מציאת הומו או וג הומואים להורות משותפת

תותי 999

New member
אי אפשר "לעזוב את נסיבות החיים"

כל החלטה שאנחנו עושים, נעשית בתוך הקשר מסוים. מה שאת קוראת "נסיבות החיים"
והעניין הוא, לעשות את ההחלטה הטובה ביותר, במסגרת "נסיבות החיים".
אין "חיים" ללא "נסיבות"

גם זוג הומואים אמור "לעזוב את נסיבות החיים" כאשר הם מתלבטים בין אימוץ, פונדקאות והורות משותפת?
אם הם במקרה מכירים חברה טובה, הכרות מעמיקה, וסומכים עליה בעיניים עצומות כשותפה להורות - זה נסיבות חיים שהם אמורים "לעזוב"? עלות של 400 אלף שקל לפונדקאות, זו עוד "נסיבה שצריך לעזוב"?

הניסיון הזה לייצר בכוח סולם ערכים מוחלט לגבי "מה יותר טוב לילדים" יכול להיגמר רק במקום אחד - מודל אחד, נוקשה, של משפחה בהרכב מסוים, שהוא "הכי טוב לילדים". ושיטתך - כל מי שבגלל "נסיבות החיים" התגלגל למודל אחר - מה הוא עושה? מלקה את עצמו כל החיים על הנזקים לכאורה שהוא גורם לילדים שלו?

את באמת חושבת שזה הגיוני להיות גרושה, ואז "לעזוב את נסיבות החיים" ולהחזיק בדעה שילדים צריך בית אחד?
לאן ההתעקשות המשונה הזאת מובילה?

עזבי אותי (סטרייטית בלאי עם בעיות אינטימיות שראויה לרחמים ), הואי לא נדבר עליי או על דומותיי.
בואי נדבר רגע על חברתך לפורום שבליבי (סליחה שבליבי שאני משתמשת בך, אבל קצה נפשי),
היא אומרת שהיא מגדלת את ילדיה בנפרד מזה 9 שנים.
ואני בטוחה שהיא עושה עבודה נפלאה.
מה את רוצה ממנה? הודאה בכתב שהיא עושה להם נזק?
אולי היא היתה צריכה לא להתגרש?
אולי היא היתה צריכה להתחתן עם מישהי אחרת שממנה היא לא היתה מתגרשת?
אולי תטיפי לה להתאמץ קצת יותר על הנישואים לפני שהיא מתגרשת
(שזה אותו דבר כמו להטיף לי לחפש בן זוג במסירות גדולה יותר)?

לא אני, ולא שבליבי, לא יכולות "לעזוב את הנסיבות" - כי הנסיבות זה החיים.
הנסיבות הן מי שעשו אותי - אני. ואת הילד שלי (הנפלא והמהמם) מי שהוא. ואת המשפחה שלי - מי שהיא.

ואני חושבת שכל המאבק הזה לכפות איזו אידאה-פיקס "נטולת נסיבות" לגבי מה יותר טוב ומה פחות טוב הוא מקומם, מעליב ומיותר.
 
נסיבות החיים מאוד רלוונטיות

מסכימה איתך לגמרי וגם עם שבליבי, שעלינו לעשות את הטוב ביותר בנסיבות החיים שלנו. כל אחת ונסיבותיה..

אבל...
על חלק מנסיבות החיים אין לנו שליטה (שנולדנו נשים, להורים מסוימים, במעמד מסויים וכו' וכו)
ועל חלק יש לנו...
אני חושבת שהדיון פה הוא מהן נסיבות החיים שאנחנו יכולות לבחור אותן, והאם בין מה שאנחנו יכולות לבחור, יש לדעתנו מדרג כלשהו.
זה עדיין לא אומר שיש תסריט חיים אחת לכולן.
 

תותי 999

New member
הבנו כבר לפני שלושה ימים מה המדרג של אמאברוזה

מבחינתה בית אחד יותר טוב משני בתים.
פנטסטי - ובבקשה לא לבלבל אותה עם "נסיבות"

והשרשור הזה לא ימות עד שכולנו נודה שהיא צודקת, או שעד שהיא תתייאש, או עד שיהיה פה ריב נוראי שיגלוש לעלבונות אישיים קשים, ואז כל הצדדים יסוגו.

