אבל איפה הסתירה בין הגמרות?
1. אתה כותב: "אין המשנה וגמרא אלא למאי הלכתא!". וכי טענתי שלא? הרי אני אפילו יותר קיצוני ממך בעמדה זו (אגב אני בכלל חושב שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא בהחודש הזה לכם). רק מה, הואיל ואתה משתמש בטענה זו - כדי לגלגל קושיה מדומה לפתחי, אז דע לך - שבאותה מידה - זה מגלגל קושיה מדומה גם לפתחך: דלטעמיך, למה המשנה מספרת לנו על חמשת האירועים, ומאי נ"מ לדינא? מה שתענה אתה על קושיה מדומה זו, אענה גם אני לקושיה המדומה שאתה מנסה לגלגל לפתחי!
2. אתה כותב: "כל הדברים שאירעו אירעו והם נתונים במציאות". כמובן, וכי טענתי שלא? זה בדיוק מה שאני טוען! ואגב: אל תשכח, שגם כל עונש שניתן - הוא אירוע שאירע - כלומר הוא נתון של המציאות.
3. אתה מבקש: "הסבר לי מהו חטא לחינם, ומהי שנאת חינם, וכי יש אדם שונא את חברו 'חינם'? אלא על כרחך לבאר בדיוק מה כוונת דברי חז"ל, כפי שעושים זאת רבים מפרשני המונח הזה, מאז ועד ימינו". עיין
בהודעתי הלפני קודמת בסעיף 4 שם.
4. אתה כותב: "רש"י כותב 'והם שנאוהו' - שזו עבירה חמורה יותר על כל עבירות, כדברי תוספות". נכון, אבל איך אנחנו יודעים שהם שנאוהו? והרי זה לא כתוב בשום מקום בחומש? אלא ודאי אנו יודעים זאת משום שהם טענו "בשנאת ה' אותנו" ! ואכן, כל פסיכולוגי יגיד לך, שהמנוע הראשי לכל שנאה שלנו כלפי בני אדם - הוא המחשבה שהם שונאים אותנו: במילים אחרות, קשה לנו לשנוא מישהו אם אנחנו חושבים שהוא אוהב אותנו, וכן להפך: קשה לנו להימנע מלשנוא אותו אם אנחנו חושבים שהוא שונא אותנו.
5. אתה כותב: "החטא מבואר בפרוטרוט בפרשת דברים, ושם איירי ודאי על חטא "ניאוץ" של ממש ותורה אחת היא!". הבה נדייק: כאשר אמר השם: "עד אנה ינאצוני העם הזה", הוא התכוון אל דברי בני ישראל: "בשנאת השם אותנו" (וכפי שפורטו דבריהם במקום אחר: "ולמה השם מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו").
6. אתה כותב: "על חטא העגל נענשו בתשלומים ללא ריבית, ואינם הסיבה לחטאים שיבואו או לעונשים שיבואו, אלא שמכה אותם בשל חטאיהם במהלך הדורות ו'על הדרך', פורע את החוב". נכון, אבל כל זה לא קשור לקושייתך המקורית.
7. אתה כותב: "הגמרא מפרשת מתניתין מה אירע? ולא כשגגתך". מה הייתה שגגתי? האם חלקתי על כך שהגמרא מפרשת את המשנה מה אירע? לא! רק טענתי, שבגמרא אין רמז להנחתך הסמויה - שכביכול הגמרא מתכוונת להציג את הבכייה לחינם כ"סיבה/טעם" לבכייה לדורות (למרות שהמשנה כן מתכוונת להציג את חמשת האירועים כסיבה לכך שממעטין בשמחה).
8. אתה כותב: "חמשת האירועים האלו הן הסיבות שבשלן ממעטין בשמחה משנכנס אב". נכון, וכי טענתי שלא? זה הרי מפורש במשנה! אלא שאתה רוצה להסיק מכאן, שגם כאשר מציגה הגמרא את הבכייה לחינם - מטרתה היא להציג זאת כ"סיבה/טעם" לבכייה לדורות; זאת הנחה סמויה שלך, שעליה אני חולק.
אבל אתה יודע מה? הבה אצעד בדרך שלך, ואניח כמוך, שאכן הגמרא הראשונה שציטטת מביאה - את הבכייה לחינם - כסיבה לבכיה לדורות. עדין הלא תסכים אתי, על ארבע העובדות הבאות:
א. הבכייה לדורות, משתקפת-לדורות בדין של "ממעטין בשמחה".
ב. אנו ממעטין בשמחה בגלל חמש סיבות, לא בגלל אחת בלבד (זה הרי מפורש במשנה).
ג. סיבה אחת (מתוך חמש הסיבות) לבכייה לדורות - כלומר לכך שאנו ממעטין בשמחה - היא חורבן הבתים (כך מפורש במשנה שם), אשר נגרם משלוש העברות ומשנאת חינם (כך מפורש בגמרא השניה שציטטת).
ד. סיבה נוספת (מתוך חמש הסיבות) לבכייה לדורות - כלומר לכך שאנו ממעטין בשמחה - היא אי הכניסה לארץ (זה מפורש במשנה שם), אשר נגרמה מהבכייה לחינם (זה מפורש בחומש שם: "ויבכו העם בלילה ההוא וילונו על משה ועל אהרן...ולמה השם מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו...ויאמר השם...עד אנה ינאצוני העם הזה...במדבר הזה יפלו פגריכם").
אז האם אתה רואה סתירה בין סעיף ג לסעיף ד? אני לא ! אז איפה הסתירה? אולי תענה על שאלה פשוטה זו - פעם אחת ולתמיד. זה הרי העיקר - כי בכך נפתח השירשור, ולא שאר הנושאים הצדדיים (כגון סוגיית ה"לחינם" שאותה לא הזכרתי בשירשור הזה אלא רק כבדרך אגב עקב הערתך מדברי רש"י לפסוק "ותרגנו").
