מצטרפות חדשות - ברוכות הבאות

[קובולט]

../images/Emo128.gif בצהריים???

מה את חושבת אתם בירח דבש

אל תדאגי הוא עוד ישוב

 

[עמית@]

אוי ../images/Emo93.gif

איזה ביש מזל

(התינוק לפחות לא בכה?

) אצלי זה ברור, אף אחד (וזה אומר *אף אחד* ) לא מגיע אלי לביקור מבלי להודיע מראש. אבל תעודדי בכך שהיה חשק, וישוב!

 

[מעיןבר]

הי לך וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

לעניין הקליקות - אני מניחה שבפורום שכזה עם קבוצה קבועה של כותתבות צפויות להתפתח "קליקות" עם הזמן, במיוחד של מי שגרות באותו האיזור וגם נפגשות מחוץ לעולם הוירטואלי. זה קורה עם הזמן בכל קהילה (כמו שזה קורה בעבודה/שכונה/כיתה). תמיד קשה להיות חדש וצריך לנסות ולתפוס את תשומת ה

ולפעמים זה קצת מעליב שמתעלמים, אבל כמה זה נעים להיות אחת מהקבוצה ברגע שמפסיקים להיות חדשים. פורום הורים לתינוקות הוא פורום הרבה יותר ותיק והרבה יותר הומה משלנו, לכן עניין ה"קליקות" אולי נראה לך חזק יותר. אבל כמי שהיתה שם מהיום הראשון להיווסדו, עוד בטרם ילדתי את בכורתי, אני יכולה לספר לך שזהו פורום מקסים מקסים מקסים, עם משתתפות ומנהלות נפלאות. היות שזה פורום הומה אולי לא תאהבי את כל-כל-כל המשתתפות, אבל אני בטוחה שעם הזמן והפעילות תמצאי לך את הקבוצה שלך. פשוט חייבים להמשיך ולהשתתף. זכרי גם שכל הזמן יש משתתפות חדשות אז יש עוד כאלה שכמהות לקבוצה. עוד ייתרון הוא שלרוב החדשות הן אמהות לתינוקות בערך בני אותו הגיל של תינוקך ולכן אתן חולקות חוויות דומות. אם תגלשי תגלי שגם גולשות שהן אמהות צעירות הפכו לדמויות פעילות בפורום, פשוט כי הן התעקשו

אני ממליצה לך מקרב לב להמשיך ולהשתתף בפורום הנפלא הזה. וכמובן כמובן כמובן שאת יותר ממוזמנת להישאר פה עימנו ולהינות מעוד עולם

. כבר הסבירו לך את מהות הפורום שלנו, כדי להרחיב קצת את מוזמנת לקרוא את התקנון שלנו ואת כללי הכתיבה (קישורים פה בראש הפורום).

 

[ט ו ל י ל ה]

ברוכה הבאה - גם אני חמישה חודשים

אחרי לידה ועוד לא סימנתי

אחד - אז תתעודדי וחוץ מזה מאוד נעים ונחמד פה - וכל השאר תראי לבד

 

[yaelia]

ברוכה הבאה

 

[חושחושה]

ברוכה הבאה! וסחתין, צהריים?!?!

את ממש במצב טוב!!!!!!!!

 

[lulyK]

ברוכה הבאה.

גם אם יש פה קליקות, כולן ירצו לצרף אליהן בחורה שמצליחה לגייס חשק חמישה חודשים אחרי לידה, ועוד בצהריים.

 

[אמברון]

../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[שרון של לוטן]

../images/Emo6.gif זה מדבק???

וברוכה הבאה!

 

[ו שתי]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

 

[yaelia]

צהריים זה מאוד נוח

אצלנו לפחות. ש. עוד לא הולך לעבוד, אני לרוב כבר חוזרת פיצקון עוד במשפחתון ואפשר לעשות קוויקים בנחת. זה עבד גם אצלנו תקופה די ארוכה בהצלחה.

 

[lulyK]

בתנאים כאלה, שלא יעבוד? ../images/Emo6.gif

 

[ליצה]

ברוכה הבאה...