אז מבחינת "המדרג" האישי שלי -
לעשות ילד עם זוג הומואים היה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות בחיים שלי.
אני הצלחתי לממש את האמהות שלי באופן שלא היה קורה בחיים אם הייתי מתחתנת.
כהורה בהורות משותפת אני אמא הרבה יותר טובה מאשר אם הייתי מתחתנת (אין לי ספק בכך)
ואני חושבת שאמא יותר טובה - זה יותר טוב לילדים.
יש לי ילד מאושר ונפלא, שיש לו שלושה הורים שמשקיעים בו את כל הנשמה.
אני חושבת שמבחינתי (ויכול להיות שיש עוד 10 מופרעות כמוני בישראל) המודל הזה יותר טוב, הרבה יותר טוב, ממשפחה גרעינית.
אני לא מדברת בשם האבות שלו - אבל יש מצב שגם הם לא מצטערים.

תסבירי לי שוב מה זה המדרג הזה?
ולמה אני צריכה לנהל דיון עם אנשים שונים לחלוטין ממני שלא מכירים אותי בכלל, על מודלים תיאורטיים של מה יותר טוב?
כי סליחה, "תיאורטית", מבחינת "המדרג", אפשר גם לדבר על הבולשיט הזה:
לא עדיף שיהיו לילד גם אמא וגם אבא ידועים ומעורבים? (באותו בית כמובן).
(ולמען הסר ספק - זה בולשיט בעיניי - זה ממש לא משנה כמה הורים יש לילד ומאיזה מין הם).

מי שגר בבית (או בשני בתים) מזכוכית וגו'
 
המחשבות שלי..

שבדרך כלל א/נשים מצדיקים את הבחירות שלהם, וכנראה שאי אפשר אחרת. כשאני מהרהרת בבחירות שלי, אני מבינה שגם אני עושה אותו הדבר. אין לי שום דבר שלילי להגיד על הבחירה שלך, זה נשמע נהדר, ובכל זאת, בכנות, אני שמחה יותר על הבחירה שלי, שהיא אחרת. ואני מניחה שיש בחירות אחרות שמרגישות אותו דבר כלפי הבחירות שלי.
ואז אני שואלת את עצמי, איך באמת אפשר לדבר, כל אחת מאיתנו עם עצמה, או עם חברות טובות (או בטיפול?) על אופציות החיים שלה? הרי לכל אחת מאיתנו יש אפשרויות חיים, יש בחירות לעשות, לפעמים נוחות יותר, לפעמים פחות. לפעמים צריך לעבור "דרך" כדי להגיע למה שנכון. ומהו מה שנכון? מה שנוח? ומתי זה נחשב, הרי מה שנכון היום יכול להשתנות במהלך החיים.. בקיצור, יש לי יותר שאלות מתשובות..
 

תותי 999

New member
לגמרי נכון

אני חושבת שהיכולת להיות שמחה בבחירה מסוימת היא מאוד חשובה.
והשמחה הזאת, הנוחות שאנחנו מרגישים עם החיים שבחרנו לעצמנו, והתחושה שאנחנו חופשיים לבחור - היא אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים להנחיל לילדים שלנו.
 
כתבת מאוד יפה..

תודה!
אני לוקחת את המילים האלה איתי..
לחיות בשמחה עם הבחירות שלנו זה אכן מאוד חשוב. הרבה יותר מומלץ מלחיות ללא בחירה או לחיות עם הבחירות באומללות...
 
מדוע את מרגישה שמשהו נכפה עליך

טוב לך,הכל דבש אז מה איכפת לך מהדברים שאני אומרת או שואלת או מנסה להסביר את עמדתי?
 

תותי 999

New member
אכפת לי מאוד

אכפת לי מאנשים (נשים סטרייטיות או לסביות, או הומואים) שמידי פעם נכנסים לפורום הזה כדי לבקש עיצה בנוגע להורות משותפת.

עד היום (ואני מוכרחה לציין שהשרשור הזה מאוד הפתיע אותי לחיוב) היתה בפורום הזה אווירה קשה ונחרצת נגד הורות משותפת. וזו לא הפעם הראשונה שאני נלחמת כאן על המודל הזה.
ובאופן לא מפתיע, גם הפעם נפתחה כאן חזית נגד הורות משותפת.
את המתקפה על ההורות המשותפת בשרשור הזה את פתחת, כאשר המלצת לפותחת השרשור להתאמץ ולהתחתן, וקראת לסוג המשפחה הזה "כמעט משפחה" או משהו כזה.

אני נלחמת, ואני אמשיך להילחם, כי אני מאמינה שזה מודל הורות טוב, לא פחות מאימוץ, לא פחות מפונדקאות שעושים זוג הומואים, ולא פחות מזוג לסביות שעושות ילד מתרומת זרע.
הוא שונה, במובן שהוא מחייב שני בתים, אבל כל אחד, מה לעשות, מתאים לו משהו אחר.
ויש אנשים שהוא מאוד מתאים להם. ובשבילם אני מתעקשת לייצג את האופציה הזאת.

