משהו מ ynet לחובבי גיימן בפורום

ויימס

New member
זה בדיוק מה שאני חושבת על אבק

כוכבים, ובגלל זה אני לא אוהבת אותו. אמנם יש לו כושר המצאה מדהים (העלילה) אבל יש יותר מדי סצינות כאלה. בגלל זה גם אין לי שום חשק לקרוא עוד ספרים שלו. נראה לי שהם יסבלו מאותה הבעיה. ואחת הסיבות לכך שאני כל כך אוהבת את בשורות טובות, היא שאת ממש יכולה לראות איפה טרי פראצ'ט ריסן אותו לפני שזה נעשה חולני מדי. ואיך שבשלב מסויים הייתה להם פשרה של-"טוב, בסדר, בגלל שבסופו של דבר הכל יחזור לקדמותו כבמעשה קסם, מותר להשתולל עם תולעים אוכלות אדם." כמו הקטע שקרולי הופך את רובי הצבע לרובים אמיתיים, ואזירפאל מתעצבן עליו, ואז קרולי אומר שכולם ינצלו בדרך נס ואף אחד לא ייהרג, אחרת זה לא כיף. זה כאילו שטרי הוא אזירפאל וניל הוא קרולי. האם אני מגזימה? סביר להניח. ספר חביב ביותר בכל מקרה!!! ובפעם האחרונה שקראתי אותו שמתי לב לראשונה לציורים הקטנים בראש כל פרק (הנחש עם משקפי השמש הוא האהוב עליי), הם כל כך חמודים!!!
 

Athaclena

New member
לא יודעת א את מגזימה

אבל עליי לציין שCROWLEY הרבה יותר חמוד ומעניין מאשר אזירפאל. וגם פי אלף יותר מגניב, כמובן - THAT GOES WITHOUT SAYING. ומה זה אומר על טרי וניל?
 

ויימס

New member
אני אוהבת את שניהם באותה המידה.

איך אני חולה על הספר הזה... יש להם כאלה רעיונות יפים... כמו הכביש המהיר שיוצר את הצורה של הרונה המרושעת... אבל זה ביאס אותי קצת שבתחילת הספר קרולי ואזירפאל הם הדמויות הראשיות ומרגע שאנחנו פוגשים את אדם הוא משתלט. הם הרבה יותר חמודים ממנו!!! זוכרים את הקטע שקרולי מדבר על איך שאין סרטים טובים בגן עדן, ובזמן שלוקח לציפור ההיא לשחוק את ההר עם המקור שלה, אזירפאל עדיין לא יסיים לראות את צלילי המוזיקה...? "ואתה תאהב את זה. לא תהיה לך ברירה." ואז המלאך מחוויר.
ווווייייי...!
 

The Mad Hatter

New member
../images/Emo45.gif

אלא היו, כמעט בדיוק, המחשבות שלי כשקראתי בפעם המי-יודע-כמה את "בושורת טובות". שאפשר לראות מי מהסופרים נכנס מתי. ב"אבק כוכבים" וב"אלים אמריקאים" היו דברים שהפריעו לי ולא הייתי מסוגלת לסיים אותם. כנראה שזה מכיוון שאני לא חובבת סצינות אלימות-מין-גועל (אני די בטוחה שניל גיימן אחראי לכל קטע התולעים שאוכלות את העובדים המסכנים ב"בשורות טובות"). ב"לעולם-לא-עולם" היו פחות כאלה (למרות קטעי קרופ-ונדמאר {או איך שלא קראו להם} אקראיים), אז אהבתי אותו יותר. למען האמת, הרבה יותר. זה די מוזר, בסך הכל אהבתי שני ספרים שלו (לעולם לא עולם ובשורות טובות) ובכל זאת אני מחשיבה אותו כסופר שאני די אוהבת, כשבכלל את רוב הספרים שלו לא-אהבתי במיוחד. כנראה שזה בגלל הראיון שהיה איתו שהיה מאד חביב. וחוץ מזה, הסאנדמן נשמע לי ממש טוב, אבל אין לי מושג איפה להשיג אותו....
 

Athaclena

New member
SANDMAN

היה על זה קצת שיחה בספרים וספרות, הנה הקישור. היו נחמדים וכתבו לי איפה יש לקנות. (אני לא קראתי) אם זה מעניין אותך אז יש בחלק מאותו השרשור גם המלצות וכאלה. אני ממש שונאת קטעים של אלימות-מין-גועל (הגדרה מעולה, אהבתי!), ובמיוחד מתעצבנת אם זה סופר טוב בדר"כ. לדוגמא הספר הראשון של אורסון סקוט קארד (HART'S HOPE או משהו) היה כזה ושנאתי אותו.
 

ויימס

New member
אני ממש שונאת כשמישהו שיכול לכתוב

ממש טוב, כותב ספר טוב אחד וזהו. מילא אם הוא לא היה יכול, אז הייתי סולחת לו. אותו דבר לגבי להקות שיש להם שיר אחד ממש טוב, וכל השאר סתם רגילים. זה מרגיז אותי נורא. גם סטיבן קינג, כתב את עיני הדרקון, ואחר כך הלך לו בעליצות לכתוב על אנשים שחותכים לכלבים את הזנבות באולר, מה נסגר??? לך, לך, ראינו אותך, לא תצליח לעבוד עליי, אני יודעת שאתה יכול לכתוב טוב, אתה סתם מתעצל!!!
 

