מעגל הקווינטות - לאישורכם:

[shykedmi2]

מעגל הקווינטות - לאישורכם:

לגבי מעגל הקווינטות. כאשר נכנסים יותר עמוק להרמוניה, רואים מהלך שאומר שדרגה חמישית מובילה לדרגה ראשונה. מבחינה פיסיקלית, אם ננגן לדוגמא אוקטבה של דו ודו אוקטבה מעל, נשמע (לא שמעתי את זה לראשונה, רק לאחר זמן מה) דבר הנקרא "צלילים עיליים". התיאוריה הפיסיקלית אומרת שצליל אחד טומן בחובו את כל הצלילים הקיימים. בכל אופן, הצליל העיקרי ביותר שנשמע הוא הצליל החמישי, הקווינטה שמעל אותה אוקטבה שניגנו (יש לציין שהקווינטה הזאת תבוא מעל התו העליון שניגנו, ולא התחתון). בכל אופן, בהרמוניה, אקורד חמישי נקרא אקורד דומיננטי. מדוע? כי הוא מושך מאוד מאוד חזק מבחינה פיסיקלית לדרגה הראשונה. לדוגמא, אקורד סול שבע, המורכב מהתווים: סול, סי, רה ופה, רוצה להיפתר לדברים הבאים (הינכם מוזמנים לבדוק את זה על פסנתר, או על כל כלי). הסול יישאר במקומו (הוא צליל משותף, לכן אינו יוצר מתח), הסי מושך למעלה אל הדו. הרה מושך מטה אל הדו. הפה מושך מטה אל המי. ישנם גם אקורדים שמתבססים על כל התפיסה הזאת. כל זה נועד להסביר שהדרגה החמישית היא החזקה ביותר במוסיקה מבחינה פיסיקלית. מעגל הקווינטות, איני יודע באופן מדוייק את הסיבה למדוע יצרו אותו, אך אני בטוח שיש לכך קשר לפיסיקליות החזקה שלו, וגם יש לי הוכחה לתת לך מיד. בכל אופן, מעגל הקווינטות מורכב פשוט מצלילים במרחק קווינטה אחד מהשני. מה שאומר: דו, סול, רה, לה, מי, סי, פה דיאז, דו דיאז, סול דיאז, רה דיאז, לה דיאז, פה, וחוזרים לדו. אתם יכולים לעשות לעצמכם תרגיל קטן בהרמוניה בבית. קחו כמעט כל שיר, וחפשו דרגות חמישיות שמובילות לדרגה ראשונה. כמובן שהדרגה החמישית מובילה לראשונה, כך שהסול מוביל לדו, הרה מוביל לסול, הלה מוביל לרה וכו'. עכשיו, לדוגמא. היה אמן שנקרא ג'ורג' גרשווין. הוא המציא פעם קטע שנקרא I GOT RHYTHM. המבנה שהוא רשם היה כל כך יפה בעיניי אנשים, אשר המוסיקאים מיסדו את המבנה הזה, כמו שמיסדו את הבלוז, וקראו למבנה RHYTHM CHANGES, על שם השיר, I GOT RHYTHM. בכל אופן, הA PART לא מעניין כרגע, אלא הB PART. הB PART הולך כך (בד"כ, קטעים של RHYTHM CHANGES רשומים בסי במול מז'ור): D7 | G7 | C7 | F7 עכשיו, אם ניקח את זה כתרגיל בהרמוניה למישהו שרק מתחיל, אף אחד לא יידע איך לפתור את זה. למה? הסולם הוא סי במול מז'ור (והאקורד שלפני הרה 7 הוא סי במול), ורה, שהוא דרגה שלישית בסולם סי במול מז'ור, בכלל אמור להיות מינורי. אז מה פתאום D7 פתאום? בגלל זה הולכים לנתח מהסוף להתחלה. האקורד שאחרי הפה שבע הוא סי במול מז'ור. וזה כל כך לא הגיוני! וזה נשמע כל כך טוב! אז מה קורה פה? זה מה שקורה פה --> פה נמצא קווינטה מעל סי במול. דו נמצא דווינטה מעל פה. סול נמצא קווינטה מעל דו. רה נמצא קווינטה מעל סול. כולם דרגות חמישיות של האקורד שבא אחריהם. קוראים לזה בעגה המקצועית, דומיננטה שניונית. יש תוספות, כמו, דומיננטה שניונית של דרגה שלישית לדוגמא (אם מסתכלים על האקורד הראשון לדוגמא), מאחר ורה הוא עקרונית דרגה שלישית בסי במול). אך, זהו העיקרון. במהלך הזה, של הRHYTHM CHANGES אנו מגלים למעשה את ההצדקה הפיסיקלית והמוסיקלית לקיומו של מעגל הקווינטות. ההסבר העקרוני הוא שהדרגות החמישיות מושכות אחת את שניה לפתרון. --------------------- אני מתנצל שדווקא זה הפרק הראשון מהסדרה של ההסברים על תיאוריה. אני מקווה שזה בסדר בכל זאת. שי

 

[shykedmi2]

מרווחים - לאישורכם:

