לקריאתי (השונה משלך) יש יתרון על שלך: היא לא מובילה לקושיות.
1. אתה טוען: "אין מתניתין וגמרא עוסקים בכל כ"ד - אלא במאי הלכתא, ולא במאי דהווה הווה". לטעמיך, שאין המשנה עוסקת אלא בהלכה (של "ממעטין בשמחה"), מה פתאום היא מדברת איתנו על דברים ש"אירעו"? מאי דהוה הוה! ומה עניין זה להלכה?
2. אתה טוען: "ואם נפטיר בנחמתא שתי משניות אחר כך: "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפרים וט"ו באב.. וכו' או שמא באנאלוגיה לדבריך: ימים אלו הן שכר לישראל!". אין רמז לכך שימים אלו הן שכר לישראל. אבל יש פסוקים מפורשים המעידים, שאי כניסתם לארץ - הייתה עונש על המעשה המתואר בפסוקים "ויבכו העם בלילה ההוא וילונו על משה ועל אהרן". אבל עזוב אותך מהקטע של העונש, הוא ממש שולי ולא מהותי, כפי שתיווכח בהמשך.
3. אתה שואל: "מהו עונש אית ב'בוטל התמיד' ובחורבן הבתים". אמנם זה לא עונש מנקודת מבטו של אתאיסט, אבל זה בהחלט עונש מנקודת מבטו של אדם דתי - הרוצה לקיים תרי"ג מצוות - אך אינו יכול לממש את שאיפתו זו כי חרב הבית ובוטל התמיד. אבל עזוב אותך מהקטע של העונש, הוא ממש שולי ולא מהותי, כפי שתיווכח בהמשך.
4. מתוך דבריי אתה מסיק: "משמע יש חטא לחינם, ויש חטא לא לחינם". זה שיש חטא לחינם, זה גמרא מפורשת, המדברת על "שנאת חינם" - משמע שיש שנאה שאינה לחינם, למרות שלכולי עלמא שנאה-לאחיך היא חטא - בלי קשר לשאלת-ה"חינם" - דהא כתיב להדיא: "לא תשנא את אחיך בלבבך".
5. מתוך דבריי אתה מסיק עוד: "משמע בכיית הלילה ההוא שונה מע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים". אינך יכול להכחיש שתי עובדות: ראשית: שבלילה ההוא הם בכו: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו ממצרים", ושרש"י באר שם - שחשדם שהקב"ה שונאם היה חשד-לחינם - שהרי הקב"ה אוהבם, אלמא זו הייתה בכייה-לחינם - כי התבססה על חשד-לחינם המייחס שנאה לאוהב, אלמא בכייה זו הייתה חמורה לפחות כמו שנאת החינם שבגללה חרב הבית השני; שנית: דלדעת התוספות, הבכייה-לחינם הנ"ל - היתה חמורה מע"ז - שכן "נזופין הווה חמיר טפי מחטא העגל".
6. אתה טוען: "לגבי הרלוונטיות להגדרותיך בעניין בכיה לחינם: הגדרתך זו, שבה אתה רואה במונח חינם...היא קא גרים לכל פירושך את המשנה". ממש לא! מצידי אתה רשאי לשכוח מהגדרתי למושג ה"לחינם" (בזמנו ציינתי בפניך את ההגדרה הזו, רק כדי להסביר לך את כוונת רש"י - בדבריו על הפסוק "ותרגנו", שאותם הבאת בהודעה מאוחרת יותר שלך - למרות שהיא ממש לא הייתה קשורה להודעתך המקורית שפתחה את השירשור).
7. אתה טוען: זו הייתה עיקר שאלתי: אם חטא המרגלים, שרש"י הגדירו בהדיא כחטא חמור חמור של שנאת ה' שפועל יוצא שלו הוא עבירה על נוקב ה' (עד אנה ינאצוני) והוא "שווה בערכו" לע"ז ושפכות דמים...שנאת וכו', ולא רק שווה בערכו, אלא דלדעת התוספות חמור מע"ז - שכן "נזופין הווה חמיר טפי מחטא העגל". על חטא זה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ...". נכון, רק אל תשכח שכאשר מדברים על חטא המרגלים מתיחסים לאותה "בכייה לחינם" המתוארת בפסוקים "ויבכו העם בלילה ההוא וילונו על משה ועל אהרן".
