../images/Emo20.gif זה משנה מאוד
מבחינת התת מודע (המוח העתיק וכו´) ברגע שנתת למשהו שם, זה כבר לא את. מהסיבה הפשוטה שאם זו את אין לך צורך לתת לזה שם. אנו לומדים מנסיון כי אופן הגדרת ה"בעייה" הוא לעיתים קרובות הדרך לפיתרון. יש לזה גם מקבילות מתחומים אחרים כמו שינוי ניסוח של אקסיומות במטתמטיקה, פיסיקה וכו´ המזניקים את האנושות להישגים אדירים בשל... שינוי בניסוח הבעייה בלבד! הגדה לא נכונה של "בעייה" מכניסה אותנו למבוי סתום. הגדרה נכונה משחחררת אותנו לפעולה הרמונית. לכן זה משנה מאוד אם את נותנת לזה שם, או משאירה את זה כהגדרה גמישה של "חוסר הרמוניה" או "תפקוד לקוי של המערכת החיסונית". "סרטן" זו מחלה סופנית. "בעייה במערכת החיסונית" זה מצב הניתן לתיקון. באיזו אפשרות לדעתך את משאירך לעצמך יותר אפשרויות פעולה התמודדות והצלחה?
כשאת קוראת לזה "סרטן" התת מודע מייד מתייחס לזה כיישות ופעיל מערכות ששמורות ליחסים עם יישויות: מאבק, לחימה, ויתור, אהבה, השלמה, כניעה... אבל התופעה שממנה את סובלת אינה יישות. את היא היישות היחידה המשתתפת בתהליך. כל השאר אלו דימויים שנועדו לעזור, אבל בעצם פוגעים ביכולתך להתמודדות תקינה. מהי התמודדות תקינה? ההבנה כי אין שום יישות "סרטנית" הפוגעת בי אלא אני עצמי, ובירור הסיבה לפגיעה עצמית (במעשה או מחדל) זו. מה ההבדל? ההבדל הוא שכשאת מתיחסת ל"סרטן" את משקיעה חלק ניכר מן האנרגייה שלך בדימוי הזה, וכשאת מתייחסת לעצמך, את משקיעה את האנרגייה הזו בעצמך. רק אלוהים וחולי הסרטן יודעים איזו אנרגייה עצומה הולכת לאיבוד בפחדים, חרדות, תיקוות, אכזבות ומאבקים ב"סרטן" הבלתי קיים הזה. כל האנרגייה הזו יכולה הייתה שלא ללכת לאיבוד, והדרך שלא לאבד את האנרגייה היקרה הזו זה לא להשתמש ברעיון ה"סרטן" כלל.
אז מה אפשר לעשות כדי לא לאבד את האנרגייה ולשחרר את המערכות שלנו להתמודדות תקינה? לומר לעצמי הלוך וחזור: "אין לי שום סרטן. אין בכלל סרטנים בתוך אנשים. יש לי בעייה במערכת החיסונית / האיזון הפנימי שלי לקוי ואני הולכ/ת לפתור לשנות זאת..." גישה כזו תרכז את משאבינו לאיזון עצמי ולא תלכוד את האנרגייה שלנו אל תוך מבוי סתום בדימוי של "סרטן" שהתיישב בגוף.
נ.ב. לכל חי יש מודעות למרות שלעיתים היא נראית שונה משלנו
