכים על כך מכיוון שאת מדברת על ערכי אנושיות אוניברסלים ועוצמת את עינייך מראות את השכנים שלך. הקשיבי להם. פעם אחת בחייך, נסי להקשיב להם. לא למשאלות ליבך.
אני מכיר את כל היהודים. החלק הקיצוני ביותר בין היהודים, אין בו ולו כזרת מהשנאה ומהאכזריות שיש בערבי הממוצע. ממש מזעזע אותי לחשוב שילדי המתנחלים בחברון הופכים דוכן, הופכים דוכן שומו שמיים, לאחר שיהודים נרצחים. אני ממש מזועזע שאחותו של נרצח, נרצח , שכל חטאו היה שגר במקום מסוים, קראה לראש ממשלתה לצאת למלחמה כדי למגר את הרוצחים השפלים. לא ראיתי ערבי חיפאי, או ערבי הגר ברמלה או ביפו הנרצח רק בגלל הוא גר שם - בלב המדינה היהודית. מאיפה העיוורון הזה לנסות לגזור גזירה שווה? מה שמניע אותי לחשוב שאנחנו נוכל לשבת לנצח, ולהרוג (אבל רק את הקמים להורגנו), ולשרוד כאן כבני אדם הוא העובדה שאין לנו מקום אחר. העובדה שמה שאנחנו עושים הוא צודק לחלוטין. כשהצד השני יהיה מוכן לדבר, במקום להגיד שהוא ישחרר בכוח את מה שהוא חושב שהוא שלו, אני מוכן לדבר. ואל תשאלי אותי על מה אני מוכן לדבר. זה לא רלוונטי. הצד השני לא מוכן ולא היה מוכן מעולם לדבר. אנחנו פשוט לא הקשבנו לו. אבל אני יודע שאין סיכוי שנסכים על כך מכיוון שאת מדברת על ערכי אנושיות אוניברסלים ועוצמת את עינייך מראות את השכנים שלך. הקשיבי להם. פעם אחת בחייך, נסי להקשיב להם. לא למשאלות ליבך.
זלמן לייב - כנראה שלא נסכים, אבל
מאחר שכך, מציעה שנחזור לנושא המקורי שהעליתי. הרי גם לך יש ילדים. גם אתה בודאי מתלבט ומתחבט ברגשות שאני העליתי. מעניין כיצד אתה מתמודד עם הרגשות שבודאי מוכרים לך? האם יש לך אזשהו טיפ קטנטן בשבילי? האם אתה מסוגל להתחבר לחרדות שלי ליקרים לי ביותר? לחרדות לבן שלי שסיים רק לפני כשלושה חודשים שירות מילואים של פטרולים ומחסומים בשטחים וכנראה ייקרא שוב בעתיד הקרוב? לחרדות לבת שלי שלומדת וגרה בחיפה? האם גם אתה מרגיש את הלפיתה הזאת בלב עם כל פיגוע. את הטלפונים המטורפים האלה למשפחה המורחבת (אני קוראת לזה "ספירת מלא)? בבקשה שתף אותי בדרכי ההתמודדות שלך.
מאחר שכך, מציעה שנחזור לנושא המקורי שהעליתי. הרי גם לך יש ילדים. גם אתה בודאי מתלבט ומתחבט ברגשות שאני העליתי. מעניין כיצד אתה מתמודד עם הרגשות שבודאי מוכרים לך? האם יש לך אזשהו טיפ קטנטן בשבילי? האם אתה מסוגל להתחבר לחרדות שלי ליקרים לי ביותר? לחרדות לבן שלי שסיים רק לפני כשלושה חודשים שירות מילואים של פטרולים ומחסומים בשטחים וכנראה ייקרא שוב בעתיד הקרוב? לחרדות לבת שלי שלומדת וגרה בחיפה? האם גם אתה מרגיש את הלפיתה הזאת בלב עם כל פיגוע. את הטלפונים המטורפים האלה למשפחה המורחבת (אני קוראת לזה "ספירת מלא)? בבקשה שתף אותי בדרכי ההתמודדות שלך.
מצטער אתי
אין לי שום טיפ לתת לך. אני אינני מרגיש את הלפיתה בלב עם כל פיגוע. אינני עושה טלפונים מטורפים למשפחה המורחבת. אבל זה לא בגלל איזה שהוא מנגנון התמודדות מופלא שבניתי לעצמי. זה בגלל שכזה אני. אפשר כמובן לתלות את קהות הרגש בהיותי בן הדור השני אבל כפי שניתן לראות כאן ישנם בני דור שני מסוג אחר. ולכן רק אאחל לך שתמצאי את הדרך להתמודד עם החרדה הזו.
