מסר של אופטימיות

[nimush]

מסר של אופטימיות

קודם כל שלום לכולם, אני חדש בפורום הזה אבל לא בתחום הסוכרת. אני בן 26, בגיל 23 אובחנתי בסוכרת נעורים, בשנה הראשונה הייתי על זריקות ואח"כ עברתי למשאבת מינימד. מנקודת הראות שלי, הסוכרת רק גרמה לי לחיות אורח חיים בריא יותר, כמו שכל אדם בעולמנו אמור לחיות. לסוכרת נעורים יש שתי תרופות עיקריות: אינסולין, וידע. הידע הוא לקרוא, לדעת כל דבר שאפשר על מה שעבר ועובר על הגוף שלך. הידע הוא למדוד סוכר בדם לפעמים תשע ועשר פעמים ביום כדי להבין איך סוג חדש של מזון שניסית משפיע עליך. הידע הוא גם לחלוק את כל הטיפים והטריקים עם אנשים אחרים, ללמוד וללמד - ופורום כזה הוא מקום נהדר לזה. אין לנו הגבלה לאכול שום דבר או לעשות שום דבר - צריך רק לדעת איך. החשיבה הישנה של "מותר ואסור" צריכה להתחלף ב"אפשר הכל, דריך לדעת באיזה אופן". גלידה, שוקולד, סוכר בקפה וקורנפלקס מתוק נמצאים כולם בתפריט היומי שלי, ביחד עם HbA1c=5.0, והכל תחת אורח חיים עמוס ופעיל כסטודנט Full Time שגם מנסה להתפרנס ולבלות קצת. טוב, עד כאן המאנטרה הקבועה שלי, מקווה שלא שפכתי יותר מידי. תהנו מהחיים - השמים הם הגבול. נתראה בסביבה,

NiMuSh

 

[אקווה]

אשמח אם תסביר קצת איך אתה

עושה את זה.... איזה זריקות/משאבה? כמה? למה? איפה? מתי... זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי... אני אישית אשמח ללמוד ממך איך עושים את זה...

 

[nimush]

שום דבר טוב לא בא בקלות.

שלום אקווה, ראיתי שאת מאזור ירושלים - גם אני ירושלמי טרי (סטודנדט באוניברסיטה העברית). אין כמו ירושלים. ראשית כל, חשוב להבהיר ששליטה מוחלטת יש רק למי שיש לו תאי ביתא בריאים. גם עם HbA1c נמוך, אני אשקר אם אגיד שאין לי ימים שהסוכר משתגע. לגבי ה"איך", קודם כל אני על משאבה. זה כבר עושה את ההבדל. חוץ מזה את המתכון שלי לשליטה טובה ניתן לתמצת ל (לא לפי סדר חשיבות): פדנטיות, אופטימיות, וידע. 1. פדנטיות - זו היסודיות הפנאטית, המשמעת. זה לבדוק ולמדוד כמויות מזון שוב ושוב. זה לא לוותר על פעילות גופנית. זה להיות מודע לכל מה שאתה עושה מרגע שקמת עד לרגע שאתה הולך לישון. הכי חשוב, זה לא לאבד עירנות ומודעות גם אחרי הרבה זמן וגם אחרי שמזמן נמאס לך מכל דבר שמזכיר סוכרת. 2. אופטימיות - השמים הם הגבול. אורח החיים שאנו מנהלים כסוכרתיים הינו אורך החיים שכל אדם בריא צריך לנהל - דיאטה נכונה ומאוזנת ופעילות גופנית. יש מחלות יותר קשות בעולם, ולמזלנו נפלנו על סכרת, שבה בריאותינו תלויה בנו, ולא באף אחד אחר. טפו טפו טפו. 3. ידע - זוהי התרופה מס´ 1 לסוכרת (אחרי אינסולין, לפחות). לדעת הכל על המחלה ועל עצמך. לקרוא, לקרוא הרבה. למדוד סוכר 8 ולפעמים 10 פעמים ביום, רק כדי לנסות, לבחון, לבדוק איך כל מזון משפיע עליך, או כדי לוודא שהזרקת מספיק אינסולין עם ארוחת הצהריים. ושוב, חשוב להבין שיש תקופות ויש תקופות. ה-HbA1c שלי לא תמיד היה 5, ובפעם הבאה שאני אבדק, אחרי תקופת הבחינות הקרובה, סביר להניח שהוא יהיה יותר גבוה... אני אשמח להרחיב עוד בנושא, וסתם לחלוק מניסיוני וללמוד מאחרים - אם את מעוניינת לעשות "דיון סוכרת" באי-מייל או אפילו באחד מבתי הקפה המגניבים של עיר הקודש, אני ב- [email protected].

