מעגל הקווינטות - לאישורכם:

[shykedmi2]

אתה טועה -

Cmb5 זה אקורד מינור עם דרגות 1, 3 וחמישית מונמכת. חצי מוקטן אוטומטית משליך אקורד של 4 צלילים, כאשר הספטימה היא ספטימה קטנה רגילה של אקורד 7 רגיל. זהו אקורד חצי מוקטן. אולי מבחינה תיאורטית אתה צודק, אבל אקורד חצי מוקטן (Cm7b5) בהחלט רשום וקיים. אולי אתה מתבלבל בין: Cmb5 לבין Cmb7b5, שהם בהחלט שניהם אקורדים מוקטנים ללא הבדל בהגיה.

 

[חברה היחידה]

תיקון...

רשמת: "דוגמא נוספת: במפתח רשומים סימני ההיתק: דו, פה. מהפה (דיאז!) נעלה חצי טון כלפי מעלה, ונגיע לסול. הסולם יהיה סול מז'ור (G)." היות ודווקא את הסולם הזה אני מנגנת הרבה, ובכלל ע"פ ההסבר שלך הסולם אמרו להיות רה מז'ור. ע"פ מה שכתבת יש לעלות מסימן ההתק האחרון חצי טון (ע"פ סדר הדיאזים) כלומר בדוגמא הנ"ל יש צורך לעלות חצי טון מהתו דו דיאז, שבא (שוב ע"פ מה שתכבת) אחרי פה. ומכאן שהסולם הוא רה מז'ור ולא סול מזור! תקן אותי אם אני טועה!

 

[shykedmi2]

את צודקת -

זה מה שקורה כשכותבים הרבה. כמובן שדו אינו יכול להיות סימן ההיתק הראשון, כך שכל הספקולציות שהעלית הם בעצם מבוטלות. סימן ההיתק הראשון תמיד יהיה פה, ובכל טעיתי. המשפט אמור להיות: "דוגמא נוספת: במפתח רשומים סימן ההיתק: פה." ואז, הדוגמא שנתתי היא קבילה. אך את בהחלט צודקת. אם סימן ההיתק האחרון הוא דו (דיאז), לכן יש לעלות ממנו חצי טון, וכך אנחנו באמת מגיעים לסולם רה מז'ור, D. ואת צודקת בהחלט!

טוב מאוד שאתם מתקנים אותי.

 

[חברה היחידה]

מסקנה: הסברת טוב!

 

[shykedmi2]

../images/Emo6.gif תודה רבה ../images/Emo13.gif

 

[עדי זילברברג]

שוב - צריך לומר

(ועוד לא קראתי את המודוסים) משהו בסגנון: שני סוגי הסולמות העיקריים שבהם אנו מתעסקים הם הבמול והמז'ור, ואז להתחיל לפרט. הסימול שנתת בפתיחה הוא לא ממצה. יש מקרים רבים שבהם יסומן אחרת. גם לא ברור לי למה אתה קובע שסדר הסולמות הוא מA. נקודה נוספת שלא הובהרה להדיוט היא איך לדעת אם נמצאים בסולם מז'ורי או מינורי. ויש סימנים. כמו לדוגמאף סיום היצירה (בתנאי שהיא מסתיימת בתחושת בית) ולעיתים קרובות גם תחילתה. או מעקב אחרי הדרגות והמהלכים ההרמוניים השזורים בה

 

[shykedmi2]

התייחסות לסולמות -

לא הבנתי את הערתך לגבי הסימול. התחלתי מA כי זו האות הראשונה בשפה האנגלית, והנחתי שיהיה יותר קל לאנשים לזכור כי ההתחלה היא מA ולא מC. ולגבי ההערה להימצאות בסולם מז'ורי או מינורי... זאת הערה מאוד נכונה. הלוואי וידעתי איך להגדיר ולהסביר את זה. אתה מוזמן לנסות, כי אני בהחלט לא יודע. ולגבי התחלת וסיום יצירה - זה כבר דברים שנראים לי קשורים יותר להרמוניה - תקן אותי אם אני טועה.

 

[עדי זילברברג]

אתה לא טועה

הרמוניה בסיסית תעזור להבין אם אנחנו במערכת מז'ורית או מינורית. הסיום של המנגינה הוא הצעד הראשון והקל ביותר. לגבי הסימול - אין שום סיבה לקבוע שלה הוא הסולם הראשון. זה הכל. רק אולי שלה מינור הוא הסולם המינורי הטבעי

 

[orbiti]

תיקון לגבי שמות המרווחים באנגלית

יש שתי אפשרויות לקרוא למרווחים באנגלית: דרך אחת היא בדרך הלטינית המקורית (פרימה, סקונדה וכו'), אך הדרך המקובלת היא בתרגום האנגלי, אותו עשית נכון עד התרצה, אבל אז משום מה שינית את שיטת התרגום. קוורטה נקראת fourth, קווינטה fifth וכו'... התרגום באנגלית גם עוזר להבין את המרווחים לפי הדרך בה הם נשמעים (תרצה גדולה מתורגמת ל-major second - תרצה מז'ורית, קווינטה זכה ל-perfect fifth וכו').

