האם זו שאלה של נחישות?
הסיפור מתחיל לפני כ-20 שנה, בשיתוף פעולה מחקרי בין ערדג (שותפות של חמישה קיבוצים בערבה) למכון לחקר הימים והאגמים באילת. שני הגופים מוצאים דרך לגדל דגי דניס במי ים מלוחים, וזוכים להילת היי-טק ישראלי מנצח, בימים שאף אחד עוד לא ידע איך מאייתים את המילה. באמצע שנות ה-80 מוקמות חוות הדגים של ערדג ודג-סוף (חברה פרטית). המועצה המקומית לתכנון ובנייה של אילת מקצה להם שטח חוף לשימוש חורג וזמני. רשות הנמלים והרכבות, שבסמכותה שטחי הים, מחכירה שטח להקמת הכלובים עד סוף 2001. משרדי הממשלה הרלוונטים (כעשרה), נרתמים לפרוייקט - ובסך הכל מושקעים בו כ-100 מיליון שקל. אבל במהלך 1999, הרוחות משנות כיוון, והתנגדות לחוות הדגים הופכת לטרנד. הסיבה הרשמית: הם מזהמים את המפרץ ופוגעים באלמוגים. הסאגה נפתחת בסוף 1999, כשהוועדה המקומית לתכנון ולבניה מחליטה לא לחדש לחוות את האישור לשימוש חורג בשטחי החוף. החוות ערערו לוועדה המחוזית, וזו נתנה להם אורכה של 18 חודש לפנות את השטח. בכך הכריזה על פתיחת המאבק ותאריך היעד לסיומו - יולי 2002. בפועל, הוא נגמר כבר ב-6 בפברואר, כשהמועצה הארצית לתכנון ולבניה החליטה שלא לכלול את החוות בתמ"א 13. מה שפחות ברור הוא למה מי שהיו אוהדי חוות הדגים, כמו ראש העיריה, גבי קדוש, ופונקציונרים אילתים נוספים, התחרטו והתגייסו למלחמת הנגד. האם כל אילת נדבקה בווירוס נקיפות המצפון? ב-1995, קדוש שיגר מכתב בו המליץ להקצות קרקע לחוות. ב-1998 המליץ להקצות שטח לחוות דגים אחרת, שיזם אלי גואטה מאילת. במהלך 1999 שינה את דעתו. דוברת עיריית אילת מבהירה כי בשנים הראשונות, לקדוש לא היתה עמדה בעד או נגד, והוא גיבש את עמדתו הנוכחית לאחר שהגיעו מחקרים המעידים כי החוות מזהמות. גדולתו של נבחר ציבור שהוא לא דבק בעמדתו, אם למד דבר חדש שמועיל לציבור. קדוש אף פנה ליועץ המשפטי לממשלה, וביקש להקים ועדת חקירה לעניין החקלאות הימית ורשות הנמלים הבעייתית, שמשכירה שטחים בים למטרות עסקיות. לעניין רשות הנמלים, עוד נחזור בהמשך. ערב ישיבת המועצה הארצית לתכנון ולבניה, הוא עשה מאמץ מיוחד לרתום את חבריה, נציגי השלטון המקומי, במישרין ובאמצעות עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי, ל"מאבק הצודק של העיר". נצא מנקודת הנחה שחוות הדגים מזהמות את המפרץ. האם הגופים שנאבקים בחוות נאבקים באותן עוצמה ונחישות גם במזהמים אחרים, כמו צוללנים, נמל אילת והביוב העירוני שמדי פעם, למשל השבוע, עולה על גדותיו ונשפך לים? עד כמה בטוח שמשפחת קאהן לא תרוויח שום דבר מסילוק חוות הדגים ממפרץ אילת? עמותת צלול, לפי אתר האינטרנט שלה, היא "גוף התנדבותי ללא כוונת רווח, וכל אנשיה פועלים מתוך דאגה לעולם התת ימי הנדיר של אילת, הנמצא בסכנת כליה עקב שנים של פגיעה פיזית, ביולוגית וכימית מצד האדם". העמותה נרשמה אצל רשם העמותות ב-23 בנובמבר 1999. בבקשה לרישום נמסרה כתובתה, אצל משרד עוה"ד מיתר, ליקוורניק, גבע ושות´ - משרד בו היה שותף עד לאחרונה עו"ד צבי מיתר, שותפו לעסקים של מוריס קאהן. מיתר אף היה רשום בין שבעת מייסדי העמותה, אולם לאחר שנה פרש. משרדו ממשיך לייצג את העמותה.