מרדנות

Deerest

New member
שיטות לחימה

מרדנות זו דרך התבטאות חלק מתהליך, טבעי שלב שעובר קרוב לגיהנום אבל בעיקר מרדנות זו... קונטרה. לא מתמודדים איתם (יורים בהם וזורקים לים) מסתכלים במראה כדי לראות במה מורדים.
 
דירסט

תן עוד... קונטרה למה? יש בוגרים שנשארים בשלב הזה כל חייהם? תגיד לי המשפטים
האלה שלך כמו "שלב שעובר קרוב לגיהנום" אתה שולף אותם בקלות
 

Deerest

New member
בהנחה שאת מזהה שזו אכן מרדנות

בוגרים? פחחחחח. יש כאן סתירה מאד צורמת (דיסו...) במשפט "יש בוגרים שנשארים בשלב הזה כל חייהם" הם לא לא מה? בוגרים בכל אופן לא מהבחינה הזו התבגרות יכולה להיות מאד סלקטיבית. קונטרה לדמות הבוגרת שהייתה בחייהם, שזו לפעמים בעלה או אשתו. המשפטים שלי... המממממ לא יודע, הם פשוט מופיעים... לכי תדעי, איזו מערכת הקשרים (אסוציאציות) יש לכל אחד בראש. אולי זו השראה... או הקרנה... מהמילים והאותיות שאני קורא לא יכול לומר.
 
../images/Emo52.gif

התכוונתי מבוגרים. האם יש מבוגרים שהשלב הזה לא עובר להם? נשארים מרדנים? קונטרה להורים ויותר מאוחר קונטרה לבני הזוג לזה התכוונת? יש בהם משהו מיוחד המשפטים האלה הם עוצרים את הנשימה לרגע יש בהם כוח
 

Deerest

New member
מבוגרים, בוגרים... כולם

השלה הזה לא יעבור, כנראה עד שלא יבוא לידי מימוש, הרצון שמאחורי למרדנות רצוי לעשות מקום, יש בה מסר רצוי להקשיב לו להבין למה היא שם מישהו מנסה לתפוס מקום, שלא כל כך נותנים לו לגבש זהות שאולי קצת מעורפלת שמת לה איך העצים מורדים? כל אחד מגבש צורה אחרת ותראי איזה יופי יוצא.
 
מבוגרים ומרדנים

הבנו את המסר והזהות ויש להם מקום רק שירגעו כבר ראבבבק עד מתי?!!!
 

Deerest

New member
יש ויש

משום מה נדמה היה לי שהתכוונת למרדנות בגיל התבגרות או... בכלל מצד הילדים/נוער. אם במבוגרים עסקינן... במה זה מתבטא? תני (עוד) דוגמא. נכתבו כאן כמה פרושים ודיעות וצריך עוד מאפיינים תומכים אם את רוצה להבין יותר. אצל הגדולים זה קצת יותר משוכלל/מורכב/מסובך (מחקי את המיותר).
 
זה אותו דבר...וערב טוב דירסט

אני לא רואה שום הבדל בין מתבגר שעומד על דעתו, הכי מטופשת שתהיה ו"מורד", על פי אמות המידה של הוריו או, "מבוגר" (מה זה בכלל), שעומד על דעתו הלא מוסכמת ודלת הקונצנזוס. ההבדל היחיד, אולי ולא בטוח זה שלמבוגר יש יותר נסיון ואולי אורך רוח, למרות שזה לא בטוח. לגבי אחד מילדי, זה לא נכון... וכמו שאמרתי כבר לא פעם, נסיון רלוונטי לזמן שבו הוא קרה...
 

Deerest

New member
ערב מצויין, אביבה

מהכרותי הממוקצרה עם אשה אורחת כאן בפורום, אני חש שהיא שואלת ממקום שונה, אחר. כל התגובות מעניינות אבל... היא שואלת, מקבלת הרבה תגובות אבל מענה איִן. איני חושב שהיא מתכוונת למישהו שעומד על דעתו או ששוחה נגד הזרם...
 

Deerest

New member
אמאאאאא

מה? איפה הגרביים? שם. איפה? שם, בארון. איפה בארון? במגירה. איזה מגירה? אוףףף, שם, את לא רואה? למה כל בוקר אותה שאלה? הגרבים לא החליפו מקום. הם תמיד שם, באותו מקום. (בלחש) נודניקית אחת. זו הייתה דוגמא (אנלוגיה, כן?) לתשובה ללא מענה. הגברת הקטנה מבקשת משהו אחר לחלוטין מאשר את הידיעה היכן הגרביים שלה. ואם נתחכם קצת... תשובה זה מענה לשאלה. מענה זה תשובה לבעיה. תשובה זו המעטפת. מענה זה התוכן. תשובה מביאה לשאלה נוספת מענה מביא להבנה תשובה זה שטחיות מענה זה עומק תשובה זה לשמוע מענה זה להקשיב תשובה זה לדבר מענה זו לאמר תשובה זה לראות מענה זה להתבונן ...
 
בשני המקרים...

גם בתשובה וגם במענה, צריך שהמנוי יהיה זמין בצד השני. (לא מסכימה עם ההגדרות ששמת, ובכל זאת אזרום איתן) את העומק למענה נותן המקשיב לא העונה. אתה יכול לתת כמה עומק שתרצה, אם יושב שם מישהו עם שנורקל הוא יוכל לצלול רק 30 שניות ויעלה מחוסר אויר. בכל מקרה, אתה יכול לעשות רק מה שאתה יכול לעשות, אני חושבת שנתתי ה מ ו ן מענה ועוד הרבה תשובות. זו גם הסיבה שכתבתי הרבה. לא הלך? נראה אם יבוא לי עוד פעם... לפעמים, אתה יכול לדפוק בדלת הרבה מאוד זמן מתוך תקווה לקבל תשובה או מענה. ולא תמיד הדלת תפתח. ועוד משהו, התשובות נמצאות תמיד אצלינו, אפשר לעזור, לתת יד, ולפעמים גם סטירה עוזרת, בסופו של דבר זה עבודה עצמית, בתקווה שיצא מזה פיצוץ...
 

Deerest

New member
כלי עבודה

אין אותם לכל אחד לא לכל אחד יש את כל הסוגים יש כאלה שעובדים ביחד יש את אלו שעובדים לבד איך את מרגישה, אביבה, כאשר מתברר לך שהאדם מולך חסר כלים לעבודה עצמית? ולא משנה אם הוא טרם רכש/גילה/ייצר אותם עדיין. יש דבר כזה. לא?
 
לא חושבת שיש לי את הזכות לאבחן

דבר כזה.מה פתאום? יש כל כך הרבה הפתעות בזה, ואני חושבת שכל עוד אדם רוצה, יש לו את כל הכלים שהוא זקוק להם, ולא משנה לֶמה. הוא/יא יכול/ה להיעזר במה שאני אומרת סתם כדי להנות, וזה לכשעצמו התפתחות עצמית מעולה בדיוק כמו גם התעצבנות ראויה לשמה או סתם התרגעות. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא אם יש אמת/אמיתיות/אנושיות במה שהאדם מולי אומר.לא מה נכון, איך זה צריך להיות,אלא איך הוא מביא את עצמו בכילים שיש לו. ובטח לא יחסית לאף אחד. בעיני גם גולם זה חתיכת כלי. כבר אמרתי את זה. לפעמים, אני פשוט שם בשבילו/ה בלי אף מילה. אלא אם נשאלתי או התבקשתי להביא את דעתי. אני לא אומר פחות או יותר כי יש שם מישהו שעוד לא ייצר/רכש וכו'. אומרת ומדברת אותי, לכל מי שפונה ושואל, ולוקחת בחשבון שקורה גם שיש שם מישהו שאין לו כילים. את ההחלטה אם להמשיך את השיחה, כל עוד זה אפשרי, אני נוטה להשאיר בידי השני, עד ש...לא בא לי יותר. וגם זה יכול להשתנות אחרי יומיים... מנסיון אישי, "הרחבה" קוראת לפעמים גם בכוח וגם במקום מאוד מאוד מפתיע. לא ממש מומלץ אבל...אפשרי. כדי להסיר ספק, אני לא משתמשת בשיטה/דרך זו כאן בפורום.
 