8. אתה טוען: "והגמרא אומרת בעצמה, שלא זו בלבד, אלא אף ייחרבו הבתים בשל [חטא המרגלים]". האמנם "בשל" חטא המרגלים? מה פתאום? להנחתך הנ"ל אין שם רמז בגמרא, והיא היא שורש השגיאה שפירנסה את קושיתך שפתחה את השירשור!
9. אתה טוען: "המשנה מדברת על אירועים, שבשלם משנכנס אב ממעטין בשמחה, ופירש להו טעמא בגמרא...שאינה מתייחסת...אלא לסיבות". בדיוק כאן קבור שורש השגיאה שפירנסה את קושייתך המקורית שפתחה את השירשור! ובכן, להוי ידוע לך, שהגמרא הראשונה שציטטת - לא מביאה "טעם" או "סיבה" לאותם אירועים! אמנם זאת הייתה ההנחה הסמויה שלך, אבל היא שגויה - ואף מובילה לקושייתך המקורית שפתחה את השירשור. הגמרא הראשונה שציטטת, רק מקבילה בין "הבכייה לחינם" לבין "הבכייה לדורות", אבל היא לא מנסה לטעון ש"הבכייה לחינם" היא הטעם/הסיבה של "הבכייה לחינם" !
אז אולי, פעם אחת ולתמיד, שים בצד את את הגדרתי למושג של ב"חינם", כמו גם את עצם עניין ה"עונש", ותתרכז באופן הפשוט שלפיו אני מיישב את קושייתך המקורית? ובמקום ששוב אחזור עליו בפעם המי יודע כמה - אולי כדאי פשוט שאפרוט אותו כאן לששת חלקיו, ואתה תגיד לי באיזה חלק אתה נתקע, אוקי?
א. המשנה שציטטת מונה חמישה אירועים שאירעו בתשעה באב, ושבגללם אנחנו "ממעטים בשמחה".
ב. הדבר הראשון המנוי במשנה - ושבגללו אנחנו "ממעטים בשמחה" - הוא אי כניסתם לארץ.
ג. בתורה עצמה (פרשת שלח) מפורש להדיא, שאירוע ראשון זה נגרם, כתוצאה מתוך - מה שהגמרא הראשונה שציטטת קוראת - "בכייה-לחינם", אשר אגב מתוארת כבר בחומש עצמו: "ויבכו העם בלילה ההוא וילונו על משה ועל אהרן".
ד. שאר ארבעת האירועים - שמנויים אחר כך במשנה שציטטת - ושבגללם אנחנו "ממעטים בשמחה", הם: חורבן הבית הראשון, חורבן הבית השני, לכידת ביתר, וחרישת העיר.
ה. ארבעת האירועים הללו, גרמו אל - מה שהגמרא הראשונה שציטטת קוראת - "בכייה לדורות".
ו. הגמרא השניה שציטטת מסבירה, שארבעת האירועים הללו נגרמו - בבית הראשון כתוצאה משלושת החטאים שעליהם נאמר ייהרג ובל יעבור - ובבית השני כתוצאה מהחטא של שנאת חינם.
אז אולי תסביר לי עכשיו איפה הסתירה?
10. אתה טוען: "בדיוק כשם שבעגל נענשו בחטאם, וקי"ל בגמרא: 'אין לך פורענות שבאה לישראל שאין לה מחטא העגל', לדור דור. או שמא תאמר גם חטא העגל לא נתגלה טעמו?". בדבריך אלה אתה סותר את עצמך, כי בהמשך אתה כותב להדיא: "אליבא דכ"ע חטא הוא על תרי"ג מצוות, ואין לו טעם". הואיל - וכדבריך אלו - לחטא אין טעם, אז יוצא שגם לחטא העגל אין טעם! בעוד שדברי הגמרא "אין לך פורענות שבאה לישראל שאין לה מחטא העגל", אינם באים לתת טעם לחטא העגל - אלא להפך: לומר שחטא העגל הוא-הוא בעצמו הטעם לכל הפורענויות! כמובן שבשלב זה אתה יכול לטעון, שהואיל וחטא העגל הוא הטעם לכל פורענות, אז למה הגמרא השניה שהבאת אומרת שהטעם לחורבן הבתים הוא אחר? אבל זו כבר קושיה אחרת (שאגב יש לה מענה), אשר לגמרי אינה קשורה אל הסתירה שהבאת בהודעתך המקורית שפתחה את השירשור - דהיינו הסתירה שבין שתי הגמרות שהבאת שם, שהרי אני כבר הראיתי לך בהודעותיי הקודמות - כולל לעיל סעיף 9 - שאין שום סתירה בין שתי הגמרות ההן.
