מרמור

Reyn

New member
שברונות הלב שחוויתי בגילאים ההם

הצטרפו למכלול הגורמים שהפכו אותי לציניקן מסריח בהווה. נוח להיות קר ופרגמטי, מוקף חומות, ולהתנהל בחיים בלי רגש - אבל אם היתה לי האפשרות, ברגע זה הייתי חוזר לתקופת התמימות המתוקה.
&nbsp
בכל אופן, שברונות הלב שחוויתי לא היו של פרידה אלא של דחייה. אמנם זה קיטשי, אבל אני מאמין במשפט:
It's better to have loved and lost than never to have loved at all.
 
אם יורשה לי..

קראתי את ההודעות שכתבת ולפי דעתי "מרמור" אינה המילה נכונה לתאר את התחושות שלך.
לפי מה שאני מבינה מההודעות שכתבת (ואני מסייגת שאולי אני לא מבינה נכון) אתה לא מריר כמו שאתה כועס.
התחושה הכי חזקה שיש שעולה אצלי מההודעות שלך היא כעס. ובעיקר כעס עצמי ותסכול.
כעס על עצמך איך הגעת למצב הזה , כעס על עצמך שאתה לא מצליח "להיות כמו כולם".
והמון המון תסכול.
ואני מבינה את זה כי הייתי במקום שלך ביותר ממובן אחר.
כתבתי בפורום בעבר שאני דיסלקטית והתחושות שלי ביחס ל"לקות למידה" שלי לפי איבחונה הייתה מאוד דומה לתחושות שאתה מתאר. חוסר היכולת להבין איך ל"כולם" ההסבר ברור ואילו אני צריכה לחזור שוב ושוב על החומר והתסכול והכעס העצמי שאני לא עומדת בתקן שמישהו אחר קבע.
אני חושבת שאתה צריך לעבוד על קבלה עצמית והבנה ולסלוח לעצמך.
כתבת שלא היה לךטוב בכל מסגרת שהיית בה. האם כל הקשיים שלך היו חברתיים? האם בדקת את אפשרות לקשיים אחרים שאולי מנעו ממך להצליח ? נגיד באוניברסיטה?
אני חושבת שאתה עכשיו בשלב בו שבעת מכשלונות . אתה עייף , תשוש ומאוכזב. אתה מסתכל לעתיד וכל מה שאתה יכול לראות בעתיד הנראה לעין זה עוד כשלונות ואי הצלחות וזה מרפה את ידייך. אתה במקום לא טוב ולא יודע איך לצאת ממנו.
אני מציעה לך לשכוח מהכל ולהתחיל לייצר לעצמך "הצלחות קטנות" . תתציב בפני עצמך מטרות לא קשות שאתה רוצה וחושב שתוכל להשיג ותתחיל לנסות לייצר לעצמך הצלחות. שיהיה משהו בחיים שלך שנותן לך הרגשה טובה ושאתה מוצלח. כי כרגע נשמע שהרוב מאכזב אותך ומתסכל אותך.
ותעבוד על קבלה עצמית ותנסה לסלוח לעצמך. זה קשה וזה תהליך אבל לפי דעתי זו הדרך היחידה.
אההה , ותזכור שרובנו פה נמצאים באותו תהליך של קבלה עצמית כמוך , חלק מתקדמים יותר וחלק מתקדמים פחות אבל אנחנו ביחד
.
 

tayarsh1

New member
דווקא יש לי ניצחון משמעותי

אני עד לא מזמן סבלתי מדיכאון והייתי מטופל ע"י טיפול בשיחות ותרופות ואני עדיין עובד על זה אבל אני גאה לומר שניצחתי את הדיכאון לפני תקופה מסויימת, פשוט בדרך החוצה (מהטיפול) נתקלתי בנושא יחסי המין ויש לי בעייה רצינית איתו.
 

tayarsh1

New member
הרגשות נפרשות על-פני מירמור וכעס כמעט שווה בשווה

אני אנסה להסביר
מירמור הוא על הזמן שעבר ולא יכול לחזור כמה שאני ארצה לתקן את תקופת נערותי ובגרותי (עשרים שנה האחרונות) בהיבט הזה של יחסי מין.
כעס על הסביבה שיצרה אותי (אני לא משטמש מאחריות גם אני אחראי לחלק מהתוצאה) אחרי הכל כולנו תוצאה של הסביבה שלנו, עשתה אותי פחדן מהנושא מפחד לשאול להתעניין לפעול בנושא.
 
תשמע...

