מק

[גריני]

פינת האהבה העצמית -טוב לשבת../images/Emo16.gif|יין

בואו ונשרשר לכאן דברים שמחברים אותנו לאהבת העצמי שלנו. כל "המבינים" (סליחה, לא כולם.... עפ"י תורת ישראל זה שונה) - טוענים, שכדי להגיע לאהבה לאחרים אנחנו צריכים, קודם כל, לאהוב את עצמנו. אז בואו ונראה איך עושים את זה... איך אוהבים את עצמנו? (המממ....

חושבת)... לדעת להגיד לא - בלי להרגיש אשמה, בלי כעס- פשוט לא כי... לא מתאים לי... לא בא לי... וכו' (שוני, זה בשבילך

) לעשות מה בראש שלי, גם אם זה לא מוצא חן בעיני השכנה מלמטה (קרנוש זה בשבילך

) - זה בתנאי, כמובן, שלא פוגעים באחרים תוך כדי כך! לשמל, אני החלטתי השנה שלא מתאים לי הקטע המשפחתי בערב ראש השנה - די נאמס לי - רוצה פעם אחת לעשות את זה אחרת..... אז נסעתי לי לשוויץ! בלי רגשות אשמה, בלי להרגיש צורך להתנצל... זה בעיני - אהבת העצמי. אז קדימה חברים, קומו ! עורו! שרשרו

ושתהיה לנו שבת עלכיפק

 

[זהות]

תמיד

ידעתי להגיד לא . אך פעמים רבות הלא שלי היה מלווה ברגשות שליליים שונים. להגיד לא בלי לחוש כעס,אשמה,יסורי מצפון...זה שיעור שהתחלתי ללמוד לא לפני הרבה זמן והשיעור לא קל . עדיין לא סיימתי את תהליך העיכול הזה . אך יש הבדל עצום בהרגשה. תחושת הקלה וקבלה.קבלת עצמי.ההיתר הזה שרק אני יכולה להעניק לעצמי כרוך בחשיפה עצמית לא פשוטה,בחוסר איזון בין מה שרוצה להיות לבין מה שבאמת ,בפני חולשותי,רצוני לעמוד בציפיות של בודדים היקרים לי... בעבר הלכתי אליה באופן אובססיבי,בתחילה כי היתה תקווה בהמשך -משום שידעתי שהיא היתה עושה אותו דבר אילו היא היתה במקומי. המשכתי ללכת משום שרציתי לחשוב שעצם נוכחותי גורמת למישהו שם לטפל בה טוב יותר,כי יבינו שהיא חשובה לי מאוד...כשהרגשתי שכבר ממש לא יכולה ,הפסקתי. פתאום התחלתי לחשוב עלי...האם אני רוצה ללכת ?למה אני הולכת ?רוצה לראותה או כי כך אני וסביבתי מצפים ממני.לקח לי זמן רב להבין שמותר לי לוותר לעצמי,לא ללכת אם לא מתאים לי ועדיין לפעמים מתגנבת לה הרגשה רעה...

 

[ש ר ו ן ס]

באתי לאמר שבת שלום

וגם להגיד לגריני שהיא מקסימה ואין עליה בעולם!. תודה גריני על ה כ ל .. אהבה עצמית? יש דבר כזה?!?! כי אם כן, יש לי עוד המון מה ללמוד

 

[גריני]

../images/Emo9.gif (זה האייקון הכי קרוב למסמיקה)

תודה לך, יקרה. החום הזה שאת משפריצה מסביב

איזה כיף אהבה עצמית - כעקרון יש! רק שזה הקטע שהוא הכי קשה ל כוווווווולנו!!! וכשנתחיל להגיע אליה - כשרק ניגע בה - הכל ייראה אחרת! וגם "המון מה ללמוד"? - גם זה נכון לכווווווווולנו (במיוחד לאלו שנדמה להם שכבר יודעים הכל

)

על נוכחותך כאן ועל שאת...

 

[גריני]

../images/Emo24.gif - זהות - את מדהימה!

מה שאת עברת ועדיין עוברת... אלוהים! אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי! לא מצליחה להעביר למילים את מה שאני מרגישה כרגע. אז רק עוד

ועוד

 

[רשף כשף]

כולנו זקוקים לחסד

מילים: נתן זך כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת. רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לראות. כולנו רוצים לאהוב. כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, כדי שיהיה לנו כוח. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום

 

[רויהלה]

../images/Emo23.gifעצמית

אחד הדברים שאני דוגלת בהם... יש לי מלא חברים שלא מבינים לפעמים איך אני קמה מנפילות וכל מיני דברים קשים ומוזרים שקוראים לי...איך אני מתמודדת מול המון דברים ועדיין יש לי את הכוח להמשיך הלאה... התשובה היחידה שיש לי זה אהבה עצמית... "למרות שיש כמה שטוענים שזה לא מספיק כי אם זה היה מספיק הייתי במקום אחר"... אז לדוגמא אני חייבת פעם בחודש להתנתק מכל מה שמסביבי,, ללכת אלאיזה מקום קסום,, להיות בחברה של חבר,חברה קסומים,,, או ללכת לאיזה טיפול מענין... ממש לעצור את הרכבת לרדת ממינה לנוח ואחרי זה לחזור.. בלי זה אני חושבת מזמן לא הייתי מחזיקה מעמד..... שבת שלום........ המון אהבה

 

[עפרה שפי]

אהבה עצמית בעיניי

אהבה עצמית בעיניי אפשר לאפיין בחמש תכונות:

לאפשר לרוח להיות - זה לקבל את עצמי כמו שאני. גם אם עשיתי דברים לא טובים בעיני עצמי, לדעת לסלוח ולשפר בעתיד כדי שאוכל להרגיש טוב.

לאפשר לעצמי להרגיש את כל הרגשות שאני מרגישה. גם אלה שלא נעימים לי, אבל בעיקר את אלה שנעימים לי.

לאפשר לעצמי לקבל מתנות לדעת לקבל מאחרים את מה שיש להם לתת לי ולומר תודה שאנשים רצו לתת לי. זה כולל דברים חומריים, אבל גם ביקורת שניתנה מתוך אהבה כלפיי, עצה טובה, או מידע חדש.

לחשוב את מחשבתי האינדיבידואלית לבדוק מהן המסקנות שלי לגבי דברים, להבין בעצמי תוך הסקה לוגית מהן העובדות כפי שאני עצמי רואה אותן, להשוות השוואה פרטית ביני לבין עצמי מתוך עובדות סותרות ולבנות תמונת עולם רציונלית הבנויה על המחשבה העצמית שלי

ליצור את יצירתי בלי פחד ובלי זיקה לביקורת של אחרים. לדעת שמה שאני יוצרת הוא ביטוי לנשמה שלי, ושיצירה זו היא דבר מה שהאינטרס היחיד שלה הוא היצירה עצמה - בריאה חדשה. להפיץ ולשחרר את יצירתי להיות בעולם בשביל האנשים האחרים באהבה. לא פשוט לאהוב את עצמנו. לפעמים המחשבה העצמית שלנו מתנגשת עם הרגשות שאנו מרגישים, ולפעמים הרוח אינה מוכנה לסלוח לנו על דבר מה שעשינו ואנו שופטים אותו לרעה. לפעמים כשנשחרר את יצירתנו לעולם, נקבל חזרה תגובות לא נעימות המנסות לתקן את יצירתנו או לשפוט אותה. לא פשוט לקבל מאחרים ללא אינטרס. לפעמים יש לנו נטיה לומר שזה יותר מדי בשבילנו. לפעמים קשה לנו לקבל עזרה, כי דימוי העצמי שלנו נפגע בשדרו חולשה. לכן לאהוב את עצמי זה גם לקבל אותי כאשר אני חלשה ולהאמין שאתחזק אם אדע לקבל את העזרה שיש סביבי. לא פשוט לאהוב את עצמנו. לפעמים המחשבה העצמית שלנו מתנגשת עם הרגשות שאנו מרגישים, ולפעמים הרוח אינה מוכנה לסלוח לנו על דבר מה שעשינו ואנו שופטים אותו לרעה. לפעמים כשנשחרר את יצירתנו לעולם, נקבל חזרה תגובות לא נעימות המנסות לתקן את יצירתנו או לשפוט אותה. לא פשוט לקבל מאחרים ללא אינטרס. לפעמים יש לנו נטיה לומר שזה יותר מדי בשבילנו. לפעמים קשה לנו לקבל עזרה, כי דימוי העצמי שלנו נפגע בשדרו חולשה. לכן לאהוב את עצמי זה גם לקבל אותי כאשר אני חלשה ולהאמין שאתחזק אם אדע לקבל את העזרה שיש סביבי.

