תנוח דעתך לא נפגעתי ואני מעריכה את
כנותך. הייתי אגב שמחה לקבל עוד תגובות כי עמדתכם מעניינת אותי. ולעניין ששאלת- יש זרם ענק בספרות המחקרית של הגמגום, הכולל את גדולי החוקרים משנות השלושים ועד היום, שמתייחס לפן המוטורי של הדיבור, למתח השרירי ולאמצעים להרגעת המתח הזה, החל מאמצעים פרמקולוגיים, וכלה באמצעים אלטרנטיביים כמו ביו פידבק. נכון שלא ידעת? עמדתי הפרטית היא שכל אדם הסובל מבעיה מסויימת צריך להיות מומחה של הבעיה שלו ולהיות מוכן לשבת ולקרוא חומר וכך גם לפתח ביקורת עצמית לטיפולים שמוצעים לו ולא להתפתות להבטחות סרק אצל מכונים שגובים הון תועפות ובסוף משאירים אותך עם כיס ריק ועם אותו הגמגום. יכול להיות שאם היית משקיע את האנרגיה והלהט (ואולי גם הכעס) שיש בך בלימוד של כמה חודשים על הנושא היית מגלה להפתעתך את העומק של הנושא את כמות הזרמים הרבה שיש בו ואת המחקרים הרבים העוסקים בשיטות טיפול. הבעיה של הגמגום היא אחת הבעיות החידתיות והמטריפות ביותר עבור הרפואה בעיקר משום שהיא לא עקבית בהופעתה. כל מגמגם הוא שוטף לפעמים אז אם יש בעיה של מתח שרירי איך זה שהיא לא באה לידי ביטוי כל הזמן? (חוסר העקביות בהופעת הגמגום היא אגב נושא המחקר שלי) נראה לי בעייתי גם לא להשקיע מאמץ בלימוד של הקושי ממנו אתה סובל וגם לצאת מתוך הנחה שמה שאתה לא יודע ולא מכיר לא קיים. אם תיכנס מעט לנושא תראה שהדברים שונים בערך 180 מעלות ממה שאתה חושב. אגב, אתה לא היחיד. במסגרת הפגישות שלי עם נבדקים מגמגמים ראיתי מתוך השאלות שנשאלתי שיש עוד רבים כמוך שאינם יודעים הרבה על הגמגום.