גנובי! יקרה ואהובה שלי.....
אין לך שום סיבה להרגיש רע, שום סיבה בכלל !!!! מלכתחילה ההודעה שלך מלאה רגישות וכאב על האובדן הכל-כך נורא הזה. בדיוק זה הכוח שיש לאישה לעמוד מול החיים. מול המציאות ומול גורל. (קשה לי עצמי לכתוב את המילים האלו - כי הגורל הזה, האסון הזה הוא אכזר כל-כך, מעוות כל-כך, שלא ניתן לקלוט או להבין בשום אופן. הלב מסרב להאמין). יותר מזה, אני יכולה להגיד לך, שבזמן שאת ביטאת התפרצות של רגשות, כאב וכעס וזעזוע ומרד פנימי כנגד הדבר הנורא הזה, אני הייתי פשוט מאופקת, מרוסנת, וביטאתי רק ניחוש מלומד. ניחוש מלומד, הוא מן ה"שכל". סתם מחשבה. ואין מחשבה הכי "חכמה" שלי, שיכולה לשוות לעומק של הרגשות שאת הבאת לכאן. מבחינתי הרגש שביטאת הוא החזק ביותר, האישי ביותר, הרגיש ביותר שיכול להיות !!! את אדם אוהב ורגיש בכל רמ"ח. והנה לך דוגמה משל עצמך, על עצמך, איך לפעמים אנחנו מבטאות כעס, שמקורו הוא כאב. (זה טיעון שאני מרבה להעלות בפורום הזה לטובת חמיות מסוימות, או סיפורים מסוימים). אני יכולה לשער שבמשטרה כיוונו אותה להצהרות האלה. ואני מניחה שכמו שאנחנו לא מסוגלות להעלות על הדעת, גם היא עצמה לא העלתה בדעתה בהתחלה. כי באמת, אדם שאת חיה איתו חיים, ונישואים, ויחסי משפחה, ואפילו גירושים, גם אם היה המון כעס, אפילו משבר נפשי עמוק - עדיין בלתי נתפס לך שיהיה מסוגל למעשה חולני ומעוות שכזה. כולנו, אני חושבת, בלי יוצא מן הכלל, מחוברים עמוק וברגש מאוד חזק לדבר הנורא שקרה כאן. אפשר היה לראות את זה חוצה את כל המדינה. אורך ורוחב, תקשורת, מתנדבים, שוטרים בוכים, והאינטרנט מוצף, מפוצץ בהתייחסות לזה. כולם נראים מחוברים פתאום, במכנה משותף אנושי אחד גדול. ענק. דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, אפילו בני נוער וילדים וכולם קיבלו נגיעה מאוד חזקה בכאב הזה. והכאב המאחד הזה גם אם יש לו ביטויים של כעס. קודם הוא כאב !!! אין לך דבר לקחת חזרה. אני מחבקת אותך. ויודעת בדיוק איפה נמצא הלב שלך בזה!
מכל הלב