אולי אני קוראת אותך לא נכון אבל מה שאני מבינה מההודעות שלך שאתה מלא בתחושות שליליות , המופנות בחלקן על עצמך ובחלקן לאנשים אחרים ואתה לא יודע איך לצאת מה המצב הזה.
לא נעים לך להיות במצב הזה ולהרגיש את התחושות האלה ואתה לא יודע איך להפסיק להרגיש אותם.
כל העצות שנתנו לך נכונות אבל קשה לך לקרוא אותן כי מבחינתך תוכל להתחיל ליישם אותם ולעבור הלאה רק אחרי שתוכל להיפטר מתחושת המרמור שמלווה אותך.
יכול להיות שאני טועה אבל ככה אני קוראת אותך.
ואני רוצה להגיד לך משהו - לדיכאון יש נטייה לעמעם דברים, תחושות. הכל נראה חשוך ורע עד שכל התחושות מתעממות (אין לי מילה יותר טובה לזה) גם התחושות החיוביות וגם השליליות. אתה חיי בעמימות וחושך רגשי מתוך ניסיון להפוך את הדיכאון ל"נסבל".
עכשיו אתה בתהליך של יציאה מהדיכאון. פתחת את האור אבל עכשיו אתה יכול להתחיל לראות בחדר כל הדברים שהכניסו לדכאון מלחתחילה. התחושות חוזרות לאט לאט כמו עיקצוצים של רגל שנרדמה והכל מציף אותך.
אתה כועס , אתה זועם . אני מניחה שעל אנשים ספציפיים שלהרגשתך היו יכולים לעזור לך יותר לאורך הדרך.
תרשה לעצמך להרגיש את הכעס. יש סיבה שאחד משלבי ההשלמה הוא כעס. תזכור את זה. אל תנסה להילחם בזה אבל תמצא דרכים חיוביות להוציא את הכעס - תצייר את הכעס, תכתוב מכתבים כועסים (ואל תשלח אותם).
תבדוק אל מי אתה כועס. מי זו הסביבה שאתה מציין כל הזמן כנושאת חלק מהאשמה על מצבך היום? חברים שלא דיברו איתך , ההורים שלך?
אחד מהדברים שאני הכי שונאת זה שאני עצבנית על מישהו / משהו ורוצה להוציא את העצבים והכעסים שלי תוך שיחה עם מישהו נייטרלי זה שאומרים לי שאני - שיפוטית, קטנונית או משהו בסגנון. ואתה יודע מה לא תמיד בא להיות נאורה, חכמה, משכילה , מכילה ומבינה. לפעמים אני רוצה לקטר ולצעוק על העולם. ורק אחרי שאני עושה את זה , הכי שאני מוציאה את כל האיכסה הזה מהמערכת שלי אני יכולה להיות נאורה, מבינה וכולי. לכן אני מנסה לא לדבר עם אנשים שאני כועסת. כי אני בנאדם וזה בסדר .
אתה צריך לצעוק - תצעק. אל תפחד להוציא את הכעסים , תעבד אותם. כדאי שתדבר אליהם גם עם בטיפול שאתה עובר כי לפי דעתי זה שלב טבעי וחשוב בטיפול.
רק תנסה לא לשרוף גשרים בזמן שאתה כועס.
אם אתה זקוק למישהו לקטר לו ולהתמרר מולו כמה שהעולם לא הוגן - אתה מוזמן תמיד לשלוח לי מסר. לא אגיד לך שאתה טועה או אנסה לשכנע אותך שהמצב יותר טוב ממה שאתה חושב.
אקשיב בסבלנות ואנסה לתמוך בך.
מבטיחה לך שהמצב שלי לא בהרבה יותר טוב משלך
 

Starman3

New member
זה ניצחון אמיתי!

כל הכבוד לך! תחשוב איזה חזק אתה שהצלחת! לצערנו הרבה אנשים לא מצליחים לצאת מהדכאון ..

אני באמת חושב שאם ניצחת את הדיכאון אז הכל פתוח לפנייך!

תרים את הראש, כי בהחלט יש לך סיבה למה
 

dory141

New member
כפי שאני רואה את זה יש 2 דרכים

אגב לפני זה, אציין שאני בדיוק במצבך אך פועל כדי לשנות את זה. הדרכים הן:
1. כמו שאני עושה - להיפגש עם נשים בתקווה להגיע ליעד (מומלץ גם להכיר אותן כבן אדם ולא רק כאובייקט מיני). לו רק יכולתי לקיים מערכת יחסים מלאה "מינוס הקטע המיני" חיי היו קלים בהרבה, אבל כנראה שזה לעולם לא יילך, אז אצטרך מתישהו גם אני להתפשר.
2. להשלים עם העובדה שזה המצב.
בכלל, אין חוק מדינה שמחייב כל אדם בוגר מגיל 18 לקיים יחסי מין, אחרת יישלח לכיסא החשמלי. זו פעולה שאתה עושה מרצונך, ואתה לא אמור לקבל מצד שני מדליה על קיום היחסים. בסופו של דבר, אם המטרה חשובה לך אתה תעשה זה , ואם לא אז לא. היה סופר בריטי בשם קרלייל (לפני כמה מאות שנים) שמעולם לא "מימש את אהבתו לאישתו". העיקר שתפסיק לכעוס ותחזור לחייך, מה שלא תחליט. הרבה בהצלחה!
 