טוב, אז כל הדבר הגדול הזה שנקרא מוסיקה מורכב מתווים. כמובן שלא רק תווים בודדים כל הזמן. ישנם גם צירופים של תווים. צירוף של 2 תווים נקרא מרווח. כל המרווחים הקיימים הם גדולים או קטנים (זה יובן יותר מאוחר), למעט ארבעה, שהם זכים. המרווחים האלו הם: פרימה, קוורטה, קווינטה, אוקטבה. זה רק פרט טכני שחייבים לדעת. מיד יובן הכל. שמות המרווחים הם אלו: פרימה - FIRST סקונדה - SECOND טרצה - THREE קוורטה - ארבעה אנשים בקבוצה יוצרים קוורטט. קווינטה - חמישה אנשים בקבוצה יוצרים קווינטט. סקסטה - שישה אנשים בקבוצה יוצרים סקסטט. ספטימה - שבעה אנשים בקבוצה יוצרים ספטט. אוקטבה - OCT משמע 8 בלטינית. בכלל, כל השמות הללו לקוחים מלטינית נטו. שמותם לא ניתנו להם סתם. זהו מספר התווים אשר קיים בין שני צלילים, אשר קובעים את שמו. יש לזכור כי המרווחים נספרים כולל התו ממנו מתחילים. משמע, אם נתונים התווים דו ומי, נספור: דו (1), רה (2), מי (3). וכך הגענו לשלושה צעדים, וכך הגענו למסקנה כי מדובר בטרצה. אם כן, ניגש להסבר בפועל לגבי המרווחים. כידוע, תזוזה של חצי טון על הכלי, לפחות בפסנתר ובגיטרה, מתבטאת בצעד אחד בלבד אל המקום הבא (בפסנתר, דו {קליד לבן} לדו דיאז {קליד שחור}). בגיטרה, מעבר לסריג הבא הקרוב יותר אל פי הגיטרה. פרימה - (FIRST). המרווח הקיים בין צליל לאותו הצליל. לדוגמא: דו לאותו הדו, משמע מרווח 0. זהו מרווח זך. ארבעת המרווחים הזכים נקראים כך משום שהצליל שהם מפיקים הוא מאוד נקי, ומאוד ברור - מאוד קל וחלול יחסית לשאר המרווחים, אשר מביעים הרבה יותר תוכן מאשר אלו. סקונדה -(SECOND). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שני צעדים ממנו. לדוגמא: דו לרה. כפי שציינתי, מרווחים אלו הם גדולים או קטנים. מה זה אומר? ראשית, שני תווים עוקבים אומרים לנו בפירוש שמדובר בסקונדה. משמע: דו ורה. פה וסול. לה וסי. מי ופה. זה בכלל לא משנה אילו סימנים יש עליהם (במול, דיאז, וכו'). אך יכולות להיות ואריאציות כמובן. יכולים להיות רשומים התווים דו ורה דיאז. יכולים להיות התווים דו במול ורה במול. כל דבר שכזה משנה לנו את שם המרווח בעצם - כאשר הוא נשאר סקונדה כל הזמן, כי מדובר בשני תווים עוקבים. את היות המרווח גדול או קטן, אנו קובעים לפי מספר חצאי הטונים המפרידים בין האחד לשני. אני מציע לזכור את מספר חצאי הטונים של כל המרווחים הקטנים, ובאם תזדקקו למרווח הגדול, פשוט תוסיפו חצי טון למספר אותו זכרתם. או, לחליפין, פתרון הרבה יותר טוב יהיה פשוט לתרגל על הכלי בצורה מאסיבית מאוד את המרווחים. לא בשביל הטכניקה, אלא בשביל ההכרה של מה זה מה. אולי בהתחלה זה ייקח זמן, אך בסוף לא תהיה שום בעיה למצוא את המרווחים האלו. בכל אופן, זה היה ההסבר המהותי של כל המרווחים, והוא תקף לכל שאר המרווחים, שהם קטנים וגדולים, והם, כאמור, כל המרווחים חוץ מהמרווחים הזכים - פרימה, קוורטה, קווינטה ואוקטבה. אם כן, בין מרווח של סקונדה קטנה קיים חצי טון אחד בלבד המפריד בין שני התווים היוצרים את המרווח. בין מרווח של סקונדה גדולה קיים טון (שני חצאי טונים). טרצה - (THIRD). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שלושה צעדים ממנו. בין מרווח של טרצה קטנה קיים טון וחצי המפריד בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו למי במול. סול לסי במול. סי במול לרה במול. בין מרווח של טרצה גדולה קיימים שני טון המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו למי. סול לסי. סי במול לרה. קוורטה (QUARTET). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא ארבעה צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של קוורטה זכה קיימים שניים וחצי טון המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו לפה. סול לדו. סי במול למי במול. -- יוצא דופן --> הטריטון = THREE TONE. כשמו, כן הוא. מורכב משלושה טונים, זהו מרווח אשר משמתמשים בשמו אך ורק בזיהוי שמיעתי, שכן הוא מדבר אך ורק על מרווח בין שלושה טונים. מרווח זה יקרא גם בשם קוורטה מוגדלת, או קווינטה מוקטנת, כאשר נכתוב אותו, שכן רשימת אחד מהתווים יכריע את שמו של המרווח. לדוגמא: דו ופה דיאז (קוורטה מוגדלת - שכן, מדובר בארבע צלילים בלבד). דו וסול במול (קווינטה מוקטנת - שכן מדובר בחמש צלילים בלבד). צלילים שהם בעצם אותו הצליל, אך נקראים בשמות שונים (כמו פה דיאז וסול במול לדוגמא) נקראים צלילים אנהרמוניים (שווים בצלצולם, בצליל שלהם). הטריטון גם נקרא בשם: "מרווח השטן". העדפתי שלא לתת דוגמאות נוספות לטריטון, מאחר, וכמו שאמרתי, זהו אך ורק מרווח שמיעתי, ובמידה וארשום אותו, אגרר לקביעת מרווח מוגדל או מוקטן. קווינטה - (QUINTET). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא חמישה צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של קווינטה זכה קיימים שלוש וחצי טון המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו וסול. סול ורה. סי במול ופה. סקסטה - (SEXTET). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שישה צעדים ממנו. בין מרווח של סקסטה קטנה קיימים ארבעה טונים המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ולה במול. סול ומי במול. סי במול וסול במול. בין מרווח של סקסטה גדולה קיימים ארבעה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ולה. סול ומי. סי במול וסול. ספטימה - (SEPTET). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שבעה צעדים ממנו. בין מרווח של ספטימה קטנה קיימים חמישה טונים המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו וסי במול. סול ופה. סי במול ולה במול. בין מרווח של ספטימה גדולה קיימים חמישה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו וסי. סול ופה דיאז. סי במול ולה. אוקטבה - (OCT). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שמונה צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של אוקטבה זכה קיימים שישה טונים המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ודו, סול וסול, סי במול וסי במול. חשוב להזכיר, שכל מרווח אשר חורג מתחומו (קטן/גדול/זך) יכול בהחלט לקבל את התארים מוגדל/דו מוגדל מחד, ומוקטן/דו מוקטן מגיסא. מוגדל, משמע הגדלת המרווח בעוד חצי טון מעבר להגדרה הקיימת שלו. דו מוגדל, מגדיל את המוגדל בעוד חצי טון. המוקטן זהה לחלוטין, רק שהוא מוריד את המרווח. לדוגמא: דו ומי דיאז. מדובר בטרצה כמובן. אך השאלה היא איזו טרצה? הרי אמרנו כי הטרצה הגדולה (הגדולה ביותר שידועה לנו כביכול) מורכבת משני טונים, וכאן אנו מדברים על שניים וחצי. אז הכיצד זה ייתכן? פשוט מאוד. המרווח ייקרא טרצה מוגדלת. דוגמא נוספת: סול ומי במול כפול (שני במולים על אותו התו, אנהרמוני לרה). מדובר בסקסטה כמובן. אך השאלה היא איזו סקסטה? הרי אמרנו כי הסקסטה הקטנה (הקטנה ביותר שידועה לנו כביכול) מורכבת מארבעה טונים, וכאן אני מדברים על שלוש וחצי. אז הכיצד זה ייתכן? פשוט מאוד. המרווח ייקרא סקסטה מוקטנת. דוגמא לגבי ההגדלה וההקטנה במרווחים הזכים ניתן לראות בדוגמא על הטריטון שרשמתי.

