מתי בדיוק הדגים פיתחו רגליים

צריך להבחין בין יצירה של

שרשרת עם רצף אקראי (DNA או RNA), לבין יצירת מולקולה המכילה קידוד לפעילות ביולוגית ספציפית. פולימרי RNA עם רצף אקראי יכולים להווצר בתהליכים כימיים פשוטים. השאלה החשובה היא כיצד נוצר קידוד בעל משמעות ביולוגית. שים לב שאין לך בעיית ביצה ותרנגולת עבור RNA, משום שהוא ממלא הן את תפקיד הקידוד (הביצה) והן את תפקיד האנזים המבצע את הפעולות הביוכימיות (התרנגולת). זה כתוב במפורש בקישור שהבאת (בקטע "עולם הרנא"). אבל יתכן שקדמה לעולם הרנא מערכת אבולוציונית אחרת. כרגע עדיין אין לכך תשובה. ניסיתי להסביר בקווים כלליים איך יכול היה להתפתח תא חי מתוך תהליך של אבולוציה מולקולרית. בעיקו של דבר מדובר בהתהוות יחידה סימביוטית של מולקולות עם יחסי גומלין בינהם. ברור שהתאים הראשונים היו שונים מאד ממה שאנחנו מכירים כיום, ולכן חקר התהליכים האלו הוא בעייתי למדי ודי תיאורטי. אולי, אם ימצאו חיים מיקרוסקופיים על פני המאדים, נוכל לזכות בהצצה למבנים ביולוגיים עתיקים מעבר לכל דמיון.
 
לא הבנתי מה הבעייה

מולקולת RNA עם קוד מסויים של בסיסים "מתקפלת" באופן ספונטני (מסיבות תרמודינמיות) למבנה מרחבי מסויים התלוי בקוד הזה (באופן שבסיסים משלימים נמצאים זה מול זה ונוצרים קשרי מימן בינהם). המבנה מרחבי יוצר את הפעילות הכימית הספציפית. המעבר מגנוטיפ (כלומר, רצף הבסיסים בRNA) לפנוטיפ (פעילות ביולוגית של הRNA) הוא ישיר ומיידי. לא צריך מערכת ביוכימית שלמה כדי לתרגם קידוד לפעילות, כמו זו המקשרת בין הDNA לחלבונים.
 

SilentMike

New member
הדבר בוצע.

רנ"א המסוגל לשכפל את עצמו בנוכחות אבץ בלבד המשמש כזרז קיים. החוקרים האחראיים הם לזלי אורגל ועמיתיו מקליפורניה. ראה ספרו של ריצ'ארד דוקינס "השען העיוור", פרק 5 "הכוח והארכיונים".
 
לא דיברתי על שיכפול

אלא על "התקפלות" של סיב הRNA למבנה מרחבי הנקבע חד ערכית על פי רצף הבסיסים (כלומר הקוד הגנטי) מהם מורכבת המולקולה. מבנה זה הוא כזה בו בסיסים משלימים נצמדים זה לזה ויוצרים קשרי מימן, למשל, הרצף CCCGGG יתקפל לצורת U, בה ה-CCC וה-GGG סמוכים זה לזה. במגוון גדול של רצפים התהליך התרמודינמי הזה קורה באופן ספונטני בטמפרטורת החדר (זה תהליך אקסותרמי בו האנרגיה החופשית של המולקולה יורדת).
 

SilentMike

New member
מוצא המינים ספר כבר ומתיש.

לא שאני לא מאחל אותו לבריאתן כמו הנ"ל (מגיע לו. שיסבול!). אבל עדיף למי שרוצה להבין את העיקרון לקרוא ספר יותר מאוחר ויותר נוח לקריאה (והנה רמז דק בעניין הספר).
 

SilentMike

New member
מתיש, מתיש, מתיש.

הספר מפציץ אותך באינספור עובדות, כתוב -קראתי את הגרסא המתורגמת- בעברית אנכרוניסטית להחריד, ומכיל הרבה מאוד דברים לא רלוונטיים. הספר הוא שעטנז בין מדע פופולארי לבין ספר מדעי, כי זה כנראה היה הסגנון ה-"אינטלקטואלי" באנגליה הויקטוריאנית. אבל במצב הנוכחי ובעברית מחורבנת הוא כבד ומתיש. דוקינס גורם לך לרצות לקרוא ולהבין. דרווין גורם לך לרצות למות. זה אולי מה שהיה צריך כדי להציג את התיאוריה בחצי השני של המאה ה-19 (המהדורה ה-6 והאחרונה כוללת גם תגובות על ביקורת והתנצחויות עם מטומטמי התקופה), אבל זה לא מתאים היום. אולי לסטודנטים לביולוגיה/ביולוגים, ורק באנגלית.
 

dim 18

New member
כמה תשובות

ההכחדה בסוף התקופה הקמבריאנית ניכחדו רוב הצורות של בעלי החיים שחיו במים באותה התקופה ונותרו רק בעלי החיים שהיו אבותייהם של כל אחת מסדרות בעלי החיים המודרניים (בעלי חוליות, פרוקי רגליים, נבוביים ועוד) באותה התקופה כל בעלי החים חיו במים ועל כן היא התרחשה במים. ההכחדה של תקופת הפרם שנדמה לי הייתה ההכחדה הכי גדולה שבה 90 אחוזים מכל בעלי החיים בעולם נכחדו גם כללה את החיות שבמים. וגם ההכחדה בסוף הקרטיקון הכחידה בעלי חיים ימיים רבים. מלבד זאת מאז ועד היום היה תהליך מתמשך של אבולוציה גם במים שגם במהלכו נכחדו בעלי חיים רבים. נדמה לי שיש לך קצת בלבול במושגים איש לא טען שאחרי הכחדה כלשהי בעלי החיים מתפתחים מחדש אלא שבכל הכחדה שורד חלק קטן מהם בהכחדות ההמוניות שרדו במקרה אבותייהם של היונקים והדגים כי התאימו לסביבתם ולכן אנו קיימים היום. הרעיון כי דגים בעלי רגליים שרדו כיום הוא דווקא סביר אם כי אלו לא יהיו אותם הדגים. הדגים שפתחו סנפירים דמויי רגליים קיימים כיום בקרקעית הים ובעומקה וניזונים ממנה ע"י אותם רגליים מיוחדות, לעומתם הדגים של תקופת הדבון חיו בקרבת החוף וניזונו בסביבתו. מלבד זאת הם נכחדו בהכחדה של תקופת הפרם בה כאמור נכחדו 90 אחוזים מכל היצורים החיים. למרות זאת הדגים הללו לא לגמרי ניכחדו ובעזרת השואות עם מאובנים ניתן לראות הרבה מאפיינים דומים ביינהם לבין דו חיים מודרניים כמו הסלמנדרה והטריטון שהם בעלי החיים שהכי קרובים היום לאותם דגים קדומים.
 
למעלה