נושא/הצעה לדיון כאן ולא בסדנא

[femme]

קסנדרה, דעתי בעניין התגובות

כמעט הכל כבר נאמר, אבל בכל זאת רציתי להוסיף שאני תומכת בדבריה של סנדרלין. לא מזמן, נדמה שאת קסנדרה כעסת על יוצרת, שנהגה כל פעם להגיב בנפרד לכל תגובה ובכך הקפיצה כל הזמן את יצירתה. אפילו יעצת לה להגיב לכולם יחד בהודעה אחת מרוכזת. אם כך, מה השתנה היום (להוציא אולי תגובות מיוחדות) ואיזו שיטה עלינו לאמץ ? בתור אחת שמשקיעה בתגובות ולא מתרכזת בתיקונים בלבד שלפעמים הם קטנוניים ואפילו מרגיזים במידת מה (במיוחד אם זה כל מה שמאפיין את התגובה) וכמובן, זו דעתי בלבד. ולמרות שאני משקיעה בתגובה, אינני מקבלת משוב ולא נעלבת בשל כך. כשאני מעריכה את היצירה או את היוצר, אני עושה את זה בכיף ועושה לי טוב לדעת שעשיתי לו טוב - ועכשיו תשלחו אותי לפסיכולוג

. בעקיפין ברור לי, שאם אני נוהגת להשקיע ביוצר, להבא כשהוא יצטרך אולי להגיב ליצירה שלי, אזי אני מצפה שישקיע מעצמו גם ולא יסתפק ב"אהבתי". רק לידיעה, קראתי מאמר בנושא ביקורת ליצירות בפורום והיתה שם המלצה שמאד הפתיעה אותי ואשתף אתכם גם : " לא רצוי לצטט מילים או משפטים מתוך היצירה, כי אז כאילו היוצר יתרכז בקטנות ויתמקד באותם הציטוטים, כאילו זה העיקר ". מאמר מאד מעניין, אך לצערי לא אוכל לתת לכם את הקישור. עוד הצעות חשובות יש שם כגון : לא להביע התנשאות, יהירות ועוד ומשהו מעניין קסנדרה

: שיטת המקל והגזר (במיוחד המקל

) עברה זמנה והוכיחה עצמה כלא יעילה בפורום של אינטרנט. מסתבר שהיוצר נפגע, מרגיש מושפל וקיים סיכוי סביר שיפסיק לפרסם. זהו בינתיים ולילה טוב לכם.

 

[קסנדרה*]

פאם

אם אינך יכולה להביא את הקישור זה לגבי דידי לא קיים. אני קוראת ומעודכנת בענייני ביקורת ועוד אזכירך פאם, לא לומדים לבקר. יש כמה וכמה ורסיות לביקורת וכל אחד עפ"י דרכו מבקר. אני בזמנו נחשבתי למבקרת מאד עדינה והיו לדי "כסחיסטים" כל אחד והרגישות שלו. אני לא מדברת על שיטות מקל וגזר, לא נקטתי בשיטה זו ואני גם לא מכירה אותה, כנראה שהיא פסה מן העולם טרם נולדתי (לשמחתי) כי אני לא אוהבת גזר. לא ביקשתי שיגיבו על כל תגובה בנפרד פאם, עכשיו אפרט יותר ואתן אותך כדוגמא: ביצירתך האחרונה הגבת לכל מי שהגיב לך שהיצירה טובה. לי לא הגבת למרות שהשקעתי ביצירתך, האם נעלבתי ??? אשמור לעצמי את הזכות לא להגיב. כי אני בוחרת לפעמים להעלב ולפעמים לא. המיקוד בפנייתי כאן הוא לא מתן רק מתן התגובות ליצירה אלא התגובות למגיבים. ולגבי כיצד להגיב, כל אחד בדרכו ובהתחשב שהיוצר השקיע ביצירתו אז לא לדכא אצלו את הרצון לתקן ולהביא את היצירה למקום טוב אלא לעודד אותו להמשיך.

 

[femme]

קסנדרה יקרה !