tayarsh1

New member
המירמור מתגבר

הדבר ההגיוני אחרי שאתה מקבל הרבה תגובות זה שזה יניח את דעתך אבל נחשו מה??????
אני קורא סקרים כותב בעוד פורומים רואה מה המכרים שלי עושים בפייסבוק והמרמור והכעעעעעס גוברים וגוברים וגוברים ואני לא יודע מה לעשות איתם? לאן לכוון אותם? אני רוצה לעלות על גג הביניין הכי גבוה שיש ופשוט לצעוקקקקקקק לצעוק עד שיגמר לי הקול עד שכל העולם ישמע "עולם אני שונא אותך"!! חייתי בשקר עשרים שנה! חשבתי שאני באותו קו מחשבה עם כולם אבל לאאאאאאא כולם חיו חיים שונים לגמרי משלי ההתפתחות שלהם הייתה לגמרי שונה מה הפלא שאני שונה כל כך מכולם! כסססססססס אמקקקקקקקקקק איך אני הלכתי לאיבוד?! אני רוצה לקחת את המידע שיש לי עכשיו ולחזור עשרים שנה אחורה - לעשות מעיין RESET! לחיות את החיים בגדר הנורמה ולא להיאבק להיכנס לתוכה!! אין סיכוי שאני אחייה חיים נורמלים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חצי מהם כבר התפקששו!!!!!!! ינען העולם!!!!!


http://www.kinseyinstitute.org/resources/FAQ.html#Age 
 

היתקליף

New member
על מה *בדיוק* אתה כועס או מצטער?

על שלא היתה לך זוגיות, מערכת יחסים של אהבה ושיתוף, עם אשה?
או על שלא יצא לך להכניס את המה-שמו שלך במה-שמה של איזו מישהי חסרת זהות?
או שאתה בעצם כועס על כך שכולם חיו, לפי הבנתך, בצורה X, ורק אתה לא?
כי אם הבעיה שלך היא שאתה לא כמו כולם, והענין של הלהכניס את השמוליק במה-שמה הוא רק אחת ההתגלמויות של השוני שלך, אז הלא-שכבתי-עם-אשה הוא לא הבעיה שבה אתה צריך להתרכז בדרך לפתרון התסכול.
קודם תגדיר בדיוק מה מפריע לך.
 

tayarsh1

New member
כל מה שאמרת זה שרשרת שכולם יחד זה בעיה אחת גדולה ומסריחה

הסברתי השירשורים הקודמים את הכעס והמירמור אבל אני אנסה לרכז את זה שוב.
המירמור - זה על כך שאני הגעתי לגיל שהגעתי (35) בלי חויה מינית בכלל ובפרט עם משהיא שמאד אכפת לי ממנה , ושכל העשרים שנה האחרונות שלי היו יכולות להיראות אחרת לגמרי ולא הייתי צריך לעבור את הצרות שעברתי אם הייתי נורמלי (ז"א מקיים יחסים בגיל נורמלי).
הכעס- זה על החברה (שאני כמו כולם תולדה שלה) שלמרות הניסיות שלי לרקוד את הריקוד שלה לא הצלחתי ואני כעט עפ"י מחקרים (צויינו פה) נחשב פריק - חריג

ולצורך דיון
אני משוקם מדיכאון שנמשך המון שנים רק לאחרונה.
לזה שאתה מקיים יחסי מין בגיל נורמלי יש המווווווווון השלכות חברתיות
 

היתקליף

New member
אני אנסה לחדד

נגיד שבגיל 20 היה יוצא לך לשכב פעם-פעמיים עם מישהי, נגיד אפילו נחמדה, וזהו.
רק השתי פעמים האלה לפני 15 שנה.
האם אז היית רגוע היום מהבחינה של הניסיון המיני?
 

tayarsh1

New member
אם היית קורא את השירשור היית מבין את עומק דבריי

הסמפטום אצלי כאן הוא הבתולין וזה מאאאאאאד מציק וכן לשכב עם משהיא בגיל עשרים מבחינה הזו היה עוזר א ב ל הבעיה כאן היא חברתית אני התעצבתי כמו שהתעצבתי בגלל שאני חי בסביבה שמופגזת בסקס כל פינה שאתה הולך אליה סקס הוא הדבר ומי שלא חווה אותו בגיל נורמלי הוא אווטסיידר ואין לא מקום בחברה וזו הסיבה העיקרית שקשה לי לשמור ולקיים חיי חברה וכפועל יוצא של זה להכיר בנות ולהכיר משהיא שתהייה האחת שלי (שמת לב למעגל) . מאז שאני זוכר את עצמי אני תמיד בחוץ מביט פנימה.
 

