מק

[עפרה שפי]

כל כך נכון, גריני

זה קרה גם לי. ישבתי שלוש שנים אצל הפסיכולוגית שלי, שדיברה אתי על כך שאני מאפשרת לאחרים להכאיב לי, ולא הרגשתי שהיא עצמה מכאיבה לי בלי רחמים ובלי חמלה. עד שיום אחד למדתי את השיעור. ומאז אני יודעת מהי אהבה עצמית. אני לא ארשה לאיש להכאיב לי יותר.

 

[גריני]

../images/Emo24.gif

 

[פעמונית הגשם]

רגעעעעע איך אתם עושים את זה../images/Emo12.gif

מישהו פגע בכם ואתם מיד לוחצים על כפתור =אל פגע= ???? אולי אני נשמעת קצת =אהבלית= אבל בטח אוכל לקבל איזה הסבר איך כל כך מהר אתם לא נפגעים ממישהו....

 

[גריני]

כפתור אל-פגע!!!

אוי כמה אהבתי את הרעיון (מצטערת, האייקונים אצלי יצאו מפעולה, אחרת היית רואה כאן אחד מתגלגל מצחוק). אז, ראשית - לא אמרתי שכל-כך מהר אני לא נפגעת ממישהו... ממש לא מהר! ה"שיעור" ההוא נמשך אצלי הרבה זמן (קרוב לשנתיים!!!). מה שהבנתי בסופו של דבר (נו, קשת תפיסה שכמוני...) - זה שההדרכה שלי פגעה בי במכוון - כדי שאלמד להגיד משהו כמו: "לא מוכנה שתדברו איתי כך"... וזה מה שאני עושה היום - אני מכירה בערך של עצמי ולא נותנת לאחרים לפגוע בערך שלי, ואם מישהו מנסה לעשות זאת, אני בצורה שקטה מעירה לו, וזה הכל. להיפגע? כן זה עדיין קורה לי, במיוחד מאנשים הקרובים אלי ביותר - שם זה עדיין כואב. אבל מספר הפעמים הולך ומצטמצם, וכשזה קורה - זמן קצר לאחר הפגיעה אני שואלת את עצמי ממה נפגעתי, מאתרת את הסיבה העמוקה יותר לפגיעה. לפעמים אני רק "מאשרת לעצמי" שאני פגועה... שזה כואב - וכאילו מסתכלת על זה מהצד, זה כמו להוציא החוצה חתיכה קטנה ממך ולהסתכל עליך מבחוץ - עצם הדבר הזה, ההסתכלות הזאת - בדר"כ מעבירה את הכאב. זה ממש לא בלחיצת כפתור, זה לאחר עבודה רבה מאוד בקטע של מודעות וגם קשה להסביר את זה ככה בכמה שורות בפורום. אני קראתי אינספור ספרים בעניין, הלכתי לסדנאות מכאן ועד הודעה חדשה ובעיקר: עבדתי! עבדתי! עבדתי!!!! בסוף יש תוצאות

ואם יש לך שאלה ספציפית, מקרה מסויים עליו את חושבת - העלי אותו כאן, נראה מה עושים עם זה.

 

[bflygirl]

../images/Emo127.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gifאהבתי מאוד

פעמונית הכל עיניין של למידה וגריני זה מגניב העיניין של הכפתור.... פששששששששששששששששש וגם אם בסוף יש פגיעה בכל זאת כדאי ללמוד לסלוח כי את לא סולחת כביכול לX מסויים את סולחת בשביל עצמך בשביל שאת תרגישי יותר טוב עם המצב כשאני סולחת יורדת ממני אבן מהלב גם את זה למדתי בדרך הקשה אמנם אבל הכל ניתן ללמידה!

 

[גריני]

למען הדיוק....

הרעיון של "כפתור אל-פגע" היה של פעמונית... אני רק אימצתי אותו

 

[פעמונית הגשם]

../images/Emo102.gifאני חושבת שאנחנו...

אלה שבוחרים אם נפגע או לא, הייתי כבר בקטעים כאלה שהחלטתי שפה במקרה הזה אני לא בוחרת להפגע, ולפעמים כן בחרתי להפגע, תודה על ההסבר שלך ברור שזו עבודה קשה אבל היא משתלמת.

 

[פעמונית הגשם]

../images/Emo12.gifיש לי שאלה אחרת

אם הכל "נקבע מלמעלה" למה לנו להתאמץ זו היתה שאלתי. ואם נתאמץ באמת הרי בסוף "נקבל" את מה שנקבע למעלה.....אז למה ?..?