בואי נחזור לרגע ליצירה האחרונה שלי "כמו זרה". בתגובתך הראשונה, הדגשת 3 סעיפים טעוני תיקון. 1+2 אימצתי מיידית והוצאתי שכתוב ממש זריז ובאשר לסעיף 3 שלך, הסברתי לך מה הנימוק שלי ושלדעתי איני חייבת לשנות. עצם השכתוב המהיר שלי בעקבות הערותיך, מעיד על התייחסות רצינית מצידי אליך, גם אם לא הסכמתי עם רוב הדברים. נכון, לא אמרתי לך ולא כתבתי מפורשות "תודה" ולא התייחסית לכך. זו לא פעם ראשונה ולא חשבתי שאת "רגישה לזה", במיוחד שהתייחסתי למה שיעצת לי ולראיה פירסמתי ברבים "שכתוב" באותיות קידוש לבנה. מה שפגע בי, שלמרות שהוצאתי שכתוב, את לא מצאת לנכון להגיב חיובית גם בפעם השניה והמשכת ללחוץ בקשר לסעיף 3. למה את לא שיבחת את הנכונות שלי לתיקונים ואת זה שאמצתי את עיצותיך גם אם לא בשלמותן ? בקיצר את יצאת נפגעת וגם אני יצאתי נפגעת. עכשיו אנחנו תיקו, אז בואי נשכח מזה. חבל על הזמן. להבא אני מבטיחה לך לכתוב "תודה" בנוסף להשקעה שלי בשכתוב כהמלצתך. הולך ?

 

[קסנדרה*]

פאם משהו נוסף שפרח לי מהתגובה

אני אשתדל לא להכעיס אותך יותר בהתייחסות שלי לקטנות. אגב: אם לי מעירים רק על קטנות אני מאושרת, משמע יצירתי טובה. ואני מקווה כשכתבת על יהירות והתנשאות לא חשבת עליי. אבל זה ענין של תפיסת הדברים.

 

[femme]

קסנדרה, אבל למה את צועקת ?../images/Emo6.gif

מה פתאום ? מה קרה לך ? אני בכלל לא התכוונתי אליך לקטנות האלה. תקראי את תגובתי האחרונה אליך וזה יענה לך על כמה תהיות.

 

[קסנדרה*]

פאם אם הייתי יודעת לצעוק הייתי זמרת

כשלמדתי תאטרון, המורה שלי לפיתוח קול , אמנון בעהם המוכשר והנערץ, אמר לי בפסקנות: "זמרת את לעולם לא תהיי עם הקול השקט שלך" אז תלמדי איני צועקת !

 

[femme]

קסנדרה, אם את לא יודעת לצעוק

למה שומעים אותך עד פתח תקווה ?

 

[קסנדרה*]

סנדרלין למדתי משהו בחיים והוא:

אין נכון ולא נכון שווים לכולנו. מה שנכון לי לא נכון לאחר וההפך. אז אני טוענת שצריך לפעול לפי ההרגשה והתחושה. יש פעמים שניתן לרכז את כל התודות בהודעה אחת ויש פעמים שלא. אם את רוצה לשאול את המגיב למה ככה ולמה לא אחרת, את חייבת להגיב לו בנפרד. רצוי שיתפתח דיון על יצירה, גם היא תעלה עוד ועוד למעלה, אם כך קורה משמע שמצאנו עניין ביצירה ובתגובות ולכן הדיון בה. כמובן שכולנו נלמד ונשכיל מהדיון. ראי דוגמא: יצירתו של אריה מהיום השאלה אם פשטה או פשתה. זה חשוב אנחנו לא רוצים לצאת צודקים אבל אנחנו כן רוצים ללמוד עוד ולדעת עוד. מי שאינו מעוניין בתגובה ו/או שלא ידונו ביצירתו יכול לבקש, לא נגיב והכל בא על מקומו בשלום. אבל אתם הצבעתם בסקר שאתם מפרסמים את היצירות בכדי לקבל תגובות ובסקר השני הצבעתם שאתם מעוניינים בתגובות יותר ענייניות, אז כך פועל הפורום. אני לא מנהלת את הפורום עפ"י דרכי, אתם מנהלים אותי עפ"י דרככם. תפקידי עוצב על-ידכם. צביון הפורום הוכתב על-ידכם. אז נכון יש את הרוב המכריע ויש את המיעוט שאינו שבע רצון. אבל ככה זה תמיד בכל תפקיד, לא ניתן להשביע את רצון כולם במאת האחוזים איך שאני אפעל כך או אחרת. לסיכום: גם אני לא תמיד שבעת רצון מהתנהלות כזו או אחרת, גם אני לעתים קוראת תגובה למישהו ומתרעמת, גם אני לפעמים נפגעת, גם אני לפעמים צוחקת. תתפלאו אבל אני אדם ככל האדם. אתמול למשל נרטבתי מהגשם כמו האחרים. יש לנו פורום מאד מגובש, מאד מחבק ומאד מפרגן - בואו נשמור עליו כפי שהוא. פחות מידי יהיה לנו קר יותר מידי יהיה לנו דביק, אז כנראה שזה המינון הנכון.