הדוגמא הכי טובה

היא בדיוק מה שקורה בשרשור הזה מתקפה הם לא קשובים משתמשים בכל הכוח יורים לכל הכוונים על מה? ולמה? דפוסי לחימה שנשתרשו מהימים ההם שהיו קטנים וחלשים כל אחד/אחת רשאים לעמוד על דעתם בהחלטיות וברכות
 
הפוך,

לא תקפתי, ישבתי לידך בצורה הכי חברית, על כוס קפה בשולחן, ודיברתי. אני באמת חושבת שזה ממש לא ענייני מה או למה קורה משהו אצל מישהו אחר. כולל הקרובים ביותר אלי.אם מתאים לי להמצא איתם, אני נמצאת. אם לא אז לא. זהו. תיקון קטן לגבי המשפט האחרון, כל אחד רשאי לעמוד על דעתו איך שהוא מוצא לנכון, ומתאים לו. ולא כפי שציינת את. אם כרגע זה לא בהחלטיות ולא ברכות, זו זכותו, וזה מה שהוא כרגע. מי שזה מפריע לו יכול או לא להיות לידו, או להיות וללמוד מזה הרבה מאוד גם על עצמו וגם על האחר. אני חושבת שהצגת הרכות העולמית, השיחה הנעימה, והדרישה מכל העולם לדבר ברכות כשכואב ומרגיז, או כשלא בא...זה התחפושת. באדם נמצאים כל הגוונים, ברגע שמישהו קרוב מבקש ממנו להיות "החלטי ורך", הוא חייב לשים תחפושת כל פעם שזה לא כך. אם זה מה שאת רוצה, זו זכותך, אני לא הייתי רוצה לחיות עם מישהו שכל הזמן חושב איך לדבר איתי, להיפך, כשמישהו מסביבי מתעצבן,ורוצה להוציא קיטור, הוא יודע שאני המקום הכי נעים וקשוב דווקא למילים הקשות, והלא נעימות שבא לו להוציא.וזה כולל גם את כל מה שהוא חושב עלי. אני כבר לא מתרגשת מזה.כשאני מקשיבה, אני לומדת הרבה מאוד על עצמי וגם עליו/ה שלא היה קורה אם הדיבור היה רך והחלטי. ולעיתים קרובות, גם מאוד מעריכה מישהו שהיה מספיק אמיץ כדי לא להיות רך כשלא בא לו. ולסיום, כשמבקשים ממני לדבר או להגיב כמו שבא להם, אני לא מגיבה יותר. כנ"ל להיפך. מקבלת כל אחד שחושב שאני מכושפת, או לא מבינה או השד יודע מה... יום נעים
 
"אני כבר לא מתרגשת מזה"

ועוד איך את מתרגשת מזה תראי כמה תגובות הגבת הפעם בשרשור הזה וכמה אנרגיה השקעת. א- לא ביקשתי ממך כלום....כתבתי את תפילתי שהמרדנים המבוגרים יפנימו שהיום הם גדולים ועצמאיים...היום הם יכולים להגיד ולא להתקיף. ב-את כותבת שזכותך להגיב ככה אז למה שתפסיקי להגיב רק בגלל שאני ביקשתי...הה...מי אני שתתייחסי אלי? הרי אין אחד/אחת בעולם שיגיד לך מה לעשות?
על ה
 
למעלה