מצריים בתקופה הדינסטית הקדומה

D

Dia Leoghann

New member
בית הקברות הגדול בטארחן

באתר טארחן שליד כאפר עמר, מעט דרומית לממפיס, נמצאו יותר מ-2000 קברים מן התקופה הדינסטית הקדומה, ולכן זהו אחד האתרים החשובים של התקופה. אנשי העילית החברתית נקברו במסטבות מפוארות שחזיתן מדומה לחזית ארמון או מקדש, ואילו אנשים פשוטים נקברו במערות או בורות קבורה. ארונות קבורה מעץ היו נפוצים בקבורה של עשירי הממלכה, וגם הם היו מעוצבים בצורה של חזית ארמון (נספח 21+22). לצערנו רובם לא שרדו. הגופות היו מונחות בתנוחה מכווצת בתוך הארון, ומשושלת 2, הן לעיתים היו מונחות גם בשכיבה שאינה עוברית. בקברים נמצאו גם נשים וגם גברים, וכן ילדים. בדרך כלל בקבורות הנשים נמצאו יותר חפצים כגון סיכות, מסרקים (נספח 23 – על המסרק כתוב שם הנפטר\ת: Kd), פלטות קוסמטיקה (נספח 24 – שימו לב לחריטה המעניינת של האיש האציל), כפות וסכינים, מה שמראה כי כמות המנחות אינה מעידה דווקא על עושרו של הנקבר בחייו. קבריהם של גברים בדרך כלל גדולים יותר מקברי הנשים. מול פני המת בדרך כלל הונח סיר מזון ובו ארוחה למת (נספח 25). פרט לכל אלו היו הנקברים נקברים עם בגדיהם (נספח 26), תכשיטים (נספח 27), רהיטים, משחקי שולחן שונים, כלי צילינדר שהם הכלים האופייניים של התקופה (נספח 28 – שימו לב לעיטור), וכלי איכסון חלקם יפים מאוד (נספח 29). גם אחרי מותם של אזרחיו היה עדיין המלך בעל השפעה עליהם, וזאת ניתן להסיק מהכלים הרבים עליהם נמצאה חותמת המלך שנקברו יחד עם המת (נספח 30).
 
D

Dia Leoghann

New member
תיקון נספח 30

התמונה הקודמת היתה סתם כלי אלאבסטר יפה מאוד. בתמונה זו יש כלי עם חתימתו של המלך נערמר.
 
D

Dia Leoghann

New member
העיר היראקונפוליס בתקופה הארכאית

היראקונפוליס היתה העיר החשובה ביותר בצד המערבי של הנילוס במצריים עילית בתקופה זו, וכן בממלכה הקדומה. חשיבותה הרבה נבעה מהיותה מרכז קבורה וכן מרכז פולחן לאל הורוס, האל המגן על משפחת המלוכה ועל מוסד המלוכה במצריים. במקדש הגדול של הורוס בעיר נמצא בור גניזה גדול ובו ממצאים כמו פלטת נערמר עליה דברתי במאמר קודם וכן ממצאים נוספים שרובם ככולם נחשבים כמנחות שהובאו למקדש. רוב הממצאים הם ראשי אלות (נספח 31), חפצי שנהב (נספח 32), חפצי עצם (נספח 33) ופיסלונים (נספח 34). במקדש הורוס נמצא גם פסל חזחם (נספח 35), המלך האחד לפני האחרון של שושלת שנייה. הוא עשוי צפחה, חומר שהופך לירקרק עם הזמן. הפסלים המצריים ניתנים לחלוקה על פי טיפולוגיה מסוימת, כאן המלך יושב על כס המלוכה בחגיגות היובל למלכותו, שנקראות חגיגות הסד. במהלך חגיגות הסד המלך עובר תהליך של מוות מטאפורי, וכשהוא לובש את המעיל המיוחד של החגיגות הוא מתדמה למומיה. אחרי המוות המטאפורי הוא צריך לחדש את כוחו. חגיגות הסד מתרחשות תמיד בתחילת עונת החורף כיוון שבתחילת החורף מי ההצפה יורדים וצמחים מתחילים לנבוט מן האדמה הפוריה. זו תקופת החידוש של האדמה המצרית השנה המצרית מתחלקת לשלוש עונות: היא מתחילה בעונת ההצפה בחודש יולי, כאשר כוכב סיריוס עולה לפני השמש, וההצפה בנילוס מתחילה. בנובמבר מתחילה העונה השנייה כאשר מי ההצפה יורדים, היבול מתחיל לצמוח, ואז גם מתקיימות חגיגות הסד. במרץ מתחילה העונה האחרונה שבה קוצרים את היבול. באומנות מצריים מי שירוק הוא צעיר. רוב הדימויים בעולם האומנות המצרית באו מהסתכלות בנילוס ובמחזוריות הטבע וההצפה. בפסל חזה-חם רואים שאין סימטריה בזרועות המלך. האגרוף הקמוץ שמונח על הברך מחזיק את שרביט השלטון, ולובש את כתר מצריים העליונה. הפסל הוא ביטוי זהה להירוגליפים המסמלים את המלך הנערץ. על בסיס הכס יש גרפיטי שבו כתוב שמדובר במלך חזה-חם (האדיר שהופיע) וכן יש גם ציור של אויבים שנפלו לרגליו (50,000 במספר). לעומת האסטלה של דג'ת מן השושלת הקודמת, איכות הפסל ירודה.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה