מתהפכת לי הבטן, אשמח לעצה טובה

אני לא יודעת על סמך מה האמא אמרה שהיא רואה פורנו.

בכל מקרה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4395598,00.html
מי שנותן לילד שלו סמארטפון מסתכן בכך שהילד יצפה בפורנו. אצלנו בבית לא מקבלים סמארטפון בכיתה ג' - אבל לכל יתר ילדי הכיתה יש (בעלי חבר בוואטסאפ הכיתתי שלהם כדי לקבל הודעות - כל יתר הילדים מקבלים בסמארטפון שלהם). אז אולי זה לא נורמטיבי במובן שזה לא אמור לקרות שילדים בכיתה ג' יצפו בפורנו, אבל זה כן נורמטיבי במובן שילדים בכיתה ג' בימינו אכן עושים זאת. פשוט שמו להם את זה ביד... הורים נורמטיביים לחלוטין (המשפחה שלי היא החריגה במקרה הזה, ואולי אלינו צריך להביא רווחה כי רק לבכורה יש סמארטפון).

הילדים שאני מכירה שמרבים ללכת לשכנים (כולל אחותי שהייתה בת זקונים וכולל הבת הקטנה שלי שגם היא בערך בת זקונים) הם ילדים שאין להם אחים בגיל קרוב לגילם בבית, ופשוט מעוניינים בחברת בני גילם - ואם ההורים לא בבית (מה שקורה אולי יותר כשיש רק הורה אחד שהוא גם המפרנס האחד) לרוב יתארחו יותר מיארחו (גם כי בצד השני לא תמיד מוכנים לתת לילד להתארח אצל מישהו כשאין מבוגר בבית). מי שרואה משהו כזה אצל אחד מהחברים של ילדיו דרך הפעולה הטובה (שממש לא "נוחה וקלה" יותר מאשר להרים טלפון לרווחה או לכתוב מכתב) היא כמובן לארח את הילד, כדי שלא יגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. אנחנו באמת הרבינו לארח חברה של הבכורה שלי בגן, שהייתה בת של אם חד-הורית צעירה.

אין פה עניין של נוח וקל - הרי לא אני ולא מייקל מעורבות פה ומסוגלות לעשות פעולה, כך שאנחנו לא מייעצות להימנע מלפנות לרווחה כי אנחנו מתעצלות לעשות זאת. אנחנו מייעצות להימנע מכך כי נראה לנו שבמקרה הזה, לפחות לפי הפרטים שהיא סיפקה, זה לא מוצדק, ועלול לפגוע במשפחה, גם אם את אומרת ש"באמת שלא יקרה שום דבר אם לא קרה שום דבר".
אבל, כמובן, לי ולמייקל חסרים הפרטים המלאים - אנחנו רק מבקשות שהאמא המודאגת (שלה יש יותר פרטים, אם כי לא ברור עד כמה יותר ומה הם) תחשוב היטב על מה שהיא כותבת, כי ההשלכות עלולות להיות לא זניחות גם אם אין קושי ולא הייתה שום התעללות בילדה, בניגוד לתמונה שאת מציירת.
 

Dr T noki

New member
לא אני ולא את היינו שם והכל ספקולציות

אני לא יודעת אם המידע נכון, בשביל זה צריך לבדוק אותו. אפשר לתת הרבה דוגמאות לכאן ולכאן אך על סמך המידע שניתן כאן אני הייתי פונה, מכל הסיבות שכבר ציינתי ואני לא רואה סיבה לפרט אותן שוב. אני חושבת שהסברתי את המניעים שלי לדיווח כמיטב יכולתי.
כפי שציינתי אני עוסקת בחינוך בתחום זה ויש לי אנטנות רגישות מאד לענין, וגם מעורבת במספיק סיפורים של אנשים שבבגרותם חושפים התעללות בילדות שאף אחד לא קרא את הסימנים ולא הושיט יד, ולצערי הסיפורים האלו רבים.

אפשר שלא להסכים עם הדיווח של פותחת השרשור אבל אני מרגישה תחושה לא נעימה לאור העליהום על פותחת השרשור. נדמה לי שאפשר היה שלא להסכים בצורה יותר מכבדת/נעימה (זו הערה כללית, לא אלייך ספציפית כמובן).
 