 

[bflygirl]

לפי דעתי צריך לזרום

ולפעמים יש שיעורים בחיים שצריך לעבור וללמוד ויש כל מיני בחירות: נגיד במצב מסויים יש כמה בחירות כמה שבילים להמשיך בדרך.... ואת יכולה לבחור איך את רוצה להמשיך בדרך באיזה שביל

 

[מיכל מנדל]

כל נקבע מלמעלה ויחד עם זאת...

יש לנו את זכות הבחירה... כיצד? לכל משימה וכל מטרה וכל יעוד יש לנו 22 מסלולים אפשריים לעבור. ישנם מסלולים קלים יותר ישנם מסלולים קשים יותר. אם נדע את סוד עץ החיים נדע את סוד הבריאה כולה... העניין הוא טכני לחלוטין. ברגע שיודעים את מפת עץ החיים אין לנו בעיה להתמצא בחיינו ולבצע את הבחירות הנכונות. ישנה הדרך של הכרישים: דרך החוויה הקשה, התחושה המגע ההתנסות. ישנה דרך החכמים: " מכל מלמדי השכלתי"... כל אחד בוחר את הדרך המתאימה לו על מנת להגשים את התכנית האלוהית שנרקמה עבורו. מוזמנים לבקר בפורום מודעות פנימית- אני פותחת פינה בשם: כוח סוד האותיות העבריות- נומרולוגיה קבלית מוזמנים לבקר בבלוג שלי שם אני מרשה לעצמי להתפרע במחשבות שלי

 

[עפרה שפי]

אי אפשר לבחור אם להיפגע או לא

אבל אפשר להיזהר מלהיפגע, ואפשר, אחרי שנפגעים, לעשות פעולות הצלה של עזרה ראשונה שמקילים על הפגיעה ואפילו מסלקים אותה מהר. כשהפגיעה נשכחת, נדמה לנו שבכלל לא נפגענו.

 

[גריני]

אפשר לבחור בכל רגש שהוא..

זה דורש המון מודעות, המון תרגול - אבל אפשר ומומלץ! כבר היו לי מקרים שנפגעתי לרגע, או שכעסתי לרגע - ו"תפסתי" את עצמי שניה לפני התפתחות הרגש הזה, ושאלתי את עצמי: האם אני בוחרת ב.... או ב....? וזה שחרור ענק - עצם השאלה תוך כדי - פורקת, כמובן, מיידית את "חומר הנפץ".

 

[עפרה שפי]

ככה זה כשהכד מלא

הכל נשפך מתוכו החוצה. הפגיעה היתה כל כך קשה באותו היום שפשוט הכל הזדעזע. זה כמו סתימה בצינור (ואנחנו הרי צינור) היא מצטברת ומצטברת והנוזלים עוברים יותר ויותר לאט, יותר ויותר בלחץ, עד שזה סתום לגמרי. פגיעה קלה לא תפתח את הסתימה, אלא תיצור שלולית סביב הסתימה, ואולי אפילו תגרום לפיצוץ הצינור. אבל זרימה חזקה בבת אחת תפתח את הצינור. זה מה שקרה לי עם הפסיכולוגית שלי. היא נתנה לי זץ. היא פגעה בי בצורה שלא תיאמן. היא היתה האחרונה שנתתי בה אמון, והפגיעה שלה הביאה אותי להחזיר את האמון בעצמי. וכשמישהו מאמין בעצמו, הוא אוהבת את עצמו, וכשהוא אוהב את עצמו הוא יכול לחזור ולתת אמון בכל השאר.

 

[פעמונית הגשם]

אני חושבת שהדמעות פותחות סתימות...

 

[גריני]

../images/Emo45.gif ועוד איך....

 

[עפרה שפי]

מדוע לשפוט הוא דבר הנוגד את האהבה?

אני חושבת ששיפוטיות יכולה להתקיים רק אם יש אהבה. כי איננו שופטים את מה שאנו אדישים אליו, אלא רק את מה שאכפת לנו ממנו. כדי שתהיה אהבה חייבים אכפתיות. יש בנו התכונה של השיפוטיות. למה שלא נאהב אותה כמו את כל שאר תכונותינו? למה שלא נהפוך את עצמנו לשופטים רחומים של עצמנו ושל האחרים? ואם ניקח את הדוגמה של גריני שנסעה לשווייץ בראש השנה בלי רגשות אשמה - הרי עצם העובדה שגריני מדברת על חסרונן של רגשות האשמה מעיד על כך ששפטה את העניין כמה וכמה פעמים, היא היתה השופטת של הסיטואציה והיא הוציאה את הנאשמת (גריני) זכאית. גריני אהבה את גריני גם לפני "המשפט". המשפט נועד לזכות אותה מהרגש הלא נעים של אשמה שהיתה עלולה לחוש ללא המשפט. כל פסילה של רגש או של אחת מתכונותינו האלוהיות, ובהן שיפוטיות, פוגעת באהבה העצמית שלנו, לדעתי.