אין לי שום טיפ לתת לך. אני אינני מרגיש את הלפיתה בלב עם כל פיגוע. אינני עושה טלפונים מטורפים למשפחה המורחבת. אבל זה לא בגלל איזה שהוא מנגנון התמודדות מופלא שבניתי לעצמי. זה בגלל שכזה אני. אפשר כמובן לתלות את קהות הרגש בהיותי בן הדור השני אבל כפי שניתן לראות כאן ישנם בני דור שני מסוג אחר. ולכן רק אאחל לך שתמצאי את הדרך להתמודד עם החרדה הזו.
חבל שאין סמל לאנחה כבדה. אתי,
כשיש פיגוע יש לכל אחד שתי אפשרויות. בדרך כלל זה לא תלוי בו ובהחלטה המודעת שלו אלא אירוע אמוציונלי עצמאי. אפשרות אחת היא להניח שיקיריו נפגעו ואפשרות שניה היא להניח שיקיריו לא נפגעו. זה שמניח שיקיריו נפגעו לא מוצא מנוח עד שהוא מוודא שהם לא נפגעו. זה שמניח שיקיריו לא נפגעו מרגיש נינוח עד שחס וחלילה מתברר שמישהו מיקיריו נפגע. אין לכך שום קשר לאמונה בצדקת הדרך. הדרך היא דבר מאד ערטילאי ומאד לא קשור לאירועי היום יום. הנטיה לחרדות (או לא) היא מאפיין אישיותי מגוון גם בקרב המאמינים בצדקת הדרך וגם בקרב הלא מאמינים. אינני כועס על אף אחד משום דעותיו. אני פשוט נעשה קצת קצר רוח כשאני נקלע לדיון עקר על דיעות פוליטיות. מעטים מאד המקרים שהצלחתי לשכנע מישהו בצדקתי ומעולם לא שמעתי נימוק חכם שגרם לי להסס לרגע ולבחון את דעותי. בנוסף אינני מכנה את דעותייך "תבוסתניות". דעותייך (כמובן שאת לא לבד - יש ציבור גדול בארץ המסכים איתך) נגועות במידה רבה מדי של רגשות ומידה מועטה מדי של הגיון. הקפיצה מהאמירה: "מלחמה זה רע" אל האמירה: "עלינו להפסיק להלחם" היא קפיצה אמוציונלית. האדם הרציונלי שואל תחילה: "למה אנחנו נלחמים והאם הפסקת הלחימה מצידנו תביא להפסקת הדבר הרע הזה?". אחר כך האדם הרציונלי מקשיב לצד השני. ומאמין לו. לילה טוב.
כשיש פיגוע יש לכל אחד שתי אפשרויות. בדרך כלל זה לא תלוי בו ובהחלטה המודעת שלו אלא אירוע אמוציונלי עצמאי. אפשרות אחת היא להניח שיקיריו נפגעו ואפשרות שניה היא להניח שיקיריו לא נפגעו. זה שמניח שיקיריו נפגעו לא מוצא מנוח עד שהוא מוודא שהם לא נפגעו. זה שמניח שיקיריו לא נפגעו מרגיש נינוח עד שחס וחלילה מתברר שמישהו מיקיריו נפגע. אין לכך שום קשר לאמונה בצדקת הדרך. הדרך היא דבר מאד ערטילאי ומאד לא קשור לאירועי היום יום. הנטיה לחרדות (או לא) היא מאפיין אישיותי מגוון גם בקרב המאמינים בצדקת הדרך וגם בקרב הלא מאמינים. אינני כועס על אף אחד משום דעותיו. אני פשוט נעשה קצת קצר רוח כשאני נקלע לדיון עקר על דיעות פוליטיות. מעטים מאד המקרים שהצלחתי לשכנע מישהו בצדקתי ומעולם לא שמעתי נימוק חכם שגרם לי להסס לרגע ולבחון את דעותי. בנוסף אינני מכנה את דעותייך "תבוסתניות". דעותייך (כמובן שאת לא לבד - יש ציבור גדול בארץ המסכים איתך) נגועות במידה רבה מדי של רגשות ומידה מועטה מדי של הגיון. הקפיצה מהאמירה: "מלחמה זה רע" אל האמירה: "עלינו להפסיק להלחם" היא קפיצה אמוציונלית. האדם הרציונלי שואל תחילה: "למה אנחנו נלחמים והאם הפסקת הלחימה מצידנו תביא להפסקת הדבר הרע הזה?". אחר כך האדם הרציונלי מקשיב לצד השני. ומאמין לו. לילה טוב.