אני לא רואה מה כתבתי בצורה לא מכבדת - אבל בכל מקרה לא

מדובר בדיון תיאורטי - היא עדיין לא כתבה את המייל, למיטב הבנתי, והעמדות שאנחנו מציגות פה עשויות להשפיע עליה לכיוון כזה או אחר.
אני מאמינה ששתינו (אני ואת) פועלות לטובת הילדה, רק שאנחנו רואות את הדברים, על סמך המידע שהוצג פה, בצורה אחרת - לדעתך יש בסיס לחשד לתקיפה מינית, ולדעתי אין, על סמך אותו מידע.

אגב, ממש לא הבנתי איך הנימוקים שלך כוללים תקיפה מינית של ילד אחר בשכבה ילדה אחרת בשכבה. את חושבת שהוא תקף גם את הילדה הזאת? או שמישהו משותף הטריד את שניהם? מה הקשר בין הדברים?
 

Dr T noki

New member
כמו שכתבתי לא כתבתי ש*את* כתבת בצורה מכבדת


התייחסתי לטון הכללי בשרשור.
ברור שכל הכותבות לטובת הילדה והאם.
ציינתי לגבי סיפור נוסף שהכותבת כתבה על ילד אחר בשכבה שיתכן ותקף מינית ילדה - שגם סיפור כזה דורש דיווח, זה לא קשור לילדה הספציפית. זה כן קשור לאווירה בבית הספר שמרגישה לא בטוחה לילדים ויש לטפל בכך מבחינה חינוכית.
 

danakama10

New member
אני חושבת שאנשים מקבלים תחושה של חוסר אמינות

כש*כל* הילדים של שכבה ג' (מלבד הבן של הכותבת, שגם הוא מסתבר מחטיף מכות) מתוארים כבריונים וחלקם עוסק בדברים מיניים (הפשטה, פורנוגרפיה, נסיון ליחסי מין, איום על הפשטה), זה נשמע לא מאוד הגיוני. יתכן, ואז המצב חמור מאוד, אבל לא הגיוני כל כך. קשה לי גם להאמין שילדה בכיתה ג' מסתובבת לבד כבר "שנים" בחוץ עד 10 בלילה, וכל האמהות המסורות האחרות רק מרכלות על זה מבלי לעשות דבר. הרכלניות השכונתיות יודעות איפה האמא נמצאת ביום העצמאות, באיזו שעה היא חוזרת הביתה, שהילדה מתגלגלת בחוץ, ורק מרכלות ומרכלות ומעבירות לבי"ס, שמבחינתו "העביר לרווחה", והמצב נמשך.

כאמור, כל הסיפור הזה אפשרי לצערנו, אבל לא נשמע מאוד הגיוני.
 

mykal

New member
עקרונית דבריך בהחלט

משכנעים, אבל... במקרה הספציפי הזה--
האמא עשתה כבר את שלחותה בשני מישורים--
האחד--היא דוחה לביה"ס, שם יש מחנכת/יועצת/ויש להם קשר גם לרוחה וגם
לשפ"י. והמשך הטיפול היה צריך להגיע משם. אלא אם הם
מתרשמים אחרת לגבי הילדה מהאמא שדוחה להם.
השני--היא התקשרה לרוחה--העו"ס הראשונה ששמעה מזה--
היתה צריכה לקום מהכסא, להגיע לביה"ס, לשוחח עם הילדה,
או ללכת ולעקוב אחרי הילדה להתודע לבית שלה, ולבחון היטב את המקרה.
העצלות ורפיון העשיה--בדרישה שהאמא המודאגת תכתוב מכתב
ותפרט מה היא רואה/שמעה/חושבת, --טעות ביסודה,
וההתנדבות הזו של האמא, והרפיון של הרוחה--מדאיגים יותר ממעודדים.

לפעמים במילה קטנה ובפתרון סביר בלי הרבה תרועת פסטיבלים
אפשר למצוא פתרון שאולי גם אין בכלל בעיה כ"כ מהותית.אלא יותר טכנית.

