כבר לא המועמד האולטימטיבי ליועץ
למה סטרשנוב הולך הביתה? עד לפני מספר שנים, נחשב אמנון סטרשנוב כמועמד האולטימטיבי לעליון או כיועץ משפטי לממשלה. מה קרה לו אחרי סגני הנשיא ישי לויט ודן ביין - הראשון מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והשני מבית המשפט המחוזי בחיפה - מצטרף גם השופט אמנון סטרשנוב, אף הוא מתל-אביב, לרשימת השופטים הפורשים. לסטרשנוב, בניגוד ללויט וביין, אין הוותק הדרוש כדי לפרוש עם פנסיה מלאה. לכן, בינתיים הוא ממתין להחלטת הוועדה לבחירת שופטים, האמורה להתקיים במחצית מאי, לגבי זכויות הפרישה שלו. הוועדה רשאית להחליט לשחרר שופט שעל פי הכללים לא צבר את הוותק הדרוש לקבלת זכויות פנסיה מלאות, עם מלוא הזכויות. השימוש בכך נעשה לא אחת, כשהמערכת מבקשת להיפטר משופט כלשהו, וכדי "לפתותו", לפרוש, היא מציעה לו "סוכריה" בדמות זכויות מלאות. המקרה של סטרשנוב הפוך, כמובן, שכן היוזמה לפרישה היא שלו, אך לוועדה יש שיקול דעת להחליט כיצד יפרוש. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, סטרשנוב נחשב לנכס. הוא אחד השופטים היותר יעילים וחרוצים. לנשיא, אורי גורן, לא קל לוותר עליו, וכשהביע סטרשנוב בפניו את כוונתו לפרוש, ניסה גורן להניאו מכך. הוא אף הציע לו לשמש סגן נשיא, כדי לפתותו. זה לא עזר וסטרשנוב נותר בהחלטתו. גם בשיחות שקיים סטרשנוב בנושא עם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הציע לו האחרון להישאר, אך סטרשנוב לא שוכנע לחזור בו. אולי למד מהלקח של אחרים במערכת שקיבלו הבטחות לעתיד ובבוא היום, הן נותרו ללא פרעון. סטרשנוב, בגיל 55, הגיע למסקנה שמוטב לו לצאת עכשיו כשהוא בגיל "טוב" לעשות משהו אחר. אחרי 35 שנה בשירות הציבורי - במערכת הצבאית, ממנה השתחרר ב-91´ כפצ"ר, ובמערכת המשפטית, כשופט מחוזי במשך 10 שנים, סטרשנוב יוצא לשוק הפרטי. כמו שופטים אחרים שפרשו, מן הסתם יעסוק גם הוא בתחום הבוררויות. על פי מקורביו, סטרשנוב רוצה לפרוש, פשוט כי הרגיש שמיצה את עצמו. המציאות כנראה מעט יותר מורכבת, שכן לו היה יודע סטרשנוב שיוכל להתקדם לבית המשפט העליון, מן הסתם לא היה פורש. נכון להיום, האפשרות הזו נראית לגמרי לא ריאלית. ארסנל המועמדים לשנים הקרובות, פחות או יותר סגור; סטרשנוב, שבעבר היה יקיר המערכת, כבר לא; להסתמך על משהו שאולי יקרה בעוד כמה שנים טובות לכל הפחות, זה אפשרי, אך לא בטוח שזה הדבר הכי חכם לעשות: "בזבוז" עוד כמה שנים במערכת בשביל סיכוי מסויים בלבד, עלול להוציא אותו לשוק מבוגר יותר ושחוק יותר. אז למה לא עכשיו, כשהוא עדיין בגיל מתאים לשינויים מפליגים? עד לפני מספר שנים, סטרשנוב נחשב כמעט למועמד האולטימטיבי להתמנות בבוא היום כשופט בבית המשפט העליון או כיועץ משפטי לממשלה. שמו הוזכר בין שמות המועמדים הפוטנציאליים למשרות אלה, כל אימת שהעניין עלה על סדר היום. סטשרנוב נחשב לשופט כוכב בתל-אביב. פצ"ר לשעבר, בעל נוכחות, יעיל להדהים. בשיאו היה כשניהל את תיק הדיסקונטאים. זה היה אחרי ההתרסקויות הגדולות בבורסה, במחצית שנות התשעים. נושא ניירות הערך היה הנושא החם ביותר, ותיק הדיסקונטאים היה תיק עצום בהיקפו - למעשה היה זה תיק ניירות הערך הגדול ביותר שנוהל בבית המשפט אי פעם, חוץ מתיק הבנקאים. ארבע פעמים בשבוע הופיעו שמונת הנאשמים בפני סטרשנוב, שנהג לנהל את הדיונים עד שעות אחה"צ המאוחרות ואם היה צורך - עד שעות הערב. אפילו משפט הזוטא שניהלו הנאשמים, לא פגם ביעילות ניהול התיק הזה. סטרשנוב נתן לכולם לטעון באריכות, אך הציב גבולות בתקיפות נעימה. למרות שמבחינתו התיק הזה היה בגדר "פגישת היכרות" עם נושא ניירות ערך, הסניגורים והתובעות גם יחד, התרשמו שסטרשנוב "הבין מהר את הפואנטה".