רק אתמול
דיברתי עם חברה לקורס שאני עוברת. זהו קורס של זרים, כך שהוא הרבה יותר פלורליסטי מאותה כמות של מקומיים (זה לא משנה מהיכן המקומיים, זה נכון גם בישראל). ניסיתי להסביר שישראליים אינם באמת חסרי סבלנות, פשוט החיים הישראליים מהירים מאוד, והנה באת להוכיח את טענתי.
מעבר של שנה ללונדון הוא קצר מדי מכדי למצוא עבודה בתחום הוראה. מעבר להשלמות הנדרשות באנגליה עבור השגת תעודות מקומיות, צריך גם להשקיע זמן בחיפוש עבודה, וצריך להבין שבתי ספר מעוניינים במורים לטווח ארוך, ולא להחליף צוות כל שנה-שנתיים. מעבר לזה, צריך זמן להסתגל. להסתגל מזג האוויר, להסתגל לקצב החיים, להסתגל להתנגנות השפה, להסתגל..., פשוט להסתגל. "חוסר הישראליות" של גולשות הפורום בעיני מי שעומד בפני יציאה מישראל, נובע מכך שהן הסתגלו לחיים מחוץ לישראל. הן לא פסקו להיות ישראליות, כמו שיש להן נקודת מבט נוספת, כזו הגורמת להן לראות בהצהרות מסויימות את הבעיה שעומדת להיווצר במקום החדש.
אני מבינה שבת ה-15 מעוניינת להיות לצד אביה. אבל היא לא ילדה קטנה, והיא אמורה להבין טיעון כלכלי. אם שנה בלונדון ללא שתי משכורות תקשה עליכם את החיים, הייתי מסבירה לה שהורים מגיעים להחלטות עבור כלל המשפחה עבור כל משך החיים, וההחלטה שלכם היא שהשארות המשפחה בישראל היא ההחלטה הנכונה ביותר. זה לא הולך להיות פשוט, אבל אם המחיר הכלכלי כבד, התוצאות שלו יהיו קשות גם יותר.
מצד שני, אם המחיר הכלכלי אינו כה קשה, פשוט אל תתחילי לחפש עבודה. השקיעי בצבירת חוויות עבורך ועבורה, ותנסי להנות מה שיותר, כדי לא להרגיש קורבן של דרישות משפחתך.