 

[shykedmi2]

נכון, אתה צודק.

אוסיף את זה כאופציה. זה חשוב מאוד. שיניתי את שיטת התרגום על מנת להסביר את שם המרווח בצורה שתובן. לא כולם יודעים מה זה קוורטט וקווינטט ומאיפה זה בא, ואיך זה משליך על מונחים. אוסיף אבל את ההערה שלך בסוף. אני מניח שבטרצה גדולה אתה מתכוון לmajor third, ולא major second. תודה רבה על התיקון.

 

[shykedmi2]

התייחסות למרווחים -

הוספתי את הפירוש האנגלי למרווחים (MAJOR, MINOR, PERFECT, FOURTH, FIFTH וכו'). הוספתי את ההערה לגבי המרווחים הקונסוננטיים והדיסוננטיים. ולגבי הערתו של עדי. כאן אתה יודע הרבה יותר ממני. איני יודע כיצד לעשות סקירה הסטורית למרווחים (שכן, כנראה שאיני יודע אותה בעצמי), ואיני מתמצא לצערי גם בהקשרים לחודשי השנה ולקיסרים הרומיים בהקשרים של ספטימה ומעלה. כמו שאמרתי מקודם, אשמח אם תנסח משפט שאוכל להכניס לתוך הסיכום. לגבי ההערה לאנהרמוניה - שוב, אני לא מכיר את ההערות שציינת. אתה מלומד ממני.

לא הבנתי למה לה דיאז, פה זה לא קווינטה מוקטנת. ולגבי הקומה שציינת, לא שמעתי על זה, וגם את זה. זה מרתק. אולי אתה יכול לתת לי דוגמאות לכך? ואת המשפט שבא לאחר מכן, ממש לא הבנתי. לגבי גרשווין - אני לא מכיר עוד מישהו שהשתמש במהלך כזה של 4 דומיננטות שניוניות רצופות, אבל כנראה שאני פשוט לא מכיר. אמנם אנשים לא מכירים את זה אולי, אבל זוהי הדוגמא הטובה ביותר שחשבתי שיכולתי לתת. ולגבי ההערה הפיסיקלית שכל הצלילים מצויים בצליל אחד, ואיך שזה בא לידי ביטוי במיתרים - את זה אני כבר לא יודע לצערי. אני פסנתרן ולא גיטריסט. אני קראתי על זה, ושמעתי על זה, וראיתי אנשים עושים את זה, אבל להסביר על זה אני לא יכול לצערי. ולגבי ההערה האחרונה, שרה אינו שואף לדו. זה בהחלט נכון, אבל בהרמוניה, רה לא ישאף לשום מקום אחר. הפתרון הנכון לפי ההרמוניה של באך הוא ש2 יילך ל-1. אבל תודה על כל ההערות!!

 

[עדי זילברברג]

נתחיל מהדברים הקלים

לה# עד פה זו סקסטה מוקטנת לא קווינטה מוקטנת. לגבי שימושים רצופים של דומיננטות שניוניות -רק תחפש תמצא. אני כבר נתתי דוגמא נוספת. לגבי חודשי השנה - ספטמבר הוא השביעי כמו ספטימה אוקטובר השמיני כמו אוקטבה וכן הלאה. אז למה זה לא? בגלל יוליוס ואוגוסטוס שדחפו חודשים על שמם. אבל אני לא הסטוריון. ואני גם לא פיזיקאי, אבל משהו שמפיק פיץ' מוגדר כמו מיתר בעצם כל חלקיו רוטטים ביחס מתמטי. זאת אומרת שלא רק שכל המיתר לה רוטט בקצב של 440 תנודות לשניה, אלא גם כל חצי של המיתר רוטט במהירות של 880 תנודות בשניה ויוצר את הצליל העילי הראשון - אוקטבה מעל, וכל שליש של המיתר רוטט שקצב של 1200 תנודות בשניה ויוצר את המי שמעל האוקטבה הקודמת כצליל העילי השני וכן הלאה. לגבי קומה, כמו שראינו - מעגל הקווינטות לא נסגר אלא יוצר סי # שלא שווה לכפולות של דו. הפרש של בערך שמינית טון. למה? עד היום לא הצלחתי להבין את הפיזיקה - אבל האמת, גם טרם התעמקתי בזה כנדרש - מי שיודע מוזמן לנסות להסביר להדיוטות. בכל אופן ההפרש הזה יוצר בעיה לכוון כלים בצורה מושלמת וכך נוצרו פתרונות רבים שעיקרם זיוף המרווחים על פי מוסכמות מסוימות. בתקופות קודמות נטו לכוון מרווחים שונים בצורה שונה. אוקטבות תמיד באופן מושלם אבל טרצות לרוב לא. כיוונו חלק מהטרצות כך שיהיו טובות לגמרי מה שהשאיר את המקבילה האנהרמונית שלהם לא שמישה. לדוגמא אפשר לכוון לה במול שילך יופי עם פה אבל זוועה בתור סול דיאז עם סי. מה שאומר שנוכל להתענג על פה מינור אבל לא על מי מז'ור. כיוון בשיטה כזו הוא גם יפה וצלול מעין כמוהו, וגם עם כרומטיקה הרבה יותר חריפה ומאופינת. בכל מקרה, ככל שהמוסיקה הלכה יותר לכיוון של המון מודולציות ושימוש תדיר בסולמות מרובי סימני התק, כך הלכה והתבססה גם השיטה שאנחנו רגילים אליה היום - הכיוון המושווה (זה קרה אגב הרבה אחרי באך) שעיקרו - פיתרון של זיוף ברמה של לחלק את הקומה בין 12 הצלילים וכך על פסנתר או על גיטרה לה # שווה למעשה לסיb אבל! אם תכוון את הקול שלך או כלי כמו כינור שהוא חסר פרטים - עדיין תשאף באופן טבעי לטרצות יותר נקיות ומושלמות מאלו שנמצאות על הפסנתר.

