נוגסים במשכורות הרעב שלנו
מחר ייכנסו לתוקף הגזרות החדשות ומעמד הביניים יחטוף שוב מהלומה. כמי שגומרת בקושי את החודש, עם משכורת זעומה והר של הוצאות, אינני יודעת למי להפנות את הזעקה. בחישוב פשוט שערכתי עם בעלי הגענו למסקנה המצערת שגם אם נחיה בצמצום מזעזע – עדין נסיים את החודש במינוס, שילך ויטפח מחודש לחודש.
שכר דירה גבוה, תשלום שערורייתי לגן של הילד, חשבונות גבוהים, מחייה שמתייקרת, הוצאות דלק, טיפולים רפואיים שונים שגם מחירם הולך ומתייקר ושום הקלה לא נראית באופק. החיים במדינה הזו הפכו לקשים מנשוא. אי אפשר לחיות כך. אנחנו משפחה פשוטה שרק רוצה לחיות חיים נורמאלים וזה בלתי אפשרי.
אני יודעת ששבע לא יבין רעב, ולא מצפה שראש ממשלה שנהנה ממשכורת שמנה יבין את המצוקה שלי, אבל מה שביבי עושה למדינה הזאת הוא בלתי נסלח וגובל באכזריות. לנגוס במשכורות שלנו, להעלות את מחירי המחייה בארץ ולהקשות עלינו להתקדם בחיים ובשביל מה? מילא אם היינו נהנים מביטחון, משקט ורוגע... ראשי המדינה הזאת מביאים אותנו לנקודת שבירה ונמאס. נמאס לנו לספוג.
מה שעצוב באמת היא העבודה ששום מחאה חברתית לא תביא לשיפור המצב. לא יעזרו שלטים, לא קריאות, לא שביתות רעב ולא הצתות. לביבי לא אכפת, לאף אחד לא אכפת. אנחנו נאלץ לאכול מהפה ליד ולדאוג לעצמנו.
הגזרות הכלכליות החדשות מקבעות אותנו בעמדת מסכנות, לא מאפשרות לנו להרים את הראש מעל המים וחובטות בכל מי שמנסה. הגרוע הוא שביבי טרם סיים. אחרי "הנגלה" הזאת יגיעו עוד גזרות ועוד ועוד. הוא לא סיים להכות בנו, והרע עוד לפנינו.
מחר ייכנסו לתוקף הגזרות החדשות ומעמד הביניים יחטוף שוב מהלומה. כמי שגומרת בקושי את החודש, עם משכורת זעומה והר של הוצאות, אינני יודעת למי להפנות את הזעקה. בחישוב פשוט שערכתי עם בעלי הגענו למסקנה המצערת שגם אם נחיה בצמצום מזעזע – עדין נסיים את החודש במינוס, שילך ויטפח מחודש לחודש.
שכר דירה גבוה, תשלום שערורייתי לגן של הילד, חשבונות גבוהים, מחייה שמתייקרת, הוצאות דלק, טיפולים רפואיים שונים שגם מחירם הולך ומתייקר ושום הקלה לא נראית באופק. החיים במדינה הזו הפכו לקשים מנשוא. אי אפשר לחיות כך. אנחנו משפחה פשוטה שרק רוצה לחיות חיים נורמאלים וזה בלתי אפשרי.
אני יודעת ששבע לא יבין רעב, ולא מצפה שראש ממשלה שנהנה ממשכורת שמנה יבין את המצוקה שלי, אבל מה שביבי עושה למדינה הזאת הוא בלתי נסלח וגובל באכזריות. לנגוס במשכורות שלנו, להעלות את מחירי המחייה בארץ ולהקשות עלינו להתקדם בחיים ובשביל מה? מילא אם היינו נהנים מביטחון, משקט ורוגע... ראשי המדינה הזאת מביאים אותנו לנקודת שבירה ונמאס. נמאס לנו לספוג.
מה שעצוב באמת היא העבודה ששום מחאה חברתית לא תביא לשיפור המצב. לא יעזרו שלטים, לא קריאות, לא שביתות רעב ולא הצתות. לביבי לא אכפת, לאף אחד לא אכפת. אנחנו נאלץ לאכול מהפה ליד ולדאוג לעצמנו.
הגזרות הכלכליות החדשות מקבעות אותנו בעמדת מסכנות, לא מאפשרות לנו להרים את הראש מעל המים וחובטות בכל מי שמנסה. הגרוע הוא שביבי טרם סיים. אחרי "הנגלה" הזאת יגיעו עוד גזרות ועוד ועוד. הוא לא סיים להכות בנו, והרע עוד לפנינו.