לא נוט הלהיקלע לויכוח פוליטי
כל צד בןחר בעמדתו על פי מקורות רגשיים אילו או אחרים אחר כך עוטפים את זה ברציונל כלשהוא. לפעמים אני מקנא באילו שיודעים כל כך ברור מה צריך לעשות. מת מכעס על עראפת שדחה את ההצעה הנדיבה לדעתנו של ברק אבל כוח גורר כוח חיסולים גוררים ייאוש וכשאדם מיואש -הוא בוחר להאמין בגו עדן עם 70 בתולות. לרגע אחד אני לא מצדיק את הזוועות שהם טובחים בנו. אולם אנחנו החזקים,וככאילו עלינו הבוגרים ל ה י ד ב ר הצבא שלנו מוסרי יותר מכל צבא אחר אולם הכיבוש משחית אותנו כפרטים וכעם. אין אצלם דימוקרטיה שתוליד מנהיג שיגיד נו מור וור ואפילו בישראל הדימורקאטית קם שרץ שהאמין בשליחי אלוהיו-הרבנים ורצח ראש ממשלה שניסה לקרב אותנו לשלום. לא נפרק את הצבא.לא נהיה חלשים יותר אם ניתן לעם השני תקווה ועצמאות. זה יקרה במוקדם או במאוחר כיון שאנחנו בני אדם שרוצים לחיות וביניהם,הפלשתינים יש רבים שרוצים לחיות. כל סיבוב התשה שכזה רק דוחה את הפיתרון שאולי יכפה עלינו ועליהם. אלוהים ציווה לנו חיים לא אדמה. ועל האדמה המצומצמת שבין הים התיכון לירדן ניאלץ לקבל שכנים ולא עבדים מנוצלים חסרי תקווה שהופכים לפצצות מתקתקות. כמו שפתחתי-לא ניתן לשנות אדם מעמדתו הפוליטית במילים. אבל הייתי חייב להגיד.
כל צד בןחר בעמדתו על פי מקורות רגשיים אילו או אחרים אחר כך עוטפים את זה ברציונל כלשהוא. לפעמים אני מקנא באילו שיודעים כל כך ברור מה צריך לעשות. מת מכעס על עראפת שדחה את ההצעה הנדיבה לדעתנו של ברק אבל כוח גורר כוח חיסולים גוררים ייאוש וכשאדם מיואש -הוא בוחר להאמין בגו עדן עם 70 בתולות. לרגע אחד אני לא מצדיק את הזוועות שהם טובחים בנו. אולם אנחנו החזקים,וככאילו עלינו הבוגרים ל ה י ד ב ר הצבא שלנו מוסרי יותר מכל צבא אחר אולם הכיבוש משחית אותנו כפרטים וכעם. אין אצלם דימוקרטיה שתוליד מנהיג שיגיד נו מור וור ואפילו בישראל הדימורקאטית קם שרץ שהאמין בשליחי אלוהיו-הרבנים ורצח ראש ממשלה שניסה לקרב אותנו לשלום. לא נפרק את הצבא.לא נהיה חלשים יותר אם ניתן לעם השני תקווה ועצמאות. זה יקרה במוקדם או במאוחר כיון שאנחנו בני אדם שרוצים לחיות וביניהם,הפלשתינים יש רבים שרוצים לחיות. כל סיבוב התשה שכזה רק דוחה את הפיתרון שאולי יכפה עלינו ועליהם. אלוהים ציווה לנו חיים לא אדמה. ועל האדמה המצומצמת שבין הים התיכון לירדן ניאלץ לקבל שכנים ולא עבדים מנוצלים חסרי תקווה שהופכים לפצצות מתקתקות. כמו שפתחתי-לא ניתן לשנות אדם מעמדתו הפוליטית במילים. אבל הייתי חייב להגיד.
והיות וכולם עוסקים בפוליטיקה...