 

[גריני]

../images/Emo45.gif עופרה'לה! כיף לי שאת כאן

והדברים שכתבת כאן, נו - כמו תמיד - אין עליך!!! ורק הבהרה קטנה: כשאת כותבת: "ולפעמים הרוח אינה מוכנה לסלוח לנו על דבר מה שעשינו ואנו שופטים אותו לרעה" - אני חושבת שאת מתכוונת לנפש - הנפש היא זו שלא מוכנה לסלוח. הרוח היא הניצוץ האלוהי שבנו - והיא תמיד מקבלת אותנו - כפי שאנחנו, על טוב ועל הרע. מה דעתך? ותראי אם בא לך לשתף אותנו במקרה מהחיים, בו פעלת לפי מה שכתבת, זה יכול להיות נחמד

ברוכה הבאה

 

[rama69]

תודה על השאלה

שאלות מסוג זה עוזרות לנו לעצור ולהקשיב לעצמנו, בשבילי אהבה עצמית: לקבל את עצמי כפי שאני בטוב וברע, ואז גם יש לי את היכולת לפנק את עצמי, לטפל בעמי, וכפי שרויה אמרה, לעצור את הרכבת, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול גדול לאדם, אור ואהבת אמת אתי

 

[עפרה שפי]

אין לי בלבול בין הרוח, הנפש והנשמה

הרוח היא הניצוץ האלוהי שיש בכולנו. כנשמות אלוהים תמיד מקבל אותנו כפי שאנחנו, אבל כנשמות אנחנו טהורים מכל רע. כנפשות אנו ישויות מופשטות הצריכות להתמודד עם החומר שבתוכו אנו פועלים, ולרוב הנפש היא הגורם הסובל כאשר הרוח אינה סולחת. הרוח היא אכן הניצוץ האלוהי שבנו. אבל האלוהים לא תמיד סולח ולא תמיד רק מקבל. אלוהים שבתוכנו הוא גם אל עם חרון אף, הוא גם שופט הוא גם נוקם ונוטר. לאהוב את עצמנו זה לבקש מהרוח שבנו לסלוח לנפש המתייסרת ולקבל אותה באהבה.

 

[גריני]

עכשיו השאלה היא:

למה האלוהים שבנו הוא גם כועס? מאיפה מגיע השיפוט הזה?

 

[עפרה שפי]

תחשבי מה היה קורה לולא היה בו שיפוט

או כעס. האלוהים שבנו הוא אל רחום וחנון, רב פעלים ורב חסד. בחרנו לבוא לכאן כבני אנוש כדי לתקן משהו על הכוכב שלנו. כיצד נעשה זאת אם לא יהיה בנו שיפוט? מאין יבוא הכוח אם לא מהכעס? האם הזעם הוא רגש רע? הרי הוא כוח פועל שאפשר לגייסו למען מטרות נעלות, כמו תיקון העוול והבאת השלום. אם רק נהיה מודעים, ואם רק נגייס את הרוח החומלת והרחומה, הכעס יהפוך לגורם מספר אחת לתיקון העולם. תפילתי: אלוהים הרשה לי להרגיש את כל הרגשות שאני מרגישה כולל האשמה, הזעם, הקנאה והבושה, והפוך את אלה שאינם נעימים לי לכוח מתקן על פני האדמה, כך שיעזרו לי למלא את המטרה שלשמה באתי הנה.

 

[חת שפ סות]

אהבה עצמית...

