מק
- פותח הנושא גריני
- פורסם בתאריך
שיפוט הוא פעולה של השכל
אנחנו חייבים לשפוט דברים כל הזמן כדי שנוכל לפעול. למשל, להבחין בין מציאות לבין דמיון. למשל לשפוט אם טענה היא נכונה או לא. למשל עלינו לשפוט דברים כדי לסווג אותם לקטגוריה - אכיל או לא אכיל (זה חשוב מאוד אם אנחנו רעבים ויש לנו רק מאכל רעיל, שנדע לשפוט אותו לחומרה ולא להיכנע לרעב) שיפוטיות היא שיפוט המערב רגשות. להיות שיפוטי זה לא רק לשפוט את העובדות באופן שכלי, אלא להוסיף לשיפוט ממד ערכי: טוב או רע. אם אני אומרת על התפוח המורעל "לא אכיל" אני שופטת אותו בשני הממדים. בראשון אני קובעת שאסור לאכול אותו, בממד הרגשי אני מחליטה שאם אוכל את התפוח זה יהיה בעל ערך "רע". רע נגזר מפרמטרים נוספים שאינם קשורים בתפוח המורעל. למשל - אני יוצאת מנקודת הנחה שרע שאמות. להגיד התפוח לא אכיל, זה שיפוט. להגיד אסור לאכול את התפוח כי הוא רעיל ויגרום למוות - זו שיפוטיות.
אנחנו חייבים לשפוט דברים כל הזמן כדי שנוכל לפעול. למשל, להבחין בין מציאות לבין דמיון. למשל לשפוט אם טענה היא נכונה או לא. למשל עלינו לשפוט דברים כדי לסווג אותם לקטגוריה - אכיל או לא אכיל (זה חשוב מאוד אם אנחנו רעבים ויש לנו רק מאכל רעיל, שנדע לשפוט אותו לחומרה ולא להיכנע לרעב) שיפוטיות היא שיפוט המערב רגשות. להיות שיפוטי זה לא רק לשפוט את העובדות באופן שכלי, אלא להוסיף לשיפוט ממד ערכי: טוב או רע. אם אני אומרת על התפוח המורעל "לא אכיל" אני שופטת אותו בשני הממדים. בראשון אני קובעת שאסור לאכול אותו, בממד הרגשי אני מחליטה שאם אוכל את התפוח זה יהיה בעל ערך "רע". רע נגזר מפרמטרים נוספים שאינם קשורים בתפוח המורעל. למשל - אני יוצאת מנקודת הנחה שרע שאמות. להגיד התפוח לא אכיל, זה שיפוט. להגיד אסור לאכול את התפוח כי הוא רעיל ויגרום למוות - זו שיפוטיות.
ועכשיו נותר לשאול
בדיפרנציאציה שאנחנו מנסים לעשות בין חמלה ובין רחמים, האם יש הבדל בשיפוטיות? אני חושבת שרחמים היא תמיד עמדה שיפוטית. כלומר, אנו חשים רגשות המוסיפים את הערך "רע" כפרמטר למושא הרחמים שלנו. מעשיו של האיש רעים, מצבו רע, אבל אנחנו מרחמים עליו. בדרך כלל גם מגלים סלחנות כלפיו. אבל זוהי סלחנו מעמדה של שיפוט ואפילו שיפוטיות. חמלה היא רגש בלבד, משום שהיא אינה מוסיפה שפיטה שכלית. אנו מרגישים את החמלה בלי לתת את הדעת על השיפוט שלנו לגבי הדבר. לדוגמה, כאשר אנחנו מדברים אנחנו גם נושמים וגם מעכלים את ארוחת הערב. אבל לא רלוונטי לדבר על הנשימה או על העיכול כשאנו מתייחסים לתוכן הדברים שאנו אומרים. או קי, כדי לדבר צריך גם לנשום, אבל זה לא רלוונטי לשיחה שלנו עכשיו. ככה עם החמלה. כשאנחנו חומלים אנחנו שופטים ברובד שאינו רלוונטי לרגש החמלה. כשאנחנו מרחמים השפיטה רלוונטית לרגש הרחמים. מסובך אבל מדויק.
בדיפרנציאציה שאנחנו מנסים לעשות בין חמלה ובין רחמים, האם יש הבדל בשיפוטיות? אני חושבת שרחמים היא תמיד עמדה שיפוטית. כלומר, אנו חשים רגשות המוסיפים את הערך "רע" כפרמטר למושא הרחמים שלנו. מעשיו של האיש רעים, מצבו רע, אבל אנחנו מרחמים עליו. בדרך כלל גם מגלים סלחנות כלפיו. אבל זוהי סלחנו מעמדה של שיפוט ואפילו שיפוטיות. חמלה היא רגש בלבד, משום שהיא אינה מוסיפה שפיטה שכלית. אנו מרגישים את החמלה בלי לתת את הדעת על השיפוט שלנו לגבי הדבר. לדוגמה, כאשר אנחנו מדברים אנחנו גם נושמים וגם מעכלים את ארוחת הערב. אבל לא רלוונטי לדבר על הנשימה או על העיכול כשאנו מתייחסים לתוכן הדברים שאנו אומרים. או קי, כדי לדבר צריך גם לנשום, אבל זה לא רלוונטי לשיחה שלנו עכשיו. ככה עם החמלה. כשאנחנו חומלים אנחנו שופטים ברובד שאינו רלוונטי לרגש החמלה. כשאנחנו מרחמים השפיטה רלוונטית לרגש הרחמים. מסובך אבל מדויק.
The Warrior
New member
עפ"י תורת ישראל זה שונה ../images/Emo35.gif
...למה את חושבת? "לא תיקֹם ולא תיטֹר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני י-ה-ו-ה" (ויקרא יח/19) כמוך רשום, כך שהאדם חייב לאהוב את עצמו תחילה. ובכלל, האדם נברא כצלם אלהים...שייך לאהוב את אלהים? כל אחד הוא חלק ממנו, גם ביהדות
...ושיהיה לכוווולם יופי של שבוע
...למה את חושבת? "לא תיקֹם ולא תיטֹר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני י-ה-ו-ה" (ויקרא יח/19) כמוך רשום, כך שהאדם חייב לאהוב את עצמו תחילה. ובכלל, האדם נברא כצלם אלהים...שייך לאהוב את אלהים? כל אחד הוא חלק ממנו, גם ביהדות
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.