 

[shykedmi2]

סולמות - לאישורכם:

סולמות הינם מערכות צלילים המחולקות לשתי משפחות: מז'ור ומינור. המז'ור מורכב מסדר המרווחים הבא: 1, 1, 1\2, 1, 1, 1, 1\2 (קיראו מימין לשמאל). המינור יהיה אותו הסולם המז'ורי, המתחיל מהצליל השישי. משמע, אם דו מז'ור מתחיל בתו דו, אז על מנת למצוא את המינור יהיה עלינו לרדת טרצה קטנה למטה, ולנגן את אותם הצלילים אשר נמצאים במז'ור החל מהתו הזה. להמחשה: דו מז'ור - דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו. לה מינור - לה, סי, דו, רה, מי, פה, סול, לה. לדבר זה אנו קוראים מינור מקביל. ראשית, הסולמות נרשמים לפי אותיות האלפא-בית הלטיני, והן אומרות כך: A - לה B - סי C - דו D - רה E - מי F - פה G - סול באם לא יהיה רשום דבר ליד האות, משמע כי הסולם הוא מז'ורי. באם תתווסף האות הקטנה m (המעידה על Minor), הסולם יהיה סולם מינורי. כעת - יש שתי אופציות העומדות בפני אדם: א) יצירה הרשומה בתווים העומדת לפני העיניים, עם סימני היתק במפתח, והסולם לא ידוע עבורכם. ב) הסולם ידוע, אך ברצונכם לדעת מהם "הצלילים הנכונים" שלו, משמע, סימני ההיתק. בכל אופן, בשני המקרים, כל מקרה מחולק לעוד שני מקרים: דיאזים, ובמולים. דיאז, כידוע, הוא סימן המגביה את הצליל אשר עליו הושם הדיאז בחצי טון. הבמול מנמיך. לגבי הדיאזים. ישנו סדר דיאזים אשר יש לשנן, והוא מורכב ממעגל הקווינטות. הסדר הוא: פה, דו, סול, רה, לה, מי, סי. מיותר לציין, שכל צליל שציינתי הוא בעצם דיאז (פה דיאז, דו דיאז, וכו'...). זהו הסדר הדיאזים היחיד והמוחלט שיש. אין למצוא ביצירה סדר דיאזים אשר סדרו יהיה: סול דיאז, פה דיאז, דו דיאז. הסדר הוא קבוע, ועל כן חשוב לשנן את הסדר בצורה אבסולוטית. לגבי הבמולים. גם סדר זה יש לשנן בע"פ. סדר הבמולים הינו הפוך באופן מוחלט לדיאזים, והוא מורכב ממעגל הקוורטות. הסדר הוא: סי, מי, לה, רה, סול, דו, פה. מיותר לציין, שכל צליל שציינתי הוא בעצם במול (סי במול, מי במול, וכו'...). זהו הסדר במולים היחיד והמוחלט שיש. אין למצוא ביצירה סדר במולים אשר סדרו יהיה: לה במול, סי במול, מי במול. הסדר הוא קבוע, ועל כן חשוב לשנן את הסדר בצורה אבסולוטית. חשוב לציין גם, שדרך מציאת הסולמות תקפה אך ורק למציאת סולם מז'ורי. על מנת למצוא סולם מינורי, יש לקחת את הסולם המז'ורי אשר מצאתם, ולהתחיל אותו מן התו השישי, משמע טרצה קטנה למטה, עם אותם התווים. א) 1) במידה ולפניכם יצירה הרשומה בתווים, ואתם מעוניינים לדעת את סולמה, יש לעשות כך. כפי שציינתי, סדר הדיאזים הוא קבוע. סימני ההיתק של הסולם רשומים (אותם צלילים אשר לפי הסולם עליכם להעלות, שכן בדיאזים עסקינן), ועל מנת לגלות את הסולם, עליכם ללכת לסימן ההיתק האחרון שרשום, ולהעלות (בראש בלבד) אותו חצי טון כלפי מעלה. כלומר: אם במפתח רשומים סימני ההיתק: פה, דו, סול, רה, לה (הכל דיאזים!), יש ללכת לתו האחרון (לה דיאז) ולהעלות ממנו חצי טון. חצי טון למעלה מלה דיאז הוא סי. על כן הסולם הוא סי מז'ור (B). דוגמא נוספת: במפתח רשומים סימני ההיתק: דו, פה. מהפה (דיאז!) נעלה חצי טון כלפי מעלה, ונגיע לסול. הסולם יהיה סול מז'ור (G). ב) 1) באם ידוע לכם הסולם, וברצונכם לדעת את סימני ההיתק שלו, יש לעשות כך. עליכם לעשות בדיוק את ההפך ממה שעשיתם בא'1 - משמע, ללכת לתו אשר אתם שהוא השורש (התו הבסיסי) של הדרגה הבסיסית (הראשונה) של הסולם, וממנה לרדת חצי טון כלפי מטה. משם, להיזכר בסדר של הדיאזים, ולמנות אותם עד אשר תיעצרו בדיאז שאליו הגעתם. הסבר: ידוע לי כי הסולם של הקטע שאני מנגן הוא לה מז'ור (A), אך איני יודע מהם צליליו הנכונים, סימני ההיתק שלו. על כן, אלך ללה (שהוא התו הראשוני ביותר בסולם לה מז'ור כמובן), וממנו ארד חצי טון. אגיע לסול דיאז. מכאן, אחזור לסדר הדיאזים ואחל למנותם: פה דיאז, דו דיאז, סול דיאז. הגענו לאותו הצליל אשר אליו הגענו דרך הירידה בחצי טון. משמע, אלו הם סימני ההיתק של הסולם. א) 2) במידה ולפניכם יצירה הרשומה בתווים, ואתם מעוניינים לדעת את סולמה, יש לעשות כך. כפי שציינתי, סדר הבמולים הוא קבוע. סימני ההיתק של הסולם רשומים (אותם צלילים אשר לפי הסולם עליכם להנמיך, שכן בבמולים עסקינן), ועל מנת לגלות את הסולם, עליכם ללכת לסימן ההיתק האחרון שרשום, ולמחוק אותו (בראש בלבד). סימן ההיתק האחרון שנשאר כעת, הוא הסולם. כלומר: אם במפתח רשומים סימני ההיתק: סי, מי, לה, רה, סול (הכל במולים!), יש ללכת לתו האחרון (סול במול) ולמחוק אותו (בראש בלבד). כעת, סימן ההיתק האחרון שלנו הוא רה. משמע, כי הסולם הוא סולם רה במול מז'ור (Db). דוגמא נוספת: במפתח רשומים סימני ההיתק: סי, מי. את המי נמחוק, ונישאר עם סי. משמע, סולמנו הוא סי במול מז'ור (Bb). ב) 2) באם ידוע לכם הסולם, וברצונכם לדעת את סימני ההיתק שלו, יש לעשות כך. עליכם לעשות בדיוק את ההפך ממה שעשיתם בא'2 - משמע, להיזכר בסדר הבמולים, וללכת לסימן הבא אשר רשום באותה המערכת מיד אחרי התו הנושא את שמו של הסולם. אחרי כן, להיזכר בסדר הבמולים, ולמנות את כל הבמולים עד אשר הגענו לאותו במול אשר הוספנו. הסבר: ידוע לי כי הסולם של הקטע שאני מנגן הוא לה במול מז'ור (Ab) אך איני יודע מהם צליליו הנכונים, סימני ההיתק שלו. על כן, אלך לסימן ההיתק הבא אחרי לה במול (זהו התו הנושא את שם הסולם), הוא רה (במול), וזהו למעשה סימן ההיתק החסר. עכשיו, לאחר שגיליתי את סימן ההיתק החסר, יש לגלות את כל השאר. על כן, אנו נזכרים בסדר הבמולים, ומונים את כל הבמולים עד אשר נגיע לאותו סימן אשר אותו מצאנו. משמע: סי, מי, לה, רה. ואלו הם סימני ההיתק של סולם Ab. *** רשימת סימני ההיתק ליצירה מינורית מתבצעת ע"פ סימני ההיתק של הסולם המז'ורי המקביל. לדוגמא: אם רשמתי יצירה בסולם סול מינור, וברצוני לרשום את סימני ההיתק שלה, עליי לעלות בטרצה קטנה למעלה (אל סי במול), ובכך אגיע לסולם המז'ורי (סי במול מז'ור). סימני ההיתק של סי במול מז'ור הם סי במול ומי במול, ואלו הם סימני ההיתק של סולם סול מינור גם כן, שכן, אנו מנגנים את אותו הסולם המז'ורי, רק שאנו מתחילים מן מהתו השישי שלו, ואילך, עם אותם התווים בדיוק.

 

[shykedmi2]