 

[סנדרלין מונרו]

כנראה .....

אז לפנות לאינטואציה ולנהוג לפי תחושה אך לקחת בחשבון שכולנו בני אדם וכולנו נרטבים בגשם, אז לכולנו מותר לטעות וכמובן הכי הכי מותר לנו זה להודות בטעות! בכל מקרה הכי חשוב לשמור על הפורום הזה סנדרלין

 

[קסנדרה*]

כן יקירה זה באמת הכי חשוב ../images/Emo13.gif

כן לכולנו מותר לטעות וכן צריך לפעול לא על אוטומט אלא עם גיר הילוכים ידני, רגיל והכל יתקבל בהבנה. ולא לחפש בפינות, כי חוץ מאבק אין שם דבר.

 

[אריה במדבר]

גם תגובתי כאן.

קראתי את כל השירשור המעניין הזה. האמת היא - אין אמת מוחלטת. כמו כל אחד אחר מחבריי הפורום, ישנן יצירות אליהן אני "מתחבר" בקלות ולעומתן כאלו שאינן אומרות לי דבר וחצי דבר. אני בכל זאת משתדל לקרוא את שני הסוגים. לפעמים אני מתחיל תגובה ואז מבטל - לא אכנס לסיבות. תגובה עניינית (כפי שקסנדרה חוֹוָה על בשרה יום יום שעה שעה) דורשת המון מהמגיב. כשאני מחליט להגיב לשיר לעומק, אני גם משווה ליצירות אחרות של היוצר ומנסה למצוא קווים משותפים ונקודות מַשִּׁיקוֹת (כמו המשחק עם הגבולות בחלק מיצירותיה של פרח) כמו גם התפתחות מיצירה ליצירה. כשמישהו משתמש בדימוי / מטאפורה אני משוטט בספרים ובאינטרנט להוציא את כל המידע שאני יכול כדי להבין "מה הייתה כוונת המשורר", אלא אם כוונה זו ברורה מאד גם כך. אם היצירה "מספיק קרובה לשלמות" בעיניי, אני לא מעיר אלא מסתפק בקווים כלליים של מה שאהבתי בה (ומשאיר לקסנדרה ופרח לטפל בפסיקים ונקודות

