עובדות וצרות אחרות
http://www.kinseyinstitute.org/resources/FAQ.html
ארה"ב:
Average age of first intercourse, by gender:
Males: 16.9
Females: 17.4
Percent of population having had first intercourse, by age
Males: 69% by age 19
Females: 77% by age 19
http://www.xnet.co.il/relations/articles/0,14572,L-3095396,00.html
אנגליה:
"פעם גברים היו מאבדים את הבתולין בממוצע בגיל 15.5, ונשים בגיל 16 ותשעה חודשים"
"גיל הנשים הממוצע עלה ל-17, אבל גברים מאבדים היום את הבתולין בגיל 18"
בשביל פותח הדיון בן ה-35, אני משוכנע שכל הגילאים האלה בהחלט נחשבים חלק מתקופת הנעורים.
יש גם נתונים הרבה יותר דרמטיים באזורים מסויימים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3355444,00.html
ישראל:
"סקר שנערך בקרב בני נוער באשקלון מגלה נתונים מפתיעים: 63% מבני ה-15 כבר התנסו בסקס, מקרב הבנות - 44%"
שימי לב שכל הנתונים כוללים אנשים דתיים שלא מקיימים יחסי מין לפני החתונה - בקרב חילונים הנתון גבוה יותר בכמה אחוזים.
בנוסף, כל המקורות מתייחסים ליחסי מין של ממש, בעוד שפותח הדיון מדבר על כל סוג של התנסות זוגית ומינית. כמובן שאחוז האנשים שהתנסו בקשר זוגי כלשהו, או התנשקו, גבוה מאחוז האנשים שהתנסו בסקס מלא.
מתי היה נהוג לחתן ילדות עם גברים מבוגרים? לי ידוע שהיה נהוג לחתן נערות עם נערים. בתנ"ך גיל 13 ו12 לא היו סתם סיבה למסיבה, הם סימלו את ה"הגעה לבגרות" כביכול ואת ראשית תקופת הפעילות המינית.
אבל אני אפילו לא מדבר על התקופות האלה. גם במאה ה-20, סבתא שלי התחתנה עם סבא שלי כשהיתה בת 16 (והוא היה בן 19), בלי שום סוג של כפייה. הם נשואים באושר עד היום, וכנראה הזוג הכי מוצלח שאני מכיר. אבל זה לדיון אחר.
נכון שבשלב ההכרות יותר בולט ההבדל בין אהבת נעורים לאהבה בגיל מאוחר יותר. לצערי עוד לא חוויתי קשר של ממש (בשום גיל) אז אני לא יכול להעיד אישית על הנושא. ועדיין אני רואה סביבי איך אנשים מתנהלים בזוגיות, וכן, יש אלמנטים מסויימים של ציניות, או לפחות ספקנות, גם בקשרים עצמם, ולא רק בשלב ההכרות. בואי נאמר כך: אני בטוח שיותר אנשים בגיל 30 חושבים "האם אני נמצא/ת עם הפרטנר הנכון?" מאשר בגיל 16. וזה בסדר, זה לא אומר שהקשר לא מתפקד, לא מוצלח או לא מספק. אבל זו לא אהבת נעורים.
הטיעונים שלך להגנה על נשים הם הגיוניים מאוד - ושגויים. גם כשאישה מקבלת הרבה פניות, לא כל הפניות באותה רמה, ואפשר להשיב לרציניים מבין אלה שפונים. כשאין כימיה בשיחה אני מרגיש את זה בעצמי, ולא על המקרים האלה אני מדבר. אני מדבר על מקרים שבחורה לא *מאפשרת* לשיחה לזרום - עם תשובות לקוניות ומשעממות - או גרוע יותר: על מקרים שדווקא יש כימיה ועניין מובהקים, ועדיין הבחורה לא מפגינה מוטיבציה של ממש לקדם את ההכרות, או שהיא רוצה להיפגש אבל לא מוצאת שעה פנויה במשך שבועיים (נו באמת), וכן הלאה.
עזבי, הדוגמא הכי פשוטה: אחרי הנשיקה הראשונה שלי, כשחזרתי הביתה, כתבתי לבחורה SMS שנהנתי בפגישה, ושאני ממשיך לחשוב על הנשיקה. היא הגיבה רק בסמיילי, לא כתבה שגם היא נהנתה או משהו כזה. זה לא בגלל שאני מנשק גרוע (
) או שהיא ניסתה לנפנף אותי - כבר באותה פגישה קבענו להיפגש שוב. זה פשוט סוג של קרירות וחוסר-הבעת-עניין שאופייני לנשים.
אני שומע איך אחותי מדברת על גברים בהתלהבות עם חברות שלה, ולעומת זאת רואה איך היא קרירה ואדישה כלפיהם במציאות. אני לא מדמיין את זה, ולא מדובר במקרים בודדים - יש ים של דוגמאות, ואני שומע עדויות דומות מאחרים. נשים מתעקשות לא להפגין עניין גלוי בגברים, ובאמת שאני לא מבין למה. זה גורם לנו להרגיש כמו חרא, ומקשה גם עליכן להיכנס לקשר, שבסופו של דבר אתן כן רוצות, לפחות בתיאוריה.