חשוב לי מאוד, בשביל אנשים ששוקלים את המודל הזה ונכנסים לפורום הזה, שיהיה כאן ייצוג משמעותי ואמיתי לאופציה הזאת. שאנשים ידעו שלא הכל נבואות זעם, שיש משפחות כאלו שעשו את זה והצליחו.
ואם פעם תטרחי לשאול אותי "איך הצלחתם?" (במקום לנסות להסביר לי שזה לא יצליח) אני גם אספר לך.

ואת יודעת מה, היה שווה. כי האווירה השתנתה כאן. פתאום יש כאן פרגון ופתיחות, שלא היו כאן לפני שנתיים.
ואני נורא התרגשתי לקרוא כאן דברים כמו "אני שמחה בהחלטות שלי, ואני בטוחה שאת שמחה בהחלטות שלך"

אז אכפת לי.
אכפת לי כי אני לא רוצה שכל פעם שמישהי נכנסת כאן לחפש הומו כדי לעשות איתו ילד היא תצא מכאן עם תחושה שזו החלטה לא טובה.
כי זו יכולה להיות החלטה מצויינת.
ואני רוצה שהיא תיתן לזה סיכוי.
 

שבליבי

New member
תשובה אישית לשאלה אישית

כל הבחירות שלי נבעו מנסיבות חיי שלי
הייתי בזוגיות עם אשה ושתינו יחד חשבנו שיהיה נפלא לגדל את ילדינו יחד
לא רצינו מישהו נוסף שאינו חלק מהזוגיות שלנו יהיה חלק מההורות שלנו.

כל העניין הזה של בחירת דרך להורות צריך להישקל על פי נסיבות חייו של האינדיבידואל הרוצה להפוך להורה
שימוש בנוסחאות או בסטטיסטיקות כשאת באה ליעץ למישהו מסוים , אינן רלוונטיות כל עוד לא תביני את המוטיבציות שלו ואת נסיבות חייו
והדבר החמור ביותר זה הניסיון להשתמש ב"טובת הילד" ככלי ניגוח להתוות מבנה משפחה אחד העדיף, הנכון/טוב יותר על מבנה משפחה אחר.

הטעונים של חלקכם נופלים בפח של השמרנים ביותר המבקשים להחזיק במבנה המשפחה השמרני כמבנה הנכון ביותר למען "טובת הילד"
 
הורות של שני בתים לא חייבת להיות הורות

שבה הילד נוסע כל יום מבית לבית.
יש לי חברים שעשו ילד בהורות משותפת: בני הזוג שהתאגדו לצורך המטרה המשותפת גרים דלת מול דלת באותו הבניין, בדיוק על מנת להיות שם, קרובים, לילדים (כבר יש יותר מאחד) ולמנוע מהם את הטלטלות בין הבתים. הבתים פתוחים בפני הילדים, אבל הם ישנים בכל פעם בבית אחר. הסידור הזה עובד להם בנתיים (טפו טפו טפו!) מצויין! וכאמור, מדובר על סידור בן כמה וכמה שנים.

יש סיפורי הורות משותפת נוראיים, אבל לא כולם כאלו, בדיוק כמו שיש סיפורי זוגיות נוראיים ואחרים שהם טובים.
 
ועדיין ישנים כל פעם במיטה אחרת

אין פתרון פלא לגירושים בהם יש ילדים וזכויות הוריות.את זה צריך לשים בצד.
העניין הוא מדוע לייצר חיים כאלה שהם לא מוצלחים עבורם (עוד לא יצא לי לפגוש ילד שיגיד שסגנון חיים של מעברים הוא ירצה עבור ילדיו כשיהיו)
מה שאני באה להתריע הוא שמפאת תחושת חוסר ברירה (כשכן יש ברירה) נשים שהגיעו לגיל 35 במחשבה שיש להן זמן בלתי מוגבל להקמת משפחה(אשמת החברה ורופאי הפוריות שלא סיפרו שאחרי גיל 35 קשה ללדת ואחרי גיל 42 כמעט ואי אפשר ומי שיולדת בגיל 42 ומעלה רוב הלידות הן תרומת ביצית)
בוחרות ומתנהלות בויתור גדול,ענק על חייהן .
אין הרבה נשים שבגיל 25 אומרות אני בוחרת לעשות ילד עם שותף רק ילד בלי כל החבילה . הנשים למשל לא חושבות ונראה להן זניח ,שהזכות הבסיסית לעצמאות,מעבר לאזור מגורים אחר ,ימנע מהן.כי הכאן ועכשיו ,ילד אתמול הוא שמוביל .
הן למשל לא מעלות בדעתן וגם לא יכולות לדעת ,מה יהיה הקושי בלהפרד מהתינוק והילד למספר ימים.הן גם לא מעלות בדעתן שהילד בגיל 8 יכול להגיד אני בכלל רוצה לעבור לגור אצל אבא ואי אפשר יהיה להכריח אותו אחרת.
אז אם בוחרים להכנס לעולם הגרושים מדוע לא לנסות קודם את עולם הנשואים?
ואם הן ממש לא רוצות לחיות עם גבר,אז לבד(דרך אגב לתותי-זו החתרנות להיות חד הורית מבחירה),כי אם חשוב לך לשלוט בחייך תוכלי רק כשאת אדון מלא עליהם ולא קשורה לשום גבר.
 