). אם כבר פספסתי את ההזדמנות להגיב בזמן (שכן כולם כבר קפצו והסבירו מה שאהבו) אני מצטרף בכותרת בלבד ללא תוכן, בכל זאת שהיוצר ידע שקראתי והוא קיבל התייחסות. מאד חשוב לי להגיב נכון ליצירה. נכון אומר לקחת בחשבון תגובות קודמות של היוצר לתגובות, להתייחס למין, גיל, תחביבים ושאר דברים שאני מוצא בכרטיס האישי או (כן, אני עושה גם את זה) במקומות אחרים באינטרנט שהיוצר משתתף בהם. קרה לא אחת, שראיתי יצירה כל כך כואבת שהיה ברור לי שיש משהו עמוק יותר מאחוריה, וחיפוש נוסף במקומות אחרים גילה בפני שהיוצר/ת משתתפים בפורום תמיכה מסוג זה או אחר ומכאן פָמִילְיָארִיּוּת שלו / שלה עם הנושא. זו השקעה שדורשת ממני הרבה מאד זמן. התגובה שאני מצפה לה תלוייה בכותב ובסוג ההערות שאני מעיר לו. למשל, לרוב אני מגיב למתוסכל ב-"המלצה" או שאר המילים הנרדפות שלה ועוצר שם. תגובתו היא בד"כ "תודה" לי ולשאר המגיבים וזה מספק בהחלט. ישנם כאלו שהתגובה שלי אליהם עמוקה יותר - בגלל הכרות ממושכת יותר עם היצירות שלהם. במקרים כאלו אני לא מצפה ל - "תודה" בלבד, אלא להתייחסות עניינית לשאלות / ניתוח שלי. שאם לא כן, מה הטעם בהתייחסות שלי מִלְּכַתְּחִלָּה? לגבי חוסר תגובות למגיבים. בעבר נהגתי להגיב לשיריו של מעורפל לעומק, השירים שלו תמיד "מסתירים" משהו. הוא נהג להגיב חזרה ולענות לשאלות שלי. עקב לחץ בעבודה שלו (ועוד כל מיני) הוא בקושי כאן והתגובות שלו למגיבים הן מינימלסטיות. בעקבות זאת אני לא מבצע "ניתוח" יצירתי ומגיב באריכות - לא מפני שנעלבתי אלא מתוך הבנת המצב בו הוא נמצא וחוסר הטעם בתגובה "עמוקה" - לא יהיה לו זמן לקרוא ולהגיב בעצמו. כלומר - תגובה עניינית של היוצר למגיבים אליו גוררת תגובות יותר רציניות ומעמיקות ליצירות שלו. לגבי תגובות בוטות משני הצדדים - היוצר ואלו שמגיבים אליו - אין להם מקום לא בפורום ולא בחיי היום-יום. צריך להתייחס לכל אחד בכבוד הראוי לו כבן אדם (או בת חוה). אגב, יש בעייה עם המדייה הזו (כפי שגם סנרלין ציינה). ישנו סיפור ידוע על בן הנמצא בחו"ל ושולח לאביו מכתב ובו כתוב: "אבא, שלח לי כסף". האב קורא ומתרגז כאילו הבן דרש: "אבא! שלח לי כסף!". לאחר זמן האב קורא שוב את המכתב והפעם בעיני רוחו הוא קורא: "אבא... (אנא!) שלח לי כסף..." והוא נִמְלָא בחמלה לבנו המסכן והבודד. רוצה לומר - לא תמיד מי שהגיב כוונתו הייתה רעה ופוגעת. לפני שתגיבו - קיראו שוב. נסו לחשוב שאמרו לכם בתחינה - "אבא (אנא..) שלח לי כסף...." זה יכול לשנות את כל נקודת מבטכם על התגובה. משהו לטניה. אני יכול להבין את התסכול - "למה הם מקבלים תגובות ארוכות ורבות ואני כלום? לי לא מגיע?" חביבתי, זה לא קשור ל-"מגיע". אילו התגובות היו ברמה הזו של "בואו נגיב לטניה בעשר הודעות כדי שלא תעלב, ולא משנה מה נכתוב כל עוד זה נחמד" הפורום הזה היה הופך למשהו אחר לגמרי שמתאים הרבה יותר לגילאיי העשרה הצעירים (אף כי מוכשרים). בכל זאת השנים וההשכלה עושים משהו לבן-אדם. לא יודע אם מישהו יכול לומר לך משהו "שינחם" אותך, או ממש יסביר לך למה זה כך, אבל באמת, הזמן יעשה את שלו, והזמן (והגיל) יוסיפו רבדים נוספים ליצירות שלך. כשאני מסתכל לאחור על יצירות שלי מגיל צעיר (עוד יותר משלך) אני לפעמים בוש ונכלם במה שכתבתי. אבל ההבנה אליה הגעתי דרשה הרבה מאמץ והשקעה מצידי – וזמן. נו טוב - כתבתי "סיפור ארוך למדי", אז: מי שהגיע לשורה זו זכאי להפסקת קפה! שלכם, אריה במדבר.