בכדי להגיע לאהבה עצמית, ראשית כל, עלינו להסיר כל שיפוטיות. בדרך כלל, כשאנו שופטים אחרים, בעצם, אנו מצהירים לעולם על הרגשותינו ותחושותינו והלך מחשבותינו, ביחס ישיר אלינו. נקודה. כשנדע להפסיק לשפוט אחרים ולהתחיל להתבונן באחרים ולקבלם, בעצם, אנו מפסיקים לשפוט את עצמנו ומתחילים לקבל את עצמנו. ישנו חוט דק שמפריד בין אהבה עצמית לאגואיסטיות. צריך להיזהר מכך, לא תמיד אפשר להבחין באותו חוט דק, ואהבה עצמית הופכת בעצם לאגואיסטית ובעצם כך, המטרה אינה מושגת (במשמעות החיובית שבדבר). גריני, לגבי חג ראש השנה וכל הקטע המשפחתי שנמאס לך ונסעת לשוויץ מבלי לחוש רגשות אשמה ובלי צורך להתנצל - זה בעצם קבלת העצמי שלך ונכון, זו אהבה עצמית. עצם זה שאנו מקבלים את עצמנו כפי שאנו חושבים שכך צריך להיות, זו ההצהרה הגדולה ביותר לעולם כי אנו אוהבים את עצמנו והנפלא בכך, שאחרים יקבלו אותנו גם כן. הציפיות של אחרים מאיתנו ינותבו לדרך שאנו הולכים בה ומרגישים בה הכי טוב שאפשר. תמיד צריך לזכור כי אהבה עצמית הינה לעשות דברים שכיף לנו איתם, שאנו מרגישים טוב איתם, ולא כי צריך ומוכרח. כשאנו עושים דברים מתוך שמחה, מתוך כיף, הנתינה שלנו מתוך עצמנו, מתוך אהבתנו את עצמנו, היא גדולה ועצומה. ונתינה זו מושכת אהבה של אחרים אלינו ומזינה אותנו וממלאה אותנו עוד ועוד באהבה עצמית.

 

[מיכל מנדל]

ואהבת לרעך כמוך../images/Emo24.gif

אז אם אנו מסכימים שאנו אוהבים את עצמנו אז... זה הרגע להתחיל לאהוב את הזולת בדיוק כמו שאנו אוהבים את עצמנו... תודה

 

[עפרה שפי]

אין הבדל בין אהבה עצמית ואהבת הזולת

זה אותו הדבר בדיוק. כשאנו אוהבים את עצמנו אנו אוהבים גם את הזולת. אנו יכולים להבין אותו, לקבל אותו, לשמוח בשמחתו. כשאנו אוהבים את עצמנו אנו שמחים בחלקנו על אף הקנאה שאנו יכולים לחוש בזולת. לדוגמה, אהוב לבי שהולך לחיות עם אישה אחרת. אני מקנאה בשניהם, מקנאה ביכולת שלהם לבנות לעצמם בית. מקנאה בו שהצליח לצאת מהקשר המשונה שהיה לו אתי, מקנאה בה שהיא מצליחה לבנות אתו קשר טוב ממני, ואוהבת את שניהם. אוהבת אותם משום שאותו תמיד אהבתי ותמיד אוהב, אוהבת אותה משום שהוא אוהב אותה. אוהבת גם את עצמי. שמחה שהצלחתי לצאת מהקשר אתו שלא היה בריא בשבילי, מסתכלת על זוגות ולומדת מה מה אני רוצה שיהיה בזוגיות שלי, אני מקבלת את עצמי ואת חלקי בחיים באהבה ורואה את היתרונות שבעצמאות שלי, את מה שהרווחתי מהאהבה שהיתה לנו. אני אוהבת את עצמי ועכשיו אני גם יכולה לשים את העלבון בצד וליהנות ממה שיש לי. אינני שופטת את עצמי לחומרה וגם אינני שופטת אותו לחומרה וודאי שלא את בת זוגו. זמן משבר הוא הזמן לבחון את האהבה העצמית. אני אוהבת את העולם ומודה עליו ולכן אוהבת גם אותי וגם את האחרים.

 

[גריני]

האם אנחנו יכולים באמת ליישם את זה?

האם את אוהבת היום את אותה אחת שכ"כ כעסת עליה אתמול?.. לפני כשנתיים סיפרתי למישהי (שהיתה אמורה להיות המאסטר רייקי שלי) - על השתתפותי ב"פרוייקט" כלשהי במסגרת קבוצת דיון ביאהו - פרוייקט שעניינו היה עיבוד המצב הבטחוני בארץ דרך "עקרונות רוחניים" כגון השתקפויות וכו'. זה היה בתקופה בה הפיגועים כאן היו בשיאם. תגובתה של מורתי הדהימה אותי, היא שאלה אותי האם אני אוהבת פלסטינאים? לא היתה לי תשובה.... לא יכולתי לשנוא אותם - כקבוצה, ככלל ... אבל בשום פנים ואופן לא יכולתי להגיד שאני אוהבת אותם.... אז "ואהבת רעך כמוך" - האם מי שפוגע בי (על פי תפיסתי האישית, כמובן) - האם גם הוא "רעי"?