 

[אקווה]

היי שוב

אכן אני ירושלמית גאה, למרות ועל אף כל מה שקורה כאן, ואני שמחה לשמוע שגם אתה כזה...אפילו שזה זמני.. בכל מקרה - תודה על השיתוף וההסבר, זה בהחלט מקובל עלי, רק שאני, מה לעשות, לא חושבת שאני מסוגלת להקדיש כל כך הרבה מזמני לבדיקות ובחינות מדוקדקות כאלה. אני ארגיש כבולה ולא חופשיה. אם אתה מסוגל להסתדר עם זה ולא להרגיש שאתה מוגבל - אחלה, זו בוודאי דרך נכונה. כמה שיותר בודקים ומקפידים ובוחנים ופועלים לפי התוצאות בשטח - כך יש יותר סיכוי להגיע לתוצאות טובות יותר... מה שלא יהיה - שיהיה בהצלחה ונשתמע עוד!

 

[nimush]

מהר מאד כבר לא חושבים על זה.

הרגשת המוגבלות היא משהוא שמגיע אלינו מבפנים, ותלוי רק בנו. כל מה שציינתי מזמן הפך לחלק כל כך אינטגרלי מהחיים שלי שאני עושה אותו על חצי אוטומט, ובסופו של דבר לא משקיע כל כך הרבה זמן כמו שזה נראה לך שצריך. כמובן שבהתחלה הייתי משקיע יותר זמן, אבל עם הניסיון זמן ההשקעה בסוכרת יורד, וכמובן יש את המשאבה שחוסכת המון. אני חי עכשיו את אחת התקופות המעניינות, הפעילות, והממצות בחיי עד כה ולרגע לא הרגשתי מוגבל, ההפך - הסוכרת עזרה לי להבין שצריך לחשוב הרבה גם על ההווה ולהנות ממנו. בהצלחה.

NimusH

 

[10shosh]

אתה לא בהיפויים כל הזמן ?

ה-A1C=5.8 שלי ואני מוצאת את עצמי בהרבה מאד היפויים לרדת מתחת לזה נראה לי שאני הייה בעילפון תמידי....

 

[portland]

מה??

ה-a1c=5.8 אצלי גם ואין היפוים ולא מרגיש עילפון אף פעם...

 

[10shosh]

מזלכם !!!

בגלל הערכים הללו חיברו אותי למשאבה אומנם לא איבדתי אף פעם את ההכה אבל הייתי מאד על הסף.....

 

[nimush]

זה די לשחק על הגבול...

אין מה לעשות, כששואפים באופן אקטיבי להחזיק את עצמך בערכים נורמאליים, אז יש יותר סיכון להיפו. בגלל זה גם צריך למדוד הרבה. בהתחלה, כשהייתי על זריקות, היו לי הרבה יותר היפואים. עם משאבה זה כמעט לא קורה. הבעיה העיקרית עם זריקות היא שאינסולין ארוך טווח יכול להיות מאד לא צפוי, ביחוד כשמגבירים אפילו בקצת את המאמץ הגופני. כשעוברים למשאבה הגוף מקבל מינון הרבה יותר מדוייק והכל מבוסס על הומלוג, שההשפעה ועקומת הפעילות שלו הרבה יותר צפויים. הרבה יותר קל לדייק גם במינון האינסולין מול כמות הפחממות.

 

[ד ו ב ד ב ן]

אני מאוד שמחה...

שאתה מסתדר עם הסוכרת, גם מבחינת האוכל החופשי וגם מבחינת האיזון. התגובה העיקרית שלי היא לגבי מה שאמרת למס´ הבדיקות ביום: אל תשכח שיש כאלה שמאוד רגישים לכאב של הדקירות ולא מסוגלים למרות שהם מאוד רוצים לעשות 9 בדיקות ביום, אני הייתי אחת כזאת לפני שקיבלתי את המכשיר החדש,פרייסטייל, הייתי עושה 3-4 בדיקות ביום והאמוגלובין שלי היה 10-13. לכן אני אומרת שזה לא בא בקלות וזה לא קל כמו שאתה מתאר שזה...

 

[portland]

את רוצה להגיד לי....

שהית עושה 9 בדיקות סוכר ביום ?? איך מגיעים למצב כזה בכלל??

 

[10shosh]

זה לא כזה קשה פורטלאנד !

בדיקה לפני האוכל ושעתיים אחרי (כפול שלוש ארוחות) =6 + בדיקה לפני השינה =7 + 2-3 בדיקות כאשר הסוכר מתחיל פתאום לעלות או לרדת (במיוחד עם משאבה צריך לבדוק שלא נתנו בולוס גדול מידי/קטן מידי שהמשאבה לא התנתקה וכו´....) =9-10 בדיקות ליום.

 

[portland]

טוב..