 

[פרח תרבותי]

ארריה עכשיו מגיעה לי הפסקת קפה

1. כי הגעתי עד הסוף 2. כי אני מתה לקפה. תודה על התגובה הזו ובכלל - אני מעריכה את התגובות המושקעות שלך. שלך,

 

[אריה במדבר]

../images/Emo96.gif

 

[קסנדרה*]

אריה תודה על התגובה העניינית

והיא בהחלט מעבירה מה שחשוב. הגעתי עד הסוף עד החתימה, אריה במדבר

אני חושבת שלמעשה סיכמת את כל מה שנאמר ואם נתמצת את דבריך אז המסקנה היא. השקעתי ביצירה והגבתי, אני מצפה למשוב בהתאם. זו בדיוק הבקשה שלי מהגולשים, במיוחד מהוותיקים שכבר מכירים את התנהלות הפורום והרצינות בדרך בה הוא מתנהל. איני מבקשת "תודה" אני בהחלט מבקשת תגובה לתגובתי. וכפי שהבנתי משיחות עם עוד אחרים אני לא היחידה. עכשיו באמת אצא להפסקת קפה עם כריך, או כפי שקראנו לזה בקבוץ: "ארוחת ארבע"

קסנדרה

 

[frustrated]

קסנדרה

התגובה לתגובה תהיה תלויה, כמובן, בטיבה של התגובה הראשונה. אם את לוקחת את הזמן להעיר הערות נקודתיות, אפשר להגיב באופן נקודתי על כל הערה, או להגיב בכלליות "תודה על ההערות, קיבלתי את כולן" או "תודה להערות, אבל אני מעדיף\פה לא לקבל אותן". כאשר אני מקבל תגובה מהסוג הזה, תגובות שלרוב את ופרח כותבות, במידה ואני לא מקבל את כל ההערות, אני משתדל להגיב על כל הערה והערה. מה קיבלתי, מה לא קיבלתי, ולמה לא קיבלתי. וכמובן, "תודה". תגובה שרק אומרת שהיצירה מאוד יפה, וזה וזה מאוד יפה, וזה וזה מאוד יפה, זה תגובה מאוד נעימה לקבל, אבל לי אין מה להגיב חוץ מ"תודה" (לפעמים כן, ואז אני עושה את זה, אבל לא תמיד). אם המגיב מעלה שאלה, מן הראוי שהיוצר יענה. לדוגמא, בתגובה שלך בנוגע לשירי האחרון העלית שאלה בנוגע לאחד הדימויים. בתגובה שלי, התייחסתי לשאלה שלך, למרות שלא עניתי עליה במלואה, כי זה לפי דעתי קצת הורס פשוט להסביר דימוי באופן ישיר. לתגובה של מחפש, אותה מאוד נהניתי לקרוא, הגבתי ב"תודה", כי אין לי מה להגיד מעבר לזה. כשאני כותב תגובות מהסוג הזה, אני לא מצפה ליותר. אני רק מצפה שגם היוצר שאני הגבתי לו, יקח את הזמן להגיב ליצירה שלי באותו אופן שאני לקחתי את הזמן להגיב ליצירה שלו. אני חושב שזה לגיטימי.

 

[ופו היה אומר]

גם אני קראתי את כל השירשור

ועוד מעט אני אצא להפסקת שוקו (לא שותה קפה) כי הגעתי עד לתגובה של קסנדרה לאריה

. כולכם אמרתם דברים נכונים {יווו כמה שאתם אנשים רגישים(יופי)} אני בעקרון מעדיפה את התגובות הענייניות כי רק מהן אפשר להתפתח הלאה. אני חושבת שמן הראוי להגיב חזרה, לתגובה עניינית: אמירת תודה, תשובות על תהיות וכו' יחד עם זאת, אני רואה שכתוב יצירה כהודיה על התגובה (אפילו אם לא אומצו כל ההא/ערות). חוצמזה, שלי אישית קרה שלא הגבתי לתגובות ענייניות בשל העדרות מהפורום אבל תמיד אני קוראת אותן ומתקנת אצלי. מעבר לכך, אני חושבת שלא כל המפרסמים בפורום מצפים לתגובות מעמיקות (כל מי שהגיב כאן הוא חבר פעיל אינטנסיבי בפורום, שמעוניין בתגובות אלו. הרבה מהמשתתפים הפחות פעילים אינם משתתפים גם בדיונים האלו ואיתם, לדעתי, מתחילה הבעיה) הם מפרסמים לשם ההנאה, פריקה וכו. ואין להם עניין לימודי, התפתחותי וכו' אפשר עם הזמן ללמוד ולזהות את האנשים האלו ולהגיב להם בהתאם. פו