 

[גריני]

שיפוט, אהבה, חמלה

זה נכון שאנחנו שופטים רק מה שאכפת לנו. אבל - כאשר עלינו על דרך הצמיחה האישית, וכשאנחנו רוצים צמיחה כזו גם עבור אהובינו - אנחנו מבינים שלכל אחד המסלול האישי שלו. וטעויות בדרך הן הדרך הטובה ביותר להגיע להתבוננות עצמית. אדם שחייו זורמים בשלווה ובנחת, ללא אבני נגף, ללא מכשולים - לדעתי, לעולם לא יגיע לצמיחה אישית! אין לו שום סיבה! כשהכל זורם, כשהכל טוב - למה "לחפור" בתוך עצמך? הצמיחה האישית מתחילה כשרע לי! אז אני מחפשת סיבות למה רע? ומחפשת פתרונות - איך לצאת מהגועל נפש הזה? אז השלב הבא בהתפתחות הרוחנית הוא התובנה המאוד עמוקה - שבאה מתוך חמלה - שטעויות בחיים, מכאובים, מכשולים - כל אלו הכרחיים כדי לנער את הבנאדם ולגרום לו להביט היטב פנימה ולמצוא את הדרך אל התובנות, אל האור. בַמָקום הזה - לא יהיה שיפוט. במָקום הזה - אותה איכפתיות שדיברת עליה תביא אותנו לחמלה לא לשיפוט. אני חווה את ההרגשה הזו לעיתים מזומנות היום. בעבר כעסתי על דרך מסויימת שלא נראתה לי (אני חווה זאת גם היום, כשאני פחות מחוברת אל הרוח). כיום, יותר ויותר אני מתחברת אל ההסתכלות מהצד מתוך חמלה - מסוגלת להזדהות עם הכאב של האחר ויחד עם זאת להבין - שזוהי דרכו שלו ואני לא יכולה לעשות דבר בקשר לזה פרט לחיבוק, לקבלה ולקוות בשבילו שהדרך שלו תהיה חלקה יותר, פחות כואבת משהיתה (והווה לעיתים) דרכי שלי.

 

[עפרה שפי]

מקבלת את ההבדלים בין חמלה ושיפוט

 

[גילי פרי]

../images/Emo77.gifשיפוט וקבלה../images/Emo77.gif

מצרפת משהו נחמד שקיבלתי במייל לא מזמן, בנושא שיפוטיות וקבלה - מאת

ישראל בן יהוידע

שיפוטיות וקבלה

מה היא הדרך המוארת, תכנית הפעולה וכלי האור הדרושים. כדי לעקור מין השורש, להסיר ולהתמיר, את אותם עשבים שוטים. שיפוט וחוסר קבלה שעל חיינו משפעים?! "איכויות" הרסניות, הייחודית ומיוחדת לנו פה על פני האדמה, אשר אין לה אח ורע, בכל מקום אחר ביקום ובבריאה! השיפוטיות תפסה לה מקום של קבע בחיינו, אורחת כבוד בכל אירוע או עשייה, גם אם לא תמיד מוזמנת היא במודע. נוכחותה מורגשת ללא כל בעיה. ומשפיעה היא על התקשורת של כל אחד ואחת מכם עם עצמו, קל וחומר עם הסביבה! מה רע בה בשיפוטיות נשאלת אם כך השאלה? מה הופך אותה למיותרת, מסוכנת, והרסנית בעבורכם ההולכים בדרך האור ובעבורנו כאומה?! בספר דברים נתבקשו בני ישראל למנות שופטים, כאשר תפקידם היה לחבר את העם לצדק וזאת בהתאם לחוקים האלוהיים, שנתקבלו אז... באותם הימים. חוקים שבמהותם באו על מנת לאפשר לבני ישראל שהפכו מעבדים לאומה חיים בצוותא הרמוניה כבוד הדדי ושיתוף פעולה.