אני עבדתי עם ילדי עולים--כן הם שוטטו בחוץ עד שאחד ההורים הגיע,
כן, אין לכולם משפחה מורחבת שיכולה לתמוך, והם אמורים להתקיים,
לשלם מים/חשמל/ שכירות/ הם אמורים להתלבש ולאכול..
והפרנסה שלהם קשה אפילו מאוד.
אז מה האמא תתחיל להתרוצץ לרוחה במקום לעבוד? זו העזרה והתמיכה?
 

Dr T noki

New member
למיטב נסיוני לא דרושה שום התרוצצות מצד האם לרווחה

העבודה כאן של הרווחה שצריכה לחקור ולבדוק בבית הספר בשכונה ובבית, טלפונים ביקורים או שיחות, לעיתים בכלל בלי לערב את האם או רק בסוף. אם איכפת לאם מילדתה היא תשמח שמישהו יבדוק מה קורה וישלול שפוגעים בה.

ברור שיש משפחות קשות יום כמו שתיארת, דווקא במקרה הזה הרווחה יכולה לעזור ולהקטין חשיפה לגורמים שיכולים לפגוע בילד או לנצל אותו כשהוא מסתובב בחוץ. למשל סידור צהרון ומועדונית עד 17:00 חינם או בהשתתפות קטנה, שילוב בפרויקט אח בוגר, חונך ועוד. עזרה בתרומת מזון, הנחה בארנונה ואפילו סיוע במציאת עבודה.

שנית חובת הדיווח לרוחה/משטרה של מי שאבחן או חשד באלימות או הזנחה, כלומר של האם המודאגת ולא צריכה לסמוך שבית הספר יעשה זאת (מה עוד שלפי הסיפורים שלה לא התרשמתי שבית הספר טיפל היטב במקרים אחרים חמורים שקרו).

אין ספק שהרווחה עמוסה ביותר, אני מסכימה איתך שהעו״סית הראשונה ששמעה מזה היתה צריכה לעשות את כל הבדיקה, אך כנראה הדבר לא נעשה ולכן האם פנתה שוב וקיבלה הנחיות לדיווח.
 

debby12

New member
מנהל
גם בעיני עשית נכון....


אני לא רואה איפה הבעיה. לדעתי פעלת למופת.

בעיני זה מסוג המצבים שבהם :אם יש ספק - אין ספק"... גם אם זו אזעקת-שווא, עדיף בהרבה שייצרו קשר עם האם כדי לשלול/לוודא מאשר שיפספסו מצב של ילדה שעוברת התעללות/הזנחה.

.מדובר בקטינה חסרת ישע

מעודי לא שמעתי בת 9 שחלק מעולם המונחים שלה כולל הפשטה של ילד/ה במחסן. ואני מקווה שגם לא ייצא לי לשמוע.... אבל אם ייצא לי - אני בטוחה שאדווח על זה לכל הגורמים הרלוונטיים (ודאי וודאי שאדווח מעבר לבית הספר. כי ההתרשמות שלי ממספר המקרים בהם פנינו לבית הספר לעזרה בדברים היתה שהם - כמו שכתבה כרמיון - רק רוצים לשמור על שקט תעשייתי וסטטוס קוו.

ולכן הם בטח לא ישמחו להעביר הלאה דברים כאלה,
 
לכיתה של הבן שלי, הגיע השנה ילד שסבל מהצקות בבית הספר הקודם

כך לפחות הציגו זאת בפנינו (היום אנחנו יודעים שהוא מידי פעם מדבר עם הידיים, אבל יש לו חברים בכיתה החדשה)

כך שכנראה אם מציגים נתונים בפני החינוך בעיריה - הם יכולים לפעול.
אצלנו בעיר, יש אזורי רישום חופפים לביתי ספר, כך שהם לא נאלצו לעבור מקום מגורים וגם בית הספר החדש יחסית קרוב אליהם.
את בטח מכירה את בתי הספר באזור.