 

[קסנדרה*]

פו אם נזהה את אלו לא נגיב ליותר מ..

מחצית המפרסים ובכדי לא לפגוע לא אזכיר שמות. מפרסמים, מוסיפים בקשה תגיבו לי ולא מגיבים אפילו לא תגובה של לצאת ידי חובה. אני באה חשבון איתם ואסביר מדוע. צריך לדעת להגיב, להגיב קשה הרבה יותר מאשר לכתוב. זוכרים שכבר סיפרתי מה אמר יהודה עמיחי? לדעת לקרוא, להבין ולנתח יצירה זה השלב הראשון בדרך לכתיבה נכונה. לעתים אני קוראת תגובות שאני מהרהרת לעצמי שעדיף שלא היו נכתבות, אבל גם זו דרך ללמוד. ועוד משהו חשוב: כמו שאריה ציין בתגובתו. אני לא רק קוראת את היצירה אני מחפשת רקע והבנות עמוקות יותר ולא מתייחסת ליצירה ומפרידה אותה מהיוצר. בגלל מגבלות האינטרנט אני צריכה להאחז בדברים אחרים כדי להגיב נכון וכדי להגיב באופן שיתאים ליוצר המסויים. התגובות שלי משתנות מיוצר ליוצר, אני מתאימה את תגובתי באופן אישי, לכן יש בתגובותיי פער מהאחד לאחר. כלומר אני אגיב גם לאלה שאינם מגיבים לי ו/או לאחרים, למעט אלה שביקשו שלא אגיה להם ועוד מקרים חריגים שאין להם קשר לענייני תגובה. אחרים ינהגו לפי שיקול דעתם.

 

[ופו היה אומר]

קסנדרה , לא התכוונתי לא להגיב

להם. צריך וראוי להגיב, אבל הם לא מצפים לתגובות המושקעות הם מסתפקים בפחות מזה ולכן אין צורך להשקיע בתגובה אליהם וכך גם לא לצפות מהם...

 

[קסנדרה*]

פו יקירה לצפות כבר הפסקתי מזמן

או נכון יותר לא ציפיתי אף פעם.

 

[לי אם]

קסנדרה בקשר לתגובות

כמו שפעם כבר כתבתי בעיני צריכה להיות התגובה אמיתית שכן תגובה בעצם משלימה את האומנות שאנו יוצרים כי רק דרכה אנו יודעים ולומדים בעצם אם האומנות שלנו טובה או ניתנת לשיפור עוד בעיניי יש תגובות ויש תגובות ואני אסביר בעיניי תגובה שלשונה בוטה וכעוסה היא תגובה מאוד פוגעת ומן הראוי שלא תהיה בפורום ולא בתיבת המסרים מפני שהיא מורידה את המוטיבציה של היוצר אך אם היוצר אוהב לכתוב הוא ימשיך לכתוב כי זו הדרך היחידה שלו לבטא את עצמו מולו ומול העולם כולו . אני אומרת דבר כזה לתגובות מסוג זה אינך אוהב יצירה זו אל תקרא אבל אל תפגע כי היוצר רוצה בסך הכל שיקשיבו לאומנות שלו ולא יקטלו עוד אני אומרת שקל לפגוע אבל קשה לפרגן וכשהוא קורא תגובה כזו היא פוגעת ומטרתה לא בהיכרך חיונית . זה מה שאני חושבת לגבי התגובות שצריך להגיב אבל באמיתיות ובעדינות לא על מנת לפגוע ביצירה אלא על מנת להועיל ליצירה שתיראה טוב יותר .