אקורדים -

על מנת להבין יש לדעת באופן מוחלט את כל תורת המרווחים והסולמות. אין הרבה מטרה לקרוא את זה, אם אינכם בקיאים בנושאים אלו. ראשית, האקורדים נרשמים לפי אותיות האלפא-בית הלטיני, והן אומרות כך: A - לה B - סי C - דו D - רה E - מי F - פה G - סול באם לא יהיה רשום דבר ליד האות, משמע כי האקורד הוא מז'ורי. באם תתווסף האות הקטנה m (המעידה על Minor), האקורד יהיה מינורי. בכל אופן, ישנם שני סוגים עיקריים של אקורדים: מז'וריים ומינוריים. כל אקורד מורכב משתי טרצות. האקורד המז'ורי מורכב מטרצה גדולה וטרצה קטנה. המינורי מורכב מטרצה קטנה וטרצה גדולה. מעבר לשני אלה, ישנם אקורדים מוקטנים ומוגדלים. אקורד מוקטן הוא אקורד בעל שתי טרצות קטנות. המוגדל בנוי משתי טרצות גדולות. אם כן, אקורד בסיסי מורכב משלושה צלילים, המורכבים מצירוף של שני מרווחי טרצות. דבר זה אומר כי באקורד התחלתי יש לנו את הדרגות 1, 3, 5. מדוע? אם ניקח לדוגמא את אקורד דו מז'ור - נבנה טרצה גדולה מהתו דו, ונגיע אל מי. מאותה המי, נבנה טרצה קטנה, ונגיע אל סול. במסגרת הסולם (אל האקורד מתייחסים כאל סולם למעשה, בעת קריאה לאקורד בשם או ניתוח פנימי שלו), נמנה את הצלילים עד סול. דו (1), רה (2), מי (3), פה (4), סול (5). כפי שנאמר, האקורד מורכב מן הצלילים דו, מי, סול, שהן הדרגות ה1, 3, 5 של האקורד. כך יהיה בכל אקורד. אין חשיבות לעובדה אם האקורד הוא מינור, מז'ור, מוקטן או מוגדל. לרוב האקורדים מתווספים "צלילי מתח", אשר מעשירים את הגוון הצלילי של האקורד. כפי שניתן להבין, לעולם לא ייראו המספרים 1, 3, 5 בתוך האקורד, שכן הם מרכיביו האלמנטריים ביותר. כל צלילי המתח מתבססים על המרווחים, והם כולם עוסקים במרווחים הגדולים בלבד. מיד הנקודה תובהר. צלילי המתח אשר יתווספו הם - 2 - סקונדה גדולה מהשורש. משמע, אם האקורד הבסיסי הוא דו מז'ור (C), מכאן שהשורש שלו הוא דו. סקונדה גדולה מדו, היא רה. צליל מתח זה מתווסף, ולכן, האקורד יהיה: דו, רה|, מי, סול. 4 - קוורטה זכה מהשורש. זוהי דרגת המתח היחידה אשר באה במקום צליל אחר. הדרגה הרביעית באה להחליף את הדרגה השלישית. אקורד זה גם ידוע בשם SUS4. משמע, אקורד Csus4 יהיה: דו, פה, סול. 6 - סקסטה גדולה מהשורש. משמע, אם האקורד הבסיס הוא דו מז'ור (C), מכאן שהשורש שלו הוא דו. סקסטה גדולה מדו, היא לה. צליל מתח זה מתווסף, ולכן, האקורד יהיה: דו, מי, סול, לה. 7 - ספטימה קטנה מהשורש. זוהי דרגת המתח היחידה אשר מתווספת ממרווח קטן. אם אקורד הבסיס הוא דו מז'ור (C), מכאן שהשורש שלו הוא דו. ספטימה קטנה מדו, היא סי במול. צליל מתח זה מתווסף, ולכן האקורד יהיה: דו, מי, סול, סי במול. Major 7 - רשום כMaj7 (לפעמים גם כמשולש ליד האות). ספטימה גדולה מהשורש. אם אקורד הבסיס הוא דו מז'ור (C), מכאן שהשורש שלו הוא דו. ספטימה קטנה מדו, היא סי. צליל מתח זה מתווסף, ולכן האקורד יהיה: דו, מי, סול, סי. מעבר לכך, ישנם דרגות מתח גדולות מאוקטבה. דרגות אלו זהות לדרגות קודמות, רק שהן מנוגנות אוקטבה מעל. 9=2 11=4 13=6 כמובן, שכל דרגה ניתנת לעיצוב, ע"י מתן דיאז או במול. כעת, לכיצד שאקורדים ייראו על גבי דף - אות ללא כל תוספת, תהיה כמובן אקורד מז'ור. אות בהתווספות m, תהיה כמובן אקורד מינור. כל מספר שיתווסף יעיד על התו אשר דורש תוספת. אקורד מוקטן יהיה רשום עם האות כאשר לצידה עיגול, או (!!!) כך: Xm(b5) - מדוע? אקורד מינורי הוא כבר בעל טרצה קטנה. הטרצה שאחרי כן היא גדולה, ועל כן יש לדאוג לכך שהיא תהיה קטנה, וזאת ע"י הקטנת הדרגה החמישית. הקטנת הדרגה החמישית נעשית ע"י במול. זה נכון לגבי אקורד מוקטן משולש. לגבי אקורד מוקטן מרובע (אקורד בנוי מ-3 טרצות קטנות, ורשום באותה הצורה) יהיה ניתן למצוא צורה נוספת לכתיבה, והיא: Xmb5b7. הדרגה השביעית הינה ספטימה קטנה מהשורש, והיא יוצרת בינה לבין התו השלישי מרווח של טרצה גדולה. על כן, יש לדאוג להפוך אותה לטרצה קטנה, וזאת ע"י מתן במול ל-7 (שכזכור, מדובר בספטימה קטנה ולא גדולה!). אקורד חצי מוקטן - אקורד זה יסומן עם אות אשר לצידה עיגול אשר חוצה אותו קו אלכסוני. אקורד זה מעיד על אקורד מוקטן בעל דרגה שביעית רגילה (משמע, ספטימה קטנה). אקורד זה יכול להיות רשום בצורה כזו גם: Xmb57. הדרגה החמישית מונמכת כאמור, על מנת ליצור אקורד מוקטן, והדרגה השביעית נשארת כשהייתה. אקורד מוגדל - אקורד מוגדל (2 טרצות גדולות) יסומן באותיות aug, שהם קיצור למילה augmented באנגלית, אשר פירושה מוגדל. אלו לגבי הסימנים. ישנם מקרים אמנם שבהם ישנו ציווי להוריד תווים מן האקורד. ואילו תווים אפשר להוריד מאקורד בסיסי, אם לא דרגות 1,3,5? אם כן, לדוגמא, לאקורד אשר מורכב מן הצלילים דו וסול, ישנם שני שמות. האחד - C5. משמע, התו דו, יחד עם הדרגה החמישית בלבד, שהיא סול. והצורה השניה - Cno.3. משמע, האקורד דו מז'ור, ללא הדרגה השלישית, היא מי, מה שמשאיר אותנו עם סול. וכעת, לדוגמא מסובכת, אשר תסביר את כל העניין. לדוגמא, זרקנו את ידינו על הכלי, ונוגנו התווים הבאים: סול, דו דיאז, רה דיאז, לה במול. צירוף צלילים לא הגיוני בעליל, אשר אינו אקורד הגיוני. כיצד בונים אקורד שכזה? ראשית, חשוב לציין כי מותר לבחור באיזה תו שרוצים כנקודת המוצא להתחלת בניית האקורד. נגיד ובחרנו בסול. אם כן, התו הראשון הוא דו דיאז. הוא מרוחק קוורטה מוגדלת מן השורש סול. אם כך, הוא ייקרא #4 (אם תקראו לתו רה במול, הוא ייקרא b5). התו השני הוא רה דיאז. הוא מרוחק קווינטה מוגדלת מן השורש סול. אם כך, הוא ייקרא #5 (אם תקראו לתו מי במול, הוא ייקרא b6). התו השלישי הוא סול דיאז. הוא מרוחק למעשה נונה קטנה (סקונדה קטנה פלוס אוקטבה) מן השורש סול. אם כך, הוא ייקרא b9. אך האקורד חסר למעשה את הדרגות השלישית והחמישית. הרביעית (#4) למעשה מפצה על החמישית, כך שאין צורך להזכיר אותה, אך יש צורך להזכיר את אובדן הדרגה השלישית, וזאת ע"י הוספת המשפט: no.3. כך נוצר אקורד בשם: Gno.3-#4-#5-b9. וכך אפשר לקרוא ולכתוב כל אקורד הכי מסובך אשר רוצים.