tayarsh1

New member
אם התגובה שלך היא שלזיין בגיל מוקדם לא היה פותר לי את הבעיות

והבעיות שלי נובעות ממשהו אחר, תרשה לי לחלוק עליך מראש כיוון שאני בטיפולים כבר שנים ובדקי את שאר באפשרויות
 

היתקליף

New member
בוא אני אגיד לך משהו על סקס

סקס זה כמו אוכל. כשאין לך אתה לא יכול להפסיק לחשוב על זה. כשיש לך זה הדבר האחרון שמעניין אותך.
לעשות סיפור מכמה סקס עשית בחיים לא שונה מלעשות סיפור מאיזה מאכלים אכלת בחיים.
לצבור תסכול כי לא יצא לך אף פעם לאכול פיצה עם אנשובי.
אני בפירוש מתרשם שהבעיה שלך היא לא הסקס אלא האי-נורמליות.
רק שאתה מסתכל מסביב ורואה שהנורמלים עושים סקס, אז אתה נטפל לנקודה הזו כמייצגת את האי-נורמליות שלך.
אבל הנורמלים גם לא צריכים טיפולים נגד דיכאון לאורך שנים.
הנורמלים מקימים משפחות, מביאים לעולם ילדים, מפתחים קריירה.
את כל אלה עשית, שאתה מוטרד דווקא מזה שהשמוליק לא נרטב?
אתה עוד צעיר גם אם נדמה לך שאתה על סף הגריאטרי.
קרה מה שקרה והחיים שלך לא הסתדרו כמו של כולם. זו לא אשמתו של אף אחד.
עברת טיפול ארוך ואתה מתאושש. תחשוב שלפני הרבה שנים היתה לך תאונת דרכים ושכבת בבית חולים בלי הכרה עד עכשיו.
עכשיו אתה קם ומתחיל את החיים.
מכאן והלאה אתה תבחר איך להתקדם. עדיף שתבחר להתקדם ולא להיות תקוע במה שהיה יכול להיות.
&nbsp
 

tayarsh1

New member
אתה ידעת מה אתה הולך לומר לי עוד לפני שקראת מה שכתבתי

תודה שאתה מנסה לעזור אבל אולי לא שמת לב לכך אבל דבריך מלאי ביקורת והתנשאות
אתה כלל לא התייחסת לתוכן דבריי - אני אמרתי שהבתולין הוא סיפטום ולא מהות הבעיה מה גם שלא חשוב לי כמה סקס עשית בחיי אלא באיזה גיל התחלתי לעשות סקס
אתה גם אומר 'תשמע לי אחד שיש לו סקס כמה שהוא רוצה זה לא ביג דיל' אתה רוצה שאני אשמע לך אבל אתה לא שומע אותי, ואז מה אם אתה התרגלת לסקס מה זה קשור למה שאני אומר?
האנלוגיה שלך של אוכל ומין היא כלל לא מדוייקת! ראית פעם משהו נדחה חברתית בגלל שהוא לא אוכל? ראית פעם משהו שבעקבות אוכל מתעקמת לו כל צורת ההתפתחות החברתית שלו והאופי האישי שלו מושפע מזה? והוא נכנס לדיכאון ומסתבך עמוקות בגלל זה?!
ואתה גם נטשת באמצע את האנלוגיה שלך והמין הוא לא כל סוג של אוכל אלא סוג ספציפי של אוכל (פיצה עם אנשובי).
ושוב אתה אומר שאני נטפל לסקס כנקודת אי הנורמליות! בפירוש לא! אני טוען שזה שלב בחיים שמעצב את האישיות החברתית שלך ואת האישיות שלך וזה גורר אחריו הרבה השלכות : איך אתה מתנהג בחברה בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, מי יהיו החברים שלך, מי תהיה החברה שלך ובסוף אישתך וכן אפשר להבין שכל החיים משתנים בגלל זה והחיים שלי נראים כמו שהם נראים בגלל שלא עברתי את החוויה הזו ואת ציוני הדרך שלי עברתי בצורה הכי לא מפותחת שיש.
ובבקשה תפסיק לקרוא לאיבר המין 'שמוליק'. אם זה לא קשה לך.
 
עוד דבר

שעליך להתמקד
בטיפול
הוא לסלוח
ללמוד את אומנות הסליחה
לסלוח בלב שלם לחברה שמסביבך
&nbsp
ולסלוח לעצמך
כך תוכל להתקדם הלאה.
&nbsp
בהצלחה

&nbsp
 
למעלה