א.זה פורטלנד ולא פורטלאנד ב. אני עושה כולה 3 בדיקות כל אחת לפני האוכל וזהו לא צריך יותר לפעמים באמת שאני לא מרגיש טוב אז בערב לפני שאני הולך לישון אני כבר לא עושה את כי אני מאוזן ומרגיש מציון

 

[10shosh]

איבוד תחושת היפו היפר

פורטלנד היקר !!!!!!!! א. אני מתנצלת על הטעות בשם אים יש משהו שאני שואנת זה שיבושים כאלה אבל פשוט תרגמתי מאנגלית (כי זה מעצבן לעבור שפה באמצע...) ב. אני לא יודעת אם אתה מחובר למשאבה או לא כי לפני המשאבה גם אני ידעתי לאזן את עצמי או לפחות להעריך את טווח הרמות...אבל בתקופה האחרונה (כנראה אחרי 20 שנה סכרת זה קורה בלי קשר למשאבה) איבדתי את תחושת ההיפו היפר שלי אני יכולה לחוש צמא נוראי ולגלות שיש לי 45 או להפך אחרי כמה היפויים קשים במיוחד בלילה אני לא כמעט ולא מוותרת על אף בדיקה (שכחתי להסיף למספר הבדיקות ביום שכתבתי למעלה שמומלץ גם לעשות בדיקה ב-2-3 בלילה אם אתה טורך להתעורר כמובן...) בטח לא לפני השינה ובטח לא עכשיו שאני בהריון. ג. חן מנסה להוריד את ה-A1C שלה מ-13 (אים אני לא טועה) ולכן זקוקה גם היא למספר רב של בדיקות במיוחד לאחר החיבור למשאבה כי התגובה למזון ולספורט וכדומה היא שונה מאשר ממה שיש עם זריקות ד. רצוי לכולנו לעשות כמה שיותר בדיקות ולהיות כמה שיותר מאוזנים (בלי לפגוע במהלך חיים תקין) אז על תקלקל.......

 

[nimush]

סוכר גבוה מתמשך לא מרגישים.

בדיוק בגלל זה מגדירים את הסוכרת כ-Silent Killer. (מוערך שישנם כיום בארה"ב 5 מיוליון סוכרתיים סוג 2 שאפילו לא יודעים על זה, ויגלו את זה רק לאחר שיופיעו סיבוכים) בקיצור, אין פיתרון למדידות מרובות. לפחות לא עד שה-Glucowatch יגיע לארץ.

 

[nimush]

האיזון כואב.

אין שום דבר מושלם. האיזון הטוב ביותר מושג ע"י הרבה בדיקות (כן פורטלנד, 10 ביום...), ותאמיני לי שאני יודע מה זה כאב... 17 שנה אני מנגן (והיום כבר מלמד) גיטרה, ואת יכולה לדמיין איך האצבעות שלי מרגישות אחרי "רק" 3 שנים של בדיקות סוכר אינטנסיביות. בהקשר לפריסטייל, אני מציע לך להזהר מאד. למכשיר יש בעיות, והוא יכול לפעמים להגיע לסטיות של עד 50-60 (!) מרמת הסוכר האמיתית. אני מתכוון לכתוב לכם על זה בשרשרת חדשה.

 

[portland]

תשמעו.....

אולי בגלל שאני חדש בנושא אני לא יודע דל דך הרבה אבל כמו שאני עושה עכשיו אני עושה רק 3 בדיקות ביום אם אני מרגיש גרוע אני אוכל משהו מקסמיום יהיה לי גבוה (עדיף מנמוך) ועוד דבר קטן אני לא מחובר למשאבה ואני לא חושב שאני יכול להתחבר לדבר כזה כי לפי מה שהבנתי החיים שלי לא מתאמים למשאבה אלה לזריקות רגילות ואני מסתדר אם זה בסדר גמור לבנתיים ממני portland או בעיברית למי שלא הבין פורטלנד

 

[פורפורית]

לדעתי זה מספיק בהחלט../images/Emo50.gif

 

[10shosh]

בתור אחות אני חושבת שההמלצה שלך

שגויה. אנשים פה יכולים קחת זאת כהמלצה גורפת בשל הידע המקצועי שלך זה אולי מספיק לפורטלנד (אבל אים הוא חושב שגבוה זה עדיף אז אני לא בטוחה...) אבל לאחרים זה בהחלט פחות מידי !

 

[פורפורית]

התשובה לנבי אותו אדם

אן לי שום ויכוח איתך ,אני חושבת שרצוי לעשות בדיקות וחשוב להכיר את גופינו ותגובת הגוף לכל סוג של מזון, אבל, ברגע שקיים איזון אין אני בדיעה שרצוי להדקר 9 או 10 פעמים ביום, זה מדכא מכאיב ולפעמים מיותר,במובן שזו לא המלצה אלה דעתי האישית, אנני רופאה ובמובן שכדאי תמיד להתייעץ עם הרופא ,בברכה