 

[shykedmi2]

מפתחות שונים -

אוקיי, לגבי ההבדלים בין המפתחות. אני אשתדל להשיב על הבסיס בכל אופן, כי יש דברים שאני עדיין לא יודע, לצערי. ההבדל הברור הוא בגלל גובה הצלילים. הרי ישנו טווח צלילים מעל 8 אוקטבות בסך הכל הכללי. במידה והכל היה נרשם במפתח סול, אז היו אלפי קווי עזר, למעלה ולמטה. לכן נוצרו המפתחות. מפתח סול, הוא כאמור המפתח הראשי. דו אמצעי של פסנתר (דו של אוקטבה רביעית, ממש כאשר מתיישבים מול הפסנתר) רשום עם קו עזר אחד מתחת לשורה החמשה התחתונה. משמע - כידוע, לחמשה יש 5 שורות. על השורה התחתונה ביותר נמצא מי. אם נמתח עוד קו עזר מתחת, ונצייר עליו תו, זה יהיה הדו האמצעי שלנו. מפתח פה, הוא המפתח של הצלילים היותר נמוכים כאמור. אותו דו אמצעי, שרשמנו במפתח סול על קו העזר המדומה, יצוייר כעת על קו עזר עליון מעל החמשה במפתח פה, מה שנותן המון מקום לתמרון. למעשה, שני מפתחות אלו מכסים את כל תחום הנגינה של הפסנתר. אין צורך במפתחות נוספים. לגבי שאר המפתחות. לגבי הסיבה שלהם הם נוצרו, אני לא יודע. הבנתי שזה משהו שקשור לצליל המרכזי ביותר והטבעי ביותר שיוצא מהם. שמתי לב שבכל הנוגע לכלי נשיפה, צליל זה הוא תמיד צליל שבו הנגנים אינם לוחצים על שום מקש. בכל אופן, אם דיברנו על מפתח דו. מפתח דו הוא מפתח עם כמה וכמה צורות. יש מפתח טנור מפתח אלט. ומפתח סופרן. כולם דו. מה זה אומר? כל אחד מהם ממוקם בצורה אחרת על החמשה. היכן שהסימן של המפתח ממוקם, משמע, שם הדו מתחיל. דו טנור ממוקם על רה של מפתח סול כביכול (משמע, על שורת חמשה שניה מלמעלה), מה שאומר שהרה של הפסנתר, הוא הדו של אותו מפתח. דו אלט ממוקם על סי של מפתח סול כביכול (משמע, על שורת חמשה אמצעית), מה שאומר שהסי של הפסנתר, הוא הדו של אותו מפתח. דו סופרן (שאמרו לי שהוא מאוד עתיק ולא משתמשים בו יותר) ממוקם על מי של מפתח סול כביכול (משמע, שורת חמשה ראשונה מלמטה), מה שאומר שהמי של הפסנתר, הוא הדו של אותו מפתח. כפי שניתן לראות, ככל שאנחנו מבקשים להרחיב את טווח האפשרויות שלנו, המפתח ממוקם בצורה יותר תחתונה. הטנור הכי גבוה (רה), האלט נמוך יותר (סי) והסופרן הכי נמוך (מי), וזאת על מנת לאפשר תמרון גדול יותר, וצלילים מתאימים למנעדי הכלים (שכן לא כולם בעלי אותו מנעד כמובן). יש גם דברים יוצאים מן הכלל. מפתחות סול ופה, עם הערות בצד. אני מניח ששמעתם על: סקסופון בסי במול, סקסופון במי במול, קלרינט בדו, וכו´. מה זה אומר? זה אומר שהמפתח מצוייר כמו שהוא אמור להיות (בשביל זה צריכים לדעת באיזה כלי מדובר), אם זה פה או אם זה סול, וכל צליל שאנו רוצים לרשום שהוא אבסולוטי לפסנתר (מפתח סול רגיל), אנו עושים טרנספוזיציה לאן שאנו צריכים. אז כשאני אומר: סקסופון בסי במול, אני מתכוון, שהדו שלו, זה הסי במול של פסנתר. משמע, כל צליל שאני ארצה לרשום לו, אני אצטרך לרשום טון נמוך יותר. זה מתאים לסקסופון טנור, סופרן ובאריטון. זה גם אומר, שאם נגיד החלטנו לרשום תפקידים לסקסופון בסי במול לשיר בסולם מי מז´ור, הסולם גם ישתנה בהתאם. לסקסופונים אלו נהיה חייבים לרשום לסולם רה מז´ור. סקסופון במי במול - הדו שלו, זה המי במול של פסנתר. משמע, כל צליל שנרצה לרשום לו, אני נצטרך לרשום טון וחצי גבוה יותר. זה מתאים לסקסופון אלט, סופרנינו, ובאס. זה גם אומר, שאם נגיד החלטנו לרשום תפקידים לסקסופון במי במול לשיר בסולם מי מז´ור, הסולם גם ישתנה בהתאם. לסקסופונים האלו נהיה חייבת לרשום לסולם סול מז´ור. יש את אותם הטריקים במפתח פה. כאשר רושמים לקרן יער לדוגמא (מפתח פה), ישנה הערה שמדובר בקרן יער בפה. זה אומר שכל דבר שנרצה לרשום אבסולוטי לפסנתר, נצטרך להעלות בשניים וחצי טון למעלה. קלרינט בדו אומר שבעצם צריך לרשום הכל כרגיל, כמו במפתח סול רגיל (שכן, לקלרינט רושמים בדרך כלל בסי במול).