ארשה לעצמי כמה הגיגים על צדקת הדרך. לפחות החלק השני קשור במידה מסוימת לנושאי הפורום. על מה בעצם הקונפליקט? ---------------------- אני טוען שהויכוח על הזכות ההסטורית בינינו לבין הפלשתינים נסוב סביב נקודה פשוטה: מתי חלה התיישנות על זכותו של עם על ארץ. הפלשתינים טוענים שהיות והיינו בגלות אלפיים שנה, הדבר מוכיח שהזיקה שלנו לא"י נותקה ושאין לנו יותר זכות עליה. ומרגע שהארץ היא "הפקר" (=לא שייכת לאיש) - הרי שהם רכשו זכות עליה ע"י התיישבותם בה. אנו טוענים שהפרידה הארוכה מא"י היתה בכפייה ולא מרצון, והזיקה לארץ לא נותקה. ולראייה אנו מביאים את שלל האיזכורים של א"י וירושלים בתפילה ובספרות הדתית. בתנאים כאלה (של אילוץ) - חוק ההתיישנות לא חל וזכותנו על הארץ לא פקעה. לכן, משעה שנוצרו התנאים ההסטוריים - זכותנו לבוא ולתבוע בעלות על הארץ על תקן של השבת רכוש השייך לנו. היהודים כפליטים ששבו לביתם: ---------------------------- מנקודת המבט שלי (ושל הציונות)- השיבה שלנו למולדת משולה לשיבה של פליטים לעירם לאחר תום הקרבות. בוא וניקח כדוגמא את היהודים שחזרו ממחנות הריכוז ומברה"מ ב-1945/6... כשהם חזרו לערי מגוריהם, הם גילו שמשפחות של גויים השתלטו על בתיהם ועל עסקיהם. ייתכן בהחלט שאותם גויים כאינדיבידואלים אינם אשמים... הממשלה נתנה להם את הרכוש ה"נטוש". אז מה? האם אין לניצולים היהודים זכות מוסרית מלאה לתבוע החזרת רכוש או פיצויים? בדיוק אותו עקרון פועל במקרה הלאומי. אנחנו חזרנו >>הביתה<< לאחר 2000 שנה ומצאנו שבינתיים התיישב כאן עם אחר. יתכן בהחלט שהפלשתינים אינם אשמים בגירושנו, ומבחינתם התיישבו בארץ נטושה... אך זה אינו גורע מזכותנו המוסרית לתבוע חזרה את הארץ. אני מכיר במציאות שנוצרה, ומוכן להעניק לערבים שלטון עצמי בשטחים וזכויות אזרח בישראל הריבונית. אבל לא יעלה על הדעת שהפלשתינים יתבעו ממני במפגיע למסור להם חלק ממולדתי, בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת שיהודי שתובע רכוש יידרש בריש גלי להסכים לבעלות של הגוי הפולש על חלק מביתו. או במילים אחרות: אפשר לדון האם כדאי לי לוותר על זכויותי בחלק מהמולדת, אבל לא יתכן לטעון שאותו חלק אינו שלי ושייך בזכות למישהו אחר.
ארשה לעצמי כמה הגיגים על צדקת הדרך. לפחות החלק השני קשור במידה מסוימת לנושאי הפורום. על מה בעצם הקונפליקט? ---------------------- אני טוען שהויכוח על הזכות ההסטורית בינינו לבין הפלשתינים נסוב סביב נקודה פשוטה: מתי חלה התיישנות על זכותו של עם על ארץ. הפלשתינים טוענים שהיות והיינו בגלות אלפיים שנה, הדבר מוכיח שהזיקה שלנו לא"י נותקה ושאין לנו יותר זכות עליה. ומרגע שהארץ היא "הפקר" (=לא שייכת לאיש) - הרי שהם רכשו זכות עליה ע"י התיישבותם בה. אנו טוענים שהפרידה הארוכה מא"י היתה בכפייה ולא מרצון, והזיקה לארץ לא נותקה. ולראייה אנו מביאים את שלל האיזכורים של א"י וירושלים בתפילה ובספרות הדתית. בתנאים כאלה (של אילוץ) - חוק ההתיישנות לא חל וזכותנו על הארץ לא פקעה. לכן, משעה שנוצרו התנאים ההסטוריים - זכותנו לבוא ולתבוע בעלות על הארץ על תקן של השבת רכוש השייך לנו. היהודים כפליטים ששבו לביתם: ---------------------------- מנקודת המבט שלי (ושל הציונות)- השיבה שלנו למולדת משולה לשיבה של פליטים לעירם לאחר תום הקרבות. בוא וניקח כדוגמא את היהודים שחזרו ממחנות הריכוז ומברה"מ ב-1945/6... כשהם חזרו לערי מגוריהם, הם גילו שמשפחות של גויים השתלטו על בתיהם ועל עסקיהם. ייתכן בהחלט שאותם גויים כאינדיבידואלים אינם אשמים... הממשלה נתנה להם את הרכוש ה"נטוש". אז מה? האם אין לניצולים היהודים זכות מוסרית מלאה לתבוע החזרת רכוש או פיצויים? בדיוק אותו עקרון פועל במקרה הלאומי. אנחנו חזרנו >>הביתה<< לאחר 2000 שנה ומצאנו שבינתיים התיישב כאן עם אחר. יתכן בהחלט שהפלשתינים אינם אשמים בגירושנו, ומבחינתם התיישבו בארץ נטושה... אך זה אינו גורע מזכותנו המוסרית לתבוע חזרה את הארץ. אני מכיר במציאות שנוצרה, ומוכן להעניק לערבים שלטון עצמי בשטחים וזכויות אזרח בישראל הריבונית. אבל לא יעלה על הדעת שהפלשתינים יתבעו ממני במפגיע למסור להם חלק ממולדתי, בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת שיהודי שתובע רכוש יידרש בריש גלי להסכים לבעלות של הגוי הפולש על חלק מביתו. או במילים אחרות: אפשר לדון האם כדאי לי לוותר על זכויותי בחלק מהמולדת, אבל לא יתכן לטעון שאותו חלק אינו שלי ושייך בזכות למישהו אחר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.