המציאות היום יומית המשתנה, מזמנת ואותנו מעמידה, באין ספור מצבים בהם נדרשים אנו לחוות דעה. אולם רבים המצבים, (ואין הכוונה להתנהגות אלימה או בוטה). בהם אנו אלה, גם אם לא באופן מודע, שבהבל פינו חורצים את גזר הדין, מאשימים ללא טיפת בושה! מה הסיבה לאותו דפוס התנהגות קולקטיבי שעלינו "נכפה", מדוע בוחרים אנו כל פעם מחדש לשפוט כל אירוע או פעולה. האם נעימה לכם ההרגשה, להיות אתם אלה הניצבים צלובים, ללא יכולת הגנה. את השפעותיה של השיפוטיות - דפוס התנהגות אותו "אימצנו" מתוך בחירה גם אם לא היה הדבר במודע. לאור מה שחווינו במשך השנים. בבית ההורים, בבית הספר או בצבא, לבטח גם במקום העבודה. כאשר אלה האמורים לתת ולשמש כדוגמא. מחנכים, מנהיגים מתנהגים בצורה הפוכה, והתקשורת שותפה אף היא לאותה החגיגה! אין באמירה זו משום הטלת אשמה זו היא המציאות ועלינו ההולכים בדרך האור מוטלת החובה והמשימה לשנותה! כולנו צועדים בדרך למציאות חדשה בעבור כל אחד מאתנו ברמת הפרט ובעבור האנושות כולה. דרך האור האמת והאהבה, האנרגיה הייחודית לזו התקופה. ותפקידנו ואין זו מליצה, להאיר את הדרך, שלאחדים מאיתנו לעיתים חשוכה!

השיפוטיות מוטבעת, נאחזת בחוזקה, מסרבת להתפנות ולפנות את מקומה. השתדלו, וראו בזאת משימה עליונה בחשיבותה. לזהות כל מצב בו אתם מגיבים מתוך שפיטה. כאשר אתם מזהים דפוסי התנהגות שיפוטיות נגועים. שיפוט כלפי עצמכם או כלפי הסביבה. עיצרו רגע, קחו נשימת אור עמוקה ובחרו בתגובה שונה. אפשרו לקבלה ואיתה הסליחה והמחילה. להיות ברירת המחדל הפעילה! קבלו את עצמכם, את השונה, את השוני ואת הסביבה. שלמים ומושלמים הננו, עושים את המיטב בהתאם ליכולתנו, צועדים בנתיב המואר בכל נקודת זמן נתונה לעבר יעודה של הנשמה! כבולים במציאות החומר התלת מימדית הדחוסה, כאשר מכלול תגובות רגשיות מעכבות דפוסי התנהגות ותבניות חשיבה מושלים בכיפה ואין בידנו תמיד, את היכולת לשנות ולהתמיר את אותה אנרגיה ישנה. וודאי שאין בידנו את יכולת ההבנה למכלול השלם, המורכב, שאינו ניתן עדיין לתפיסה. המשפיע על הבחירות של כל אחד ואחת מאיתנו בכל נקודת זמן נתונה! קבלו את בחירותיו של כל אחד ואחת מכם ולא מתוך שפיטה. כי נעשות הן כחלק מחוויית הלמידה אותה בחרה הנשמה. כל זאת פה בכדור כחול מופלא על פני האדמה כאשר גוף רגש ובחירה חופשית ברמת הפרט מסייעים בידה בזו הלמידה!!! הרשו ואפשרו לעצמכם אתם ההולכים בדרך האור הפוסעים לקראת ההתמרה המתרחשת כזו התקופה, לשחרר את עצמכם מזרעי השיפוטיות שנזרעו ובמשך השנים בקרבכם הוטמעו. שיפוטיות מקטלגת, יוצרת גדרות ומעמדות. מסווגת ומבדילה. בכך מרחיקה כל אחד ואחת מאיתנו מהקשר עם עצמו כמו עם אלה אתם הוא בה במגע! חוסר הקבלה הוא הגורם המפיח והמלבה את אש השיפוטיות המאכלת כל חלקה טובה. אינה מאפשרת לזרעי הסבלנות, הסובלנות, והחמלה לנבוט ולאפשר לכל אחד מאיתנו ברמת הפרט ולאנושות בכללותה, לצעוד בדרך האור האמת והאהבה למציאות חדשה! הקבלה העצמית וקבלת הסביבה קשורים קשר בלתי נפרד ליכולת ההתנתקות מהשיפוטיות ההורסת והמחריבה! אותה הבנה הפנימית שכל פעולה, מחשבה או תגובה, נעשים בצורה המושלמת והשלמה בהתאם ליכולותינו אותה נקודת זמן נתונה ומאפשרת את ההתקדמות והגדילה. כאשר הנכם מזהים פעולה או אמירה שאינה הולמת, בלשוננו שגויה. זהו את ההפרה את תבנית הפעולה , את הסיבה לאמירה או לעשייה שלא הייתה במקומה, כדי שבפעם הבאה התנהגותכם תהיה שונה!