 

[shykedmi2]

מודוסים -

מודוסים. אוקיי, מודוסים הם בעצם סולמות עתיקים. הלוואי והייתי יודע למה הם משמשים. עקרונית, שמים לב אליהם מאוד באקורדים. הם אלו אשר יוצרים את המצלולים החדשים. היום אני מחזיק בגישה שצריך לשים מודוסים שלא שייכים להיכן שרוצים לשים אותם, במקום זה, וזאת על מנת ליצור מצלולים חדשים. חשוב להבין, שאנו חייבים לדעת סולמות בשביל להיות מסוגלים להתעסק במודוסים. ללא זה, זה בלתי אפשרי. אסביר על המודוסים. עקרונית, המודוסים מחולקים לשני סוגים: מז´וריים ומינוריים. המז´וריים הם: יוני, לידי, מיקסולידי. המינוריים הם: דורי, פריגי, אאולי. יוצא הדופן הוא הלוקרי, שהוא המוקטן. סדרם במערכת המודוסים הוא כזה: יוני, דורי, פריגי, לידי, מיקסולידי, אאולי, לוקרי. אם נלך אל הפסנתר, ותנגני רק על הלבנים בסדר עולה (או יורד) רציף, תקבלי את אחד המודוסים האלה. כמובן, שאם יש אותם על סולם אחד, יהיה אותם על כל הסולמות. למה מסווגים אותם למז´וריים ומינורים? כך אפשר לעמוד על החריגות שלהם ולזכור את השינוייים שלהם ביתר קלות. אם כן, אלו הם החריגויות, של המז´ור. יוני - סולם מז´ורי רגיל: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו. או: סול דיאז, לה דיאז, סי דיאז, דו דיאז, רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז כפול, סול דיאז. לידי - ההבדל בין הסולם המז´ור הרגיל למודוס הלידי הוא שהדרגה הרביעית של המודוס הלידי מוגבהת. מה זה אומר? דו, רה, מי, פה דיאז, סול, לה, סי, דו. או: סול דיאז, לה דיאז, סי דיאז, -דו דיאז כפול, רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז כפול, סול דיאז. הדרגה הרביעית בסולם מז´ור מוגבהת בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס הלידי. אפשר לקרוא לזה - #4 (דיאז ארבע). מיקסולידי - ההבדל בין הסולם המז´ור הרגיל למודוס המיקסולידי הוא שהדרגה השביעית של המודוס המיקסולידי מונמכת. מה זה אומר? דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי במול, דו. או: סול דיאז, לה דיאז, סי דיאז, דו דיאז, רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז בקאר, סול דיאז. הדרגה השביעית בסולם מז´ור מונמכת בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס המיקסולידי. אפשר לקרוא לזה - b7 (במול שבע). אלו המז´וריים. לגבי המינוריים: אתחיל דווקא מן האאולי, ומיד תבינו למה. אאולי - סולם מינורי רגיל: לה, סי, דו, רה, מי, פה, סול, לה. או: סול דיאז, לה דיאז, סי, דו דיאז, רה דיאז, מי, פה דיאז, סול דיאז. אך זהו אינו המודוס המינורי הראשון, להזכירכם. זהו המודוס המינורי השלישי, והשביעי בסה"כ. בחרתי בו, משום שהוא הבסיס שעליו נשענים השאר, הסולם המינור הרגיל. דורי - ההבדל בין הסולם המינור הרגיל למודוס הדורי הוא שהדרגה השישית של המודוס הדורי מוגבהת. מה זה אומר? לה, סי, דו, רה, מי, פה דיאז, סול, לה. או: סול דיאז, לה דיאז, סי, דו דיאז, רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז, סול דיאז. הדרגה השישית בסולם מינור מוגבהת בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס הדורי. אפשר לקרוא לזה - #6 (דיאז שש). פריגי - ההבדל בין הסולם המינור הרגיל למודוס הפריגי הוא שהדרגה השנייה של המודוס הפריגי מונמכת. מה זה אומר? לה, סי במול, דו, רה, מי, פה, סול, לה. או: סול דיאז, לה בקאר, סי, דו דיאז, רה דיאז, מי, פה דיאז, סול דיאז. הדרגה השניה בסולם מינור מונמכת בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס הפריגי. אפשר לקרוא לזה -b2 (במול שתיים). והגענו ליוצא הדופן - הלוקרי. הלוקרי הוא מודוס מוקטן. רצוי לשייך אותו מבחינת ניתוח למשפחת המינוריים, כי השינויים הם פחות גדולים שם. אם כן: לוקרי - ההבדל בין הסולם המינור הרגיל למודוס הלוקרי הוא שהדרגות השניה והחמישית של המודוס הלוקרי מונמכות. מה זה אומר? לה, סי במול, דו, רה, מי במול, פה, סול, לה. או: סול דיאז, לה בקאר, סי, דו דיאז, רה בקאר, מי, פה דיאז, סול דיאז. הדרגות השניה והחמישית בסולם מינור מונמכות בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס הלוקרי. אפשר לקרוא לזה - b2, b5 (במול שתיים, במול חמש). בעצם אפשר להגיד, על מנת לזכור, שזה בעצם מודוס פריגי עם דרגה חמישית מונמכת. זה ייקל על הזכירה.