אני חצי שנה אחרי לידה וסימנתי

בודדים (בואי נגיד יותר מ2 ופחות מ4... וגם אצלי הגיע החשק ביום שישי... וזה היה טובבבבבבבבבבבבבב (אצלנו לא דפקו בדלת וגם אדם לא התעורר...) בטוחה שבפעם הבאה זה ילך.

 

[sharonmx]

ברוכההבאה!

ולגבי ה"קליקה"- כן, אני מאוד מבינה את ההרגשה. מהפורום השני די התייאשתי.. לפעמים אני עוברת שם כדי לראות מהחדש ולקבל רעיונות, שזה בעצם מה שמאוד טוב בו. פה העניינים באמת יותר איטיים וזה לטובה. מי שלא נכנסת הרבה (ולצערי אני מאלה) מרגישה קצת "אאוט". אבל תמיד, תמיד,תמיד התגובות תומכות ואוהבות!

 

[ה ו ב י ט]

הפורום הזה הוא מאוד חמים ונעים

ברוכה הבאה

יש פה באמת קובץ בנות אינטיליגנטי, חם ושמח לעזור ולהקשיב. מומלץ! לגבי הפורום השני, לדעתי מומלץ אף הוא. פחות בקטע חברתי ויותר נותן מענה לשאלות פרקטיות (עונים שם מהר גם אם את לא בקליקה...).

 

[אלינה12]

קודם כל ברוכה הבאה!../images/Emo39.gif

ולגבי משפחה, אצלי אין דבר כזה שמישהו בא בלי להודיע מראש. אומנם לקח להם כמה שנים להפנים, אבל עכשיו אם מישהו מתכוון לבוא, קודם צריך לתאם. הפרטיות מעל הכל.

 

[NO ni]

תודה בנות יקרות על כל התגובות

מודה - התפלאתי קצת על עניין ה"חשק" בצהריים , כאילו מה ? זה לא ברור ?! מסתבר שלא.. בכל אופן , גם אצלי זה לא עד כדי כך ברור שהרי העניין הזה של הסקס הוא ממני והלאה , זה ממש לא מעניין אותי ונדיר שאני והאיש מתייחדים , בכלל זה היה מאוד נדיר מה שהיה אמש (יותר נכון מה שלא היה ) , בכלל מאז הלידה גם כל העניין של חיבוקים ונשיקות הוא מחוץ לתחום ,עד כדי כך שלפעמים אני שואלת את עצמי אם נגמרה האהבה ..... אוף , הכל השתנה מאז הלידה , הרבה אנשים אמרו לי שאחרי הלידה הזוגיות משתנה , לא האמנתי שעד כדי כך ...

לאן נעלמה האהבה שהייתה לפני הלידה ? לאן נעלמה הזוגיות המופלאה ? הקשר , השיתוף , היום אני מרגישה כאילו אין בינינו דבר , גם ברגעים השקטים כשהבייבי נרדם , כל אחד מאיתנו בעיסוקיו ואנחנו פשוט לא מדברים ! ועוד דבר , שעצוב לי נורא לכתוב - אני מרגישה שמאז הלידה הוא הפך לאדם שונה , הוא השתלט לי החיים - כלומר : לא נותן לי ללכת מתי שאני רוצה מהסיבה שאני צריכה להיות עם התינוק כי הוא עייף , בנוסף הוא לא מוכן שאף אחד ישמור על התינוק מלבד שנינו - הוא לא סומך על אפאחד ומפחד מאוד עליו , לי נמאס כבר לריב . לפעמים אני אפילו חושבת על גירושים , לא מאמינה שכאלו החיים שלי הפכו להיות , אני הייתי הבחורה הכי עצמאית בעולם והיום זה מה שנהיה ממני.