אנו בחרנו כאן בכדור כחול לסווג את המציאות ואת העשייה תחת הכותרת טוב ורע -בעולמות העליונים אין טוב ואין רע - אלא, אהבה צרופה זו מהותה של הבריאה ויעיד על כך הערך הגימטרי הזהה 13 של הצמד "אחד" ו"אהבה" ה"אחד" הוא הבורא ול"אהבה" מהותה של הבריאה אתייחס באחת הכתבות הבאות בהרחבה. היו אתם, נשמות חוות כאן על פני בכדור כחול מופלא, שותפים לאותה התחושה, ראו את כולם כשווים, קבלו אותם באהבה, ללא משוא פנים, ללא כל שפיטה כך בכוחות משותפים נאפשר את ההתמרה וניצור יחדיו מציאות חדשה – בהצלחה!!! באהבה ישראל בן יהוידע

 

[חת שפ סות]

שיפוטיות

כשאנו נמצאים במצב של שפיטה, אנו מדביקים תוויות. אותו אני אוהבת ואותו אני לא אוהבת. הוא נחמד, הוא מגעיל. הוא מדבר יפה ונעים לשוחח איתו והוא מדבר בצורה כזו שאני לא יכולה לשמוע אותו. וכו'... תוויות. אך... כשאנו מתבוננים בזה שמוצא חן בעיניינו ובזה שאינו מוצא חן בעיניינו ולא שופטים לכאן ולכאן, רק מתבוננים. חווים את הרגע כמו שהוא. מקבלים אותו (הנחמד והלא נחמד) כפי שהוא. ומבינים כי אותו הרגע הינו הרגע הנכון ביותר לנו ולסובב אותנו. זה חוסר שיפוטיות וזו קבלה גדולה של האחרים שבעצם מוקרנת מהקבלה הגדולה ביותר שלנו. אין פה מצב של אדישות - יש פה מצב של קבלת כל הדברים בכללותם. דווקא אותם אנשים שאיכפת לנו מהם, עלינו לקבלם כפי שהם ולהבין כי דרכם הושגה ומושגת בקצב ובדרך שלהם. כל מה שאנו חשים, בדרך כלל אנו מקרינים החוצה. ובמיוחד, מקרינים החוצה ליד אותם אנשים שאיכפת לנו מהם ולא ליד אנשים שלא איכפת לנו מהם שבאותם רגעים אנו "משחקים" כאילו אנו מישהו אחר. וכשאנו נמצאים ליד אדם שאיכפת לנו ממנו ורואים כיצד מוציא אותו אדם את תחושותיו הפנימיות שנניח אינן מוצאות חן בעינינו, במצב הזה של ההתבוננות בו באותו אדם, אנו חשים צורך לעטוף אותו באהבה ולהקל על מצבו עקב תחושותיו - ולא מזדהים ולא משתתפים עם תחושותיו של אותו אדם, אנו בעצם מקרינים אליו אנרגיה מועילה ומרפאה, במקום שאותו אדם יסחוף אותנו אל אותה אנרגיה שמקוממת אותו. לגבי גריני, לא ירחק היום בו תוכל פשוט לומר למשפחתה כי אינה רוצה לבלות איתם בחג ולא תצטרך לברוח לשוויץ. אכן, מסכימה כי עדיין קיימת בה השיפוטיות והצורך לתת דין וחשבון למשפחתה ועל כן יצרה מצב בו לא תהיה נוכחת בחג. גם אותו דין וחשבון שאנו נותנים לאחרים, נובע מהשיפוטיות שהרי באותו דין וחשבון, אנו שופטים את עצמנו בעיני אחרים. וכשגריני תבלה את החג עם משפחתה, זה ייעשה משמחה רבה וכיף רב עד בלי די. תכונת השפיטה אינה תכונה אלוהית, זו תכונה אנושית הקיימת רק במימד המרחב והזמן. שהרי אי אפשר לדעת אם את נמוכה אם לא יהיו אנשים גבוהים ממך. אי אפשר לדעת אם את בלונדינית אם לא יהיו אנשים שחרחרים סביבך. אי אפשר לדעת אם את שמנה אם לא יהיו אנשים רזים סביבך. השוני הקוטבי, קיים רק במימד שלנו, בעולם הפיזי. השוני הוליד את השיפוטיות. טוב ורע. אלוהים אוהב אותנו ללא שיפוט. אין שום דבר רע ואין שום דבר טוב. יש רק דבר בלבד. נקודה.