 

[עפרה שפי]

כדי ליישם את זה צריך לעבור

תהליך סליחה עמוק. קבוצות בלי פנים ובלי שם הן מושג. אי אפשר לשנוא או לאהוב מושגים. אפשר לפחוד מהם, לנסות לבדוק מהם וכדומה. ניתן לזהות מי הוא רעי ומי הוא אויבי. וגם על זה נאמר, בנפול אויבך אל תשמח. השאלה היא אם אנו באמת יכולים ליישם אהבה עצמית ללא תנאים. זוהי השאלה האמיתית. וכיוון שהתשובה עליה היא - לא במאה אחוז, אנחנו לא יכולים לאהוב את עצמנו במאה אחוז, אז נגרר מאליו שגם את זולתנו אנו לא אוהבים במאה אחוז. כשלעצמי אני מרגישה אהבה כלפי כל הברואים בעולם. האהבה היא כוח. אבל ישנם ברואים שבאתי אתם במגע ופגעו בי. את אלה אינני מחשיבה אהוביי. אני משלימה עם קיומם באיזה מקום ביקום ומשתדלת לסמן טריטוריה נפרדת מהם. זה כולל אנשים שהיו פעם מאוד מאוד קרובים אלי.

 

[מיכל מנדל]

"אלוהים-שמור עלי מאוהבי כי משונאי

אשמרה בעצמי"... לעיתים אלו שאנו מחשיבים לאוהבים שלנו הם המזיקים הכי גדולים לנו... חשבו עלזה... כשאני מדברת על אהבה אני לא מדברת על אהבה גשמית... "ואהבת לרעך כמוך"... אני מדברת על אהבה במימד הרוחני. היכולת לשדר את האור והאהבה הקוסמית שעוברת דרכי בעזרת הלב הימני שלי שהוא הלב הרוחני ללא ערבוב רגשות דרך הלב השמאלי הלב הפיסיולוגי. זה הוא הבסיס לשליחת ההילינג הטלפתי...

 

[גריני]

ה"מזיקים" הגדולים: אנחנו לעצמנו

אחרי שעובר הכעס... כשמסתכלים אחורנית - בכל כאב, בכל עימות, בכל "נזק" כביכול, שניגרם לנו ע"י מי מאוהבנו (או אהובנו) - ישנו שיעור גדול! ה"פטנט" כשעוסקים במודעות עצמית, בצמיחה - היא לראות את השיעור, לעבור דרך הכאב, להגיע לרגשות שקטים יותר ומשם לבחון היטב מה אומר לנו על עצמנו מה שקרה! ובדר"כ (לפחות בהתנסות שלי) - אנחנו הם אלה שגורמים את הכאב הגדול ביותר לעצמנו... השופט הכי קשוח שלי - הוא אני עצמי! כן, אהבה במימד הרוחני גורמת להרבה כאב לעיתים... ואני יכולה להגיד לך שאת אחד מסדרת השיעורים הכואבת ביותר - קיבלתי ממדריכי הרוחניים (ישויות של אור ואהבה!) - והכאב נמשך ונמשך כל עוד לא למדתי את השיעור... והשיעור היה פשוט: ללמוד לאהוב ולכבד את עצמי! במילים אחרות: לא להסכים שיכאיבו לי, ולא משנה מי! - גם אם מדובר בישויות מאוד נכבדות!!! לוא הבנתי את השיעור מוקדם יותר - הייתי מונעת חלק מהכאב. אז זהו שיעור שאני הבאתי על עצמי ו"הם" היו רק האמצעי. ועל כן אני שבה ואומרת: הכאב הכביכול חיצוני בא ללמד אותנו משהו. אם נלמד ולוא רק את השיעור הזה - החיים שלנו יזרמו הרבה יותר בקלות ובכיף.