 

[shykedmi2]

נכון, טעיתי -

לא שמתי לב לרגע לצערי. נתתי דוגמא בסיכום של לה דיאז ופה כקווינטה?? ואתה צודק לגבי שאר הדוגמאות שהבאת - לא לקחתי אותם בחשבון. אה!!!! הבנתי אותך! אני פשוט חישבתי את זה אנהרמוני! אמרתי: רה דיאז, לה דיאז, פה וככה הגעתי לדו! הנה לכם, חשיבותה של הדייקנות והאנהרמוניה. רה דיאז, לה דיאז, מי דיאז, סי דיאז - ואז בהחלט נשאר הבדל תיאורטי! לא שמעתי את זה אף פעם, אבל אני מבין אותך עכשיו. באמת? זה יוצר בעיה לכוון כלים? ולמה טרצות דווקא לא? ועל זה יש לי רק להגיד - וואו. כמה טמון בתוך הדבר הזה שנקרא מוסיקה. לא ייאמן. תודה רבה! אז בשביל לא לשלוח עוד הודעה, אני מבין שיש אישור, כן? אפשר לשלוח את הקבצים למעיין (הלא היא "רצף זמן חלל")?

 

[shykedmi2]

מרווחים גדולים מאוקטבה -

נונה - (NINE). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא תשעה צעדים ממנו. בין מרווח של נונה קטנה קיימים שישה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ורה במול. סול ולה במול. סי במול ודו במול. בין מרווח של נונה גדולה קיימים שבעה טונים המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ורה. סול ולה. סי במול ודו. דצימה - (TEN). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא עשרה צעדים ממנו. בין מרווח של דצימה קטנה קיימים שבעה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ומי במול. סול וסי במול. סי במול ורה במול. בין מרווח של דצימה גדולה קיימים שמונה טונים המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ומי. סול וסי. סי במול ורה. דואודצימה - (ELEVEN). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא אחד עשר צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של דואודצימה גכה קיימים שמונה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ופה. סול ודו. סי במול ומי במול.

 

[shykedmi2]

אתם לא מתקנים אותי!

המרווח של אחד עשר הצעדים, הוא אינו דואודצימה. המרווח הוא אונדצימה, שכחתי ממנו לגמרי. אם כן: אונדצימה - (ELEVEN). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא אחד עשר צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של אונדצימה זכה קיימים שמונה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו ופה. סול ודו. סי במול ומי במול. דואודצימה (TWELVE). המרווח הקיים בין צליל לצליל הנמצא שניים עשר צעדים ממנו. זהו מרווח זך. בין מרווח של דואודצימה זכה קיימים תשעה טונים וחצי המפרידים בין שני התווים היוצרים את המרווח. לדוגמא: דו וסול. סול ורה. סי במול ופה. וסליחה על הטעות.

 

[squeezo]

כל הכבוד!

זה יועד חבר של רמי

ואני ממש איעזר בזה אז כל הכבוד לך...

 

[shykedmi2]

אה! יועד. ../images/Emo13.gif

טוב מאוד לראות אותך פה.

אני שמח שזה כבר יעזור למישהו. אתה גם יכול לעזור לי בללמוד איך להיות פסנתרן!

שמעתי אותך מנגן. אתה ממש פנומן. אני מקנא!

 

[squeezo]

חח גדול אתה ../images/Emo13.gif

תודה רבה... אבל תאמין לי שההבנה של המוזיקה היא הצעד הראשון בלהיות נגן טוב. ואין לי את זה... אני לא זוכר כלום. -) עכשיו בזכותך אני אלמד קצת.

 

[shykedmi2]

בהחלט. אני מסכים.

אני כאן בשביל לעזור, והחומר הזה נועד בשביל לעזור. מה קורה בסוף? אתה מנסה להכנס למגמה או לא?

 

[squeezo]

ניסיתי...

הבעיה שאני עולה ליב'...הם שאלו אוןתי למה אני לא במגמה בהתחלהץץץ ואסתי וצור אמרו שדי מאוחר מדי...