גם הורות בתוך זוגיות לא מבטיחה שכך הדברים

ישארו למשך כל החיים.

הדברים שלך קצת מזכירים לי את הדברים שפעם אמרו לי, כשגיליתי שאני נמשכת גם לנשים. "למה שלא תנסי קודם עם גברים? זה יותר פשוט". לא לכולן מתאים להביא ילדים במסגרת קשר זוגי, אפילו אם הן לא ניסו קודם לכן את עולם הנשואים. ובכל מקרה, לא חושבת שזה מקומנו להגיד לאחרות כיצד נכון לחיות את חייהן...
 
ל"גירושים" תמיד אפשר להגיע

לייצר חיי פיצול אפשר בכל מקרה.
מדוע לייצר אותם על ההתחלה?
אפילו חובה להתריע על משהו שהוא לא מספיק מוכר,מדובר,מובן,חשוף ומגלה את הדבשת .
הסרטים הדקומנטריים מראים את "הטוב" הקושי והרע לא יוצא החוצה כי איזה הורה רוצה שהילד שלו ייחשף פומבית למה שכל כך רוצים לגונן ולשמור ממנו?
אז עוד 7-10 שנים נתחיל לשמוע על הלא טוב,על הבחירה בדרך הזו,כי בעצם כל הסיפור הזה של הורות משותפת כטרנד לפתרון עבור האשה הבוגרת שלחוצה ללדת ,התחיל לפני בערך 10-12 שנים.(היה לפני בקטן ,מאוד בקטן ובתנאים שונים מהמצב המשפטי היום).(שדרך אגב התחילה כפתרון מושלם לגבר ההומו שכמעט ולא יכל שיהיו לו ילדים משל עצמו בדרך אחרת ,תוך תפיסה שמרנית שחובה לילד שיהיו לו גם אמא וגם אבא- אפרופו ,זו הערה לתותי על הכוח הנשי השואף לעצמאות...)

ואין הדבר דומה לדוגמא שנתת,בשותפות יש את השותפות עם גבר ,שותף אדם שהאשה צריכה לחבב לאהוב להעריך והפוך הגבר צריך לכבד לחבב לאהוב להעריך לסמפט להתאים,להגיע להחלוןת משותפות,להתאים בתפיסות עולם וחינוך למצוא את הדרך בין שני ההורים שכל זה,מהות הקשר הזוגי בנשואים (גם אם לא מתחתנים).

ולכן אין כל קשר להתנסות כדי לבדוק מה באמת טוב לך. להיות בשותפות זה להיות נשוי במרכאות . הרי אנחנו יודעים שגם בנישואים זה שנינו ביחד וכל אחד לחוד....
 

תותי 999

New member
כל אחד והחתרנות שלו

אולי מבחינתך חיים ללא גברים בכלל זו חתרנות. מבחינתי אמהות יחידנית זו בחירה בקושי ובעוני. מעולם לא רציתי להיות הורה יחיד. תמיד רציתי אבא לילדים שלי, אבל היתה לי ביקורת קשה על חלוקת הנטל במשפחה הטרוסקסואלית גרעינית והוויתורים שנשים בדרך כלל מדרשות לעשות למען האמהות. כאישה שהקריירה שלה ומעמדה בעולם העבודה היו תמיד מאוד חשובים לה, הורות משותפת היא פתרון מעולה, מתנה מהשמים. ואם זה מצטרף לרצון של זוג הומואים לעשות ילד שיש לו אמא, אז כולנו מרוצים. לא מתאים לכל אחת, אבל לפעמים זה מצליח.