 

[משוש30]

נוני אני מציעה לך בפעם הבאה

לכתוב הודעה כזאת בנפרד לקבל התייחסות... השנה הראשונה אחרי הלידה הכי קשה. כל כך קשה לשמור על הזוגיות עם מכבש הלחצים והעייפות. עם המתחים החדשים חוסר הזמן חוסר הפרטיות...אפילו הזוגיות ההכי טובה בעולם מתערערת מזה. אבל כמו תמיד זו עוד דרך לצאת מחוזקים מהעניין. תנסי לשתף אותו כמה שיותר בגידול בילד. גם אם קשה לך נורא והוא לא עושה את זה ממש כמו שאת רוצה או כמו שנראה לך. אם את מעירה לו תעירי בעדינות תוך כדי הסבר. אם יש לכם הורים ליד תתחילי להביא מישהו מהם ל"התשלמות" גם להורים שלנו לוקח זמן להיזכר איך מגדלים ילד. לאט לאט הוא ייסמוך על אנשים נוספים. לא הבנתי למה התכוונת ב"לא נותן לי ללכת". הכוונה שהוא לא מאפשר לך לצאת ולא מוכן להישאר עם התינוק לבד? אולי זה נובע מחוסר שיתוף שלו או מחוסר ביטחון? בכל מקרה לפני שאת קופצת רחוק לגירושין (ותאמיני לי אפילו אצלי בראש המחשבה הזאת חלפה ובאמת שבמקרה שלי שלא בצדק) תשבו ותדברו תדברו ושוב תדברו. תנסו להשאיר את הילד אצל ההורים ולצאת רק שניכם אפילו אם זה רק לסרט או לבית קפה ליד. לוקח זמן ומאמץ למצא מחדש את הזוגיות אבל זה אפשרי.

 

[NO ni]

../images/Emo140.gifתודה משוש חביבתי

האמת היא שהוא נעשה קצת אובססיבי לתינוק - מאוד מאוד מפחד עליו , אני מניחה שהסיבה היא שהוא לא גדל בכלל בסביבה של תינוקות וילדים וכל העניין חדש ומרגש אותו מאוד , וגם מפחיד אותו בין היתר , אני יותר קלילה ונותנת לאנשים להחזיק אותו ולשחק איתו , והוא רק מפחד שהילד יידבק במחלות וכו' .. אני מבינה אותו אבל מאוד קשה להתמודד עם הכל כשאין כל כך משפחה תומכת ואני זקוקה בעיקר לעזרה שלו . ( בשמירה על הילד ) טוב , אתמול כתבתי את הדברים בלילה והיום בבוקר הדברים נראו קצת שונים ואולי פחות חמורים , בסך הכל אנחנו מאוד אוהבים ועברנו שינוי גדול בחיים שלנו ואנחנו מסתגלים לאט לאט , בסך הכל אני מנסה לראות את הדברים החיוביים שלו ויש המון הוא עוזר מאוד בבית ,והוא בכלל איש של בית , הילד זו נקודה רגישה אצלו אבל אני מאמינה שעם הזמן הוא יותר יתרכך . אגב , זה לא שהוא לא מרשה לי לצאת לבד , העניין הוא שכשאני צריכה לצאת לבד אני מרגישה לא בנוח לפנות אליו ולומר לו שאני צריכה לצאת , כאילו הוא גורם לי להרגיש לא נעים עם עצמי על כך שאני "עוזבת" את הבן שלי , אבל אם אני מעירה לו על כך הוא אומר לי מה פתאום תלכי וכו' אבל בכל זאת משאיר אותי עם ההרגשה שאני צריכה לתת לו דין וחשבון לכל דבר . וזה מעצבן לתת דין וחשבון כזה , מה אני לא ילדה קטנה ואני אעשה מה שאני רוצה לעשות ! אני מקווה שהדברים שלי הובנו , בילבלתי גם את עצמי .

 

[ofik]

תנסי "לנקות" את רגשי האשמה שלך

אני מוצאת את עצמי מתנצלת לעצמי ולו על דברים שבעצם הוא לא אמר. כלומר אני מפתחת את רגשי האשמה כשהוא לא מאשים בכלל. בקיצור אם הוא אומר תלכי, תעשי את זה בלי לעסוק בזה שאולי הוא לא מתכוון. וזה רק יהפוך ליותר קל. נורא קשה השנה הראשונה עם ילד ראשון, אבל זה רק הולך ומשתפר, שניכם מתרגלים לילד בבית, לרגשות כלפיו, ואז גם מגלים מחדש אחד את השני. אחרי 19 שנות נשואין אני יכולה להגיד לך שהשנה שבא נולדה הבכורה היתה קשה נורא, השנה שבא נולדה מספר שתיים קשה פחות ויחסית כל השאר ממש פשוט למרות העליות והירידות. עופיק