יכולה לחלוק שמנהלות בתי ספר הם ממש לא חוקרות טובות, להיפך

בעבר, שהבן שלי התלונן על תוכן פוגעני שקיים בטלפון שלי ילד אחר (הילד הציג את התוכן בהפסקות), המנהלת ערכה עימות ביניהם, כאילו הבן שלי הוא חלק מהבעיה!!
אחר כך היא חטפה ממני "שטיפה" כי היא סיכנה את הילד שלי מול הילד עם הטלפון והיתה עשויה לשבור את האמון של הילד שלי בי !
לפחות היא הודתה בטעות.
 
היפלת לי אסימון רציני

באמת בכל פעם שיש תקרית עם אחד הילדים מהכיתה, הצוות נהיה אובייקטיבי בצורה מעצבנת.
מבחינתן גם כשמדובר באלפרון מול אדם מהשורה זה מילה מול מילה, וזה לא נכון, לדעתי.
אני אתן דוגמה: יש ילד שכשאני הייתי בכיתה שלהם ראיתי איך הוא רומס משקפיים של ילד אחר. פשוט לקח לו אותם מהפנים, זרק על הריצפה ודרך. זו רק דוגמה מיני רבות לגביו.
ואז פעם אחת הילד שלי החזיר לו, והמורה עשתה "תחקיר" ולדבריה "אין מה לעשות, זו מילה כמגד מילה. הילד השני אומר שלא עשה דבר". יש יותר מייאש מזה??
 
כמו שאמר בזמנו אחד המרצים שלי להיסטוריה כשדיבר על אמברגו

"כשהאו"ם מחליט להטיל אמברגו על אזור מסוים שיש בו מלחמה, מה קורה? מנצח הצד החזק יותר, זה שמצליח לעקוף את האמברגו ולהשיג נשק בכל זאת".

אפשר להחיל את מה שאמר על נייטרליות במקרים רבים. היצמדות לנייטרליות פירושה במקרים רבים פשוט לא לעזור, להשאיר את המצב על כנו - ולהניח לחזק להשיג את שלו באין מפריע.
 
תודה על המשפט האחרון שלך

הוא נכנס למכתב שזה עתה שלחתי. זו התמצית של הבעיה שלי בביהס הזה.
תודה רבה.
 
מצד אחד אין ברירה אלא לחקור את שניהם,

כי צריך להבין מה קרה במקרה הספציפי הזה. מצד שני, זה גורם לקורבנות להתייאש מהאפשרות שהמורים וההנהלה יעזרו להם - כי ברוב מכריע של המקרים זה פשוט לא קורה.

גם אצלנו בבית הספר זה המצב. אם הילד האלים גם טוב בשקרים, לא עושים לו כלום. הייתה לנו תקופה מחנכת זמנית (במקום מחנכת שיצאה לחופשת לידה) - והיא היחידה שאי פעם עזרה באמת לילדים - היא פשוט האמינה לקורבנות, התקשרה להורים של הילדים הפוגעים - וזה עזר. ברגע שהסתיימה חופשת הלידה, היא עפה מבית הספר. אבל זה מראה שבעצם יש דרכים שיכולות לעזור, ויש למורים כלים - שהם פשוט לא משתמשים בהם. הכלי שהם כן משתמשים בו שוב ושוב אצלנו הוא שיחה עם הכיתה (של המורה או היועצת) כל פעם שקורה משהו. הכלי הזה לא עוזר בכלל בכלל - הילדים פשוט מצפצפים על השיחות האלה, וזה לא משפיע עליהם כהוא זה. מקסימום בפעם הבאה שהם יציקו לילד הם יכניסו גם את עניין השיחות. שיחה כיתתית (וגם שיחה אישית של המורה או היועצת עם הילד) היא פשוט לא סנקציה וחסרת השפעה לגמרי. לפחות אצלנו בבית הספר. היא משפיעה רק על המורה שמרגישה שהיא עשתה משהו - אבל בפועל היא בעצם לא עשתה כלום. הילדים רואים שכל פעם מה שקורה זה שיש שיחה, אז למה להם להפסיק בעצם?
 
אני כל כך מזדהה ומסכימה.

