נורה גלילי
New member
להיות חריג?
אני מרגישה שחלק מן הדברים עדיין לא ברורים, או לא הובנו בין השורות. בני הגיע לבית הספר עם 7 ילדים מגן החובה לבית הספר מתוכם שובצו 4 בכיתתו. הוא היה מאושר להיכנס לבית הספר ולא היו לו כוונות להיות חריג או בולט במיוחד. הוא הגיע כמו כמה אחרים קורא כותב והקבוצה שנוצרה מילדים אלו הרגישה די טוב בכיתה למרות שבאופו טבעי הם הרגישו שונים בכיתתם. במשך השנה הפער הלך וגדל. הוא התעניין, קלט מהר וביקש עוד כי הנושאים עניינו אותו. ברגע שעצרו אותו ולעתים ממש בלמו אותו החלו העניינים להתגלגל אחרת. האהבה שלו לחשבון ולרובוטים היא טבעית לחלוטין, אמנם אנחנו חובבי רבועי קסם, אבל במידה כמו כל נושא אחר. לנושא המוסיקה הוא התודע דרך המוסיקה הנשמעת בבית. אבל, אני מוכרחה לציין כי כאשר הוא בקש ליום הולדתו החמישי כלי נגינה (לא פסנתר) סרבנו בתוקף בטענה שהזמן מוקדם. לחץ רציני במשך חצי שנה ממנו הביא אותנו להחלטה שאם זה רצונו מדוע לא? כפי שנאמר כאן על ידי רבים, למה למנוע סקרנות טבעית והתפתחות בכיוון שבו הילד מאושר. נגינה שבאה מתוך רצון הרי היא מתנה וגם אם היא בגיל כה צעיר. ילד שמתעניין בנושא שלאחרים נראה משום מה "כבד" הוא לא חריג. העובדה שאנחנו דור ההורים היותר מבוגרים (בני 35-40) שסבל מחרדות מתמטיקה בילדותו שופטים ילדים אלו כחריגים או יושבי בית או בודדים היא שגויה. ובמקרה הפרטי שלנו הילד הוא ילד טבע שאוהב להיות בחוץ (כמה שזה כבר ניתן בעיר הגדולה בין משטחי האספלט). כפי שהגבתי לKalla באחד מתגובותי. רצוי לאפשר את התפתחותו של הילד בכל כיוון שירצה וככל שהתמיכה תהיה רבה יותר הוא יהיה שלם עם עצמו. בצד רצון של הילד עצמו למצוא לעצמו את המסגרת החברתית המתאימה לו, לוא דווקא ילדים מחוננים אחרים, אלא ילדים עמם הוא מוצא שפה משותפת כפי שהוא רואה אותה. אין לנו נסיון בחוגים המאתגרים כי הוא חולק לחוג מוסיקה, חוג ספורט ולעתים לפעילות אומנותית זו או אחרת.
להיות חריג?
אני מרגישה שחלק מן הדברים עדיין לא ברורים, או לא הובנו בין השורות. בני הגיע לבית הספר עם 7 ילדים מגן החובה לבית הספר מתוכם שובצו 4 בכיתתו. הוא היה מאושר להיכנס לבית הספר ולא היו לו כוונות להיות חריג או בולט במיוחד. הוא הגיע כמו כמה אחרים קורא כותב והקבוצה שנוצרה מילדים אלו הרגישה די טוב בכיתה למרות שבאופו טבעי הם הרגישו שונים בכיתתם. במשך השנה הפער הלך וגדל. הוא התעניין, קלט מהר וביקש עוד כי הנושאים עניינו אותו. ברגע שעצרו אותו ולעתים ממש בלמו אותו החלו העניינים להתגלגל אחרת. האהבה שלו לחשבון ולרובוטים היא טבעית לחלוטין, אמנם אנחנו חובבי רבועי קסם, אבל במידה כמו כל נושא אחר. לנושא המוסיקה הוא התודע דרך המוסיקה הנשמעת בבית. אבל, אני מוכרחה לציין כי כאשר הוא בקש ליום הולדתו החמישי כלי נגינה (לא פסנתר) סרבנו בתוקף בטענה שהזמן מוקדם. לחץ רציני במשך חצי שנה ממנו הביא אותנו להחלטה שאם זה רצונו מדוע לא? כפי שנאמר כאן על ידי רבים, למה למנוע סקרנות טבעית והתפתחות בכיוון שבו הילד מאושר. נגינה שבאה מתוך רצון הרי היא מתנה וגם אם היא בגיל כה צעיר. ילד שמתעניין בנושא שלאחרים נראה משום מה "כבד" הוא לא חריג. העובדה שאנחנו דור ההורים היותר מבוגרים (בני 35-40) שסבל מחרדות מתמטיקה בילדותו שופטים ילדים אלו כחריגים או יושבי בית או בודדים היא שגויה. ובמקרה הפרטי שלנו הילד הוא ילד טבע שאוהב להיות בחוץ (כמה שזה כבר ניתן בעיר הגדולה בין משטחי האספלט). כפי שהגבתי לKalla באחד מתגובותי. רצוי לאפשר את התפתחותו של הילד בכל כיוון שירצה וככל שהתמיכה תהיה רבה יותר הוא יהיה שלם עם עצמו. בצד רצון של הילד עצמו למצוא לעצמו את המסגרת החברתית המתאימה לו, לוא דווקא ילדים מחוננים אחרים, אלא ילדים עמם הוא מוצא שפה משותפת כפי שהוא רואה אותה. אין לנו נסיון בחוגים המאתגרים כי הוא חולק לחוג מוסיקה, חוג ספורט ולעתים לפעילות אומנותית זו או אחרת.