 

[shykedmi2]

שלא תתבלבלו - תיקון לסוף -

או: סול דיאז, לה בקאר, סי, דו דיאז, רה בקאר, מי, פה דיאז, סול דיאז. הדרגות השניה והחמישית בסולם מינור מונמכות בחצי טון, וכך אנו מקבלים את המודוס הלוקרי. אפשר לקרוא לזה - b2, b5 (במול שתיים, במול חמש). בעצם אפשר להגיד, על מנת לזכור, שזה בעצם מודוס פריגי עם דרגה חמישית מונמכת. זה ייקל על הזכירה.

 

[עדי זילברברג]

רגע רגע רגע

נכון שהיום מקובל שמפתחות סול ופה קבועים, אך לא כך היה בעבר. השימוש במפתחות השונים היה נפוץ הרבה יותר וגם היה הרבה יותר מודולרי. גם לא נכון שהמפתחות הללו מכסים את טווח הפסנתר. הרי כשהולכים לקצוות נתקלים בסימולי אוקטבה למטה/למעלה. לגבי הטרנספוזיציות - לפחות בשתי הדוגמאות הראשונות שקראתי חישבת הפוך. תחשוב על זה

 

[shykedmi2]

התייחסות למפתחות -

מחקתי את המשפט שאומר ששתי המפתחות העיקריים מכסים את כל טווח הפסנתר. זה באמת לא נכון. ואכן, בטרנספוזיציות חישבתי הפוך, ותיקנתי את זה. חשבתי על צלילים שאני מקבל מהכלים, ולא על הצלילים שאני נותן להם. הוספתי גם את המשפטי נגד, שאומרים שאם נקבל צליל מסקסופונים בסי במול, על מנת לנגן את הצליל הנכון נצטרך להוריד את הצליל בטון, ושם נקבל צליל מהסקסופונים במי במול, על מנת לנגן את הצליל הנכון נצטרך לעלות את הצליל בטון וחצי. ואת ההערה שלך לגבי המפתחות סול ופה קבועים, ועל כך שהם היו מודולרים - לא הבנתי, וממה שהבנתי, איני יודע עד כמה היא רלוונטית. אם יש לך משפט בנוגע לכך שאתה חושב שצריך להכניס, אשמח אם תרשום אותו, ואני אשמח להכניס אותו פנימה.

 

[עדי זילברברג]

בעצם מפתח סול מקיף בעיגול את הקו

השני מלמטה, וקובע את הסול מעל דו מרכזי. אבל בעבר מיקמו אותו לעיתים בצורה שונה על החמשה (כמו ההבדל בין מפתח דו אלט לטנור) לזה התכוונתי במודולרי. לעיתים גם מצוינת הספרה 8 מעליו מה שמצריך טרנספוזיציה של אוקטבה. אותו כנ"ל לגבי מפתח פה. אם להכניס את זה? אני חושב שצריך לקבל החלטה מה בדיוק רוצים להסביר. אולי יש לזה מקום בנספחים/הערות/הרחבות

 

[shykedmi2]

אה! הבנתי!

אז אפשר להגדיר את זה בעצם כתחליף של לדוגמא, מפתח סול בסי במול/מי במול (למרות שאני לא רואה דרך מעשית לרשום את המפתח בבמולים), או פה בפה ועוד המון דברים מוזרים, לא כן? הבנתי את כוונתך, כך או כך.

 

[עדי זילברברג]

אני לא מדבר על טרנספוזיציה

אלא על מצב שבו הסול יהיה נגיד איפה שאנחנו רגילים לקרוא מי

 

[DrunkGoat]

שכחת כאן כמה דברים:

קודם כל, אקורד מוקטן יכול להיות גם כתוב כ-dim (diminished). חוץ מזה, לא כתבת על היפוכים.

 

[shykedmi2]

אתה צודק לגבי הגדרת המוקטן

איכשהוא פרח מזכרוני. היפוכים זה כבר קשור להרמוניה, זה בפרק אחר. אין מה לרשום על היפוכים, לעניות דעתי, בפרק האקורדים. אבל, תודה! אתה בהחלט צודק. שכחתי, ואתקן. מדובר כמובן בגרסאות טיוטה שכאלה, על מנת לקבל את אישורכם לנכונות החומר, ואז נוכל לבקש לשבץ אותו בקישורי הפורום בצורה זו או אחרת. תודה רבה.

 

[עדי זילברברג]

יפה, רק שיש עוד המון סימולים

שמקובל לציין בהם את האקודים השונים, וגם הייתי נותן סקירה לגבי כל צלילי הרשות והמוסכמות לגביהם

 

[shykedmi2]

התייחסות לאקורדים -

הוספתי משפט שאומר כי ישנם עוד סימונים רבים כנראה, אך אלו הם הסימונים אשר ידועים לי, ואלו הם העיקריים. אני מניח שהטענה הזאת נכונה. האם אתה מאשר? אם יש לך דברים ספציפיים להוסיף (כמו סימולים שונים, וכו') אשמח אם תעשה זאת, ואוסיף את זה לסיכום. אה, וכמובן הוספתי את הערת הdim שרשם כאן מישהו.

 

[עדי זילברברג]

אולי את ה+וה-. וגם את העיגול עם הקו

(חצי מוקטן)

 

[shykedmi2]

הוסף - החצי מוקטן היה

רק שאין דרך טכנית לרשום את הסימן במחשב.

 

[arikss12]

אין דבר כזה חצי מוקטן

בתאוריה אין אקרוד חצי מוקטן יש מינור במול 5 הכינוי חצי מוקטן נוצר בגלל שהוא קרוב בסאונד למוקטן ומכאן בא השם אך האמת היא שלא קיים כדבר הזה הרישום לחצי מוקטן זה לדוגמה Cmb5 המחשב שלך את זה יקבל וינגן אותו

 

[עדי זילברברג]

אבל

קיים גם קיים כמושג מקובל ומובן לכולם ואפילו בעל סימול