מקווה מאד למצא כיתה טובה, שהבן שלי ימצא לפחות חבר אחד בסגנון שלו. כך לפחות ירגיש שיש לו חבר ולא לבד לחלוטין.
 

mykal

New member
קצת תמוה בעיני,

שבגלל המקרה הזה, ובה"אשמת" הסביבה והורה,
הילד לא מוצא בכיתה אפילו לא חבר אחד בסגנון שלו?
את טוענת שאתם גרים בסביבה טובה, לבת יש כיתה טובה,
ורק בכיתה/מחזור של הבן אין אפילו לא תלמיד אחד בסגנון שלו?
האמת, לא מתקבל על הדעת.
כוני את הבן שלך להתחבר לתלמידים איכותיים.
ואם החלטת להפסיק פילנטרופיות לילדה זכותך, ותציעי לילד להתרחק ממנה.
יש ילדים שהחיים לא האירו להם פנים. זו לא האחריות שלך,
כונני את הבן שלך וזהו.
 
תמוה, אך זה המצב.

מכוונת אותו כבר שנתיים. קוראת הרבה, ניגשתי להתייעצות עם פסיכולוג.. הכל רק כדי לסייע לו.
לאחרונה הבנתי שהוא לא הבעיה, ואני בטוחה בזה.
לפני שנכנס לכיתה הזו, מצבו החברתי היה מצוין. תמיד היה מנהיג, מסתדר, מוערך. חוסר מזל עם הכיתה הזו. אגב כיתה א' עשה בחו"ל. רק שנתיים הוא בכיתה זו. מעולם לא היו לו בעיות חברתיות, בטחון עצמי או כל דבר אחר.
 
זה בהחלט יכול לקרות שבבית ספר טוב יש כיתה גרועה

זה מתחיל בשיבוץ לא טוב בכיתה א שמאחד את "המופרעים" ביחד מבלי לדעת....
לדוגמא, במקבילה של הבכור, כשהיה בכיתה ד' , היו 5 ילדים שכדי לצאת לטיול השנתי היו צריכים לבוא עם הורה מלווה, אחרת בית הספר לא הסכים להוציא אותם (אלו לא ילדים עם צרכים מיוחדים אלא ילדים עם אלימות יוצאת דופן), שאר 25 התלמידים האחרים היו שבויים בכיתה גרועה.

צריך מנהיג אחד שלילי וכמה ילדים נגררים כדי שגם בכיתה עם ילדים טובים תהיה אווירה לא נעימה.

אחד מהחברים הטובים של הבן שלי הוא דווקא מהכיתה המקבילה. אולי גם זאת אפשרות בחיפוש אחרי חברים, לפני מעבר.
 

mykal

New member
גם בבי"ס טוב

יש הרכב כיתה לא מוצלח,
גם בבי"ס גרוע יש הרכב כיתה מוצלח.
נכון--הכל נכון.
אבל אני התיחסתי למשפט אחד --שהאמא המודאגת כתבה,
שהיא מחפשת לו לפחות ילד אחד מהסגנוןשלו.
אז מצטערת--אין באמת אפילו בהרכב גרוע ילד אחד בסגנון שלו?
אין ילד אחד רגוע מתפקד נעים הליכות?
מצטערת--לא יכולה לקבל את זה.
אני כן חושבת שיש לבן של אמא מודאגת תכונות נהדרות ושהוא ילד טוב,
אבל כנראה שבכ"ז יש משהו שקשה לו במיוחד--
עכשיו כתבה שלמד בחו"ל שנה אחת, אז אולי המעבר הכביד,
אולי התרבות ההתנהלותית כאן ושם שונה והוא פרש אותה לקיצוניות.
הרבה אולי, מסתתרים כאן, ואני הייתי דואגת לעשות קונסוליום רציני,
של המנהלת והיועצת והמחנכת והמטפלת ולחפש דרך לעזור לו.
זה נשמע לי יותר פשוט--כשנותנים את כל התמונה. וכאן כל
פעם יש איזה פרט שמתוסף.
 
כיתה של 26 תלמידים

מתוכם 9 בנים, כלומר שמונה ילדים "לבחור" מהם (הלוואי שהיה רוצה חברה בת אבל הוא בקטע של חבר בן וזה בסדר).
מתוך השמונה אין ילד חמוד, פשוט ונחמד כמוהו. באמת שאין.
 
למעלה