משחק המכללה כמעט מתחיל - פרולוג

[Science Fiction]

נו, להתעלם :[ ../images/Emo119.gif

 

[T a M a R a 2]

אלכס הגיעה באיחור, ו...

הסתכלה על האנשים שרקדו כאילו אין מחר. היא הייתה רטובה כולה מהגשם שירד בחוץ, וידייה היו קפואות. אמנם, עד מהרה הורידה את הצעיף והמעיל, כי היה חם ביותר במועדון. היא החליטה שתחילה תחפש את דונה, הילדה היחידה שהכירה מכל האנשים שהיו אמורים להיות במועדון. מכיוון שלא מצאה אותה, ובמילא לא הייתה בצב רוח של ריקודים, נכנסה לאחד החדרים, בו היתה מוקרנת כתבת הרצח. אמנם, היא לא הלכה לצפות בה עם שאר האנשים, אלא התיישבה ליד הפאב שהיה בחדר והוציאה ספר של מחזותיו של שייקספיר, והתחילה לקרוא, מנותקת לגמרי מהדוועות שנאמרו על מסך הענק שלידה................

 

[Dark Faerie]

"מה את קוראת?" שאלה ג'יימי

שסיימה לקרוא את הספר שלה.

 

[Dark Faerie]

*ג'ימי../images/Emo122.gif

 

[T a M a R a 2]

"שייקספיר,

בפעם האלף שאני קוראת את הספר הזה, ומתאהבת שוב פעם מחדש". אמרה אלכס בהפתעה, מפני ששכחה לגמרי היכן היא נמצאת " אני אלכס, סטודנטית לספרות ולתיאטרון, ואת?"

 

[Dark Faerie]

"ג'ימי, אני סטודנטית לרפואה,

נעים מאוד"

 

[T a M a R a 2]

"נעים מאוד,

איזו שנה את?"

 

[Dark Faerie]

"שניה" ענתה ג'ימי

 

[O r c h i d]

פתאום צלצל הטלפון של אלכס

וקולו של ג'ק נשמע ממנו. "אלכס? איפה את?" הוא שאל.

 

[T a M a R a 2]

"באחד החדרים כאן, אני לא יודעת

בדיוק. אנשים רואים כאן חדשות, זה המקום הכי שקט. אני עסוקה. נדבר". אמרה אלכס ונתקה את הטלפון מהר, מחשש לשמועות.

 

[O r c h i d]

ג'ק לא הבין למה היא ניתקה כלכל מהר

הוא חשב לרגע למה אנשים פוחדים משמועות עליהם... לפעמים אתה פשוט לא מבין למה הם מתביישים. לאחר כמה הרהורים בנושא, ג'ק הבין כי לאלכס יש יותר למה להתבייש בזה, הרי היא יוצאת עם איש מבוגר ממנה בלא מעט שנים, ולא עם איש צעיר ממנה או בגילה. הוא עזב את הטלפון, וחזר למשחק הסוליטר המרתק.

 

[Dark Faerie]

"אני מפריעה?" שאלה ג'ימי

 

[T a M a R a 2]

" לא לא, מה פיתאום?

את בשנה השניה? אני בראשונה... מה את יודעת על המרצים כאן?"

 

[Science Fiction]

שאלהשאלה ../images/Emo119.gif

כל הסטודנטים בשנה הראשונה?

 

[bernie92]

כל סטודנט הוא בשנה שהוא בחר לעצמו.

אני לדוגמא, דוקטורנט שנה ראשונה. חבר שלי (במציאות) פרפסור במשחק הזה. זה משתנה מאדם לאדם.

 

[DDN]

תשובהתשובהתשובה

לא מחייב.

 

[DDN]

נראה היה כי היא רוקדת כאילו אין מחר

ולא בדיוק היה איכפת לה שהסטודנטים הותיקים שלה יזהו אותה, או החדשים. ויקטוריה דיבינסקי, מרצה ממלאת מקום למקצועות הספרות, התיאטרון, הקולנוע וההיסטוריה, כוכב עולה של מכללת פורט איסטרשור, שנראה שיש לה מחשב מתוחכם במקום מוח, שתומך בריבוי משימות, בצורה מושחתת שאחרים יכולים רק לקנא, רקדה בפראות משהו על הרחבה. היא לא הייתה גבוהה, מטר וחצי גובהה, והג'ינס שלה היה צמוד. החולצה שלה הייתה קצרה, בצורה מנוגדת לחלוטין למזג האוויר בחוץ. שיערה הכהה, היה רטוב מזיעה ודבוק לפניה וגבה. זה נראה היה שהיא נהנית. גבר נאה בגובה ממוצע ניגש אליה, נראה היה שהם מכירים, הוא לחש לה משהו, ושניהם עברו לחדר בו נמצאים מסכי הטלויזיה הגדולים. הם התיישבו והזמינו לשתות, הגבר זורק מבטים לא מרוצים לכיוון מסך הטלויזיה.

 

[אני חסרת שם]

אנה ישבה ליד הבר.

המוסיקה לא הייתה לטעמה, והיא שתתה את המשקה שלה לאט, אצבעותיה מתופפות על השולחן בחוסר סבלנות ובהתה במסך שממולה בשיעמום.

 

[Saint Jane]

"את יודעת, כשאחד עושה את זה

זה אדיש ומגניב, כשמישהו אחר עושה את זה אחריו, זה סתם חיקוי מעצבן," אנורה העירה לה בחיוך.

 

[אני חסרת שם]

"אני לא מחקה אף אחד" ענתה לה אנה בק

בקור. "המקום הזה פשוט לא לטעמי.. אגב, אני אנה, ואת?"