את באמת חושבת שהייתי צריכה להיות אלמנת קש מתוסכלת ו/או גרושה של איזה הייטקיסט צמרת?
אני מכירה הרבה נשים שרצו את זה וקיבלו את זה.
אני מעולם לא רציתי,וזכיתי במקום במשפחה נפלאה.

תני לנו קרדיט, לנשים שמחפשות גייז כפרטנרים להורות. אולי אנחנו יודעות מה טוב לנו?
 
אני נורא עצובה עבורך

על המילים שאת אומרת על נשים בכלל .
לא היית צריכה להיות אלמנת קש גם לא גרושה וגם לא בצל ובעיקר מתוסכלת. כי אם היית משקיעה את הזמן והנכונות והאנרגיה במציאת שותף להורות(וזה בכלל לא מעניין שהוא/הם הומואים) היית עשויה לחיות בחיי רווחה נפשית,כלכלית הרבה יותר טובים.

אני מנסה להבין
לא עשית ויתורים לצורך ההורות עכשיו?
לא השתנו חייך עם ההורות?
מצבך הכלכלי טוב כי את נסמכת על האבא?
את לא חד הורית?
את עצמאית לחייך?
את לא תלויה בגבר שבמשפחה שייצרת?
 

תותי 999

New member
הכותרת אומרת "עצובה"

התוכן אומר "צודקת"

אני מבינה שאת חושבת שאני עשיתי החלטה לא טובה לגבי החיים שלי.
בואי נשאיר את זה ככה, אוקיי?
מבחינתך, את צודקת.
 
אם אני מבינה אותך נכון...

את חושבת שראוי שילד יוולד או לזוג הורים שחיים יחד או לאם יחידנית?
את בשום מקרה לא בעד הורות משותפת (של אשה וגבר לצורך הורות)?
 
לא בשום מקרה

אבל עדיף לא את צורת הבאת הילד לעולם שמראש מתנהלת ומנהלת את חייו כאילו היה משבר.
הדבר המדהים הוא שכל הילדים שהכרתי בגיל הנאיבי 3-4 ביקשו שאמא ואבא יגורו יחד.ז"א שהפנטזיה הזו היא משהו פנימי בסיסי .פרדות זה משהו קשה ולקטנים קשה למלל את זה ואנחנו"מנצלים" את זה לטובת העניין,בכל מיני אמירות שכלתניות.
הילדים עצמם אחר כך אומרים ,ההורים שלי גרושים . זה המקבילה שלהם למבנה חייהם.בגלל שלחפש שותף זה כ"כ דומה לחיפוש שותף ,בגלל הסיכוי הזהה להצלחה כמו בנישואים ,אני חושבת שאם נורא חשוב לך שותף אז כדאי להתחיל מפרק א ולא לקפוץ ישר לפרק ב.
והכי מסובך ,שזה נוצר תחת תנאי לחץ.(אני מניחה שהפתרון הזה יחלוף כשתהייה מודעות לאי פריון בגיל מעל 32 ושמי שבחייה מתכננת ילודה בגיל מבוגר תקפיא ביציות. אז הבחירה שלה תעשה ממקום שונה. בגדול אני חושבת שליצור שותפות "סינטטית" לצורך גידול ילד זה לקחת את חיי המשפחה "השמרנית" ולעשות משהו כאילו,קרוב,למשהו שלא נוצר . איך אומר צדי צרפתי,זה ליד,זה ליד.

היש אשה שהייתה עושה שותפות עם אשה אחרת לצורך גידול ילד בלבד?
או היש גבר שהיה עושה שותפות הורית לצורך גידול ילד בלבד עם גבר אחר?
 

כאן הם

New member
זה לא מה שאת חושבת

אני מאוד מבין למה כתבת מה שכתבת, אבל בד"כ, אם סטרייטית מחפשת לעשות ילד עם הומואים זה מכיוון שהיא לא רוצה להיות נשואה או במערכת יחסים עם גבר.

אני ממש לא מתפלא שיש הרבה סטרייטיות שבוחרות לא להנשא, כולל כל האמהות החד-הוריות. בכנות, הרבה גברים מאוד גברים לא מגיע להם להנשא, ובמיוחד לא מגיע לנשים להנשא אליהם.

ובגיל קצת יותר בוגר, אישה צריכה לעשות החלטה האם להמשיך לחפש או לא.


לגבי הביטוי "קרוב למשפחה", זה ביטוי אומלל, אבל אני לא חושב שניסית לפגוע באלו שיש להם "כמעט משפחה" כביכול. היה יותר טוב להגיד "אל תוותרי על זוגיות ותחפשי להקמת משפחה קלאסית עבורך".


רענן.
 
למעלה