Athaclena

New member
מי עוד חוץ מקינג וגאימן?

חוץ מזה שאהבתי עוד ספרים של גאימן... ואיזה להקות?
 

ויימס

New member
הקטע עם התולעים ברור שהוא של

ניל גיימן. כמו שברור שהקטע שקרולי כולא את אחד מהשדים (לא מבדילה ביניהם) במזכירה הוא של טרי. וגם הרעיון שהקלטות שהוא משמיע במכונית הופכות לקווין אחרי שבועיים... והשטן מדבר איתו באמצעות בנות הזהב... האמת היא שאני מעדיפה לחשוב שכל הקטעים הטובים הם של טרי, וניל גיימן פשוט ישב בצד ואמר, "כן, זה נחמד, ועכשיו בואו נכניס קטע עם תולעים..." אבל בכך אני לא הוגנת, כי מ'לעולם לא עולם', אני יודעת שהוא יכול לכתוב כמו שצריך. ולמרות שקרופ וונדמאר מגעילים להפליא (טוב, בעיקר ונדמאר עם תזונתו המגוונת) ומפחידים עד מאוד, הם משעשעים נורא, וזה גורם לי לחבב אותן כדמויות למרות הכל. במיוחד כשמר קרופ מתחיל עם ההתפלספויות שלו וונדמאר לא מבין על מה הוא מקשקש. "אנחנו מצחיקים לדעתך, נכון? מקור לשעשוע, נכון? עם הבגדים היפים שלנו ודיבורינו המתפתל סחור סחור ונימוסינו והתנהגותנו המטופשים. ואולי אנחנו כן מצחיקים. אבל לעולם אל תאמין, שאם משהו מצחיק, הוא אינו מסוכן." וגם... "מן הסתם כבר חשת ב'אבל' האורב מתחת לחזותי השמחה, העליזה והפטפטנית. אי נעימות זעירה, כמו חתיכת כבד נא קטנה ביותר הדבוקה לפנים המגף שלי. אתה בוודאי, אין לי ספק בכך, אומר לעצמך משהו כמו 'משהו מעיק על מר קרופ. אני אכריח אותו לשפוך את ליבו בפניי'." ואז ונדמאר חושב על זה, ואומר- "לא." מסקנה: ניל גיימן יכול לכתוב כמו שצריך. הוא פשוט לא עושה את זה. מעניין למה.
 

l o r e

New member
הקטע עם התולעים הוא...

גורם לי עונג רב בכל פעם שמתקשר אלי סוקר/סוחר/נודניק טלפוני. הקטע גם הרבה יותר שנון ממגעיל. שימו לב שבהמשך שלו הם חוזרים לחיים, וממשיכים להטריד אנשים ללא בושה ביום ראשון (השבת הנוצרית).
 

Athaclena

New member
אני מוחה! הם לא ידעו שזה יום ראשון

הם איבדו יום. אי אפשר להאשים אותם בזה...
 

ויימס

New member
ממש שנון... פשוט שופע תחכום. ../images/Emo3.gif

אנשים נאכלים על ידי תולעים, אין יותר שנון מזה... העובדה שהם חזרו לחיים בסוף היא כמובן מעשי ידיו של פראצ'ט. חוצמזה בפעם הראשונה שקוראים לא יודעים שהם יחזרו! ולנושא אחר (ככל שתולעים זה דבר מרתק): האם אני היחידה כאן שפשוט חולה על השליח??? (לא יודעת מה איתכם, אבל תמיד דמיינתי אותו כוודי אלן עם כובע מצחייה).
 

ויימס

New member
כן, זה מתאים אם תחשבי על זה. אבל

וודי אלן עם שיער קצר (ככה שלא יראו אותו מחוץ לכובע). ומשקפיים בגודל חצי מהפרצוף.
 

The Mad Hatter

New member
תמיד דמיינתי את השליח

בתור השכן הזה מ"קופיקו" בסדרת הטלוויזיה. >_<
 

Athaclena

New member
כנראה שהדמיון שלי לוקה בחסר

אני לא נוטה לדמיין אנשים, אני לא צריכה את זה. strange but true אם כבר לדמיין אנשים שלא ראיתם, איך אתם מדמיינים אותי?
 

ויימס

New member
יש לך שיער שחור ארוך וחלק? ועור

חיוור? היי, כרגע הבנתי שאני מדמיינת אותך כמו ערפדית! אבל בטח יש לך משקפיים (לערפדים בדרך כלל אין, משום מה). אבל רגע, מה זאת אומרת, כשאת קוראת ספר את לא רואה בראש את הדמויות?
 

Athaclena

New member
יש לי משקפיים, זה נכון.

עור חיוור, גם קצת (אבל מנומש). השיער - ממש בכלל לא, אין מצב. ולא, אני לא רואה את הדמויות. אני פשוט לא חושבת על זה. אני לא חושבת הרבה בכלל, מה שכתוב זה מה שיש
 
למעלה